אשכול מנהגי בורית

[איש_ספר]

התפללתי השנה במנין גדול וחשוב של בני תורה, וזה מה שצדה עיני.

א. לפני עלוה"ש כל הקהל עומד בחגיגיות המהולה בכובד ראש סביב התיבה, לשמוע קול ברכת אלוקי נשמה והמעביר שינה (חומרא של אחרונים). לפי המראה ישנה תחושה שתיכף תשמע דפיקה על הבימה ויחלו באמירת הפסוקים, עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר. יש לי הצעה יותר טובה. ברכת אלקי נשמה תיאמר אחר קריאת מגילת רות קודם קריה"ת, בפרק זמן זה מקיץ שליש מהקהל מתנומתו.

ב. קודם הקריאה מוכר הגבאי את העליות ושאר הכיבודים וביניהם הוא מכריז בדרמטיות: הוצאה והכנסה עם י"ג מידות! כך הופך מנהג מוזר ומאוחר לאחד מרגעי השיא בתפילת יום טוב. ובשעת האמירה עצמה, קולי קולות!

ג. כל הקהל לוחש בהתאמצות את התפילה האנונימית על לחם לאכול ובגד ללבוש וכו' וכו', ואילו בריך שמיה, נאמר בחטיפה כבכל השנה.

ד. מוסף. אדיר אדירנו בניגון ימים נוראים. מפני מה?

ה. ותערב, כל הקהל שואג, כאילו ותערב הוא באיזה בחינה גבוה יותר מרצה. (כידוע ותערב כולל החתימה היה נאמר בצרפת ובאר"י בכל התפילות). וכל המנהג בקושי יש לו קשר לאר"י, שהרי א"א אותו אלא בשעת נש"כ, ובאר"י שנושאין כפים בכל יום אין לו כמעט טעם.

ו. הש"ץ אומר ותערב בניגון ימים נוראים. ואין לזה טעם.

ז. בשעת נש"כ הכהנים מנגנים וכל הקהל כולו, רברביא עם זעיריא מטיבים את חלומותיהם. מה ענין יום טוב להטבת חלום, אטו משום שבני חו"ל אין להם נש"כ אלא ביו"ט, הוא טעם גם לבני אר"י?

[אראל]

מה זה 'בורית'???
אה, סבון!

[במסתרים]

י"ג מידות! כך הופך מנהג

[שמוזכר בשער הכוונות עם תפלת רבש"ע בנוסח אחר]

[בן המחבר]

אם כל חטאת היא חוסר החשיבות לכל תחום המנהגים בבתי כנסת בנוסח הישיבות. כך באופן טבעי הקטנים הקולניים משתלטים על הזירה וגוברים על הגדולים השותקים.
עובדה היא שעד לפני כמה עשרות שנים היו אומרים פיוטים ויוצרות בכל בתי הכנסת בנוסח ליטא ואשכנז, ואילו כיום נער יספרם (רק בבתי הכנסת הירושלמים הוותיקים), והוא הדין לפיוטים ויוצרות בימים נוראים, שעברו לומר רק את האותיות הגדולות (ממש כפי שנוהגות הגננות דבר יום ביומו עם בנות הארבע והחמש).
כל המתואר כמנהגי בורית אינו אלא מנהג הילדים. למשל, הם עדיין מרוגשים מהלחן של אדיר אדירנו בימים נוראים, ובאופן טבעי הילדים נותנים קולם בשיר, ומגוחך שהחזן נשמע להם ומאמץ את הלחן שאין לו מקום ביום טוב. והוא הדין לכל שאר "המנהגים", שצמחו בוואקום - באווירה שאינה מקנה חשיבות למנהג.

[איש_ספר]

י"ג מידות! כך הופך מנהג

[שמוזכר בשער הכוונות עם תפלת רבש"ע בנוסח אחר]

עי' וישב הים ח"ב סי' יא.

לענין התפילה, עיינתי בשעה"כ וראיתי שנוסח התפילה שם קרוב מאד לתפילה המצויה אצלינו, וא"כ אינה מס' שערי ציון כמו שדימיתי. והיה ראוי לי לכתוב בסגנון מאופק יותר, והנני שב ומתחרט.

[כמהים_]

באופן טבעי נפש האדם נוטה להתרגש יותר מן החדש והמיוחד מאשר מן הקבוע והרגיל, ובזה יתבארו אותיות ג' וה', ואולי גם ב'. ונקל לראות זאת גם במקומות אחרים (כמה כוונה רגילים להקדיש לברכת קדושת היום ברגל, לעומת ג' ראשונות וג' אחרונות הסמוכות לה? וכן כל כיו"ב).

[כמהים_]

(כידוע ותערב כולל החתימה היה נאמר בצרפת ובאר"י בכל התפילות)

כמדומה שבצרפת אמרוהו בחתימה "שאותך" רק בימים נוראים, ובכל יום נאמר בחתימה הרגילה דידן (וממילא גם בלא "ושם נעבדך).

