ליטוואק פון בודאפעסט כתב:, שאלו שאין קוראים אותו מס"ת, אין אומרים אותו כלל. המנהג המובא במ"ב הוא לומר פסוקים אלו אחרי התפלה, ומאיזה טעם נשתכח.
זה כמובן לא נכון. (ראה במקורות שנסמנו אצל מונדשיין באוצר מנהגי חב"ד).
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:, שאלו שאין קוראים אותו מס"ת, אין אומרים אותו כלל. המנהג המובא במ"ב הוא לומר פסוקים אלו אחרי התפלה, ומאיזה טעם נשתכח.
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:מש"כ באות ס"ז בענין קריאת הנשיאים מס"ת, ראיתי את זה מכבר משמו, ותמיהני שהסתכל על מנהג קריאת הנשיאים כאיזה מנהג חדש שהנהיגו אנשים מסוימים, והם יכולים לוותר עליה.
כמובן שאין זה מנהגינו, ואין זה מנהג וותיק, אבל הדבר כבר נידון ע"י פוסקים גדולים, ואם דעתו לחלוק עליהם, זה זכותו וחובתו כמובן, אבל מדבריו נראה שחשב שאין זה אלא מנהג הרבילעך, כעין סעודות ר' שעיה בערעב מוישע וכדו'. ועי' שו"ת דברי יואל ח"א סי' ט' שדן בהטענות שיש על המנהג הזה, והדברים עתיקין.
מה שמענין הוא להיפך, שאלו שאין קוראים אותו מס"ת, אין אומרים אותו כלל. המנהג המובא במ"ב הוא לומר פסוקים אלו אחרי התפלה, ומאיזה טעם נשתכח.
בן המחבר כתב:ויש להוסיף את השיקול הבא:
איש_ספר כתב:ידוע על מי שנוהג כך לשפוך מכוס אחרת?
(אני מניח שזה מגיע מרצון להתרחק ככל האפשר מהשפיכות שמסמלות מכות וכו'...).
בפועל אפילו אם הכוסות שלנו מדויקים, כיון שנהגינן בשיעור הגדול, הרי שלענין הידור זה של אמירת ההגדה על יין ששותים ממנו, מן הסתם די בשיעור הקטן, והרי אם שופכים מעט מעט, עדיין נשאר שיעור רביעית הקטן.
איש_ספר כתב:לכאורה אפילו אם שופכים בהטית הכוס.
המחבר מביא מקורות שיש דין לומר ההגדה על הכוס, וכוס היינו כוס ששותים אותה. נמצא שאם יש לו כוס רביעית מדויקת והוא שופך בעשרת המכות עד שלא נותר לו רביעית ואח"כ משלים הכוס, נמצא שכל מה שנאמר עד עתה, נאמר על יין שנשפך. משא"כ אם יש לו כוס המחזקת כמה רביעיות.
מכון חכמי ליטא כתב:ליטוואק פון בודאפעסט כתב: בענין הלימוד בעת חזרת הש"ץ וכדו' (אות מב.), שחוץ מעצם הזלזול בתפילה וביטול ההלכה
הרב בערל אויערבאך (אחיו של הגרש"ז) אמר שצריכים להדפיס עבור האברכים סידור תפילה עם רמב"ם סביב נוסח התפילה
דרומי כתב:מה שכתבו כאן בענין עיון בספרים בחזרת הש"ץ וכיו"ב - נראה לי שקצת הגזמתם.
ברור שמבחינה מעשית אין לנטות מההלכה האוסרת עיון בספרים בעת חזרת הש"ץ,
אבל כשרואים מישהו שכן עושה זאת אין לבטל את כל תורתו כעפרא דארעא.
ובהחלט יש הבדל בין 'תורה' לבין 'מצוות' בענין זה, ש'מצוה' צריך לקיימה רק כפי רצון העליון ולולי זאת אין לה שום ערך, בעוד ה'תורה' היא שעשועי המלך בעצמותו.
ומצינו עד"ז בגמרא לגבי הרהור במקומות המטונפים ש"לאונסו שאני". היינו, שמי שנמשך בתורה ותענוגו בה עד שקשה לו להפסיק, יש כבוד לו ולתורתו.
ומכיון דלרוב רובם של הפוסקים אפיקומן רק מדרבנן ומצינו להרבה ראשונים דסברי דזמן אכילת מצה הוא כל הלילה כר' עקיבא, א"כ אינני יודע מה החרדה להחמיר כל כך ולהזהר לאוכלו דוקא לפני חצות דלפעמים עי"ז מבטלים לגמרי משמחת יו"ט בסעודה שצריכים למהר מאד. ושמחת יו"ט בליל א' י"א שהוא דאורייתא, או שהוא ודאי דרבנן, אבל אכילת אפיקומן קודם חצות הוא ספק דרבנן. אכן כיון שהפוסקים החמירו כ"כ וגם על הגר"א העידו (תומע"ר אות נב): פעם אחת האריך בהגדה וכו' והביט בהמורה שעה שחצות ממשמש ובא אז תיכף צוה לאכול אפיקומן ונשארו כל המאכלים וכו' על השולחן ולא אכל שום אחד מהם וכו', ע"כ קשה מאד להקל כנגד כל זה. והחכם עיניו בראשו להתחיל מבעוד מועד ולא יבוא לביטול שמחת יו"ט.
דרומי כתב:מה שכתבו כאן בענין עיון בספרים בחזרת הש"ץ וכיו"ב - נראה לי שקצת הגזמתם.
ברור שמבחינה מעשית אין לנטות מההלכה האוסרת עיון בספרים בעת חזרת הש"ץ
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:הרי החכמים אמרו ש'חוטפים מצה בלילי פסחים', והגם שהטעם לזה הוא סיפור יציאת מצרים גופיה, שהילדים לא יישנו אלא יאכלו מצה ויאמרו הלל, מ"מ ההלל הזה אינו אלא 'אפשר ישראל אוכלים פסחיהם וכו'', ולא עיקר חיוב הלילה של 'והגדת לבנך', ובכ"ז חוטפים מצה ואומרים את ההגדה במהירות, מדינא דגמרא (לפי השיטה ההיא).
(ג) שמצוה למהר ולאכול וכו' - ר"ל לזרז לעשות הסדר כדי שלא יישנו התינוקות כשידעו שלא ישתהה הרבה עד האכילה וממילא ישאלו מה נשתנה וישיב להם ויקיים מה שכתוב והגדת לבנך ביום ההוא.
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 458 אורחים