אישה בהריון האם מותרת ללכת לגן חיות

[אחד הרבנים]

מפורסם שאישה בהריון לא תלך לגן חיות
האם זה דין או מנהג או עניין
האם יש חילוק בין חודשי ההריון השונים

[שבענו מטובך]

ראה כאן.

[נחלי אפרסמון]

אמנם ישנו מנהג אצל נשים רבות להימנע מלבקר בגן חיות בעת הריונן, וכנראה שהוא מיוסד על פי המבואר בספר מעבק יבק (מאמר שפתי צדק פרק ה') ובספר שבט מוסר (פרק כ"ד) שהדברים שהאישה רואה בעת הריונה משפיעים על הולד, ע"ש. וממילא היות ומבואר בספר ישועות חכמה (סימן ל"ג אות י"א) שהסתכלות בבהמות טמאות ממשיך על האדם רוח טומאה, ע"ש, (וע"ע בספר קב הישר פרק ב') לכן כנראה נהגו הרבה נשים בעת הריונן שלא לבקר בגן חיות, כדי שראיית החיות הטמאות לא ישפיע על הולד.
http://halacha.co/אשה-בהריון-בגן-חיות

[שמש]

וחתול העובר ברחוב, מה דינו? ועורב? ובעבר כשכל הרחוב היה מלא סוסים וחמורים (או גמלים) וכלבים משוטטים וכדומה, מה עשו? הלכו בעצימת עיניים?

[נחלי אפרסמון]

לא התבוננו, וכידוע ההבדל בין ראיה בעלמא להבטה וכו'.

[שמש]

לא התבוננו, וכידוע ההבדל בין ראיה בעלמא להבטה וכו' (זה שייך אולי בדיני צניעות והרהור לא ב'השפעות רוחניות').

ומה עם זהירות בחציית רחוב הומה מרכבות? או שזה מסביר את הסיפור על אמו של רש"י?
ומה עם נשים שעסקו בגידול או בטיפול בסוסים וחמורים וכדומה (גם היום יש כאלו)? קצת קשה להמציא 'חומרות ועניינים' על דברים שלפני שלושה דורות לא היה מציאותי בכלל לקיימם...

[מקדש מלך]

הרב שמש איני מבין מה כל כך קשה לך.
האם לא מובן שיש הבדל עצום בין צורך לבילוי, ובין הליכה מיוחדת בכוונה תחילה על מנת לראות ולהביט בדבר טמא, לבין ראייה אגב אורחא?
והרי הביאו לכך מקורות מפורשים.
לא שאני מסכים עם המנהג, כי הוא אינו מוכר לי ולא שמעתי עליו. אבל איני רואה בדבריך כדי דחייה באם ישנו מנהג מקובל כזה.

[שמש]

הרב שמש איני מבין מה כל כך קשה לך.
האם לא מובן שיש הבדל עצום בין צורך לבילוי, ובין הליכה מיוחדת בכוונה תחילה על מנת לראות ולהביט בדבר טמא, לבין ראייה אגב אורחא?
והרי הביאו לכך מקורות מפורשים.
לא שאני מסכים עם המנהג, כי הוא אינו מוכר לי ולא שמעתי עליו. אבל איני רואה בדבריך כדי דחייה באם ישנו מנהג מקובל כזה.

א. גם 'בילוי' הוא לעתים 'צורך' (למשל לטייל עם הילדים וכדומה).
ב. כתבתי גם דוגמאות של הבטה מכוונת (כגון מגדלת/מטפלת בבע"ח).
ג. לע"ד אין הגיון לחלק בזה בין הבטה לראיה (כנ"ל זה שייך כשדנים על הרהור ולא על 'השפעה', זה יותר דומה למנהג שהדבר הראשון שתראה בעלייתה מהטבילה יהיה טהור ששם לא מחלקים כך).
ד. זה שיש 'מנהג' כזה, לחיי (יש גם 'מנהג' לא לתת לתינוק להביט במראה/ לא להוציאו מהבית וכו'), אך הבעיה היא שמניסיון כל 'מנהג' מוזר ורחוק (זה שיש לו מקורות לא אומר כלום ואכמ"ל) של איזו עיירה בבוקובינה פושט כאש בשדה קוצים אצל נשים (וגם אנשים) כשרות ודאגניות (וחסרות ידע והבחנה בין תכלת לקלא אילן) החוששות מ'השפעה' על עוברן וכדומה ומטיל בהן פחד ומורא ללא סיבה, זה כשלעצמו די בו כדי לטרוח ולהבהיר שמדובר ב'חומרא' שאין לה מקום ושאבותינו לא חששו לה ולו מהסיבות הטכניות הנ"ל. מנהג 'מקובל' הוא כשאם אומרת לביתה 'במשפחתנו נהגו להיזהר ב...' (וגם אז אינו חובה כלל אא"כ הוא מעוגן בהלכה ובסברא), לא כשכל אחת ששומעת מחברתה איזה חשש מוזר נכנסת ללחץ אולי קלקלה בכך שטיילה עם ילדיה בגן חיות...

