בעיית ברכת מצה מטוגנת

[איש_ספר]

כל אוכלי שרויה באשר הם, מכירים את המבוכה בענין ברכת מצה מטוגנת, שאם טיגון כבישול ברכתה מזונות ואין בה קביעות סעודה ואם אינו כבישול ברכתה המוציא וברהמ"ז.
לפני איזה שנים נהגתי בעצמי להניח המצות בקערה ולערות עליהם מים רותחים מן הקומקום, וכך לבשלם קודם טיגונם. לכאורה באופן זה יצאנו מבית הספק וברכת המצה מזונות לדברי הכל. אלא שעדין יש ב' שאלות.

א. האם צריך לבשל את המצות כשהן מפוררות לפחות מכזית או שאפשר לבשלן שלימות ואח"כ לפוררן?! זכור לי שיש ע"ז חזו"א.
ב. עירוי אף שאינו פוסק אינו נחשב בישול אלא לחומרא, וא"כ אין כאן בישול לדברי הכל. האם י"ס שכיון שפת היא מקלי הבישול לענין שבת הוא הדין לענין הלכות ברכות?!

[חוקר ודורש]

האם הספק בלחם ג"כ או רק מצה.

[ש. ספראי]

החזו"א באו"ח סימן כ"ו

[צולניק]

לענין הספק הראשון, בבה"ל הביא מהפמ"ג להסתפק בזה.

[ש. ספראי]

כל אוכלי שרויה באשר הם, מכירים את המבוכה בענין ברכת מצה מטוגנת, שאם טיגון כבישול ברכתה מזונות ואין בה קביעות סעודה ואם אינו כבישול ברכתה המוציא וברהמ"ז.
לפני איזה שנים נהגתי בעצמי להניח המצות בקערה ולערות עליהם מים רותחים מן הקומקום, וכך לבשלם קודם טיגונם. לכאורה באופן זה יצאנו מבית הספק וברכת המצה מזונות לדברי הכל. אלא שעדין יש ב' שאלות.

א. האם צריך לבשל את המצות כשהן מפוררות לפחות מכזית או שאפשר לבשלן שלימות ואח"כ לפוררן?! זכור לי שיש ע"ז חזו"א.
ב. עירוי אף שאינו פוסק אינו נחשב בישול אלא לחומרא, וא"כ אין כאן בישול לדברי הכל. האם י"ס שכיון שפת היא מקלי הבישול לענין שבת הוא הדין לענין הלכות ברכות?!

אם תטגן אותן כשיש בהן כזית, תברך המוציא. עי' משנ"ב קס"ח סקנ"ו.
האם זה לא אפשר מבחינה פרקטית?
(אני לא יודע, כא' שלא אוכל שרויה...).

[איש_ספר]

לענין הספק הראשון, בבה"ל הביא מהפמ"ג להסתפק בזה.

אם כוונתך לספק בענין מצה מבושלת שנימוחה אחר הבישול, אשמח למר"מ מדויק.
אם כוונתך לספק אם טיגון כבישול, ד"ז אינו מעניני עתה.

החזו"א באו"ח סימן כ"ו

יש"כ

אם תטגן אותן כשיש בהן כזית, תברך המוציא. עי' משנ"ב קס"ח סקנ"ו.
האם זה לא אפשר מבחינה פרקטית?
(אני לא יודע, כא' שלא אוכל שרויה...).

מצה מטוגנת שעליה הנדון אין בה כזית, הנידון היה, אם טיגון אינו כבישול, ואנו רוצים לקבל ברכת מזונות על שום הבישול שקודם הטיגון, אם צריך שבשעת הבישול לא יהיה בתערובת כזית.

[צולניק]

הפמ"ג מסתפק במצה שנתבשלה כשהיה בה כזית ואח"כ פיררה לפחות מכזית
הובא בבה"ל סי' קסח ס"י ד"ה אם יש בהם כזית

[יאיר1]

בענין זה.
האם יש טעם לנוהגים - לברך על מצה המוציא, ואוכל מעט מצה, ואחר כך אוכל מצה בריי לשובע, ומברך המוציא.

[עזריאל ברגר]

ולהעיר מריבוי הדעות בשיעור כזית - הן ביחס בין כזית לביצה, והן בשאלת ה"משקל או נפח", ופעמים רבות יהיו החתיכות באופן שיש מחלוקת, וד"ל.

[יאיר1]

ולהעיר מריבוי הדעות בשיעור כזית - הן ביחס בין כזית לביצה, והן בשאלת ה"משקל או נפח", ופעמים רבות יהיו החתיכות באופן שיש מחלוקת, וד"ל.

