דורשי יחודך כתב:צופה_ומביט כתב:יש הסבר של רבי נתן רוטמן שליט"א [וידאו] על החיבור של השקפות אדום [המערב: הפקרות, אין אמת] וישמעאל [האסלם: שקרים ואכזריות שטופלים על שם הקב"ה] כיצד הם תומכים אחד בשני - לאו דוקא מרצון - כנגד דת האמת ומחזיקיה [כללות ישראל].
הוא מסביר שם, בצורה פשוטה ונפלאה, נקודה שארשה לעצמי טיפה להרחיב את קיצור דבריו בה:
דרך התורה והמצוות היא דרך הזהב לחיי האדם בעולם הגשמי והרוחני, כמש"כ הרמב"ם בכ"מ [וזה בלי להיכנס כרגע מהי "דרך התורה", שלכאורה יש מחלוקות בנוגע לזה גופא], וממילא מה שלא נכלל בדרך התורה הוא או "שמאלה" ממנה או "ימינה" ממנה, דהיינו: או לכפור בכל דתיות ולבטל כל עול, או לעוות ולזייף את הדת עצמה. וכיום הגיעו שני הצדדים האלה, שהם כללות הנטיות של בני אדם [או לכאן או לכאן כנ"ל], למיצוי שלהם בצורה הכי קיצונית. המערב הליברל-פרוגרסיבי פרק כל עול שהוא, אין אמת והכל הפקר, תוהו ובוהו. והאסלם המציא שקרים בשם הדת ותלה את כל הרשעות והאכזריות והקנאה והשנאה בשם הקב"ה. אלה הם שני האופנים של היפך האמונה והתורה, והיפך ידיעת ה' וקידוש ה', ושניהם בצורתם הכי קיצונית.
ייש"כ גדול.
שאילה אחת שמציקה לי: הרי הדת של אנשי אדום שימשה במשך מאות שנים ג"כ בתפקיד הזה של "שקרים ואכזריות שטופלים על שם הקב"ה".
שמא נאמר שזה בא כירושה של הסבא שלהם, ישמעאל, ואילו מורשתם האמיתית מופיעה רק כעת?
אשמח למי שיאיר נקודה זו.
זו שאלה חשובה מאד, ואנסה בס"ד לענות עליה כמיטב ידיעתי והבנתי, גם אם בקיצור גדול [מחוסר אפשרות אחרת לע"ע]:
א. קודם כל, החיבור בין אדום לישמעאל אכן עמוק, מאז שעשיו נעשה חתנו של ישמעאל, שאז קיבלו ומקבלים זה מזה, ונעשה עשיו שונא ולא רק אויב, כמו שמראה הגרמ"ש בריש שיעורי חנוכה. לכן בהחלט יתכן שבאדום עצמה יש גם יסוד ישמעאלי, אמנם הוא יקבל פנים "אדומיות", וממילא סופו של היסוד האדומי להתגלות גם משם, ולעמוד על בוריו.
ב. "כומרי אדום", היינו כמרי הנצרות, אכן היו סמל לקיצוניות דתית, פרישות וכו' בשם הדת. אבל העניין הוא התהליך: הפרוטסטנטיות שהביאה למודרנה וממנה לפוסט מודרנה [שזהו תהליך מוכרח, ואכמ"ל]. זהו תהליך, מקתוליות לפרוטסטנטיות ומשם עד היום. ולתהליך הזה יש קו ברור, כיצד נובע כל שלב מהשלב שלפניו, שמראים אותו הרב זקס זצ"ל ולהבדיל החוקר תומר פרסיקו. מה שמראה שבאמת מדובר כאן בהשלת עטיפה אחר עטיפה, עד שמתגלה היסוד הליבתי שעומד במרכז והוא הנקודה.
ג. הנצרות תרמה לעניין גם את ההצהרות של "דת אהבה חומלת ומגישה את הלחי השניה", והמון דאגה לנחשל ולמסכן. [הכל ברמת ההצהרות בדר"כ, אבל יש גם יישומים של זה, ואכמ"ל].
ד. ופוק חזי, שהרבה מהליברל-פרוגרס הם נוצרים ו/או בעלי רקע נוצרי. המדינות המערביות הדמוקרטיות ליברליות הן נוצריות [רק בהפרדת דת ממדינה]. זה בא משם. רעיון צלם אלקים לכל אדם + אהבה וחמלה והכלה.
ה. כמובן, את היהודים מעולם לא אהבו והכילו. תסביך אדיפוס קלאסי + האשמתם התמידית בחטא הקדמון כנ"ל [שמתחילה בהאשמתם בצליבת ישו, "בן האלהים"]. וזהו מכנה משותף בין הנצרות לאסלם, שתי בנותיה החורגות של היהדות.