[אבני גזית]

אציג כאן קטע היכול להיות רלוונטי;

...וכזאת ממש ראיתי עוד אצל חכם בן ציון שלפעמים היה אומר לי תסתכל על תלמיד חכם פלוני ותראה איזה קדושה שורה על פניו, והיה נהנה להביט על פניו של אותו תלמיד חכם ואמר שאפשר לשאוב קדושה מכך.
ופעמים שהיה גם הפוך שלא רצה בשום אופן להסתכל על אנשים מסוימים גם אם לא נודע עליהם שיש בעיה עם הנהגתם ואף היו מוכרים כתלמידי חכמים, ואמר לי שלא יכול להביט על פניו של אדם שיש עליו רוח טומאה, ולכן כשנכנס אליו איש כזה היה עושה את עצמו נרדם על השלחן עד שהיה הולך מעצמו, וכך היה מונע את עצמו מלהביט במקום שיש רוח טומאה (ספר דרש בחכמה להג"ר ראובן שרבאני זצ"ל).

ובהערות כתב בנו המו"ל:
ידוע לנו מתוך מה שסיפר מו''א שלפחות פעמיים אמר לו כן חכם בן ציון על שני תלמידי חכמים שונים, ופעם הפצרתי במו''א שיגלה לי מי הם אותם תלמידי חכמים, ועל אחד מהם הסכים לומר לנו, ואת שם השני לא הסכים לגלות בשום אופן, וכששאלתיו למה לא יגלה והלא יש בזה תועלת, וגם אני אחפוץ להביט בפניו של מי שחכם בן ציון חשב לנכון שיש תועלת מזה, אמר לי מו''א שכך היה אמנם בזמנו, אבל עתה אותו תלמיד חכם ירד ממדרגתו ושוב אין שורה עליו הקדושה, ושאלתי אותו מדוע הסתלקה הקדושה מעל פניו, ואמר לי שנראה לו הדבר מפני שאותו תלמיד חכם הכניס לביתו עופות טמאים [תוכים וכדו'] ולא יכול להיות שמי שמתבונן בחיה טמאה תהיה לו קדושה על פניו, ואיך אפשר בכלל להביא עוף טמא לבית, ואין זו צורה של קדושה. עכ''ד. ובענין זה של עופות טמאים ברשות האדם מצינו במדרש [ויקר''ר כ''ב ד'] שלרבי שמעון היה פרדס וראה שדוכיפת אחת עשתה שם קן באחד העצים, אמר, מה מבקש עוף טמא זה בפרדס שלי, הלך וסתר את הקן. וראה שם כמה טצדקי עשה רבי שמעון בשביל לסלק את העוף מרשותו. ומוכח שיש פגם בהיות עוף טמא ברשות האדם.

[שמש]

זה כמובן עניין אחר של מידת חסידות שכ"א יבחר לעצמו (החיד"א כידוע ביקר בגני חיות) אך אינו עניין לאישה בהריון.

[עובר ושב]

רבי מאיר אבוחצירא העיד על עצמו שעד גיל מבוגר יחסית (אולי 14, איני זוכר) לא ראה דמות חיה טמאה.

למרות שבמרוקו שכיחי סוסים חמורים וכלבים.

[תם פשוט]

אם כל המנהג בא שמה שאמא רואה יש השפעה על הולד, ולא רצה להמשיך רוח טומאה מהתתכלות על חיות טמאים,
למה דווקא עיבור, אפילו לגדולים וזקנים ונערים יהיה אותו בעיה?

[אברהם שרייבר]

אם כל המנהג בא שמה שאמא רואה יש השפעה על הולד, ולא רצה להמשיך רוח טומאה מהתתכלות על חיות טמאים,
למה דווקא עיבור, אפילו לגדולים וזקנים ונערים יהיה אותו בעיה?

כנראה שבחודשי העיבור פעילות האם נשארים מוטבע באדם על כל החיים, הן לטב והן להיפך ח"ו