סגי נהור כתב:לכאורה אריכות לשון הרמב"ם מבוארת, כי אין מושג של שמיעה בע"פ ושמיעה מתוך הכתב, שהרי השמיעה אחת היא. וזהו שמבאר הרמב"ם שהחילוק הוא אם שומע בקריאה שהקורא יוצא בה או לא. אבל אין הכוונה שהשומע תלוי במצוותו של הקורא, שהוא חידוש מוזר, אלא שהשמיעה תלויה בקריאה, אם הקריאה כשרה או לא. וא"כ ודאי לא יצא י"ח אם שמע רובה בעל פה.
עושה חדשות כתב:(כמדומני שהמשנ"ב קרא את הרמב"ם כמוני ולא כמותכם).
עושה חדשות כתב:ידוע מה שפלפלו על ספיקת המשנ"ב בחציה ע"פ וחציה מתוך הכתב, דלא משכח"ל כן כי מנין התיבות במגילה הוא אי-זוגי. ובשם הגרח"ק תי' דמשכח"ל כשמתרגם ללשון אחרת. והעירו בזה די"ל דתליא במנין התיבות של לשה"ק. וכו'.
ולענ"ד התירוץ הפשוט הוא שבאמת מנין התיבות של המגילה הוא זוגי(!), כך לפי הבדיקה שלי.
ואם היה קשה משהו, כעת זה ודאי מיושב.
מישהו יכול לבדוק?
עושה חדשות כתב:לכתחילה צריך הכל מתוך הכתב, בדיעבד סגי ברוב. האם יש עדיפות כמה שיותר? ז"א אם כבר נצרך להשלים כמה תיבות בע"פ, עדיין נצרך להתאמץ לשמוע מה שיותר מתוך הכתב? שאלה מצויה.
כעת ראיתי אריכות בענין זה בס' קרואי מועד - פורים (הגר"א גרינצייג) סימן כ, יעוי"ש.עושה חדשות כתב:מה פשר דברי המג"א
עושה חדשות כתב:קראה ע"פ לא יצא, אבל אם קרא רובה מתוך הכתב יצא.
ובזכרוני שדנו בזה, באופן ששמע מכמה שקראו את המגילה, וכל אחד מהקוראים קראה רובה מן הכתב ומיעוטה בעל-פה, אלא שהשומע הלז שמע מכל קורא רק את החלק שבעל-פה.
ובפשטות, ודאי השומע לא יצא יד"ח.
רק אולי יש מקום לחדש שמכח רובו ככולו חשיב ה"בעל-פה" דידהו כמי שנקרא מתוך הכתב וממילא גם כלפי השומע מהני.
אשמח למצוא היכן דנו בזה
רדב"ז אלף תצט כתב:שאלת על לשון הרב פ"ה דמגלה שכתב אבל היתה כתובה בכתב עברי וקרא ארמית לארמי לא יצא שנמצא זה קורא על פה וכיון שלא יצא ידי חובתו הקורא לא יצא השומע ממנו ע"כ. וקשיא לך למה ליה לאורוכי כולי האי ליכתוב היתה כתובה בכתב עברי וקראה ארמית לא יצא ופשיטא דהשומע לא יצא...
פמ"ג א"א תרצ,ט כתב:לשון המחבר וכיון שלא יצא הקורא לא יצא השומע הוא לשון הר"מ ז"ל פרק ב' הלכה (ג') [ד] שם, ולכאורה פשוט הוא, דקורא על פה הוה, עיין מ"א אות ח', ויותר היה להשמיענו כדכתיבנא, וצ"ע לכאורה
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 101 אורחים