האם מבטאים את המפיק שבאות 'ה' בארמית

[תלמוד_ישן]

שמעתי שלא מבטאים את המפיק שבאות 'ה' במלים ארמיות.
היינו, שבלשון קודש מבטאים כמו 'ה' חזקה כשאומרים "וְזֶה אֲשֶׁר תַּֽעֲשֶׂה אֹתָהּ שְׁלשׁ מֵאוֹת אַמָּה אֹרֶךְ הַתֵּבָה חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ וּשְׁלשִׁים אַמָּה קֽוֹמָתָֽהּ"
ואילו בארמית לא מבטאים כמו 'ה' חזקה, אלא רק 'ה' רגילה, כגון גבי:
וּמְקַבְּלִין דֵין מִן דֵין וְאָמְרִין קָדִיש בִּשְמֵי מֵרוֹמַא עִלָאַה בֵּית שְכִינְתֵּהּ, קַדִּישׁ עַל אַרְעָא עובַד גְּבוּרְתֵּהּ

האם יש מקור לדבר?
תודה מראש

[במסתרים]

מפיק הוא שמוציאים את האות במבטא ואינה נסתרת

אין ענינו נשימה חזקה עד שתצא נפשו בדברו

הוא הדין בארמית

[תלמוד_ישן]

כוונתי לנשימה חזקה לזמן קצר, כגון רבע שניה.
האם כבודו אומר שאין צורך לנשימה חזקה כלל, אלא רק לבטא את ה'ה' כמו 'ה' שהוא בתחילת מלה (כמו "המבדיל")?
וכנראה שכבודו גם אומר שאין חילוק בזה בין לשון הקודש לארמית. נכון?

[במסתרים]

כן כאשר אמרת

אלא שהרוצה שישמעו אחרים את האות כגון בקרה"ת צריך להתאמץ יותר כי אתא קלילא היא

[בן ראובן]

מפיק הוא שמוציאים את האות במבטא ואינה נסתרת

אין ענינו נשימה חזקה עד שתצא נפשו בדברו

הוא הדין בארמית

ויש לעיין אם אלו (בעיקר מבני ירושלים) שבדרך-כלל אינם נוהגים לבטא את האות ה"א - האם יש טעם בכך שמבטאים אותה כשיש בה מפיק, או שמוטב שגם שם לא יבטאוה.

שמעתי פעם בעל קורא מהנ"ל שקרא בפ' צו "צו את אארן ואת בניו לאמר, זאת תורת אאולה אי אאולה על מוקדה" - ובתיבה זו האחרונה רעדו אמות הספים מקול המפיק, שאינו בנמצא שם כלל...

[עזריאל ברגר]

בהברה אשכנזית, שהצירה מבוטא כאילו שיש י' אחריו - באמת קשה לבטא את הה' שבמילים כמו "שמיה", "דידיה", "ליה"...

[בן ראובן]

הרי בדיוק בגלל קושי זה יש בלה"ק פתח גנובה. וכנראה בהגייה ארמית היה קל יותר לבטא זאת.

[במסתרים]

יש לעיין אם אלו (בעיקר מבני ירושלים) שבדרך-כלל אינם נוהגים לבטא את האות ה"א - האם יש טעם בכך שמבטאים אותה כשיש בה מפיק, או שמוטב שגם שם לא יבטאוה.

לענ"ד אין אומרים למי שאכל שום שיחזור ויאכל, והיכא דאפשר לתקוני מתקנינן.

יש שלא הורגלו בקריאת עי"ן כתיקונה, אבל כשבאה בשוא נח משתדלים לאומרה כראוי, שלא תיעלם.

[במסתרים]

בגלל קושי זה יש בלה"ק פתח גנובה

הקושי היה בקריאה אבל לא מפני היוד המבוטאת שבוודאי אינה נכונה [כי אז היו בגדכפ"ת אחרי צירי דגושות מדין מפיק...]

[בן ראובן]

בגלל קושי זה יש בלה"ק פתח גנובה

הקושי היה בקריאה אבל לא מפני היוד המבוטאת שבוודאי אינה נכונה [כי אז היו בגדכפ"ת אחרי צירי דגושות מדין מפיק...]

עכ"פ מוכח שלא היתה קריאת הצירה כסגול, שהרי מצינו ה"א שבאית אחרי סגול (ואדרבה בכה"ג החיריק נֶהְפַּךְ לסגול).

[עץ הזית]

בגלל קושי זה יש בלה"ק פתח גנובה

הקושי היה בקריאה אבל לא מפני היוד המבוטאת שבוודאי אינה נכונה [כי אז היו בגדכפ"ת אחרי צירי דגושות מדין מפיק...]

עכ"פ מוכח שלא היתה קריאת הצירה כסגול, שהרי מצינו ה"א שבאית אחרי סגול (ואדרבה בכה"ג החיריק נֶהְפַּךְ לסגול).

גם אחרי חירק יש פתח גנובה (כגון "תגביה") - כך שאין מכאן ראיה שההבדל בין צירי לסגול הוא יותר מההבדל בין חירק גדול לחירק קטן.

[בלום]

ובהם "נהגה" יומם ולילה, איך הוגים את הה' הראשון השואית?

[במסתרים]

ובהם "נהגה" יומם ולילה

ובראש ספר תהלים: ובתורתו יהגה יומם ולילה

בשוא נח נראה דהיינו מפיק ועל פי ענינו שהוסבר למעלה
יֶהְּ-גֶּה, נֶהְּ-גֶּה

וכן כל שרש היה - להיות, והייתם, יהיו, יהיה וכו'

[בן ראובן]

בגלל קושי זה יש בלה"ק פתח גנובה

הקושי היה בקריאה אבל לא מפני היוד המבוטאת שבוודאי אינה נכונה [כי אז היו בגדכפ"ת אחרי צירי דגושות מדין מפיק...]

עכ"פ מוכח שלא היתה קריאת הצירה כסגול, שהרי מצינו ה"א שבאית אחרי סגול (ואדרבה בכה"ג החיריק נֶהְפַּךְ לסגול).

גם אחרי חירק יש פתח גנובה (כגון "תגביה") - כך שאין מכאן ראיה שההבדל בין צירי לסגול הוא יותר מההבדל בין חירק גדול לחירק קטן.

והיכן מצאת ה"א שבאית אחרי חיריק קטן (מלבד בשורש "היה" החריג)?

ואדרבה, מכך שבכל שאר המקרים החיריק נהפך לסגול (או לפתח), מוכח שכל סוגי החיריק קשה הגייתם לפני ה"א שבאית.

ומסתבר לומר שזהו גם החילוק בין צירה לסגול, שהצירה יש בו גם מתכונת החיריק ולכן מצריך פתח גנובה. ואין זה שונה בהרבה מהגיית האשכנזים, ההוגים צירה כדיפתונג סגול-חיריק.

[במסתרים]

ומ"מ היו"ד הנשמעת אינה נכונה, וזה כל מה שאמרתי

שמעתי פעם מבוכרי אחד שמבדיל בין סגול לצירי שנוטה מעט לצד היו"ד אבל אינו מגיע לשם כלל וא"א לבארו בכתב