מי יורנו דעה? פסק מחודש בדיני בב"ח

[ארזי ביתר]

מעשה שמעתי מאחד מידידי, ולדלות ידיעותי בהלכות בב"ח - לא הבינותיו כלל. ואולי מכאן תבוא ישועתי.

רעייתו של אותו אברך, מנהג יש לה, שכאשר היא מטגנת איזה מאכלים בשמן, אין שופכים את השמן אל הכיור מחשש סתימות במערכת הניקוז. חלף זאת, מעבירים את השמן לכלי ואותו משליכים אל פח האשפה. מעשה היה באותה אשה שטיגנה שניצל-עוף לארוחה, ובקבוק השמן הסתיים באותו טיגון. בסיום המלאכה, ומשהיה בקבוק השמן ריק, העבירה האשה את השמן המשומש אל בקבוק השמן הריק. הרי לפנינו שמן בשרי.
באותו יום, עמדה האשה להכין עוגה לחמותה. בהיסח הדעת, השתמשה באותו שמן להכנת העוגה. לכאורה, הרי לפנינו עוגה בשרית... אך העוגה היתה מיועדת כאמור לחמותה של אותה אשה, הנוהגת כמנהג העולם לאכול עוגה בהדי הדדי לשתיית כוס קפה חלבית. בצר להם, פנה האברך אל אחד מגדולי הרבנים ושאלו היכי נדיינו דייני להאי עוגה. הלוא לכאורה בשרית היא לחלוטין, ואין שום היתר להימנע מהמתנה כדין, ובוודאי שלא לאוכלה עם שתיית משקה חלבי.
על אף שאותו אברך הבהיר והדגיש לאותו רב, שלא היו במרכיבי העוגה שישים כנגד השמן לבטלו ברוב או כדומה, עם כל זאת התיר הרב להביא את העוגה בלא לומר דבר, ואם יאכלו אותה בשעה ששותים משקה חלבי - אין בכך כלום.

ואני עני ודל, תמה תמה אקרא, מה החילוק בין שמן זה לבין מרק עוף? וכי מאן דהוא יתיר אכילת מאכל שנמזג אל תוכו מרק עוף, יחד עם חלבי?

[אור עולם]

תלוי גם אם השמן היה נקי או עם חתיכות עוף ממש
ויעויי' ש"ך פט יט
ומסתמא אם היו אוכלים את העוגה לא היו מרגישים טעם עוף ואולי אפשר לסמוך על קפילא ישראל.

[יבנה]

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=50770

[כולל יונגערמאן]

גם יתכן שמכיון שמדובר מיחסי כלה וחמותה יש לצדד להיתר גם בדוחקים

[עזריאל ברגר]

גם יתכן שמכיון שמדובר מיחסי כלה וחמותה יש לצדד להיתר גם בדוחקים

אכן "גדול כבוד הבריות" שדוחה ענינים דרבנן אפילו בקום ועשה...
וכאן זה לכאורה תרתי דרבנן: עוף בחלב, וגם לא הולכים לבשל אותם יחד אלא לכל היותר לאכול.
ושייך קצת לדיון עד כמה צריך לאפרושי מאיסורא דרבנן בשוגג.

[יבנה]

הפסק הזה הוא טעות גמור עכ״פ מצד המציאות.
וכי פשוט שהחמות לא תרגיש בטעם המשונה של עוגה בטעם שניצלים או בריח?
גם אם הדבר מותר, אנשים לא אוהבים להסתמך על היתרים בכיוצ״ב. ובעצם עובדים עליה. ומה יקרה אם מתי שהוא זה יתגלה לה?
יותר נכון שיספרו לה את הסיפור, ויגידו לה שלמרות שמעיקר הדין זה מותר לפי אותו רב, בכ״ז לא הביאו לה את זה וכו׳.

[ארזי ביתר]

מעדות האברך, בריח ובטעם העוגה לא הורגש שינוי.

אני רק שואל באמת: אילולא יש טעם וריח, אין לשמן הזה שום דין של "בשרי"? גם אם רק מצד נ"ט או נ"ט בר נ"ט, האם ניתן להקל עד כדי לא להודיע לאוכלים, ולתת להם לאכול את העוגה עם חלבי?

האם יש שינוי בין שמן שטוגנו בו שניצלים, לבין מרק עוף - מין שבושל בהם עוף? ומה יהיה עם תפו"א שבושלו בתוך מרק עוף, האם ניתן להתיר להכין מהם "תפוחי אדמה מוקרמים" ברוטב חלבי? או למצער, להתיר אכילתם אחר שנעשו בשוגג?

[כדכד]

ע' ש"ך יו"ד צ"ח ס"ק ה

[יבנה]

מעדות האברך, בריח ובטעם העוגה לא הורגש שינוי.

אני רק שואל באמת: אילולא יש טעם וריח, אין לשמן הזה שום דין של "בשרי"? גם אם רק מצד נ"ט או נ"ט בר נ"ט, האם ניתן להקל עד כדי לא להודיע לאוכלים, ולתת להם לאכול את העוגה עם חלבי?

האם יש שינוי בין שמן שטוגנו בו שניצלים, לבין מרק עוף - מין שבושל בהם עוף? ומה יהיה עם תפו"א שבושלו בתוך מרק עוף, האם ניתן להתיר להכין מהם "תפוחי אדמה מוקרמים" ברוטב חלבי? או למצער, להתיר אכילתם אחר שנעשו בשוגג?

בשו״ע סי׳ פ״ט סעיף ג׳ כתב ״אכל תבשיל של בשר מותר לאכול אחריו תבשיל של גבינה״, והרמ״א כתב ע״ז ״ונהגו עכשיו להחמיר שלא לאכול גבינה אחר תבשיל בשר כמו אחר בשר עצמו ואין לשנות ולפרוץ גדר (ארוך וב"י) מיהו אם אין בשר בתבשיל רק שנתבשל בקדירה של בשר מותר לאכול אחריו גבינה (שם) ואין בו מנהג להחמיר״.
מבואר שגם דברים המוגדרים בשריים לענין אכילתם כא׳ אינם בהכרח אוסרים לאכול חלבי אחריהם.

לענין אכילתם כא׳ מבואר בסי׳ צ״ה סעיף א׳ וב׳ בשו״ע שמתיר נ״ט בר נ״ט לכתחילה ואפ׳ בבישול. ורמ״א בסעיף ב׳ כתב ״ויש מחמירים בצלייה ובישול לאסור נותן טעם בר נותן טעם (ריב"ן בשם רש"י ובארוך כלל ל"ד הביא המרדכי וא"ז) והמנהג לאסור לכתחילה ובדיעבד מותר בכל ענין (ארוך).״
וכאן הרי מיירי בבדיעבד.

[במסתרים]

זה אינו

ש"ך שם
והמנהג לאסור לכתחלה. לאכלו בכותח ובדיעבד מותר אם נתן בכותח
עכ"ל

ובנדו"ד לאכול עם חלב, ופשוט

[דורשי יחודך]

לא הבנתי איך נכנס לכאן ענין נ"ט בר נ"ט. השמן טוגן עם בשר עוף ממש, ויש בו טעם ראשון של בשר עוף. דינו כבשר עוף ממש.
לכאורה ההיתר הוא כפי שכתבו למעלה, שכל שאין טועמים בו טעם בשר, הרי מעיקר הדין מותר, רק שמשום מה אנו בדרך כלל לא מסתמכים על זה היום. וכאן הורה הרב להסתמך על עיקר הדין.