[כך עכ"פ במחזור ויטרי (גולדשמידט) עמ' קיג, ולעומתו עמ' תשלד ותשעח; עץ חיים (לונדריש), עמ' צ וצז]

[בברכה המשולשת]

ז. בשעת נש"כ הכהנים מנגנים וכל הקהל כולו, רברביא עם זעיריא מטיבים את חלומותיהם. מה ענין יום טוב להטבת חלום, אטו משום שבני חו"ל אין להם נש"כ אלא ביו"ט, הוא טעם גם לבני אר"י?

וכבר העיר על כך זקנו של הדר"ג שליט"א, מרן הגר"ש דבליצקי זצ"ל.

[איש_ספר]

(כידוע ותערב כולל החתימה היה נאמר בצרפת ובאר"י בכל התפילות)

כמדומה שבצרפת אמרוהו בחתימה "שאותך" רק בימים נוראים, ובכל יום נאמר בחתימה הרגילה דידן (וממילא גם בלא "ושם נעבדך).

[כך עכ"פ במחזור ויטרי (גולדשמידט) עמ' קיג, ולעומתו עמ' תשלד ותשעח; עץ חיים (לונדריש), עמ' צ וצז]

צדקת
viewtopic.php?f=50&t=26048

[אור עולם]

אחר בקשת המחילה מראש,
ובאותיות קטנטנות שלא לבייש את מי שאין לו,
מתי יהיה אשכול של לימוד זכות ומציאת דברים יפים אצל אחרים?

[הוה אמינא]

אחר בקשת המחילה מראש,
ובאותיות קטנטנות שלא לבייש את מי שאין לו,
מתי יהיה אשכול של לימוד זכות ומציאת דברים יפים אצל אחרים?

קריינא דאיגרתא!


ובענין הניגון של ותערב ושל אדיר אדירנו, שהשצי"ם טועים בניגון של ימים נוראים במקום של יו"ט.
בכלל שכחו שיש ניגון של יו"ט, זה חוסר תשומת לב שנהפך להרגל.
ובס"ה נקלט להם הניגון של ימים נוראים בגלל שאז התלהבו יותר.

[צופה_ומביט]

אולי בדיעבד "יוצאים" בזה את מה ששבועות הוא ראש השנה, נידונים בו על פירות האילן, ומתחשבים בזה למעשה לתכלה שנה וקללותיה דפרשת בחוקותי. וכן הוש"ר דסוכות יום דין על המים ומתייחסים אליו כימים נוראים. רק בפסח צ"ב מדוע לא עושים עניין של דין בשביעי של פסח גמר הדין על התבואה, שהיא עיקר מזונו של אדם, כמו בהוש"ר. ועכ"פ אולי גם זה עושים שם בדיעבד עם הניגונים והמנהגים הנ"ל.

[ר_חיים_הקטן]

קריינא דאיגרתא!
ובענין הניגון של ותערב ושל אדיר אדירנו, שהשצי"ם טועים בניגון של ימים נוראים במקום של יו"ט.
בכלל שכחו שיש ניגון של יו"ט, זה חוסר תשומת לב שנהפך להרגל.
ובס"ה נקלט להם הניגון של ימים נוראים בגלל שאז התלהבו יותר.

כד הוינא טליא בארה"ב, גם שם נהגו לומר "אדיר אדירנו" בניגון של ימים נוראים, ודוחה לומר שבחו"ל שכחו שיש ניגון של יו"ט.

[יוצא פוניבז']

עדיף לחכות שכותב הביקורת יתפנה לבקר במנין של בני תורה גם ביום כיפור, מעניין מה אז נשמע.
(לבטח יהיה סעיף מיוחד על כל נדרי שהפך למעמד מרטיט וכו', בזמן שהוא מנהג שהגאונים דחוהו בשתי ידים, וגם הראשונים לא הגיעו לעמק השווה אם הוא התרת נדרים או מסירת מודעה, כך או כך אין בו מקום לשום ניגון וכו' ובפרט למי שהתיר את נדריו בער"ה וכו').

[נחמת ארי]

אינני יודע היכן מתגורר הרב פותח האשכול, אולם לפי עוצמת רוח הביקורת נראה כי משכנו (ואולי רק מוצאו) מעיר קטנה ואנשים בה הרבה בגוש דן, בה לא מצויות כל כך קהילות מקוריות, ולפיכך הוכרח להתפלל במניין גדול וחשוב הנוהג מנהגים של שטות בעיניו, ויצא האשכול הזה.
ולפיכך אגלה את אוזנו, כי אפילו בעיר זו מתקיים מניין, אמנם קטן, אבל בהחלט "חשוב שלבני תורה" (לא המפלגה...), בכל יום שיש בו הלל, כאשר כל מנהג נבדק בשבע חקירות ובדיקות בטרם נקבע. וקבעו מנהגיהם ליסוד מוסד שלא לאמר שום תפילה משע"צ, ושלא לנהוג שום מנהג מאוחר ו/או קבלי, ושלא לאמר שום פיוטים (והסכימו שאם ירצה החזן מאד יפייט כל הברכות בתפילה, ולא יוסיף הפייט על תפילת הקבע. טרם נמצא חזן המוכן לנהוג כנ"ל.).
ובאמת שתערובת המנהגים המצויה היא בלתי ברורה, וקשה לשנות המנהג.

