שאלה. במוסף יום הכפורים אם אומרים בתפלה את מוספי יום הכפורים, לכלול שעיר הנעשה בפנים שנאמר בפרשת אחרי מות. או צריך לומר את מוסף, כל שלא חל יוה"כ בשבת... והן עתה חדשים מקרוב באו, פה בארצנו הקדושה, והדפיסו מחזורי תפלה ותיקנו (וקלקלו) בתפלת מוסף של יוהכ"פ: שצ"ל את מוספי ביוהכ"פ אפי' כשחל בחול. וכנראה שכל עיקר סמיכתם עמ"ש בבן איש חי בשם מר זקנו על המנהג בעירו בגדאד. והם רוצים לעשות חדשה בארץ ולהנהיג כן בא"י. ומה מאד יש להתפלאות איך לא יראו לנפשם להכניס עצמם בסכנה לשנות מנהגי המקום בנוסחאות התפלה... ולכן חובה קדושה על מוכרי מחזורים אלה, וכן על קוניהם, להחזיר עטרה ליושנה ולתקן בכתב יד או בדפוס בגליון המחזורים: שביוה"כ שחל בחול צ"ל מוסף וימחקו הנדפס להיפך. כי בלעדי זאת עוברים ח"ו עמ"ש בכתובות (יט:) אל תשכן באהליך עולה, זה המשהה בביתו ס"ת שאינו מוגה. וה"ה שאר ספרים. (ע' ב"י יו"ד סי' רעט ובאחרונים שם) ומכ"ש שבזה ישבתו מריב ומדון ביוה"כ, כי שמענו שפרצה מחלוקת בחזרת הש"צ ביוה"כ, זה אומר בכה וזה אומר בכה, ופרץ ריב בין הקהל ביוהכ"פ. וע"י הוצאת מחזורים חדשים כהוגן הכל על מקומו יבא בשלום. ולשומעים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב. והשי"ת יעב"א.
כדכד כתב:אין דומה השגות לטעויות
מענה איש כתב:אם מחפש טעויות רק בספר פלוני למחבר פלוני מן הסתם יש בזה לשון הרע.
מענה איש כתב:אם מחפש טעויות רק בספר פלוני למחבר פלוני מן הסתם יש בזה לשון הרע.
נטורי קרתא כתב:מענה איש כתב:אם מחפש טעויות רק בספר פלוני למחבר פלוני מן הסתם יש בזה לשון הרע.
לא זה מה שעשה הראב"ד בהשגותיו למשנה תורה?
עזריאל ברגר כתב:אגב, הראב"ד הוא לא היחיד שעשה מעשים כאלו.
לדוגמא הרמב"ם עצמו בהקדמתו לספר המצוות (ב"שרשים") קוטל בחריפות את הבה"ג, ומראה טעויות רבות שעשה במנין המצוות שלו.
בברכה המשולשת כתב:כדכד כתב:אין דומה השגות לטעויות
חלק גדול מההשגות הן שהחכם המשיג מייחס לחכם המחבר טעות גמורה (או אף ביותר מזה)
כדכד כתב:נכון
אם כן ההבדל הוא לא בין פרסום טעויות ממש בתוך ספרי השגות
לבין פרסום הטעויות בקובץ נפרד
אלא בין פרסום טעויות לשם שמים כדי שידעו שזו טעות
לבין פרסום טעויות לשם התכבדות בקלונו של הטועה
כדכד כתב:למה זה פירוש שלישי?
לכאורה גם זה תלוי בין שני הצדדים שהזכרתי
אם הרצון שהציבור יתן לספר את המשקל הראוי לו נובע מכוונה לשם שמיים שירצה שלא ייכשלו בסמיכה על ספר לא מדוייק הרי שזה טוב
אם הרצון שהציבור יתן לספר את המשקל הראוי לו נובע מקנאה במחבר הספר או מרצון לסגור איתו חשבונות אישיים אז זה לא טוב
כדכד כתב:למה זה פירוש שלישי?
