הורודנאי כתב:שמחת חג אינה שיקול כאן
מכמה סיבות:
א. מי שחושש בדברים שקיבל מבית אביו בד"כ אינו מרגיש מעונה בחג הפסח
ב. הנושא שבו מצינו ששמחת חג היא שיקול בהלכה הוא במקום שיש שיטות חלוקות או שהחומרא מעבר להלכה.
אך בנידו"ד המחמירים חוששים על שההלכה המוסכמת אינה מתקיימת.
אבי-העזרי כתב:החיד"א כותב שבפסח כל אחד מוסיף לעצמו חומרות, ואינו חושש ליוהרא.
נראה לי שבכלל זה הוא גם חומרות רחוקות מאד.
ועכ"פ מי שמרגיש לא בנוח איתן, נראה לי שאינו חייב לנהוג בהן.
עבד הבורא כתב:הורודנאי כתב:שמחת חג אינה שיקול כאן
מכמה סיבות:
א. מי שחושש בדברים שקיבל מבית אביו בד"כ אינו מרגיש מעונה בחג הפסח
ב. הנושא שבו מצינו ששמחת חג היא שיקול בהלכה הוא במקום שיש שיטות חלוקות או שהחומרא מעבר להלכה.
אך בנידו"ד המחמירים חוששים על שההלכה המוסכמת אינה מתקיימת.
א. יש ויש
ב. חוץ מכך שמסברא אין שום חילוק זה גם לא נכון עובדתית עיין שע''ת שדן באריכות לגבי שרויה ומציין את שמחת חג וכך מטו משמיה דר' דוד בהר''ן שאמר להגרשז''א להקפיד לאכול שרויה מפני שמחת חג
הורודנאי כתב:עבד הבורא כתב:הורודנאי כתב:שמחת חג אינה שיקול כאן
מכמה סיבות:
א. מי שחושש בדברים שקיבל מבית אביו בד"כ אינו מרגיש מעונה בחג הפסח
ב. הנושא שבו מצינו ששמחת חג היא שיקול בהלכה הוא במקום שיש שיטות חלוקות או שהחומרא מעבר להלכה.
אך בנידו"ד המחמירים חוששים על שההלכה המוסכמת אינה מתקיימת.
א. יש ויש
ב. חוץ מכך שמסברא אין שום חילוק זה גם לא נכון עובדתית עיין שע''ת שדן באריכות לגבי שרויה ומציין את שמחת חג וכך מטו משמיה דר' דוד בהר''ן שאמר להגרשז''א להקפיד לאכול שרויה מפני שמחת חג
לא כ"כ הבנתי דבריך לגבי שרויה כבר ידוע הראבי"ה (כמדומני) שמזכיר שאין לחוש לכך והחומרא היא מעבר לפוסקים בכי האי שמחת חג הוא שיקול
אבל בנידו"ד החומרא היא על אי קיום ההלכה המוסכמת.
אגב "עבד הבורא" שמא הינך מבקש לפרוק עול עבדות?
הורודנאי כתב: לא כ"כ הבנתי דבריך לגבי שרויה כבר ידוע הראבי"ה (כמדומני) שמזכיר שאין לחוש לכך והחומרא היא מעבר לפוסקים בכי האי שמחת חג הוא שיקול
עבד הבורא כתב:הורודנאי כתב:עבד הבורא כתב:הורודנאי כתב:שמחת חג אינה שיקול כאן
מכמה סיבות:
א. מי שחושש בדברים שקיבל מבית אביו בד"כ אינו מרגיש מעונה בחג הפסח
ב. הנושא שבו מצינו ששמחת חג היא שיקול בהלכה הוא במקום שיש שיטות חלוקות או שהחומרא מעבר להלכה.
אך בנידו"ד המחמירים חוששים על שההלכה המוסכמת אינה מתקיימת.
א. יש ויש
ב. חוץ מכך שמסברא אין שום חילוק זה גם לא נכון עובדתית עיין שע''ת שדן באריכות לגבי שרויה ומציין את שמחת חג וכך מטו משמיה דר' דוד בהר''ן שאמר להגרשז''א להקפיד לאכול שרויה מפני שמחת חג
לא כ"כ הבנתי דבריך לגבי שרויה כבר ידוע הראבי"ה (כמדומני) שמזכיר שאין לחוש לכך והחומרא היא מעבר לפוסקים בכי האי שמחת חג הוא שיקול
אבל בנידו"ד החומרא היא על אי קיום ההלכה המוסכמת.
אגב "עבד הבורא" שמא הינך מבקש לפרוק עול עבדות?
לשטות בנו באת?? מה מוסיף זה שהראבי''ה מתיר שרויה (ואגב זה כבר גמ'..) לכך שיש שחוששים ורוצים להימנע ומה זה שונה מדבר שלא כתוב עליו בראבי''ה כי לא היה בזמנו.. מחילה אבל זה טענה ממש ילדותית שמסופקני אם אתה בעצמך הבנת מה שכתבת
בשאר המצוות אתה גם מחמיר רבע ממה שאתה מתיימר להחמיר בפסח??
