דיני המקריב קרבנות של חבירו

[מיללער]

מצינו כמה פעמים בש"ס שיש ביד אדם להביא קרבנות בשביל חובות של אחרים, בין נדרים ונדבות ובין קרבנות חובה כמו חטאות ואשמות שנתחייב בהן חבירו, יכול אדם אחר להפריש ולהקריב את קרבנו ולפוטרו מחובתו.

הנה איזה מקומות:
א. מקדיש מוסיף חומש ומתכפר עושה תמורה (תמורה י' ע"א ועוד) ופי' רש"י שאם הפריש זה קרבן לכפרת חבירו, המקדיש הוו הבעלים לענין שאם הומם ופדאו מוסיף חומש, והמתכפר הוו הבעלים לעשות תמורה.

ב. בעל חייב בקרבנות אשתו (נדרים ל"ה ע"ב, נזיר כ"ד ע"א ועוד) - הבעל מביא כל הקרבנות שנתחייב אשתו ומיקרי קרבנותיו שאם הוא עשיר מביא קרבן עשיר אע"פ שלאשתו אין ידה משגת די שה.

ג. יכול אדם לומר קרבנו של מצורע עלי (ערכין י"ז ע"א) או קרבנות של נזיר עלי (נזיר י"א ע"ב ועוד) - ומבואר בערכין שם לגבי מצורע שאם המביא עשיר מביא קרבן עשיר אע"פ שהמצורע עני.

מכל הלין נראה שאין כל זה מדין זיכוי או הקנאה שמקנה את בהמתו לחבירו שיביא מזה קרבנו, אלא שהמביא נשאר 'בבעלותו' של הקרבן לגבי כמה דברים, והשני אינו אלא 'מתכפר' בבהמת חבירו.

והנה בגמרא ערכין דף כ"א איתא דבחטאת ואשם אם ראובן מביא קרבנות של שמעון צריך דעת בעלים והסכמתו בין בשעה שמפריש הקרבן ובין בשעת הקרבה - ובעולה ושלמים נחלקו שמואל ועולא לשמואל סגי בדעת בעלים בשעת הפרשה ולא צריך דעתו בשעת כפרה ולעולא צריך דעת בעלים רק בשעת כפרה ולא בשעת הפרשה.

ובתוס' שם (ע"ב ד"ה מאי בשעת) מפרשים טעמא דשמואל ועולא, דלשמואל מה שצריך הסכמת המתכפר דבלא"ה חוששין דלא ניחא ליה לאדם להתכפר בממונו של אחר, ולזה סגי בעולה שיסכים בשעה שמפריש הקרבן, ואין חוששין שמא בשעת הכפרה יחזור משום שחסר לו הסמיכה כיון דאינו בא על חטא לא אכפ"ל, משא"כ בחטאת ואשם צריכים הסכמתו אף בשעת הכפרה דכיון שחסר לו הוידוי והסמיכה אולי אינו רוצה בזה עוד וחוזר ממה שהסכים בשעת הפרשה, ועולא ס"ל שבעולה ליכא חשש דלא ניח"ל לאיניש להתכפר בממון אחר כיון שאינו בא לכפרה לכן א"צ הסכמה בשעת הפרשה, אבל בשעת הכפרה חוששין שרוצה שיהיה לו הסמיכה וממילא צריך דעתו בשעת כפרה, עיי"ש.

ומדבריהם למדתי שיש כאן חידוש נוסף בענין בעלות הקרבן כשאחד מקריב קרבנו של חבירו, דהיינו שגם הסמיכה וכל עשיית הקרבן הוא ע"י המביא הקרבן, דאלת"ה הרי התורה אמרה וסמך ידו על ראש העולה ואיפה יכול להקריב את עולת חבירו מבלי דעתו הרי לא יסמוך ידיו, ואע"פ שאין הסמיכה מעכבת אבל מכ"מ לכתחלה ודאי אין מקריבים קרבן בלי סמיכה (עי' גיטין דף כ"ח ע"ב דכל הדין שילוח חטאתו ממד"ה אינו אלא בקרבן נשים או חטאת העוף שא"צ סמיכה וכתבו התוס' שם דאע"פ דסמיכה לא מעכבא מ"מ אין לעשות בלא סמיכה לכתחלה) וזה דבר מחודש שאע"פ ששמעון חטא ונתחייב בקרבן חטאת, מכ"מ אם זהו רצונו יכול ראובן להקריב את קרבנו, וסומך ידיו עליו ומקריבה ושמעון מתכפר בזה מחטאתו אשר חטא.

