תלמיד חברים כתב:אכתי צ"ב מדוע במדרש דרש רב אחא את דרשתו דוקא על הפסוק 'ויתן תבן ומספוא וגו'', שזה הרי אינו מתוך שיחתו של אליעזר.
אולי כדי להסמיך לדרשה על המילים הבאות מיד, שבשניהם דרש רב אחא את אותה דרשה ממש ובאותו הלשון ממש:
"וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא לַגְּמַלִּים" א"ר אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים פרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפים הוא אומרה ושונה ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא רשב"י אומר טמא הטמא ר"א בן יוסי אומר זה וזה.
"ומים לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו" א"ר אחא יפה רחיצת רגלי עבדי בתי אבות מתורתן של בנים שאפילו רחיצת רגלים צריך לכתוב והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא רשב"י אומר טמא הטמא ר"א בר"י אמר זה וזה:
[ובאמת יכול המדרש לומר עוד יותר: "יפה אכילתם של גמלי בתי אבות מתורתן של בנים, שאפילו נתינת התבן והמספוא לגמלים צריך לכתוב וכו'", וצ"ב מדוע באמת לא כתב כן. וראה להלן מה שנציע לתרץ].
ובאמת כאן מתחילה "שיחתן של עבדי אבות", שמיד בפסוק הבא מתחיל אליעזר לדבר: "לא אוכל עד אם דיברתי", והוא חוזר וכופל את כל המעשה שכבר סופר בתורה. וכלומר שממה שנכתב בתורה גופא דעובדא אין הוכחה וחידוש כלפי תורתן של בנים, דאמנם המעשה כתוב באריכות הרבה יותר מגופי הלכות רבות, אבל זה אינו מיוחד לכאן [ל"עבדי אבות"] דהרבה מעשים כתובים בתורה באריכות לעומת תורתן של בנים, ומעשים אלו הם בעצמם תורה ונועדו ללמד, וכך היא דרך התורה ללמד דברים באמצעות מעשים - לכתוב את המעשים באריכות [ואפשר בהחלט להבין מדוע, כי הלימוד המיוחד ממעשה, לימוד שנכתב בתורה בצורת מעשה, לא יילמד באם ייכתב בקודים]. אבל
שיחתן דייקא של עבדי אבות היא החידוש שרואים כאן, שאינו אלא דיבור וסיפור, וכופל את העובדא, ועכ"ז נכתב - ובאריכות הרבה יותר מתורתן של בנים. [וגם מקבילים זה לזה, דיבור פיו של אליעזר מול תורה שבעל פה של ישראל שלומדים הלכות מדרשת הכתוב].
וכך מדוקדק בלשון המדרש: "פרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפים הוא אומרה
ושונה", וכופל. וכך דקדק רש"י להביא את המדרש [ולימד אותנו לקרוא נכון את המדרש (ולא לטעות בזה)] שהדיוק הוא [לא ממה שכל הפרשה כתובה באריכות, אלא] ממה שנכפלה הפרשה [ב"שיחתו" של אליעזר] ולא ממה שמעיקרא נכתבה בב' וג' דפים, שכתב רש"י "פרשה של אליעזר
כפולה בתורה".
והכפל הרי מתחיל בדיוק במקום שעליו העמיד המדרש את הדרשה.
[ומה שלא העמיד המדרש את הדרשה על הפסוק שאחריו מיד "לא אוכל עד אם דיברתי" י"ל כנ"ל שרצה המדרש לחברו עם "רחיצת רגלי עבדי אבות", וסוכ"ס גם כלפי שיחתן של עבדי אבות היא מתחילה ממש בפסוק הבא ולכן לא חש לזה המדרש].
ובאמת שא"כ אדרבה, צ"ב רש"י, מדוע לא העמיד רש"י את הדרשה באותו המקום שבו מתחיל
כפל הפרשה, וכדברי המדרש, והרי רש"י בעצמו כתב שהדיוק הוא מהכפל. ומדוע העמיד רש"י את הדרשה
באמצע דברי אליעזר ולא בתחילתם? אתמהה.