[פלוריש]

אחר בקשת המחילה מראש,
ובאותיות קטנטנות שלא לבייש את מי שאין לו,
מתי יהיה אשכול של לימוד זכות ומציאת דברים יפים אצל אחרים?

דבר יפה שמצאתי, לפני כמה שנים בבית כנסת בבית שאן.
כידוע, אחת ה"קניות" הנחשבות ביותר בבית כנסת ספרדי היא פתיחת ההיכל בתפילה על הפרנסה בראש השנה, שנמכרת בסכומים גבוהים.
בבית הכנסת בו התפללתי הגיע נער שסובל מפיגור קל ונקב בסכום די נמוך. ובלי שהיה תיאום מראש בית המתפללים, כולם שתקו! אף אחד לא העלה את המחיר והנער המרוגש זכה

[עושה חדשות]

ה. ותערב, כל הקהל שואג, כאילו ותערב הוא באיזה בחינה גבוה יותר מרצה. (כידוע ותערב כולל החתימה היה נאמר בצרפת ובאר"י בכל התפילות). וכל המנהג בקושי יש לו קשר לאר"י, שהרי א"א אותו אלא בשעת נש"כ, ובאר"י שנושאין כפים בכל יום אין לו כמעט טעם.

אשמח שתסביר האם יש בזה קצת טעם.

[עזריאל ברגר]

ה. ותערב, כל הקהל שואג, כאילו ותערב הוא באיזה בחינה גבוה יותר מרצה. (כידוע ותערב כולל החתימה היה נאמר בצרפת ובאר"י בכל התפילות). וכל המנהג בקושי יש לו קשר לאר"י, שהרי א"א אותו אלא בשעת נש"כ, ובאר"י שנושאין כפים בכל יום אין לו כמעט טעם.

אשמח שתסביר האם יש בזה קצת טעם.

טעם - ובפרט לדעתו - איני יודע.
אך מנהג הרבה קהילות הוא שגם אם נושאים כפיים בכל יום (או עכ"פ בכל שבת) - נותנים כבוד מיוחד לנשיאת כפיים דיו"ט.
ולדוגמא ברוב קהילות חב"ד בארה"ק - רק במוסף של יו"ט מנגנים בברכת כהנים, ולכן רק אז אומרים את הרבש"ע (מלבד מי שחלם חלום מטריד וכו' - שהוא אומר מיד בהזדמנות הראשונה).

[צופה_ומביט]

ככה נוהגים בהרבה קהילות ומקומות, ואיני יודע אם שם "מנהג" יש לזה, אלא פשוט באו מחו"ל עם ההרגל שבידם [המודפס במחזורים], ולא שינוהו גם כשהחלו לישא כפיים בכל יום.

[כמהים_]

כלל לא פשוט ש"ותערב" תלוי רק בברכת כהנים. למהרי"ל וסיעתו (מנהג אשכנז) נושאים כפים ביו"ט בשחרית ובמוסף, ואעפ"כ אין אומרים ותערב אלא במוסף (חוץ מיו"כ). לפי זה, אפשר ש"ותערב" הוא פשוט נוסח מיוחד למוסף יו"ט, ושפיר שייך גם בא"י, וכמו שאף אחד לא טוען ש"אדיר אדירנו" אין לו טעם בא"י, גם "ותערב" לא.

[מעט דבש]

viewtopic.php?p=263776#p263776

[עושה חדשות]

יש"כ.
אחר כל זאת, אני לא מבין מה המהומה. ברור שאם יש נוסח מיוחד שנאמר בזמנים מסויימים בצדק או שלא בצדק, הר"ז מעורר התרגשות באמירתו, (אפשר להוסיף לרשימה איך הקהל שואג "שלח רפואה שלמה" באבינו מלכנו, אחרי שאת ברכת רפאינו אומרים כל יום בחטף, ואת ההבדל בין אמירת שמע קולינו והשיבנו בסליחות כשהארון פתוח לעומת אמירת קטעים דומים בתפילת והוא רחום התדירה, ועוד הרבה כהנה). ואם זה לא נוח שהניגון הוא בסגנון ימים נוראים, אפשר להמתין מעט עד שיגיע לחן חדש של נפתלי קמפה ויסדיר את הניגון כראוי. אכן הניגון בברכת כהנים ואמירת התפילה של כתונת פסים או הטבת חלום נראה מיותר ולא מוצדק, אבל גם האריכות של סלסולי ה'ברכו' בימים נוראים כנראה נועדה לאפשר את אמירת יתברך וכו' כראוי לאומרו בכך יום, וגם תפילת היה עם פיפיות לא נראית לי מתאימה לש"צ בימינו שאינו אומר דבר מעבר למש"כ בסידור, (ובטח מכוין 'שלא יכשלו בלשונם' היינו שיצליח לו הסלסול של רוזנבלט בפסוק פלוני), וכבר אמר ר' ישראל סלנטר, מה נשאר לנו חוץ מהקיטל.

