כפי מאמר המשורר באומרו (תהלים פ כ): "האר פניך ונושעה", בכונה מיושרת, לא בקול הרם ולא במנקול.
ושוב הוא כותב:
ויש אשר מאלה המינים הנפחזים הריקים להשפיל עצמו בתפילתו וליקוד ולכרוע ולהשתחות לבלתי ירים פה כי אם בלחש, כלוחש על המכה בסתר ובבכייה, ודמעתם על לחיים, ועיניהם טרוטות, ומהם מרופטות כאוחזי עינים בעת התפלה, וקורצים בעיניהם ומוללים ברגליהם, ויראה לאלה העִורים המינים הצדוקים והבייתוסים, ר"ל הקראים, אשר הציעותי למעלה, כי השם ית'עלה ישמע תפילתם בקול לחישתם באשר המה משמיעים במנקול.
מכל זה נראה, שהמילה מנקול ביאורה: בלחש, קול שקט מאוד (אפילו לא נשמע לאדם עצמו).
השאלה היא, האם אכן המילה 'מנקול' ידועה מאיזו שפה שנתהלכה בביזנטיון באותם זמנים, שהם: יוונית, איטלקית, ערבית, טורקית, ואולי עוד.
ידיעותי בשפות זרות - אפסית (אם לא נחשב את העברית כשפה זרה, לעומת לשון הקודש...),
ואודה למי שבידו הידע אשר יאיר את עיני.
שאלתי מומחה לשפות, והוא כתב לי:
יש כלל נוקשה ביוונית ולפיו העיצורים המותרים הם נו"ן, סמ"ך ורי"ש. אז 'מנקול' לא יכול להיות מילה יוונית.