כתב המשנ"ב (תסט סק"ב) אסור לומר על שום בהמה וכו' בשר זה לפסח היינו אפילו גדי וטלה דלא חזי לפסח גם כן אסור דיחשדוהו שהקדישו מחיים לקנות מדמיו קרבן פסח וכשאוכלו נראה כאוכל קדשים בחוץ
ולכאו' צ"ב דאם הענין האיסור הוא מצד קדושת דמים אין החסרון מטעם נראה כאוכל קדשים בחוץ אלא מטעם שנראה כמועל בקדשים
עוד כתב ויש מחמירים אף על עופות ודגים דאפשר שהקדישן לדמי מדאמר לפסח ובשעה"צ (ו) כתב משא"כ חיטים דצריכין שמירה מחימוץ אמרינן דמינטרא לפסחא קאמר
ולכאו' צ"ב מ"ש חיטים ומה הוסיף לנו מה שאפשר לתלות בשמירה מחימוץ הלא אף בדגים פשטות כונת אמירתו אינה להקדיש ואעפ"כ החמירו משום שיש אף משמעות מדבריו להקדש דמים ויהא א"כ כך גם בחיטים
[ובעיקה"ד יל"ד מ"ט גבי ב"ק לג: אמר ר' אבא דמוסיף מטבע לפדות משום חשש והוא לעיכובא ומ"ש מהכא]