ואולי כי סבר רש"י שרק כאן מתחיל באמת הכפל של "פרשתו של
אליעזר – שיחתן של
עבדי אבות", דעד כאן מה שסיפר אליעזר לבתואל ולבן [שגם זה כפל שהרי כבר ידענו כל זאת מתחילת הפרשה] היו דבריו של
אברהם אל אליעזר, וא"כ אין כאן "פרשתו של אליעזר ושיחתו של אליעזר" אלא "פרשתו של
אברהם ושיחתו של
אברהם כפולה בתורה", והמדרש הרי לא אמר שיפה שיחתן של
אבות וכו' אלא יפה שיחתן של
עבדי אבות וכו', שזה חידוש גדול יותר, ולכן קבע רש"י את הדרשה רק היכן שמתחיל כפל "פרשתו של אליעזר ושיחתו של אליעזר", שלעיל נכתב גופא דעובדא המעשה של
אליעזר עצמו מאז שהגיע לחרן, וכעת אליעזר חוזר וכופל ומספר בשיחתו שוב את
מעשיו שלו מאז שהגיע לחרן. זהו כפל שנעשה בשיחתו של אליעזר – לפרשתו של אליעזר. ודוק.
והמדרש שכן קבע את הדברים בתחילת דבריו של אליעזר, י"ל כנ"ל שרצה להסמיכו לדבריו על רחיצת רגלי עבדי אבות. משא"כ רש"י לא הביא מהמדרש חלק זה, לכן העדיף לקבוע דבריו היכן שקבע מהטעם הנ"ל, שסבר שהוא המקום האמיתי גם לדעת המדרש.
[ולגבי "שיחתן של אבות" (אברהם) שגם היא כפולה כאן בפרשה, (שהרי כבר ידענו את גופא דעובדא דברי אברהם לאליעזר כבר מתחילת הפרשה, והול"ל "ויספר להם אליעזר ככל אשר דיבר אליו אברהם", וכיו"ב), מדוע עליה לא דיבר המדרש, י"ל כמה תירוצים (אני כותב בחופזי ויל"ע בכל תירוץ): א. נלמד כבר בק"ו מ"עבדי אבות" שהוא חידוש גדול יותר ואותו העדיף המדרש להביא וכנ"ל. ב. המדבר כעת אינו אברהם אלא אליעזר, ולכן לא נוכל לומר על זה לא "יפה שיחתן של אבות" - כי המדבר כעת הוא אליעזר, ולא "יפה שיחתן של עבדי אבות" - כי אלו דבריו של אברהם. ג. כל מעשי אבות ודבריהם הם בעצמם תורה ואין לטעון בהם על "כפילות" כלל. ד. מה שסיפר אליעזר את דברי אברהם אליו, לא נחשב שיחת אליעזר וכפל, אלא גופא דעובדא: זו עצם הצעת השידוך לבתואל ולבן. (וכהיסוד הנ"ל שעל גופא דעובדא אין טענה שיש בה אריכות יותר מתורתן של בנים). ורק דברי השכנוע של אליעזר אליהם שיסכימו לשידוך, בזה יכול הכתוב לקצר "ויספר להם אליעזר ככל אשר עשה עמו ה' וככל אשר עשתה עמו רבקה" וכיו"ב, ולכן רק כאן יש כפל וממילא הוכחה ל"יפה
שיחתן" וכו' וכנ"ל].
