עושה חדשות כתב:בלקט יושר (שהוא המקור לדברי הרמ"א הנ"ל) כותב כך; "אם אין יכולין לבא כלל למניין נראה לו שיש להם לקרא הפ' זכור בנגון וטעמים, וראיה דכתבו גבי יוצר דקדושה לא נתקנו ליחיד אין לו ליחיד לאומרו אלא בנגון וטעמים". לא הבנתי מה הראיה.
בדבריו אלה מהרא"י
לא התייחס לחובת היחיד לקרוא פרשת זכור כשאין לו מניין, אלא הורה כי אותם שקוראים לעצמם פרשת זכור, לא יקראו אלא בניגון ובטעמים, והוא לשיטתו בתרומת הדשן ח"א סימן ח:
"שאלה: שלש עשרה מדות, רשאי יחיד לאומרן או לאו?
תשובה: יראה דיש ליחיד לאומרן. ואף על גב דכתב באור זרוע במסכת תענית דאין ליחיד לאומרו, ובמנהגים נמי נמצאו דעות שונות בזה. אמנם ראיתי בתשובה אחת מהגדולים כתב ידו, שהורה ליחיד לאומרו, וכתב: דהואיל ומנהגים קב ונקי תופשין עיקר לאומרו, יש לנהוג אחריהם.
[הג"ה: והכי נמי משמע פרק המוכר את הספינה, דפריך בביכורים: מכדי אמקרא נינהו, פסוקים ליקרי? ופירש רשב"ם: כיון דפסוקים הן בתורה, ליהוי כקורא בתורה, ומאי נפקא מינה אם קורא שלא לצורך? ומשני, משום דמיחזי כשיקרא או משום גזירה, עיין שם בפירוש רשב"ם, דהני טעמי לא שייכי בנידון דידן, עד כאן]. ונראה דשפיר דמי ליחיד האומרן, שיאמר אותו בניגון ובטעמים כאילו היה קורא אותן בתורה, ותו אין קפידא, אפילו אי לא נתקן ביחיד, משום דהוי כתינוקות הקוראין פסוקים שבתורה. וכן ראיתי כתוב באחד מן החיבורים בעניין קדושה שביוצר אור ושבסדר קדושה, שיש ליחיד לאומרן בניגון ובטעמים; ותו אין קפידא, אפילו למאן דאמר דאין היחיד אומר אותן, הואיל ופסוקים של תורה הם".