חיידקי מוחק <חמירא איסורא כסכנתא?>

[אור עולם]

חיוב? למה שיהיה?
מקסימום תספור ז"נ ותטבול בלי ברכה (או תביא איתה כפית מתכת וככל הרייד הידוע)

[עושה חדשות]

כמדומה שיש נידון באחרו' האם ספק דרבנן לקולא גם בעתיד להתברר לאחר זמן.

איפה הנידון באחרונים?

כנראה טעיתי. יש נידון באחרונים האם ספק דרבנן לקולא גם כשאפשר לברר או "דלא חשיב ספק כל שיכול להתברר", אבל ל"מ דיון על עתיד להתברר לאחר זמן.

[עושה חדשות]

מש"נ לעיל שאיסור שהוא 'מודע' לו חמור יותר,
יש לי צד שזוהי כוונת החזו"א ביו"ד סי' פ, ז"ל - "ומיהו סמוך לוסתה י"ל דהוי מה"ת דמידי חששא לא נפקא והלא אסרה תורה את היחוד ואין אוסרין על היחוד ולא מחזקינן לי' לספק איסור וכן איכא טובא דצריך האדם להרחיק שלא יבוא לידי איסור ידוע... ט"ו א' תוד"ה אפי', תימה כו', ר"ל כיון דיש לחוש דהוא איסור ידוע לה ודאי צריך שאלה".
דהיינו שיש חומר בבא עליה בשעת וסתה מאשר בא למחרת, כיון שהיום אם תראה דם באמצע יהיה כאן איסור עם ידיעה, משא"כ מחר שאפילו אם טמאה מחמת שיצא ממנה היום דם סו"ס הם לא יודעים מזה. ולכן תוס' הק' על בא מן הדרך, כי שמא האשה יודעת שהיא טמאה. (אבל לפ"ז ק' הדוגמא מאיסור יחוד, הרי האשה יודעת אם נטמאה).

[באר בשדה]

עי' פלא יועץ ערך זהירות, כמו גם ערך חסידות ובערך לשה"ר.

[ענ'י לעצמי]

כמדומה שיש נידון באחרו' האם ספק דרבנן לקולא גם בעתיד להתברר לאחר זמן.

איפה הנידון באחרונים?

כנראה טעיתי. יש נידון באחרונים האם ספק דרבנן לקולא גם כשאפשר לברר או "דלא חשיב ספק כל שיכול להתברר", אבל ל"מ דיון על עתיד להתברר לאחר זמן.

במשמרות כהונה (קדושין מה:) כתב דבכל ספק דרבנן דעתיד להתברר אזלינן לחומרא.
ולכאורה הטעם בזה משום דמיחזי כחוכא אם יתברר אח"כ שהיה אסור.
ובשו"ת מהרי"ל דיסקין קונטרס אחרון (סימן ה אות קלג) כתב לדון בשיטת הרמב"ם שספק דאורייתא לקולא מה"ת, שאף לפיו בעתיד להתברר מודה לרשב"א, ועוד דן בזה בספק דרבנן (וע' בדברי יעקב [עדס] - קדשים, כריתות יח. סימן ה שדן בדבריו, וכן בהרבה מקומות בספריו), אך כתב בתו"ד "עשוי להתגלות מי ישקלנו בפלס, והא רבנן פליגי אר' מאיר (יעוי' יבמות סא:) ולא חיישי שמא תמצא איילונית", ע"ש.

וז"ל השו"ת עין יצחק (אה"ע ב, מט ,ו)

וגם לא עבדינן מעשה בדבר שיכול להיות לאחר זמן בבירור שיהי' אסור וכעין שהעיר המהרי"ט בחלק יו"ד סי' ב' והמהרשד"ם ח' יו"ד סי' מ"ה על הא דקיי"ל דאסור למכור ספק דרוסה לא"י וכן ההוא ארבא דטבע בחישתא דאסרו למכור לא"י שמא ימכור לישראל והובא במג"א סי' תס"ז ס"ק ב' ע"ש וקצרתי. ואף באיסור דרבנן אמרו כן ולא אמרינן בזה ספק דרבנן לקולא.

אך בנדו"ד צריך לדון אם זה באמת נחשב כעתיד להתברר, שהרי יש אפשרות לברר עכשיו בעצם. ועוד, הרי ישתנה לאח"ז, ויתכן שלא יתברר לעולם.