[אליסף]

לענין ברכת התורה, למה לא סומכים על ר' עקיבא איגר לכתחילה? דווקא בשבועות לא לומר ברכת התורה בעצמך??

[איש_ספר]

לענין ברכת התורה, למה לא סומכים על ר' עקיבא איגר לכתחילה? דווקא בשבועות לא לומר ברכת התורה בעצמך??

משם חזו"א נמסר שיש לפקפק אם שינה ביום חשובה שינת קבע, והרש"ד העיר שאם ישן ביום ראוי שיכוון באהבת עולם, ואם עשה כן, שוב אין כאן ממ"נ.

[מגדל]

התפללתי השנה במנין גדול וחשוב של בני תורה, וזה מה שצדה עיני.

א. לפני עלוה"ש כל הקהל עומד בחגיגיות המהולה בכובד ראש סביב התיבה, לשמוע קול ברכת אלוקי נשמה והמעביר שינה (חומרא של אחרונים). לפי המראה ישנה תחושה שתיכף תשמע דפיקה על הבימה ויחלו באמירת הפסוקים, עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר. יש לי הצעה יותר טובה. ברכת אלקי נשמה תיאמר אחר קריאת מגילת רות קודם קריה"ת, בפרק זמן זה מקיץ שליש מהקהל מתנומתו.

ב. קודם הקריאה מוכר הגבאי את העליות ושאר הכיבודים וביניהם הוא מכריז בדרמטיות: הוצאה והכנסה עם י"ג מידות! כך הופך מנהג מוזר ומאוחר לאחד מרגעי השיא בתפילת יום טוב. ובשעת האמירה עצמה, קולי קולות!

ג. כל הקהל לוחש בהתאמצות את התפילה האנונימית על לחם לאכול ובגד ללבוש וכו' וכו', ואילו בריך שמיה, נאמר בחטיפה כבכל השנה.

ד. מוסף. אדיר אדירנו בניגון ימים נוראים. מפני מה?

ה. ותערב, כל הקהל שואג, כאילו ותערב הוא באיזה בחינה גבוה יותר מרצה. (כידוע ותערב כולל החתימה היה נאמר בצרפת ובאר"י בכל התפילות). וכל המנהג בקושי יש לו קשר לאר"י, שהרי א"א אותו אלא בשעת נש"כ, ובאר"י שנושאין כפים בכל יום אין לו כמעט טעם.

ו. הש"ץ אומר ותערב בניגון ימים נוראים. ואין לזה טעם.

ז. בשעת נש"כ הכהנים מנגנים וכל הקהל כולו, רברביא עם זעיריא מטיבים את חלומותיהם. מה ענין יום טוב להטבת חלום, אטו משום שבני חו"ל אין להם נש"כ אלא ביו"ט, הוא טעם גם לבני אר"י?

תפילה אנונימית? הובאה ע"י האר"י במחזורו, אם כי אינני יודע האם כתבה או ציטטה ממקום אחר. כנ"ל לעניין י"ג מידות.
הן י"ג המידות והן התפילה שלאחריה נאמרות בהתעוררות אף בקהילות הספרדים, ודווקא מחמת מקורן.

[מגדל]

אגב, כמדומני שהטעם לרוב מה שהזכרת חד הוא.
בעולם הישיבות שהיום מונהג בגישה של [כל האומר] אין לי אלא תורה [אפילו תורה אין לו], היהדות הנותרת היא מאוד צרה וחד גונית.
הכל זה רק תיירה, מההתחלה ועד הסוף דרך האמצע ומה שלפנים ומה שלאחור. ממילא גם את כל החגים מפרשים באופן זה.
אני זוכר איך בישיבת איתרי ראש הישיבה היה עומד וכל שנה מוסר מחדש את אותה הדרשה על דברי השל"ה שבשבועות נידונים על פירות האילן, שהוא עץ החיים, והוא התיירה, וממילא שבועות הוא יום הדין על התיירה. אולי מן התפיסה הזו נמשכת כל ההנהגה של ה wanna be ימים נוראים בין בניגונים בין בי"ג מידות.

(ואם כבר בישיבת איתרי ובעומד בראשה עסקינן,
בשלב כל שהוא הוא התחיל למסור שיחות בהשקפה, ובאזור תשרי כמדומני הפך אף את אחד מחגי תשרי לחג שכולו תיירה. שני בחורים נבונים שאלו אותו ב' שאלות.
א. אם אכן הכל הוא אך ורק תיירה מן ההתחלה ועד הסוף, מדוע אנו "מבזבזים" זמן בתפילות בימים הנוראים במקום להריץ את התפילה ולשבת ללמוד מכות דף ג' בעיון?
בהתחלה הוא ניסה להתחמק, ולבסוף תירץ בדוחק כי אע"פ שבאמת כך היה עדיף ע"פ האמת, מ"מ אנו נאלצים לעשות כן משום שיש לנו "מסורת" על זה.
ב. אם לשיטת רה"י בסוף משמעות כל החגים היא רק תיירה ואף באותה אבחנה צרה, מה טעם ניתנו חגים שונים עם שמות שונים וזכר למאורעות שונים?
על כך הוא כבר לא הצליח להשיב מלבד בגיחוכו המפורסם.)

