פורים יין אשר הוקם לשמוח פני אישים. יבא ויגל פני אנשים ונשים. ארור האיש אשר יאכל עדשים. בלילי פורים ובמועדים ובחדשים.
והנה בשו"ת דברי יציב אורח חיים סי' רצז כתב בביאור הדברים וז"ל:
ויעויין במחזור ויטרי סי' תס"ה פיוט ליל שכורים, ארור האיש אשר יאכל עדשים בלילי פורים וכו', ואף שכנראה לא נאמר הפיוט אלא לשמחת פורים מ"מ כיון שנאמרו אצל הר"ר מנחם ב"ר אהרן ונדפס במחזור ויטרי קצת רמז יש בדבר. ונ"ל דיש נוהגים לאכול עדשים ומיני זרעונים וכמ"ש ברמ"א סי' תרצ"ה ס"ב מהכלבו עיין שם, וכיון דעדשים מאכל אבלים [עיין ב"ב ט"ז ע"ב] יש בזה רמז שאבילות רח"ל נוהג בפורים, ולזה אמרו הם ארור האיש וכו' דס"ל שפורים הוי יום שמחה מדברי קבלה וכיו"ט גמור, ואין להורות בו כלל סימני אבילות, [ועיין מג"א סי' קל"א ס"ק י"ג] ודו"ק. ולכן במקומות שלנו לא נהגו לאכול עדשים ודו"ק.
אמנם לכאורה לפי"ז אין פשר להמשך המילים 'ובמועדים ובחדשים', וצ"ע.
בשו"ת בית מרדכי (ח"א סי' כט, לר"מ פוגלמן מקרית מוצקין, דודו ומגדלו של יבל"ח רי"מ לאו) כתב לבאר הדברים בפשטות שאכן ישנו איסור לאכול קטניות בימים טובים, וסמך לזה את דברי רבינו מנוח בספר המנוחה בביאור מנהג איסור קטניות בפסח, 'ולא מסתבר לומר שיהיה המנהג תלוי באיסור כלל, שאין בשום קטניות בעולם שום חימוץ, אלא מפני שאין דרך לאכול קטניות במועד, שהרי כתוב ושמחת בחגך, ואין שמחה באכילת תבשיל קטניות'.
וביאר דהיינו משום שתבשילי קטניות, ביחוד של עדשים, הם תבשילי אבל וצרה, ולכן אין לאכלם בימי חג ומועד, שהם ימי שמחה וחדוה. והביא עוד את דברי הגמ' בבבא בתרא טז, ב: אותו יום נפטר אברהם אבינו ועשה יעקב אבינו תבשיל של עדשים לנחם את יצחק אביו.
וכן איתא בפרקי דרבי אליעזר פל"ה: ר' אליעזר אומר עדשים מאכל צרה ואבל הוא... וישראל אוכלין מאכל עדשים באבל ובצרה על אבל בית המקדש ועל גלות ישראל. וכן בירושלמי ברכות פ"ג, ה"א: כד דמך רבי שמואל בר רבי יצחק קביל ר' זעירא אביליו ואייכלון טלופחי.
וכתב עוד: לפי דרכנו אנו למדים מכאן כי באשכנז וצרפת שבימי רש"י ותלמידיו בעלי התוספות היה נהוג שלא לאכול קטניות בחגים ובראשי חדשים. וע' בבאר היטב לש"ע או"ח סימן קלא, סי"ז, בשם המהרי"ל: בני אוסטרייך נוהגין שאין אוכלין קטניות בימים שאין נופלין, משום דדמי לאבלות המתגלגל.
והוסיף שמכאן תשובה לדברי המשנה ברורה, בבאור הלכה, לש"ע או"ח סימן תנג, האומר על טעם זה של רבינו מנוח שהוא טעם קלוש.
הידועים מקורות נוספים למנהג זה?