בשעה שהחזן אומר ברכו אומרים הקהל יתברך

[עושה חדשות]

בסידורים הישנים נוסח אשכנז עדיין מופיע 'יתברך' צמוד ל'ברכו',
בסידורים החדשים יותר הוא כבר זלג החוצה...

סידור אשכנז.png (42.15 KiB) נצפה 790 פעמים

מהטור והרמ"א ועד המשנ"ב נראה שכך היה המנהג פשוט, שבשעה שאומר הש"ץ ברכו אומרים הקהל יתברך,

ובשו"ת מהרש"ל מעיד ע"ז בפירוט - "כשאומר הש"ץ ברכו אומר אני יתברך כו' עד כל ברכה ותהילה וכשמגיע לשם אומר אני ברוך שם כבוד מלכותו ל"ו וכשמגיע להמברך אומר אני יהי שם ה' מבורך מו"ע וכשמסיים המבורך עונה אני ברוך ה' המבורך ל"ו בעמידה קודם שאשב".

אמנם כבר העירו הפוסקים שיש אופן שאין ראוי לנהוג כך, וכלש' המשנ"ב - "בעוד שהוא מאריך; דוקא בשעת הניגון אבל בשעה שאומר התיבות לא יאמר כלום ואם אין החזן מאריך בברכו מוטב שישתוק ויכוין מה שאומר הש"ץ כדי שיענה ביהל"ו [אחרונים]".


מה יסודו של המנהג?
האם עדיין יש קהילות שנוהגים כך היום?
ואיך בזמן כה קצר שהחזן אומר ברכו מספיקים לומר אריכות כזאת?
האם אכן היה ניגון מיוחד בתיבות או ביניהם כדי להאריך את ה'ברכו' לצורך זה?
ומהו המנהג אצל הספרדים, בעבר ובהווה?
(בויקי' ראיתי שכך הוא מנהג קטלוניה ומרוקו, בערך. בפועל לא ראיתי שהם נוהגים כך, לכאו').

[שמואל שלומוביץ]

בוודאי היה מנהג להאריך מאד בניגון ברכו, וזכר לזה מוכר ברוב קהילות האשכנזים בברכו של לילי ימים נוראים, אלא שיש שהקדימו הניגון לאמירת ברכו, והוא נראה כעין הקדמה קודם התפילה, אבל בבתי כננסת ישנים ועוד מוקומות שימרו המנהג שהחזן פותח ברכו ומנגן (בדר"כ בין התיבות), ומנהג אשכנז המקורי כמדומני היה למנגן הרבה בה' של המבורך.
יש לי זכרון עמום שקראתי ע"ז בשורשי מנהג אשכנז.

[עושה חדשות]

יש לי זכרון עמום שקראתי ע"ז בשורשי מנהג אשכנז.

יש"כ, צירפתי. ומאמר נוסף השייך לענין.

אוצר החכמה_שרשי מנהג אשכנז - א - המבורגר, בנימין שלמה_197_208.pdf

(10.69 MiB) הורד 75 פעמים

קדיש יתום וברכו - ישראל תא שמע.pdf

(780.04 KiB) הורד 57 פעמים

[איש בן פרצי]

בסידורים הישנים נוסח אשכנז עדיין מופיע 'יתברך' צמוד ל'ברכו',
בסידורים החדשים יותר הוא כבר זלג החוצה...
ואיך בזמן כה קצר שהחזן אומר ברכו מספיקים לומר אריכות כזאת?

היינו כשהחזן שר בברכו אבל לא כשהוא אומר ברכו.

[כמהים_]

עי' מה שהביאו בזה באנציקלופדיה תלמודית ערך 'ברכו'.
וממה שהביאו שם נראה שבתחילה נהגו לומר 'יתברך' בשעה שאומר הש"ץ התיבות ממש, וההקפדה שלא לאמרו אלא בשעת הניגון היא חידוש האחרונים.

[עושה חדשות]

הבעיה לומר יחד עם הש"ץ היא ודאי לא חידוש של האחרונים, ולכאו' גם לא הפיתרון של 'להאריך בברכו', אולי כוונתך שתוספת הניגון (מעבר לאמירת המילים באריכות) היא ענין מאוחר. אבל כמדומה שרבש"ה סיכם הכל כדבעי.

ואומר שליח צבור ברכו את ד' המבורך ואומר הצבור בלחש ישתבח ויתפאר ויתרומם וכו' ועונין הצבור ברוך ד' הל"ו והא מילתא נהגו כל ישראל בכל בתי כנסיות לישב בכובד ראשיהן כפופין בשעה שאומר הש"צ ברכו והן אומרין ישתבח ויתפאר ויתרומם וכו' ולאחר שאומרים ישתבח זה עונין ברוך ד' הל"ו וכ"כ נמי רב עמרם גאון, ואף על גב דנהגו עלמא הכי אנן שמיע לן מפומי דקצת חכמי הדור וחזי לן נמי הכי לעניות דעתן דכל מאן דמדקדק ומהדר על עצמו בתפילתו לית ליה למימר מידי בשעה שאומר הש"צ ברכו את ד' המבורך אלא לישב בכובד ראש ושותק ומאזין מפי ש"צ מה שהוא אומר ועונה אחריו ברוך ד' המבורך לעולם ועד והכי שפיר טפי דכד שמע אינש לשליח צבור שאומר ברכו צריך להאזין ולקבל עליו ולענות אחריו מה שראוי לענות ואין לו לאדם להשיח בשאר קילוסין בשעה שהוא שומע ברכו כלום יש עבד שמברכין לרבו ומקלסין אותו ואינו צריך לשתוק ולהאזין, ואפילו אם הוא רוצה להדר ולקלס לרבו צריך לשמוע קילוס המתחיל ולענות אחריו כראוי ולקבל עליו בסבר פנים יפות ואף על גב דכתבינן מה דשמיע לן ומה דסביר לן לעניות דעתין בהא מילתא מ"מ מאי דנהגו ברוב בתי כנסיות ישראל אין כח ביד אדם לזוז מאותו מנהג וכש"כ בכי הא מילתא.

ונוהגין בכל המקומות שאומרין הקהל יתברך וישתבח וכו' בשעה שש"צ אומר ברכו ולכאורה נראה שיותר טוב שלא לאמרו כדי שיאזינו ויכוונו למה שיאמר ש"צ כדמסקינן בסוטה בפרק ואלו נאמרין בכל לשון גבי ברכת כהנים שאין לקהל לומר פסוקים בשעה שהכהנים מברכין מזה הטעם וגם רב עמרם לא כתבו וזה לשון א"א הרא"ש ז"ל שכתב בתשובה על זה שמעתי בכל המקומות שאומרים יתברך וישתבח כשאומר החזן ברכו ולכך מאריך בו החזן וסימן לדבר מודים שמאריך בו החזן עד שיאמרו הקהל מודים דרבנן ע"כ

[בני ברקי]

אני שמעתי שניגון של ברכו של הימים הנוראים (המנגינה בין "ברכו" ל "את") היא כדי שהקהל יאמר תתברך
ואלי זאת הייתה המנגינה הקבועה גם בימות החול ורק השתמרה אלינו בימים הנוראים