איש_ספר כתב:עוד ראיתי להעיר על מנהג של שגעון
כולנו מכירים את זה, מתפללים בשטיבלך, הקדישים שאחרי התפילה נאמרים ע"י בני עדה"מ, חובבי קדישים, ואז ביהא שלמא רבא, אחד מהמתפללים, אומר בקו"ר כקריאת ביניים, כשהוא מלווה את אומר הקדיש, וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶוַח וְהַצָּלָה, את כל הפסקה, או חלקים ממנה, ועל פניו מרוח חיוך מאוס של פטרונות. כאילו מדובר כאן בקוריוז, כאילו אומר הקדיש הוא אלדד הדני או דוד הראובני, שמקריא משהו מספר היובלים.
אבל זה עוד כלום, כי לרוב אומרי הקדיש הם לא ה'משוכנזים', חכו חכו לשמחת תורה, אז באמצע ההקפות הגבאי או מישהו נמרץ אחר מהמתפללים, צד בעיניו מישהו בעל חזות מזרחית, והוא ניגש אליו, דוחף לו מחזור ליד, נותן לו מרפק וקורא לו, אין אדיר אין אדיר! לאמור, גש אל הבימה ותן בקולך בהיגוי מזרחי, אין אדיר!
לא יעזור לאברך כלום, קונטרסים ע"ג קונטרסים בעניני חזקה ושעבודים ותורת הספיקות, עשרות שנים בישיבות ובכוללים אשכנזיים. שום כלום, פרנעק איז א פרענק. הוא נדחף אל הבימה חיש מהר. האברך ניגש בלי להבין איזה פונקציה הוא הולך למלאות, ונותן בקולו, אין אדיר, כל הקהל חוזר אחריו בקריאות קצובות אין אין אין! ועל פני כולם אותו חיוך דוחה, שכולו פטרונות, לאמור אנחנו אדוני הארץ, ההיגוי שבפינו הוא איש מפי איש עד אברהם אבינו (מק"ק ארם נהריים שבתוגרמה..) וכו' וכו', ראו הביאו לנו איש ספרדי לצחק בו.
למותר לציין שכוונת כולם טובה, ואיש לא מבקש להתקלס בו או לבזותו, וגם הוא לא מפקיר עצמו לבזיונות, ולפעמים עוד רואה בכך איזה כיבוד, אבל בשורש לענ"ד זה מה שמתרחש. פטרונות דוחה וילדותית.
כל מילה בסלע, מעניין שהיה לך את הרגישות להבין את הפטרונות הזו.
מאידך יש לומר שהיום יש עירוב תרבויות וכמו להבדיל, באוכל לכולם יש עירוב טעמים, כך בניגוני שבת, כך בתפילות, וכך בשמחת תורה. ולא תמיד זה פטרונות אלא חשק לטעום טעם וסגנון אחר..