התכוונתי מחסרונו של הקורא, אשר תיאור כזה נראה זר בעיניו, והרי זה לעיתים בבחינתם אם ריק ממך הוא ריק.ישעיהו לוריא כתב:איש_ספר כתב:ישעיהו לוריא כתב:איש_ספר כתב:הרב בגולה יש"כ בגין דבריך הנפלאים.
מה מצב הקהילה כיום? שמעתי מפלוני שבהודעת דוא"ל של יוצאי הקהילה, הודיעו על פטירת הרבי תחת הכותרת, אוי לה לספינה האבודה שאיבדה קברניטה...
====
באיזה מקום התפרסם זכרונות של אחד הגבאים (או הגבאי העיקרי) ושם הוא מספר שגם בימי הקורונה הורה הרבי שלא להתחשב בכלום ולטבול במקוה. זה קצת צינן לי את ההתלהבות מאדמו"ר חניך פוניבז' שגם מוכתר בחסידות, כנראה בסוף שני חלקים אלו לא דרים זה לצד זה.
כיום אין שם כלל קהילה, ויבואו היודעים ויספרו במדויק מה מצבה ’בגולה’.
לעניין המקוה.
צריך לזכור 2 דברים.
1. היה אז זמן של בלבול גדול והיו מגדו’’י שהורו לפתוח חדרים, היו שהורו לפתוח בתי כלא לאלו הפותחים.
2. היום, זו נהייתה גבורה כזאת להראות שההוא לא חשש מהקורונה, ההוא לא חושש לשאלת הפרנסה, וההוא לא חשש מטילים על בני ברק.
ככל שאתה פחות זהיר, אתה נהיה יותר בעל אמונה...והדברים לא עתיקין וכאובים. ואכמ’’ל.
לכן אי אפשר לדעת מה ולאיזו מקווה התכוון הרבי, והאם יחידים יחידים או ההתכנסויות המקוואיות ההמוניות המקובלות.
אבל דבר כזה, בתקופה כזאת, ובעדות מאוחרת באיזה אתר. זה מה שמצנן את התלהבותך ממנו, וזה מה שגורם להכריע שאי אפשר לפוניבז’ ולחסידות!? קצת מרחיק לכת. הלא כן?
ראשית הדברים היו מכוונים לקטע הבא, והוא מתוך גליון המבשר שעלה כאן
שנית, באמת היה ראוי לכתוב יותר בהסתייגות, הן על השמועה והן על המסקנא.
ואחרי כ"ז, אתרץ דברי קצת.
מתוך הדברים שבעיתון היה מובן, שהוא לא נמנה עם מי שטוען שכל הקורונה הוא מעשה הבונים החופשיים ולהד"ם. אלא אע"פ שיש קורונה, מ"מ על מקווה לא מוותרים. נוסח ידוע שנשמע בהרבה מקומות (אם בשם הבעש"ט שממקוה לא ניזוקים, או אדמו"ר אחר מנהיג קהילה גדולה אמר, אני לוקח עלי את האחריות בכל הנוגע לסכנת הטבילה וכו'), לגבי טבילה דווקא.
אני לא הולך לחלק ציונים לגדולים ממני. אבל כשם שאם יבוא פלוני ויאמר, ר' חיים קניבסקי הוא סינתזה של ר' גרשון לפידות עם רד"צ הופמן, נאמר לו, פתיחת החדרים בקרונה מכחישך. כך נאמר למי שיאמר על אדמו"ר פלוני שהוא סינתזה של מה שמגלמת פוניבז' עם הקומה הנוספת שבחסידות, נאמר לו, הוראה לטבול בשעת הסכנה מכחישך.
כל העסק הגדול סביב טבילה לאדם טהור, בריבוי טבילות ובגיוון מקוואות, בהקצאת זמן יקר ויסורי גוף קשים, גם הוא זר ומוזר בעיני 'חניך פוניבז', אבל שם ניתן לדחוק שהוא מחסרון השתלמותו בענפים אחרים.
דפח’’ח ושפימד’’נ.
לגבי השורה האחרונה, למה כוונתך?
אפשר אולי לומר, מחסרון השתלמות העיתונאי או המשב’’ק, ולא על אנשים גדולים נלין משוגות.
כאן המקום להבהיר, שמה שכתבתי שבזמננו, ככל שאתה הופך להיות זהיר פחות, אתה נחשב ’בעל אמונה’ יותר, לא התכוונתי לאדמו’’ר חלילה, שאינו צריך לדידי כמובן,
אלא לעיתונות הצהובה שממציאה, או מעצימה ומחפשת כאלו ’גיבורים’.
חשבתי פעם, בלי קשר לרבי נשוא האשכול ואולי עם. כשקוראים על רבי מסוים שמסר נפשו על טבילה במקווה, מתי זה נהיה שבח גדול? כשאנחנו משוכנעים שהיה בידו משקל נכון והכרה נכונה (כמובן, נכונה בעינינו, לפי אמונתינו), כלומר הוא ידע את משקל אותה הנהגה, ואעפ"כ מסר נפשו עליה. אכן אם לפי חינוכו, טבילה בערב שבת/או אפילו בכל יום, הרי היא כאכילת מצה בליל טו, (ולא שאנחנו חושדים בו שהוא חושב שהיא חובה עליו כאכילת מצה אלא שלפי חינוכו מעלתה של אותה טבילה עשויה להשתוות לאכילת מצה), ומאי רבותא אם יהודי ואפי' פשוט מתאמץ מאד לאכול כזית מצה? ויש הרבה להאריך בזה.