הורודנאי כתב:עבד הבורא כתב:הורודנאי כתב:עבד הבורא כתב:הורודנאי כתב:שמחת חג אינה שיקול כאן
מכמה סיבות:
א. מי שחושש בדברים שקיבל מבית אביו בד"כ אינו מרגיש מעונה בחג הפסח
ב. הנושא שבו מצינו ששמחת חג היא שיקול בהלכה הוא במקום שיש שיטות חלוקות או שהחומרא מעבר להלכה.
אך בנידו"ד המחמירים חוששים על שההלכה המוסכמת אינה מתקיימת.
א. יש ויש
ב. חוץ מכך שמסברא אין שום חילוק זה גם לא נכון עובדתית עיין שע''ת שדן באריכות לגבי שרויה ומציין את שמחת חג וכך מטו משמיה דר' דוד בהר''ן שאמר להגרשז''א להקפיד לאכול שרויה מפני שמחת חג
לא כ"כ הבנתי דבריך לגבי שרויה כבר ידוע הראבי"ה (כמדומני) שמזכיר שאין לחוש לכך והחומרא היא מעבר לפוסקים בכי האי שמחת חג הוא שיקול
אבל בנידו"ד החומרא היא על אי קיום ההלכה המוסכמת.
אגב "עבד הבורא" שמא הינך מבקש לפרוק עול עבדות?
לשטות בנו באת?? מה מוסיף זה שהראבי''ה מתיר שרויה (ואגב זה כבר גמ'..) לכך שיש שחוששים ורוצים להימנע ומה זה שונה מדבר שלא כתוב עליו בראבי''ה כי לא היה בזמנו.. מחילה אבל זה טענה ממש ילדותית שמסופקני אם אתה בעצמך הבנת מה שכתבת
בשאר המצוות אתה גם מחמיר רבע ממה שאתה מתיימר להחמיר בפסח??
אני חושב שכל בר דעת מבין את החילוק בין הראבי"ה להכשרים בני זמנינו, יש מושג שהפוסקים קבעו לנו למה צריך לחוש ולמה לא
כך שאדם שלא אוכל שרויה הוא מחמיר מעבר לפוסקים משא"כ אחד שבדורינו לא אוכל מוצרים תעשייתיים הוא חושש להלכה. ואין לו את הראבי"ה
שיפסוק לו בדעת תורתו שאין חשש ולכן שרויה יש בה שיקול שמחת החג
כי בהלכה נאמר שלא צריך לחשוש בכי האי.
מחילה מחברי הפורום שאני חוזר פה על דברים כ"כ פשוטים אך כל אחד לפום חורפיא...
אין למחות בהמון עם המקילים, כיון שיש להם על מה שיסמוכו... אבל לפי מ"ש האריז"ל להחמיר כל החומרות בפסח, פשיטא שיש להחמיר.... ומ"מ ביו"ט האחרון המיקל משום שמחת יו"ט לא הפסיד
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:כאשר החומרא לא תואמת את מצבו האמיתי של המחמיר, או שהוא מחמיר על ילדיו ובני ביתו משל היתה הלכה מוסכמת, הבעיא כפולה ומכופלת.
ועדים אנו לתופעת ההתחמרות אצל הציבור, שאומרים שממשיכים מסורת, והסבא והסבתא לא נהגו כלל כמו הנכד. משפחות שהסבא רבא היה לפעמים קונה מצות מערב פסח, אם היה לו פרוטה מיותרת בכיס, וגם אז רק שלש מצות עבור כל המשפחה, כהיום עומדים בתור שעות, וקונים עבור כל מי שיש לו חתימת זקן, או עתיד לגדל חתימת זקן ממצות של ערב פסח (ולא כל פעם אפשר לקרות לזה חומרא.) אנשים זוכרים בברירות שהילדים היו אוכלים מצה מעורב בחלב בכלים מיוחדים, ועכשיו הנכדים והנינים חייבים לאכול המצה בתוך שקית.
ויש עוד הערה בענין. מה שנוהגים להחמיר על חששות שהיו קיימות בעבר, שהם בגדר בלתי אפשריים כהיום. האם יש לזה איזה מקור הלכתי? ברמ"א כתוב שלא לסמוך שהפירות היבשות הם נקיות מחמץ, ומזה נשתרבב המנהג שלא לאכול פירות יבשות כלל, דבר שלא חלם עליו הרמ"א. וכן לגבי שומים, מלפפון, דגים, ועוד. יש שנהגו לחוש משום חמץ, אבל כאשר החשש אינו שייך, למה על הנכד להמשיך? לי נראה שזה גישה שטחית מאד, כאילו התוכן של המנהג הוא, "הסבא לא אכל מלפפון", ולא "הסבא חשש שמא זילפו את המלפפון בבירה", אשר הוא הנוסח היותר מדוקדק.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 37 אורחים