יבנה כתב:לדבריך לא יועיל לך המכירה לגוי, מאחר שאתה מתייחס לזה כהפקר ועושה בו כרצונך...
סגי נהור כתב:על מה חל הביטול בערב החג אם בלאו הכי כל החמץ נמכר לנכרי?
או לאידך גיסא, איך אפשר למכור את החמץ הלזה ביום י"ד אחר שנתבטל אחר הבדיקה מבעוד לילה ונעשה הפקר כעפרא דארעא?
אבי-העזרי כתב:ומה שעושים את שניהם ולא מסתפקים בביטול בלבד, זה בגלל מי שבאמת רוצה להשאיר לעצמו חמץ. ואה"נ מי שכלל לא משאיר חמץ ומבטלו, באמת לא צריך למכור.
ובאמת;
אלו שמקפידים לא להשאיר חמץ כלל, וכמובן מבטלים, אך מצד שני מוכרים.
האם לא שייכים לאשכול "כי בשגעון ינהג" ? (אני רק שואל !).
יאיר1 כתב:ואף שמזיק את הגוי, הגוי מתרצה לזה.
ומה איכפת לו אם ישלם לו כמזיק והרי דעתו למכור בחזרה לאחר הפסח ואינו צריך את החמץ הזה בדווקא.
ואף זה מחומרא דחמץ.
אבי-העזרי כתב:והביטול כמו"כ לא יוכל לחול על החמץ שמינה את הרב שליח למוכרו לגוי, שהרי לא ביטל את השליחות ואף עשה עליה קנין, וממילא כשהרב ימכור לגוי יתגלה למפרע שהחמץ הזה לא התבטל.
ומה שעושים את שניהם ולא מסתפקים בביטול בלבד, זה בגלל מי שבאמת רוצה להשאיר לעצמו חמץ. ואה"נ מי שכלל לא משאיר חמץ ומבטלו, באמת לא צריך למכור.
סגי נהור כתב:מאי משמע "החמץ הזה", "החמץ שמינה את הרב שליח למוכרו"? אם מוכר כל חמץ בכל מקום שהוא, אזי הביטול לא חל על שום חמץ בעולם, ואינו אלא על הצד שהמכירה לא חלה כלל.
סגי נהור כתב:שאלתי על הביטול שלפני המכירה (בי"ד). קרא שוב את דבריך שעליהם נסובה שאלתי.
אבי-העזרי כתב:סגי נהור כתב:שאלתי על הביטול שלפני המכירה (בי"ד). קרא שוב את דבריך שעליהם נסובה שאלתי.
בן ראובן כתב:מניין לך שזה רק "במקור"? אולי גם עכשיו זו בדיוק הכוונה - למכור חמץ הידוע לו, וכן חמץ הנמצא במקומות שרוצה לפוטרם מבדיקה, ולבטל את כל השאר?
הרי אם לא נאמר כן, הביטול שאחרי הבדיקה אינו אלא דבר שקר.
ואם נאמר שהמכירה היא ליתר שאת, למקרה שהביטול לא חל מאיזה טעם שיהיה, הרי מובן שא"א לסמוך עליה לקולא, והמוצא חמץ בתוה"פ חייב לבערו כדין.
אבי-העזרי כתב:(לפטור מבדיקה זוהי מכירת י"ג, ואני מדבר כמובן על מכירת י"ד הסטנדרתית).
אבי-העזרי כתב:וזה בדיוק מה שהערתי, שהביטול שלאחר הבדיקה מתבטל במכירה.
אבי-העזרי כתב:ומכירה ליתר שאת למקרה שהביטול לא חל, זה לא מובן, א' למה שהביטול לא יחול. ב' איך המכירה שמצד עצמה לא בטוח שיכולה לחול תפתור את הבעיה של הביטול אילו לא חל, לכל היותר היה צריך להיות הפוך שהביטול הוא למקרה שלא חלה המכירה. אלא שאז למה בכלל מוכרים ? אם לא שהוא מצות אנשים מלומדה.
בן ראובן כתב:ומסתבר יותר כמ"ש לעיל, שהמכירה לא נועדה כלל לחמץ שאינו ידוע הנמצא במקומות שנבדקו, ועל חמץ זה חל הביטול.