[איש_ספר]

התפללתי השנה במנין גדול וחשוב של בני תורה, וזה מה שצדה עיני.

א. לפני עלוה"ש כל הקהל עומד בחגיגיות המהולה בכובד ראש סביב התיבה, לשמוע קול ברכת אלוקי נשמה והמעביר שינה (חומרא של אחרונים). לפי המראה ישנה תחושה שתיכף תשמע דפיקה על הבימה ויחלו באמירת הפסוקים, עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר. יש לי הצעה יותר טובה. ברכת אלקי נשמה תיאמר אחר קריאת מגילת רות קודם קריה"ת, בפרק זמן זה מקיץ שליש מהקהל מתנומתו.

ב. קודם הקריאה מוכר הגבאי את העליות ושאר הכיבודים וביניהם הוא מכריז בדרמטיות: הוצאה והכנסה עם י"ג מידות! כך הופך מנהג מוזר ומאוחר לאחד מרגעי השיא בתפילת יום טוב. ובשעת האמירה עצמה, קולי קולות!

ג. כל הקהל לוחש בהתאמצות את התפילה האנונימית על לחם לאכול ובגד ללבוש וכו' וכו', ואילו בריך שמיה, נאמר בחטיפה כבכל השנה.

ד. מוסף. אדיר אדירנו בניגון ימים נוראים. מפני מה?

ה. ותערב, כל הקהל שואג, כאילו ותערב הוא באיזה בחינה גבוה יותר מרצה. (כידוע ותערב כולל החתימה היה נאמר בצרפת ובאר"י בכל התפילות). וכל המנהג בקושי יש לו קשר לאר"י, שהרי א"א אותו אלא בשעת נש"כ, ובאר"י שנושאין כפים בכל יום אין לו כמעט טעם.

ו. הש"ץ אומר ותערב בניגון ימים נוראים. ואין לזה טעם.

ז. בשעת נש"כ הכהנים מנגנים וכל הקהל כולו, רברביא עם זעיריא מטיבים את חלומותיהם. מה ענין יום טוב להטבת חלום, אטו משום שבני חו"ל אין להם נש"כ אלא ביו"ט, הוא טעם גם לבני אר"י?

תפילה אנונימית? הובאה ע"י האר"י במחזורו, אם כי אינני יודע האם כתבה או ציטטה ממקום אחר. כנ"ל לעניין י"ג מידות.
הן י"ג המידות והן התפילה שלאחריה נאמרות בהתעוררות אף בקהילות הספרדים, ודווקא מחמת מקורן.

כבר נזכר הכל למעלה.

אגב, כמדומני שהטעם לרוב מה שהזכרת חד הוא.
בעולם הישיבות שהיום מונהג בגישה של [כל האומר] אין לי אלא תורה [אפילו תורה אין לו], היהדות הנותרת היא מאוד צרה וחד גונית.
הכל זה רק תיירה, מההתחלה ועד הסוף דרך האמצע ומה שלפנים ומה שלאחור. ממילא גם את כל החגים מפרשים באופן זה.
אני זוכר איך בישיבת איתרי ראש הישיבה היה עומד וכל שנה מוסר מחדש את אותה הדרשה על דברי השל"ה שבשבועות נידונים על פירות האילן, שהוא עץ החיים, והוא התיירה, וממילא שבועות הוא יום הדין על התיירה. אולי מן התפיסה הזו נמשכת כל ההנהגה של ה wanna be ימים נוראים בין בניגונים בין בי"ג מידות.

(ואם כבר בישיבת איתרי ובעומד בראשה עסקינן,
בשלב כל שהוא הוא התחיל למסור שיחות בהשקפה, ובאזור תשרי כמדומני הפך אף את אחד מחגי תשרי לחג שכולו תיירה. שני בחורים נבונים שאלו אותו ב' שאלות.
א. אם אכן הכל הוא אך ורק תיירה מן ההתחלה ועד הסוף, מדוע אנו "מבזבזים" זמן בתפילות בימים הנוראים במקום להריץ את התפילה ולשבת ללמוד מכות דף ג' בעיון?
בהתחלה הוא ניסה להתחמק, ולבסוף תירץ בדוחק כי אע"פ שבאמת כך היה עדיף ע"פ האמת, מ"מ אנו נאלצים לעשות כן משום שיש לנו "מסורת" על זה.
ב. אם לשיטת רה"י בסוף משמעות כל החגים היא רק תיירה ואף באותה אבחנה צרה, מה טעם ניתנו חגים שונים עם שמות שונים וזכר למאורעות שונים?
על כך הוא כבר לא הצליח להשיב מלבד בגיחוכו המפורסם.)

סגנון ירוד ודוחה.

[HaimL]

אני לא בקי במנהג של אדיר אדירנו ביו"ט. אני חשבתי שהוא שייך רק ליום דין, כגון המוספים שאומרים בהם תפילת טל ותפילת גשם, ואז השץ לובש קיטל וכו', וממילא שייך לומר אותו בניגון של ימים נוראים, ומה השייכות של אדיר אדירנו בשאר י"ט.