ולכאורה אם הקריב שלמים לנדרת חבירו הבשר יהי' להמקריב ולא להמתכפר, וכן בקק"ל שהם ממון בעלים בוודאי שהם ממונם של המקריב ולא של המתכפר.

וכל זה הוא דוקא אם השני הפריש הקרבן משלו, אבל אם ראובן הפריש קרבנו בין עולתו ובין חטאתו, אם זה קרבן שצריך סמיכה א"א ביד שמעון לקחתה ולהקריבה אף אם יש לו הרשות של הבעלים, כיון שחסר לו הסמיכה (וכדברי הגמרא בגיטין) וכן הוא הדין אם ראובן 'הקנה' בהמה לשמעון עבור קרבנו, אין כאן כל הדין של מקדיש ומתכפר אלא שמעון הוא הבעלים ומקדש בו את האשה בקדשים קלים, ומגיע לו הבשר של קרבן שלמים, הוא סומך את ידיו, הוא ממיר והוא מוסיף חומש אם הומם ופדאו.

אולי כל זה דברים פשוטים אבל בערכין שם לא מצאתי בממפרשים על האתר שדייקו כן - ואולי לא צדקו דברי בזה.

[תוכן]

דומה שמצינו עוד מקום שעולה נושא זה אם אפשר להפריש קרבן על חבירו, והוא בדברי התוספות הוריות ב' א' בהורו בית דין והלך היחיד ועשה על פיהם שפטור מקרבן, וכתבו התוספות בד"ה בין שעשו ועשה עמהן, בא"ד צ"ע אם ב"ד עצמן חייבין להביא כשבא או שעירה. פירוש דמבעיא להו אם ב"ד חייבים להביא קרבן בשביל יחיד שחטא בהוראתם. והנה אין לפרש בדעת התוספות שבית דין חייבים להביא קרבן אם חטא היחיד, דלו יהי שיש סברא כזו מכל מקום אסמכתא מקרא לא חזינן שיהיו חייבין, כלשון התוספות לקמן בעמוד ב' ד"ה ש"מ, ומאי קא סליק אדעתין דתוספות שיביא קרבן שלא מצאנו לו זכר לא במקרא ולא בילפותא ולא בש"ס ולא בשום מקום. אלא תוספות חוקרים מהו הפטור של תולה בבית דין, האם יש כאן פטור לגמרי, או שמא הפטור הוא ליחיד שאין אחריות הקרבן עליו כיון שתלה בבית דין, אבל כיון שסוף סוף אכל חלב בשוגג אז הבית דין צריכים להביא קרבנו כיון שהם הכשילוהו. ועיין במדבר ל' ט"ז: 'ואם הפר יפר אותם אחרי שמעו ונשא את עונה', ופירש רש"י: 'ונשא את עונה, הוא מוכנס תחתיה, למדנו מכאן שהגורם תקלה לחבירו הוא נכנס תתתיו לכל עונשין'.
ולפי זה צ"ל, שאם חטאו מאה אנשים למשל, יש צד בתוספות שב"ד צריכים להביא מאה חטאות, וזה דוחק כמובן, אם לא שנדחוק עוד, שתוספות ס"ל שאפשר לבית דין להביא קרבן אחד על מאה חוטאים. ומכל מקום נלענ"ד שפירוש זה הוא המיושב ביותר בתוספות.

[מיללער]

העירנו שהאריך בזה הרבה הגרמ"מ שולזינגר זצ"ל בספרו משמר הלוי זבחים סימן י"ז:
https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.as ... =&pgnum=37

וגם בתמורה סי' מ"ט - ועי' עוד בספר הדרת קודש על הרמב"ם הל' מעשה"ק פ"ג בחיבת הקודש על הדין של יורש סומך - ושם בפרי"ד ה"י

[מיללער]

לסיכום - כמה נושאים יש בענין מקדיש/מתכפר מי הוא הבעלים של הקרבן כשאחד מקדיש ומביא קרבן בשביל חבירו

