עובדיה חן כתב:שכנים שבנו ביחד וקבעו בררות שכל דו"ד יהיה אצל דיין פלוני,לאחר הבניה הכל עבר בשלום, העניין הוא שאחד השכנים מכר את חלקו לאדם אחר, כעת לאחר 20 שנה השכן החדש מתעורר בטענות למיניהם, על הבניה שהייתה והוא תובע את השכן לילך לבירור אצל הבורר.שהיה לפני 20 שנה.
השאלה היא האם זה שמכר את הדירה מיפה את כוחו של הלקוח והסכם שהיה לגבי בורר פלוני תקף גם עליו.
ואת"ל שזה תקף האם אין תחום של זמן להסכם של הבורר הרי עבר זמן רב מאז שסיכמו ביניהם.
מקובל ונפוץ מאוד בחוזים שהמוכר כותב להדיא שעל עניין זכויות פלוניים יש סמכות לרב בורר אלמוני, והקונה מקבל על עצמו וכו'.
אם לא עשו את זה - צריכים לבדוק בשטר ההסמכה שהסמיך את הבורר האם זה על "הבנין" או על "הגברא".
אם הבניה / סכסוכים וחילוקי דעות בבניה וכדומה - כפופים להכרעות רב בורר, הבנין קיים ומה מכר הראשון לשני וכו', את המבנה עם כל זכויותיו וחובותיו.
אבל אם כתוב נוסח כרגיל וכנפוץ ש "הצדדים מקבלים עליהם לגבי חילוקי דעות שביניהם בנוגע ל..." - מי שקיבל עליו, קיבל, ומי שלא - לא!
הקונה הוא לא החותם, וחתימת המוכר לא יכולה להיות במקום קבלת הקונה.
לא רק אחרי 20 שנה, גם לא באותו יום או למחרת.
הפלא היותר ראוי לבדיקה הוא: מה קרה ש20 שנה לא היה סכסוך ולא טענות על הבניה שהיתה, וכיום יש? ועוד שנגד המוכר לא השתמש בזה ונגד הלקוחות שאינם יכולים לדעת / לזכור ולטעון, פתאום יש טענות ישנות??
בעלי נסיון ותיקים מאוחדים בדעה שזה חשוד מאוד, והסכסוך ההוא לא באמת כלול באותה בוררות.
וכמו שפסק השו"ע לגבי "שטר ישן" שמאוד צריך הדיין לדקדק וכו'. וז"ל השו"ע והרמ"א בסימן סא:
הרוצה לפסול שטר מפני שלא הוציאו בחיי אביו, ועוד שבא (המלוה) לתכלית העוני ולא הוציאו, אין השטר נפסל בכך; אמנם יש לדיין לחקור ולדרוש להוציא הדין לאמיתו, ואם יראה לו באומדנא דמוכח שהדין מרומה ושקר, יכתוב ויחתום שאין לשום דיין ישראל להשתדל בדין זה ויתן ביד הנתבע. (וע"ל סי' ט"ו, ס"ג)
הגה: וכן כל שטר ישן יש לבית דין לחקור ולפשפש אחריו (טור סימן צ"ח בשם הרא"ש כלל פ"א סוף סי' ט' ומהרי"ק ש' קצ"א) אף על גב שכתוב בו שלא יטעון הנתבע שום טענה נגד השטר, וקיבל עליו בחרם ושבועה, אפילו הכי הבית דין צריך לחקור אחר זה כדי להוציא הדין לאמיתו (שם במהרי"ק).