[צופה_ומביט]

כמוזכר לעיל, כל המועדים הם ימי דין. בפסח על התבואה, בסוכות [ובמיוחד בהוש"ר] על המים, ובשבועות על פירות האילן.

[איש_ספר]

התפללתי השנה במנין גדול וחשוב של בני תורה, וזה מה שצדה עיני.

א. לפני עלוה"ש כל הקהל עומד בחגיגיות המהולה בכובד ראש סביב התיבה, לשמוע קול ברכת אלוקי נשמה והמעביר שינה (חומרא של אחרונים). לפי המראה ישנה תחושה שתיכף תשמע דפיקה על הבימה ויחלו באמירת הפסוקים, עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר. יש לי הצעה יותר טובה. ברכת אלקי נשמה תיאמר אחר קריאת מגילת רות קודם קריה"ת, בפרק זמן זה מקיץ שליש מהקהל מתנומתו.

ב. קודם הקריאה מוכר הגבאי את העליות ושאר הכיבודים וביניהם הוא מכריז בדרמטיות: הוצאה והכנסה עם י"ג מידות! כך הופך מנהג מוזר ומאוחר לאחד מרגעי השיא בתפילת יום טוב. ובשעת האמירה עצמה, קולי קולות!

ג. כל הקהל לוחש בהתאמצות את התפילה האנונימית על לחם לאכול ובגד ללבוש וכו' וכו', ואילו בריך שמיה, נאמר בחטיפה כבכל השנה.

ד. מוסף. אדיר אדירנו בניגון ימים נוראים. מפני מה?

ה. ותערב, כל הקהל שואג, כאילו ותערב הוא באיזה בחינה גבוה יותר מרצה. (כידוע ותערב כולל החתימה היה נאמר בצרפת ובאר"י בכל התפילות). וכל המנהג בקושי יש לו קשר לאר"י, שהרי א"א אותו אלא בשעת נש"כ, ובאר"י שנושאין כפים בכל יום אין לו כמעט טעם.

ו. הש"ץ אומר ותערב בניגון ימים נוראים. ואין לזה טעם.

ז. בשעת נש"כ הכהנים מנגנים וכל הקהל כולו, רברביא עם זעיריא מטיבים את חלומותיהם. מה ענין יום טוב להטבת חלום, אטו משום שבני חו"ל אין להם נש"כ אלא ביו"ט, הוא טעם גם לבני אר"י?

תפילה אנונימית? הובאה ע"י האר"י במחזורו, אם כי אינני יודע האם כתבה או ציטטה ממקום אחר. כנ"ל לעניין י"ג מידות.
הן י"ג המידות והן התפילה שלאחריה נאמרות בהתעוררות אף בקהילות הספרדים, ודווקא מחמת מקורן.

כבר נזכר הכל למעלה.

אגב, כמדומני שהטעם לרוב מה שהזכרת חד הוא.
בעולם הישיבות שהיום מונהג בגישה של [כל האומר] אין לי אלא תורה [אפילו תורה אין לו], היהדות הנותרת היא מאוד צרה וחד גונית.
הכל זה רק תיירה, מההתחלה ועד הסוף דרך האמצע ומה שלפנים ומה שלאחור. ממילא גם את כל החגים מפרשים באופן זה.
אני זוכר איך בישיבת איתרי ראש הישיבה היה עומד וכל שנה מוסר מחדש את אותה הדרשה על דברי השל"ה שבשבועות נידונים על פירות האילן, שהוא עץ החיים, והוא התיירה, וממילא שבועות הוא יום הדין על התיירה. אולי מן התפיסה הזו נמשכת כל ההנהגה של ה wanna be ימים נוראים בין בניגונים בין בי"ג מידות.

(ואם כבר בישיבת איתרי ובעומד בראשה עסקינן,
בשלב כל שהוא הוא התחיל למסור שיחות בהשקפה, ובאזור תשרי כמדומני הפך אף את אחד מחגי תשרי לחג שכולו תיירה. שני בחורים נבונים שאלו אותו ב' שאלות.
א. אם אכן הכל הוא אך ורק תיירה מן ההתחלה ועד הסוף, מדוע אנו "מבזבזים" זמן בתפילות בימים הנוראים במקום להריץ את התפילה ולשבת ללמוד מכות דף ג' בעיון?
בהתחלה הוא ניסה להתחמק, ולבסוף תירץ בדוחק כי אע"פ שבאמת כך היה עדיף ע"פ האמת, מ"מ אנו נאלצים לעשות כן משום שיש לנו "מסורת" על זה.
ב. אם לשיטת רה"י בסוף משמעות כל החגים היא רק תיירה ואף באותה אבחנה צרה, מה טעם ניתנו חגים שונים עם שמות שונים וזכר למאורעות שונים?
על כך הוא כבר לא הצליח להשיב מלבד בגיחוכו המפורסם.)

סגנון ירוד ודוחה.