ו. ההבדל ישמעאל-אדום הנ"ל מתחיל כבר ביסוד הראשוני ממש של שתי הדתות האלה. יסוד האסלם – נביא שקר, שקרים בשם האל. יסוד הנצרות – אדם אל / האל התגשם בדמות אדם, וקשר אישי של כל אדם אליו. זהו היסוד להאלהת האדם, כל אדם, כאדון לגורלו = תפיסת "האדם במרכז" וה"אין אלוה" המערבית פוסט-מודרנית.
ז. בתפיסה זו מעורבת גם תרבות יוון [שכוחה הוא "כוח החכמה", כוחות הנפש והמוח. האדם וחושיו וסידור חברתו במרכז, מה שאני לא מבין לא קיים], שעברה לרומי [שכוחה הוא "כוח הידיים" (בין השאר מכאן ייחוס רומי לאדום), סדר, ארגון ושיטה] שהנחילה את תרבות יוון בכל שטחי האמפריה שלה.
בנוגע ליוון חשוב להוסיף: הפילוסופיה היוונית צמחה מתוך האופי והתרבות היווניים, מהטבע האנושי שלהם, מאהבת השפה שלהם שהיתה [השפה] מפותחת ביותר ומליאה דקויות. שפה שיכלה להביע ולנתח בדקי דקות עולם ומלואו. (לכן במשנה במגילה ונפסק להלכה שמותר לתרגם תורה ליוונית. וראה שם ברמב"ם פיה"מ ובהלכות ס"ת). והדבר שהם הכי התאפיינו בו היה "אהבת החיים" שלהם. אהבת היופי. אהבת הגוף, ספורט, טבע, בידור, צדדי הטבע האנושי. לכשנשים לב כל זה אומר דבר אחד: האדם במרכז. מכאן שהם היו החילונים/מודרנים [מה שקוראים "מודרנה"] הראשונים - הגם שעבדו אלילים.
כאשר התנצרה האמפריה הרומית – התחברו היווניות והנצרות לאחד. ומה שאצל היוונים היה "כוח האדם" קיבל משנה תוקף "אלוהי", ונעשה "דת" לכל דבר [שאת הזיקוק הסופי שלה אנו רואים כיום: הדת הליברל-פרוגרסיבית. שעל כן הרב רוטמן קורא לה בפה מלא "הכנסיה הפרוגרסיבית"].
ח. לא לשכוח שהמושג אדום מתייחס קודם כל לרומי, ורק אח"כ לנצרות. ואדרבה, מה שצריך בירור הוא מדוע להתייחס לנצרות כאדום. בנוגע ליחס לרומי כאדום כבר הסבירו ראשונים, שאת תרבות רומי הקים ופיתח וטבע בדמותו צפו בן אליפז, ואכמ"ל, ואכן ראו ברומי את כוח הידיים [סדר, ארגון ושיטה] ואת הרציחה [גּוֹי עַז פָּנִים אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים לְזָקֵן וְנַעַר לֹא יָחֹן] של עשיו. אבל מדוע לייחס את דת הנצרות לאדום?
הסיבה הפשוטה היא כנ"ל כי רומי בעצמה התנצרה, בהוראת העומד בראשה הקיסר. וזה אומר שהנצרות מתאימה לרומי. לא בכדי קיבלה וקבעה רומי את הנצרות כדת הרשמית של האמפריה הרומית. כנראה יש ביניהן מכנה משותף. [כזה שאפשר לנסות להבין בנראה לעיניים, ואפשר גם להבין שהוא בשורשים הנסתרים שלהן]. ועכ"פ מאז התחיל היחס "אדום" לנצרות.
ט. כמו"כ מתבקש לזהות את שתי הדתות הכוזבות שיצאו מהיהדות [דת אברהם] עם שני הבנים הזרים שיצאו מאברהם, ישמעאל ועשיו. וכאשר אנו רואים שישמעאל נעשה אסלם, מתבקש לומר שעשיו נעשה נצרות, וכאשר רואים בעיניים שרומי המיוחסת לאדום כנ"ל התנצרה [ומשם התפשטה הנצרות על כל אירופה, שטחי האמפריה הרומית בזמנו], כמו רואים במוחש שאכן כך, והנצרות היא אדום.
וגם אם בשלב הקתולי את הנצרות היה קשה לראות את זה, אבל הנה יצאה הפרוטסטנטיות מתוך הקתוליות, "מתוך" דייקא, באופן מוכרח, כי הקתוליות בהכרח שתצמיח מתוכה את הריאקציה הפרוטסטנטית], וכאן "התגלה" היסוד האדומי שבנצרות. וכאמור, מאז הוא המשיך להתגלות עוד ועוד, עד שהגיע למצב שנעמד היסוד הזה על בוריו: צחוק וליצנות, אין שום אמת, וכו'. ובליברל-פרוגרס הצטרך גם הכוח האדומי המובהק: כוח הידיים, האלימות, הרציחה. השְלטת הליצנות הזו, כערך מחייב ובלעדי, באלימות ברוטאלית ממש, שכולה "אני ואפסי עוד".
