ספירת העומר - הכנה למתן תורה

[אבי-העזרי]

מהתורה 'ספירת העומר' היא הכנה להקרבת קרבן העומר.
החינוך כבר כתב שהספירה היא למתן תורה,
האם יש לתובנה זו מקור קדום יותר?

[גיורא בשמי שמיא]

מהתורה 'ספירת העומר' היא הכנה להקרבת קרבן העומר.
החינוך כבר כתב שהספירה היא למתן תורה,
האם יש לתובנה זו מקור קדום יותר?

צ"ל שתי הלחם.
וז"ל הרמב"ם במו"נ ח"ג פמ"ג:

ושבועות, הוא יום מתן תורה, ולהגדיל היום ההוא נמנו הימים מן המועד הראשון אליו, כמי שממתין בו הנאמן שבאוהביו ושהוא מונה יום וגם השעות, וזאת היא סבת ספירת העומר מיום צאתנו ממצרים עד יום מתן תורה, שהוא היה הכונה והתכלית ביציאתם באמרו ואביא אתכם אלי

[אבי-העזרי]

צ"ל שתי הלחם.

אכן, יש"כ.

וז"ל הרמב"ם במו"נ ח"ג פמ"ג...

חזק וברוך, מפתיע.

[גיורא בשמי שמיא]

וע"ע קטע מפורסם בז"ח דל"א ע"א (נ"ב ע"א בדפוס מונקאטש):

אנכי ה' אלהיך. בהאי פסוקא שאל רבי ייסא זעירא דמן חברייא מרשב"י וא"ל אית [לי] למשאל שאילתא חדא מינך (ומשבשא) [ומכשכשא] לי בלבאי ואנא דחיל מלמשאל מינך ואמינא אי נשאל דחילנא דילמא איתענש אי לא נשאל משבשא לי בלבאי. א"ל ר"ש אימא. א"ל האי דקב"ה מדכר להון לישראל בכל אתר ואתר אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. מאי רבותא אוליף הכא תנאה שלים הוא הדא דאמר לאברהם כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. א"כ למה לאדכרא להון מילתא דא בכל אתר ואתר. א"ל ת"ח ברי קב"ה לא אתני עם אברהם אלא דיפיק ית ישראל מן גלותא דמצרים ולא מתחות שעבודא דדחלא אחרא דודאי ישראל כד הוו במצרים אסתאבו ואתטנפו גרמיהון בכל זיני מסאבו (אדהוו) [עד דהוו] שראן תחות ארבעים ותשע חילי דמסאבותא. וקב"ה אפיק יתהון מתחות פולחן כל שאר חילין. ועוד דאעיל יתהון במ"ט תרעי דסוכלתנו לקבליהון מה דלא אתני עם אברהם אלא לאפקותהון ממצרים והוא עביד טיבותיה וחסדיה עמהון. ובגין כן תשכח באורייתא חמשין זמנין יציאת מצרים לאחזאה לכל בני עלמא חסדא דעבד קב"ה עם ישראל דאפיק יתהון מאינון חילין דמסאבו ואעיל לון לגו חילין דדכיו דהיינו חמשין תרעין דסוכלתנו ודא איהו דאנן מנן להו מיומא טבא דפסחא ואנן מנן יומי ושבועי והא איתערו חברייא מצוה לממני יומי ומצוה למימני שבועי כי בכל יומא אפיק לן מחילא דמסאבו ואעיל לן בחילא דדכיו.

ואם כי לא כתוב בפירוש שע"י טהרה זו זכו לקבל התורה, נדמה שהוא מובן מאליו.
וכן ע"ע בזהר תצוה קפג ע"א:

ורזא אוליפנא הכא דבכל שבעת יומין מאלין יומין עלאין נטלא קדושא יומא חד (ומתאחד) דאלין תתאי והאי תתאה אקרי שבוע דאתקדש בשבעה יומין עלאין, וכן בכל שבעה ושבעה מאינון חמשין יומין עד ולא עד בכלל וכד אשתכחו ארבעין ותשע יומין עלאין אשתכחו לתתא שבע יומין דאתקדשו בהו וכל חד אקרי שבוע דעאל באינון שבע, ועל דא כתיב (ויקרא כג) שבע שבתות תמימות תהיינה, בגין דאינון נוקבין נקט קרא לישנא דנוקבין, וכד אתקדשו בהו וביתא מתתקנא לאתחברא אתתא בבעלה כדין אקרי חג שבועות מאינון נוקבי דשארו עלייהו אינון יומין עלאין דאתקדשו בהו, ובגין כך כתיב בשבועותיכם אינון דלכון ולא כתיב בשבועות בגין דהכי נמי מתקדשין ישראל לתתא עמהון, ועל דא כד מטון לתשע וארבעין יומין ההוא יומא עלאה דעלייהו דאיהו יומא דחמשין דשליט על תשעה וארבעין יומין רזא דכללא דאורייתא בתשעה וארבעין אנפין, וכדין ההוא יומא עלאה יומא דחמשין באתערותא דלתתא אפיק אורייתא כללא בתשעה וארבעין אנפין

ועיי"ש לעיל מיניה.
(וע"ע זהר פרשת יתרו פ"ג ע"ב, ושם לא נזכר ספיה"ע, ולכאו' ג"כ מובן מאליו. ואין לי עסק בנסתרות, ויתכן עוד הרבה מקומות בזה"ק.)

[אבי-העזרי]

וע"ע קטע מפורסם בז"ח דל"א ע"א... וכן ע"ע בזהר תצוה קפג ע"א... (וע"ע זהר פרשת יתרו פ"ג ע"ב...)

חזק וברוך.