שאלה לקראת סיום החג.
בגמ' (פסחים קח ע"א): אשה לא בעיא הסיבה, ואם אשה חשובה היא צריכה הסיבה.
הטעם שאשה לא תיסב; לרשב"ם (שם): מפני אימת בעלה וכפופה לו.
......................... לשאילתות (צו, סי' עז): לאו דרכייהו דנשי למיזגא.
......................... לרבנו מנוח (פ"ז מחו"מ ה"י): לפי שטרודה בתיקון המאכל.
והקשה הב"ח (תעב סק"ד) על רשב"ם אטו נשים חשובות אין אימת בעליהן עליהן. (וע"ע פר"ח סי' תעב).
דעת רבנו ירוחם (נ"ה ח"ד, דף מב ע"ד), והמרדכי (פסחים לז ע"ד), דנשים שלנו חשובות הן וצריכות היסבה.
ולכאו' יל"ע מהי החשיבות שלהן, אם לפי רשב"ם, קשה אטו נשים שלנו אין אימת בעליהן עליהן (וכדהקשה הב"ח)?
.......................... ואם לפי רבנו מנוח, אטו נשים שלנו אינן טרודות בהכנת המאכל?
.......................... ואם לפי השאילתות, אטו נשים שלנו דרכייהו למיזגא?
ובביאור מילת 'למיזגא'; אפשר לפרש 'לשתות יין' כמו (נדרים נה ע"א): 'הדין מיזגא דמי למיזגא דרבא'.
........................ ואפשר לפרש 'לשון הסיבה' כמו (שבת מח ע"א): 'חזי למיזגא עלייהו'.
והיה אם נפרש 'שתיית יין' אפשר שהיום הן רגילות לשתות יין. (אבל אם כן, למה הן פטורות מהסיבת מצה שאינה יין, ובודאי דרכן לאכול לחם).
ואם נפרש 'לשון הסיבה' א"כ מהו רגילותן להיסב עתה, והלא כבר העידו ראב"ן (פסחים קסד טור ד) וראבי"ה (סי' תקכה, מהדו' ישנה עמ' 154) והמרדכי (סדר הפסח בקצרה, דף לט טור ב), דהשתא אין רגילים להיסב כלל.
וכן מוכח מתוס' (ברכות מב ע"א, ד"ה הסבו), ורש"י (ברכות מו ע"ב, ד"ה בזמן), ורשב"ם (פסחים קטו ע"ב, ד"ה מצה), דהאידנא אין דרכנו להיסב.
ומה שכתבו תוס' (ברכות לט ע"א ד"ה נתן, חולין קן ע"ב בא"ד ושמע מינה) שאנו אין לנו הסיבה אלא על הפת, דמשמע דעל הפת מיהא איכא. כבר התבאר זה בתוס' דלעיל (ברכות מב ע"א, ד"ה הסבו) שאין הכוונה להיסב ממש, אלא ישיבה שלנו קביעות כהסבה שלהם.
וא"כ קשה, במה נשים שלנו חשובות עד שצריכות היסבה ?
ואולי צ"ל שלדעת רבנו ירוחם והמרדכי, הטעם שאשה לא תיסב, היא לא בגלל אימת בעלה הרגיל, (שמגישה לו הכוס, ואינה מעזת פניה בפני בעלה וכו'), אלא סתם כניעה טבעית של אשה מפני האיש, טבע שנשחק עם השנים כשנשתנו הטבעים. וא"כ זהו טעם רביעי למה הן לא מיסבות. אך זהו חידוש.