לכאורה גם זה תלוי בין שני הצדדים שהזכרתי
אם הרצון שהציבור יתן לספר את המשקל הראוי לו נובע מכוונה לשם שמיים שירצה שלא ייכשלו בסמיכה על ספר לא מדוייק הרי שזה טוב
אם הרצון שהציבור יתן לספר את המשקל הראוי לו נובע מקנאה במחבר הספר או מרצון לסגור איתו חשבונות אישיים אז זה לא טוב
נטורי קרתא כתב:כדכד כתב:למה זה פירוש שלישי?
לכאורה גם זה תלוי בין שני הצדדים שהזכרתי
אם הרצון שהציבור יתן לספר את המשקל הראוי לו נובע מכוונה לשם שמיים שירצה שלא ייכשלו בסמיכה על ספר לא מדוייק הרי שזה טוב
אם הרצון שהציבור יתן לספר את המשקל הראוי לו נובע מקנאה במחבר הספר או מרצון לסגור איתו חשבונות אישיים אז זה לא טוב
את בחינת הרצון תשאיר לבוחן כליות ולב. השאלה היא ברמה הפרקטית: המעשה עצמו מותר או אסור?
אשי ישראל כתב:לכאורה [מבלי לעיין בהל' לשה"ר כראוי], כשמפרסמים הרבה טעויות שיש בספר מסויים, הדבר בדר"כ גורם בושה למחבר הספר. אא"כ מדובר בירא שמים מיוחד.
לכן, יהיה מותר וחובה לפרסם את הטעויות רק אם מתקיימים שבעת הכללים של החפץ חיים.
דהיינו, שאין למפרסם שנאה כלפי מחבר הספר. ושאין דרך אחרת להגיע את התועלת. ושהנזק שייגרם לא יהיה גדול מדי, וכו'.
ממילא,
אם, לדוגמא, ניתן לשלוח למחבר הספר את הטעויות, ולגרום לו לפרסם אותם, לפעמים זה מספיק כדי להגיע אל התועלת הנדרשת.
או, לדוגמא, מדובר בספר שאיננו נפוץ [והכותב איננו 'גדול' ולכן לא יסמכו על דבריו], יש בזה מקום לומר שאין כאן תועלת בפרסום הדברים, כי בכל מקרה אף אחד לא יסמוך על דבריו.
או, לדוגמא, אם למפרסם הטעויות יש מריבה כלפי מחבר הספר, לזכרוני יהיה אסור לו לפרסם את הטעויות. [הוא יכול לתת את רשימת הטעויות לאדם נאמן וירא שמים ואחראי שהוא מאוהבי המחבר, ולבקש שיטפל בענין].
האם מישהו כאן רצה לטעון שמותר לפרסם טעויות גם אם לא מתקיימים התנאים של לשה"ר לתועלת?! זה נראה לי מוזר לומר כך.
כדכד כתב: אבל התנאים האחרים כמו התנאי שאין דרך אחרת להגיע אל התועלת ותנאים נוספים - איני בטוח שצריך פה כי הדיון הוא בדבר הנכתב ולא באדם עצמו
שמא תאמר: כשמראים טעויות מראים חסרונות במחבר
והלא כבר אמר החכם כשם שא"א וכו' כך א"א לספר בלא שגיאות
נטורי קרתא כתב:זה אותו רעיון של היתר לשה"ר על נבחרי ציבור. אדם שהעמיד את עצמו לבחינת הציבור (ולא מדובר על אברך שהוציא ספר על סוגיות ב-300 עותקים), אינו יכול לדרוש רק תשבחות. בעיקרון, לשה"ר בשפה העכשווית היא חיטוט בפרטיות, ואין הכוונה למנוע את הדיון בדברים מפורסמים ובענייני ציבור.
נטורי קרתא כתב:זה אותו רעיון של היתר לשה"ר על נבחרי ציבור. אדם שהעמיד את עצמו לבחינת הציבור (ולא מדובר על אברך שהוציא ספר על סוגיות ב-300 עותקים), אינו יכול לדרוש רק תשבחות. בעיקרון, לשה"ר בשפה העכשווית היא חיטוט בפרטיות, ואין הכוונה למנוע את הדיון בדברים מפורסמים ובענייני ציבור.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 233 אורחים