בן ראובן כתב:ומ"מ בדוחק אפ"ל שבביטול יש יותר מקום לחשש חסרון בגמירות דעת (כיון שאינו מקבל דבר תמורת החמץ), ומפני חשש זה חוזר ומוכר.
כולל יונגערמאן כתב:באותו ענין, האם יש חשש להניח לגוי (אחר, לא זה שמכרו לו את החמץ) להשתמש עם התנור וכדו' של כל השנה (יש בו בליעות חמץ ואולי גם בעין אם לא ניקו כראוי) שמכור לגוי? מצד שמבטל המקח ליכא חששא לכאורה שהרי משיירים דריסת הרגל והשתמשות,
אבי-העזרי כתב:בן ראובן כתב:ומסתבר יותר כמ"ש לעיל, שהמכירה לא נועדה כלל לחמץ שאינו ידוע הנמצא במקומות שנבדקו, ועל חמץ זה חל הביטול.
א"כ סגי בביטול וא"צ למכור (למי שאין חמץ בעין).
בר מן דין, שאם יש מקום שיש בו חשש חמץ הרי חייב לבדוק בו, ולומר שהמכירה היא על הצד ששכח, א"כ סגי לה הביטול.
אבי-העזרי כתב:בן ראובן כתב:ומ"מ בדוחק אפ"ל שבביטול יש יותר מקום לחשש חסרון בגמירות דעת (כיון שאינו מקבל דבר תמורת החמץ), ומפני חשש זה חוזר ומוכר.
ישנו הבדל עצום.
המכירה כמו הביטול תלויות קודם כל בגמירות דעת,
אך בעוד שהמכירה תלויה בגמירות דעתו של הבעלים בלבד, והוא באמת מתכוון לבטל, (שהרי אינו רוצה חמץ בפסח, ומעשיו מעידים על כך, שמחפש אחריו ושורף אותו). הרי שהמכירה תלויה גם בדעתו של הקונה, ולגוי אמנם אין מניעה לקנות, אך גם אין לו ענין בקניה, וזוהי ה"הערמה" שכתבו הפוסקים. (בשונה "מהיתר מכירה" בה למוכר היהודי יש התנגדות פנימית למכירה, והכל הוא רק כדי שיוכל להמשיך לעבוד, וכל מעשיו מעידים על כך שכאשר הדבר לא יתבצע בדיוק כפי רצונו הזה, יעיף את הנכרי מהשדה... [וכבר היו מקרים מעולם], אך אין להאריך כאן).
אלא שלעומת זאת המכירה תלויה גם במעשה, ומעשה המכירה הוא נידון בפוסקים באיזה קנין יחול והיאך יועיל, כי אינו פשוט כלל.
אבל הביטול אינו תלוי כלל במעשה, ולכן יחול תמיד בלא חשש.
בן ראובן כתב:אכן, לפי הנ"ל מי שאין לו חמץ בעין ואינו מבקש לפטור שום מקום מבדיקה, לכאורה אין טעם במכירתו.
בן ראובן כתב:ברור שיש הרבה חסרונות במכירה לעומת הביטול. אבל לאידך יש גם סברא להיפך כמו שציינתי, ולכן אפשר להבין מי שאומר שלכל לראש הוא מבטל, אך ליתר שאת הוא מוכר במקרה שהביטול לא חל.
צורב מתחיל כתב:יש רבנים שמוסיפים שמכירת חמץ שמוכרים כל החמץ מלבד החמץ שעומד לאכול או לשרוף בשריפת חמץ.
בן ראובן כתב:התירוץ שייך רק אם חתם על נוסח המכירה לפני הבדיקה...
ובתנאי שנפרש...
פלוריש כתב:בשטר שאני ראיתי השנה (של אחת הרבנות, לא בדקתי אחרים) כתוב שמפצים את הגוי כספית על חמץ שישתמשו בו במהלך החג
אבי-העזרי כתב:בן ראובן כתב:התירוץ שייך רק אם חתם על נוסח המכירה לפני הבדיקה...
ובתנאי שנפרש...
ב-99% מהמקרים החתימה נעשית הרבה לפני הבדיקה.
ואם אין זה הפירוש, אז חזרנו להתחלה שהמכירה היא מצות אנשים מלומדה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 3 אורחים