א. מוסיף חומש בפדיון - המקדיש מוסיף חומש אם הוממה ופדאו
ב. תמורה - מתכפר עושה תמורה
ג. שחיטה בבעלים - מי נקרא הבעלים להיות לו דיו קדימה בשחיטה
ד. סמיכה - מי סומך המקדיש או המתכפר
ה. מפגל - להשיטה בזבחים שהבעלים מפגלין מי נקרא הבעלים לפגל את הקרבן
ו. מנחת כהן - כשכהן מקדיש ומביא מנחה עבור חובת ישראל או להיפך האם המנחה נשרפת כליל כדין מנחת כהן
ז. אכילת הבשר בשלמים - מי נקרא הבעלים לקבל הבשר של שלמים או תודה וכדו'
ח. ממון בעלים לקדש בו אשה - לריה"ג דקדשים קלים ממון בעלים אם מי נקרא הבעלים המקדיש או המתכפר
ט. בקרבן פסח מיקרי מנוי על הקרבן באופן כזה - ואם האכילה שייך להמקדיש (אות ז') אם זה אומר דבקר"פ לא שייך להקדישה ע"מ שיתכפר בו חבירו
י. בעולת ראיה - האם ג"כ יש אפשרות להקדיש עולת ראויה שיצא בה חבירו יד"ח - האם זה מיקרי 'ולא יראו פני ריקם' אם אחר מקריב על ידו
יא. במנחת סוטה - האם אפשר לאחר שאינו בעלה של הסוטה להקדיש המנחה בשבילה - או שמא צריך דוקא והביא את קרבנו

-

יש מה להוסיף?

[סייג לחכמה]

מי צריך לעמוד בשעת הקרבת הקרבן המביא או המתכפר, בחבצלת השרון (פרשת בלק עמוד תשפ"ד) מאריך בזה

[סייג לחכמה]

• אף עכו"ם יכול להפריש קרבן בשביל שיתכפר בו ישראל - גמ' תמורה (ב:)
• קרבן נדבה בשביל חבירו - שו"ת חתם סופר (יו"ד סי' שכ"א)
• עולת ראיה א"א בשביל חבירו דכתיב ולא יראו פני ריקם - קהלת יעקב (חגיגה סי' ג') לא חשיב מתנת ידו - חידושי בן אריה (ח"ב סי' ט' אות ז' להגרי"ג אדלשטיין זצ"ל)
• קרבן של מחוסר כפרה שאינו בא להתירו בקדשים - מנחת חינוך (מצוה קע"ו)

[מיללער]

מי צריך לעמוד בשעת הקרבת הקרבן המביא או המתכפר, בחבצלת השרון (פרשת בלק עמוד תשפ"ד) מאריך בזה
• אף עכו"ם יכול להפריש קרבן בשביל שיתכפר בו ישראל - גמ' תמורה (ב:)
• קרבן נדבה בשביל חבירו - שו"ת חתם סופר (יו"ד סי' שכ"א)
• עולת ראיה א"א בשביל חבירו דכתיב ולא יראו פני ריקם - קהלת יעקב (חגיגה סי' ג') לא חשיב מתנת ידו - חידושי בן אריה (ח"ב סי' ט' אות ז' להגרי"ג אדלשטיין זצ"ל)
• קרבן של מחוסר כפרה שאינו בא להתירו בקדשים - מנחת חינוך (מצוה קע"ו)

תודה רבה!

[סייג לחכמה]

• מי מחויב בלינה - ספיקא דרבנן (ספק ו')
• חטאת שמתו בעליה תלוי בהמפריש או בהמתכפר - תוספות הראש הוריות (ו.) מקדש דוד (סי' י"ט סק"י)
• עכו"ם שהפריש קרבן עבור ישראל צריך תנופה - תוס' מנחות (ס"א: ד"ה בישראל)
• המקבל על עצמו להביא קרבן לחבירו ואמר ולא אפריש, עובר המפריש בבל תאחר - טורי אבן ראש השנה (ו.)
• ישראל הפריש קרבן ע"מ שיתכפר בו כהן, אם הכהן המתכפר הוי הבעלים וזוכה בבשרו כמבואר בגמ' ב"ק (ק"ט:) או הישראל הוו הבעלים - דעת קדושים (דרוש ז')