כנראה יש כמה חילוקי מתכונים.
בנהוג אצלי (מאימי ע"ה - שהוא כמובן הטוב ביותר לכולי עלמא) אין גם כחצי זית של ימינו.
נראה לי, שמצה בגודל זית שלנו צריך להיות כ-3 סמ"ר, וזה דיי גדול.

[צורב מתחיל]

ולהעיר מריבוי הדעות בשיעור כזית - הן ביחס בין כזית לביצה, והן בשאלת ה"משקל או נפח", ופעמים רבות יהיו החתיכות באופן שיש מחלוקת, וד"ל.

איני מבין, תוכל אולי לבאר כוונתך?

[עזריאל ברגר]

ולהעיר מריבוי הדעות בשיעור כזית - הן ביחס בין כזית לביצה, והן בשאלת ה"משקל או נפח", ופעמים רבות יהיו החתיכות באופן שיש מחלוקת, וד"ל.

איני מבין, תוכל אולי לבאר כוונתך?

יש לפחות ג מחלוקות בשיעור כזית מצה:
א. ר' חיים נאה מול החזון אי"ש.
ב. האם כזית הוא חצי ביצה או פחות משליש ביצה (וי"א שישית ביצה וכו').
ג. האם משערים כזית כפי שהמצה לפנינו ("לפי נפח") או כאילו היא טחונה ("לפי משקל").

ודעתי נוטה שבכל ג הענינים עיקר-הדין הוא כשיטת המקטינים את השיעור, ועפ"ז שיעור כזית הוא כנראה 3-6 גרם.
אבל מרגלא בפומא דאינשי 27 גרם להגרא"ח נאה.
ומכאן - צא וחשוב בכמה עניינים יכול להיות נפק"מ וכו'.

[יוסף רובין]

בענין זה.
האם יש טעם לנוהגים - לברך על מצה המוציא, ואוכל מעט מצה, ואחר כך אוכל מצה בריי לשובע, ומברך המוציא.

שאלה טובה אולי נבאר אותה יותר שהרי בחתיכה קטנה של מצה (ואפי' לא כ"כ קטנה) אין שיעור כזית השאלה האם המצה המטוגנת מצטרפת לכזית על הצד שברכתה מזונות
האם יש לדמות את זה לדיני קביעות סעודה ששם יתכן שכל שבא לשובע מצטרף או שלענין כזית בעינן דוקא פת גמורה שברכתה המוציא (הפק"מ כמובן רק לברהמ"ז ולא להמוציא )
כך לכאו' מסתבר שהרי אם ברכתה מזונות היינו שדינה כתבשיל ולכאו' אפי' שהוא ממין דגן והיה פת אינו מצטרף אשמח למקורות

[איש_ספר]

כל אוכלי שרויה באשר הם, מכירים את המבוכה בענין ברכת מצה מטוגנת, שאם טיגון כבישול ברכתה מזונות ואין בה קביעות סעודה ואם אינו כבישול ברכתה המוציא וברהמ"ז.
לפני איזה שנים נהגתי בעצמי להניח המצות בקערה ולערות עליהם מים רותחים מן הקומקום, וכך לבשלם קודם טיגונם. לכאורה באופן זה יצאנו מבית הספק וברכת המצה מזונות לדברי הכל.

אח"כ ראיתי שגם אם מערה רותחין על פירורין פחות מכזית עדיין נשארו ב' ספיקות.

א. האם עירוי חשוב כבישול. ז"ל המ"ב

משנה ברורה סימן קסח ס"ק נב

(נב) אם נתבשל וכו' - היינו שנתן הלחם בכלי ראשון כשעמד על האש או עכ"פ שהיה היד סולדת בו אבל בכלי שני [מז] לא חשיב בישול ודינו כמו באופן השני דאם יש בו תואר לחם מברך המוציא אף בפחות מכזית [ודוקא אם לא נתלבן המים ע"י הלחם אבל אם נתלבן המים כדרך שמצוי כשנשרה פת במים חמין מבואר בסי"א דעי"ז נחשב הפת כאין בו תואר לחם] ואם הניח הפירורין בקערה ועירה עליהם רותחין מכלי ראשון כתבו האחרונים דספק הוא אם יש לו דין בישול או לא וע"כ אם אין בפירורין כזית ויש בו תואר לחם יברך על פת אחר תחלה:

ב. האם באופן שמסלק המים מיד, יש להחשיב הפירורין כנתבשלו. ז"ל החזו"א סי' כו ס"ק ט

לחם שנתבשל ונמוח ואין בו כזית אף דאיכא עלי' תוריתא דנהמא בטל, וקובעין עליו סעודה בלא בה"מ, ונראה דדוקא שנתבשל שיעור בישול או כמב"ד אבל הוחלטו ברותחין וסלקן מיד לא נפקו מתורת לחם,