שמעתי שמישהו כתב כאן שגם ההודעה איתה נפתח האשכול כתובה בסגנון ירוד ודוחה ושההודעה נמחקה.

ובכן, חשוב לי להבהיר כי ההודעה לא נמחקה על ידי ולא ידעתי על קיומה בכלל עד עתה.

לגופו של דבר, אני אכן לא מתכבד באשכול זה, וכפי שהעיר הרב אור עולם, רצוי להגביר שימוש במידת עין טובה ולא לבקר מומין. נחמתי כי עשיתיו.

ועדין, הלעג שלי היה מופנה כלפי מנהגים, שכל התהוותם הוא רק משום שהם עומדים במקום מאד שולי אצלינו, ולכן לפעמים הם מקבלים צורה מגוחכת. ואילו הכותב שמעלי מבקש להגחיך את יסוד המרכזי העומד בעולמם של חו"ר הישיבות, אין להם אלא תורה (וכסיפא דקרא גם תורה אין להם) וכל השקפתם על המועדים ומשמועתם, כולה מגוחכת ואווילית וכו' וכו'. וע"ז כתבתי שסגנון הדברים ירוד ודוחה. ומזה איני חוזר בי.

[הוה אמינא]

משנמחקה ההודעה שעליה כתבתי תגובתי, איבדה תגובתי את היכולת להבינה. והוא רחום יכפר

[טפח]

א. אם אכן הכל הוא אך ורק תיירה מן ההתחלה ועד הסוף, מדוע אנו "מבזבזים" זמן בתפילות בימים הנוראים במקום להריץ את התפילה ולשבת ללמוד מכות דף ג' בעיון?

פלא שלא השים על לבו שזו שאלת הגמרא בשבת י ע"א.

[עזריאל ברגר]

א. אם אכן הכל הוא אך ורק תיירה מן ההתחלה ועד הסוף, מדוע אנו "מבזבזים" זמן בתפילות בימים הנוראים במקום להריץ את התפילה ולשבת ללמוד מכות דף ג' בעיון?

פלא שלא השים על לבו שזו שאלת הגמרא בשבת י ע"א.

זוהי בדיוק קושיתו: אם כל השנה קיי"ל כרבא (ולכן מקצרים בתפילה - לפי ערך עכ"פ, ובפרט אין עושים חזרת הש"ץ במנחה בישיבות רבות), מפני מה בימים הגדולים והקדושים פתאום נקיטינן כרב המנונא, ולא חוששים לביטול תורה?

[HaimL]

כמוזכר לעיל, כל המועדים הם ימי דין. בפסח על התבואה, בסוכות [ובמיוחד בהוש"ר] על המים, ובשבועות על פירות האילן.

א. איך כ"ז שייך לקדושת המוספים, ודווקא ביו"ט ראשון של פסח ויו"ט שמיני עצרת שייך לקדושה, כיוון דבג"ר מתפללים על הטל ועל הגשם, מסתבר שתהיה הקדושה מעין יום דין, אבל ביו"ט של שבועות או שש"פ וראשון של סוכות, מי אמר שנידונים דווקא בתפילת המוסף, עד שיאמרו בקדושה אדיר אדירנו.
ב. אה"נ, א"כ שייך לנגן הכול בניגון של ימים נוראים, דהם ימי דין, ומה שייך לחלק בין ניגון של יו"ט לניגון של ימים נוראים.

[כמהים_]

מה השייכות של "אדיר אדירנו" דוקא ליום דין?

[צופה_ומביט]

מה השייכות של "אדיר אדירנו" דוקא ליום דין?

מה הכוונה אדיר בכלל, ומה תוכן האמירה הזו כולה?
"אדיר אדירנו, ה' אדוננו, מה אדיר שמך בכל הארץ".
בפשטות:
אדיר היינו מושל [בכ"מ בתנ"ך, וראה במפרשים שם בתהלים ח], והקב"ה מתגלה במיוחד כמלך ומושל ואדון בעולם בבואו לשפוט הארץ. שאז מתגלה שהכל תלוי בו, וכפי מה שיצא בדינו כך בדיוק יהיה בארץ באותה השנה, לא פחות ולא יותר.

[מגדל]

שמעתי שמישהו כתב כאן שגם ההודעה איתה נפתח האשכול כתובה בסגנון ירוד ודוחה ושההודעה נמחקה.

ובכן, חשוב לי להבהיר כי ההודעה לא נמחקה על ידי ולא ידעתי על קיומה בכלל עד עתה.

לגופו של דבר, אני אכן לא מתכבד באשכול זה, וכפי שהעיר הרב אור עולם, רצוי להגביר שימוש במידת עין טובה ולא לבקר מומין. נחמתי כי עשיתיו.

ועדין, הלעג שלי היה מופנה כלפי מנהגים, שכל התהוותם הוא רק משום שהם עומדים במקום מאד שולי אצלינו, ולכן לפעמים הם מקבלים צורה מגוחכת. ואילו הכותב שמעלי מבקש להגחיך את יסוד המרכזי העומד בעולמם של חו"ר הישיבות, אין להם אלא תורה (וכסיפא דקרא גם תורה אין להם) וכל השקפתם על המועדים ומשמועתם, כולה מגוחכת ואווילית וכו' וכו'. וע"ז כתבתי שסגנון הדברים ירוד ודוחה. ומזה איני חוזר בי.

