וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם - יכול אפילו שרט על ביתו שנפל, ועל ספינתו שאבדה בים יהי חייב תלמוד לומר לנפש, לא אמרתי שריטה אלא שהוא על מת.
ועפ"ז כ' הפוסקים ביו"ד סי' קפ דגדידה ושריטה על צער אחר שרי, (אמנם מקצתם כ' דפטור אבל אסור).
ועוד כ' האחרונים לבאר בזה מה שהביא הטור שם לפרש בהא דהיה ר"ע מכה על בשרו אחר מיטתו של רבי אליעזר, שרבי עקיבא היה עושה כן על התורה כמו שהיה אומר הרבה מעות יש לי ואין לי שולחני להרצותם, וכ' האחרונים דטעם ההיתר בזה הוא כנ"ל דל"ח שריטה על המת אלא כמו על צער אחר.
אמנם לא נתברר כ"כ מתי נחשב שרט לנפש ומתי נחשב שאין השריטה על המת אלא על צער אחר. ולדוגמא האם מי ששורט על כך שהמת עזבו לאנחות (ולא על עצם סילוקו של המת מהעולם) ל"ח שרט לנפש. ולכאו' יש בזה הרבה חילוקים עדינים, האם נתבאר ענין זה בספרי רבותינו.