ביסוד האמור לעיל [שהדרשה היא רק מהכפל ומה"שיחה" דייקא של עבדי אבות] נוכל אולי לתרץ את שאלתנו הנ"ל מדוע לא עשה המדרש עסק מנתינת המספוא לפני הגמלים שגם זה יותר מתורתן של בנים. שכן באמת כאן אין "שיחה" אלא "גופא דעובדא", ובזה כאמור מלא בתורה מעשים ארוכים ולא אומרים עליהם שהם יותר מתורתן של בנים, אלא אדרבה, הם בעצמם תורתן של בנים ללמוד מהם באופן של מעשה. וכאן הלימוד הוא מה שהביא המדרש בעצמו ורש"י על אתר, שגמליו של אברהם זמומים היו מפני הגזל, ורוב חסידותו של אברהם שנינו כאן, שהרי בוודאי שלא היו גמליו של אברהם פחותים מחמורו של רבי פנחס בן יאיר כמו שכתב המדרש כאן בתחילת אותה הפסקא עצמה [ואולי רמז לנו בזה עוד (בנוסף ללשונו "ושונה" כנ"ל) בעצמו לטעמו מדוע רק כאן העמיד את הדרשה על "עבדי אבות", כי עד כאן הכל הוא מעשה שיש ממנו לימודים מכל פרט ופרט שבו].
ורק רחיצת הרגליים לא ידענו ממנה שום לימוד, ואמנם פשוט לנו "כי לא דבר ריק הוא מכם" אלא שטחו עינינו מראות, ולכן מרחיצת הרגליים הוכיח המדרש שגדולה רחיצת רגלי עבדי אבות מתורתן של בנים, שאפילו רחיצת הרגליים "צריך לכתוב", לעומת תורתן של בנים שמקצר הכתוב מאד.
ובלשון זה עצמו שנקט המדרש לגבי רחיצת הרגליים - ושינוי הלשון בין זה לבין לשון המדרש לגבי שיחתן של עבדי אבות - מוכח ככל דברינו בס"ד:
כשאומר המדרש "רחיצת הרגליים
צריך לכתוב" - הרי הוא בעצמו מורה ואומר שברור לו שזה "צריך לכתוב", אלא שאיננו יודעים מדוע, וכנ"ל שעל כן למרות שמדובר כאן בגופא דעובדא - בכ"ז אומרים ע"כ שהוא יפה מתורתן של בנים [שלא כמו שאר מעשים בתורה].
משא"כ לגבי שיחתן של עבדי אבות, שם לשון המדרש "פרשתו של אליעזר שנים ושלשה דפים
הוא אומרה ושונה" - וכעת מובן היטב הכוונה, מי אומרה? - לא
הכתוב, אלא
אליעזר! [דאל"כ גם כאן היה המדרש אומר "צריך לכתוב"]. זו "שיחתן" של עבדי אבות, שאליעזר "אומרה", ובזה גופא שהוא "אומרה" הוא "שונה" מה שכבר יודעים אנו מגופא דעובדא [ולכן הגם שלבתואל ולבן ודאי הוצרך אליעזר לאומרה, אבל למה נכתבה בתורה כל אותה אמירה = "שיחתן" של עבדי אבות].
ודוק, בס"ד גדולה.
שוב יישר כוח גדול על דליית החספא כדי שנשכח בס"ד מרגניתא רבא תותה.
ובאמת כל הרגיל בלימוד מדרשים היטב רואה בס"ד בכל מקום ומקום שדקדוק קל בלשון חכמים מונח מתחתיו דברים גדולים בהבנת כוונת המדרש מה בא לומר באותו המקום והעניין [ושוב, הכל קודם כל בדרך "פשט" דברי המדרש, ולאחר מכן אפשר להיכנס פנימה יותר בס"ד, וכדברי המלבי"ם בהקדמתו לשיה"ש לגבי הכתובים]. וממש בגדר שבלי לשים לב לדקדוק זה היו מתפספסים דברים גדולים ויסודיים בכל הבנת העניין ומה שבא המדרש לומר, ולפעמים משתנה כל העניין עי"ז. וכל זה ממש כמו שמכיר כל לומד מלימוד חלק ההלכה שבתורה. [ואולי אף יותר, כמו שכתב הרמח"ל במאמר על האגדות שבאגדה הוא בק"ו מההלכה, עיי"ש].