עם ולמרות ועל אף אי הנעימות וחוסר הנימוס להביע מילים ישירות נגד אחד החברים, דומני שחיוב המחאה גובר ומכריע את הכף לחיוב ואין מנוס בשתיקה.

א"ס, טפי טובא הול"ל. הוא לא רק לועג לבסיס וליסוד, אלא מפנה בפומבי ופרהסיא ליצנות לועגת אישית נגד ראש ישיבה ת"ח עתיר זכויות ספציפי, החי או שמנוחתו בגנזי מרומים (תלוי בן כמה הלז), ומשתמש בפורומנו להביע את תסכולו, וחיסול חשבונותיו עם מי שכנראה עמד בדרכו בשנות הטיפשעשרה שלו.
כזה ירוד טרם היה פה מעולם.

כשראיתי את הודעותיכם לא הצלחתי להבין על מה יצא הקצף, ולכן קראתי את הודעתי בשנית, ואף בשלישית, ואני עדיין עומד תמה.
הביקורת על הגישה הנפוצה כיום בעולם הישיבות הליטאי הייתה עניינת, מכבדת ושולית, שכן זו לא באה לידי ביטוי אלא ברפרנס לדברי חז"ל, ולא לדברי שלי, שהובאו בסוגרים ובמילים ספורות לאחר מכן.
אך לבסוף לידי השערה כן הצלחתי להגיע. 'איש ספר' חזר פעמיים על שורש ג.ח.כ. ואילו 'הוה אמינא' גם כן דיבר על לעג והזכיר את ראש הישיבה אשר נאלץ לדמיין הואיל והוא אינו מכירו.
מכל זה אני מגיע להשערה כי המשפט עליו יצא הקצף הוא: "על כך הוא כבר לא הצליח להשיב מלבד בגיחוכו המפורסם".
אז אבאר את דברי יותר.
ראש הישיבה אשר בו היה המעשה הוא הרב אריאב עוזר מהר נוף. כל מי שמכיר את הרב אריאב עוזר, בין אם שמע ממנו ל"ב שניות של שיעור, ובין אם החליף עמו שלום במעבר החציה, מכיר את 'גיחוכו המפורסם'. זה משהו מאוד נפוץ אצלו, שהוא משלב ביודעין בכל מיני הקשרים ובכל מיני שימושים. כך הוא עושה גם כאשר הוא בוחר לא לענות על שאלה באלגנטיות, וכך הוא עשה בתשובתו לאותו בחור. הא ותו לא.

היה ראוי להעיר על כך שאנשים כאן מדברים בבוטות על השערות ולא על עובדות. בפרט היה ראוי להעיר על החוזים במסכים שכבר יודעים לתפור סיפורי רקע בשלושה חלקים. אבל לאחר שנכשלתי ולא כתבתי את דברי בצורה שתהא נהירה לאלו שחכמים אסרו לענות להם, לא אכשל עוד ואענה להם באופן שאסרו חז"ל.
מסיבה זו מחקתי את הודעתי בה ציינתי לצביעותו של 'איש ספר', ואת אשר כתבתי עתה לא כתבתי אלא משום והיתם נקיים.

[כמהים_]

מה השייכות של "אדיר אדירנו" דוקא ליום דין?

מה הכוונה אדיר בכלל, ומה תוכן האמירה הזו כולה?
"אדיר אדירנו, ה' אדוננו, מה אדיר שמך בכל הארץ".
בפשטות:
אדיר היינו מושל [בכ"מ בתנ"ך, וראה במפרשים שם בתהלים ח], והקב"ה מתגלה במיוחד כמלך ומושל ואדון בעולם בבואו לשפוט הארץ. שאז מתגלה שהכל תלוי בו, וכפי מה שיצא בדינו כך בדיוק יהיה בארץ באותה השנה, לא פחות ולא יותר.

יישר כח!

ועדין, לפי זה גם "ימלך ה' לעולם" היה אפשר לטעון ששייך דוקא בימים נוראים (ואכן הוא משתלב בתפילת ימ"נ במקומות נוספים), ואעפ"כ אנו אומרים אותו בקדושה שבכל יום.

[צופה_ומביט]

ימלוך וכו' הוא לשון עתיד.
אדיר וכו' בכל הארץ הוא לשון הווה. [ורק שגם שם מוסיפים מיד בקשה שיתגלה זאת לכל, שהוא הנקרא "לעתיד לבוא": והיה ה' למלך וכו' ביום ההוא וכו'].

[במסתרים]

ומוסיף אדיר אדירנו. וכן בכל יום טוב מתפללים שיבא בן דוד ויהיה י״י מלך על כל הארץ כו׳. ובשבת אין אומרים אותו, דגמירא שלא יבא בן דוד בשבת (ובפוזנא וגלילותיה אומרים אדיר אדירנו אף בשבת)