מחילה אבל לא קשור לענייננו כלל.
שם מיירי בהקשר מסויים, תיאור מידת/סוג ידיעתו בתורה
לפי התארים הנהוגים לזה באותו הזמן,
וכמדומה גם אינו כולל הבנה עמוקה, אלא כל שיודע בגרסה ובהבנה פשוטה של המשניות והברייתות, נקרא אז "תנא". [ובוודאי לא זה מה שאנו קוראים "תנאים"]. וזה וכדרך למגמר והדר למסבר, וכמש"כ החיי אדם בהקדמה: "אמרינן למגמר והדר למסבר, והיו צריכין לחזור תמיד המשניות והברייתות שקבלו מרבם והם הלכות פסוקות, והוא היה העיקר הלמוד אצלם... רק באיזה זמן אזי דקדקו בשמועה לפלפל בו ולדקדק". וכמה פעמים בגמרא מתקן אמורא את התנא ששונה לפניו משנה או ברייתא ואומר לו שעל פי חשבון או סברא צריך לשנות ממה שהוא גורס.
וכמדומה בזמן הגמרא היו "תפקידים" שונים בבית המדרש, ו"תנא" היה זה הבקי במשניות וברייתות, וכולם נעזרו בו לזה, [וכלומר שהתואר לא הוקדש לדרגה זו שאנו קוראים "תנאים"].
והרי גם בזמן
האמוראים מלא הביטוי "תני
תנא קמיה" דאמורא פלוני.
וכן, בוודאי שהיו אמוראים רבים [
וכן מחכמי כל הדורות כולל בדורנו אנו עד היום ממש!] שענו על הגדרת "תנא" הנ"ל
[ועוד על הרבה הרבה יותר "חומר" בכמות לאין ערוך, ובכלל זה עומק נורא בהבנת התורה בכל מקום ובכל עניין, וכולל לפסוק הלכה בכל שאלה שהיא שתהיה בכל חלקי התורה מזרעים עד טהרות, והיו כאלה שיכלו כן ברגע כמימריה, כי כל התורה הלכה למעשה ממש היתה מונחת אצלם כבכיסייהו], ועכ"ז לא נקראים תנאים, כולל הנפק"מ מזה שיחלקו על תנאים.
[וכן לאידך גיסא, לא בטוח שכל מי שמוזכר במשנה או בברייתא ענה על ההגדרה הנ"ל, ויש תנאים שמוזכרים רק פעם אחת במשנה (ראה בהקדמת הרמב"ם למשנה), אבל יש לעיין בזה].ורק על רב אמרו "תנא הוא ופליג" - ולא משום שלא היה כמותו בהגדרת "תנא" בדורו, [וכאמור שתואר "תנא" בזמן האמוראים לא מתיר להם לחלוק על התנאים, וכל שכן כש"תנא" אינו אלא בקי ולא מעיין ולא פוסק], אלא משום שהאריך ימים וחי ונסמך ע"י רבי כבר בזמן התנאים.
ולא זה כלל מה שמתכוונים אצלנו כשאומרים "תנאים", שכבר דורות רבים שתואר זה מבדיל בין חכמי המשנה והברייתא לבין חכמי הגמרא כולם שנקראים אמוראים.
[ושמא תדייק כעת את מילת 'אמורא' מהגדרתה בתלמוד, שהכוונה העומד לפני החכם ומשמיע דבריו לרבים? ואמנם זה אכן מקור התואר אמוראים, שראו עצמם כמפרשים ומשמיעים את דברי המשנה והברייתא לרבים, אבל בוודאי שכשאומרים אצלנו "אמוראים" לא לזה הכוונה, ופשוט].
ולכן הנוגע לנו הוא מה שמקובל כבר דורות רבים לקרוא "תנאים", מצד
הדרגה והמעלה [שיש להגדירה מצד העומק וההבנה שלהם בתורה, לבם פתוח כאולם מול אצבעתא בקירא לסברא
(ואכמ"ל בזה גופא, וכבר דובר הרבה מן הסתם גם כאן), ויש להגדירה מצד הקדושה והיראה ומעלת הנשמה וההשגה שלהם, ויש לומר שהא בהא תליא, וכך מקובל להבין],
וכל שכן - וזה כמובן העיקר כאן - כשלא מדברים על מידת ידיעתם/הבנתם בתורה אלא על מידת יראתם וקדושתם ומופתיהם [על ידי תפילה או כל דבר אחר], "אתרחיש להו ניסא", "זוטי דאית בכו מחיה מתים" [שזה מצאנו גם אצל אמוראים, רבי חנינא בר חמא החיה את עבדו של אנטונינוס בזמן רבי, רבה החיה את רבי זירא למחרת פורים, רבי יוחנן החיה את רב כהנא].
ועל זה יש לנו גמרא מפורשת שלא תלוי בידיעת התורה, סנהדרין קו, ב:
אמר רבא רבותא למבעי בעיי בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין ואנן קא מתנינן טובא בעוקצין וכי הוה מטי רב יהודה אשה שכובשת ירק בקדירה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא ואנן קא מתנינן בעוקצין תלת סרי מתיבתא ורב יהודה שליף מסאני ואתא מטרא ואנן צוחינן וליכא דמשגח בן אלא הקב"ה ליבא בעי דכתיב (שמואל א טז, ז) וה' יראה ללבב.
וכן בברכות כ, א:
אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא אי משום תנויי בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה ואנן קא מתנינן שיתא סדרי וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין האשה שכובשת ירק בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן ולית דמשגח בן אמר ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם.
וכשאומרים על מישהו מהאחרונים "תנא אלוקי" זה בדיוק באים לומר. שנראים אצלו ועל ידו עניינים אלוקיים שמתאימים למתואר אצלנו בזה מזמן התנאים [כל שכן אם הוא גם גדול בתורה במידה כזו שעונה על ההגדרות הנ"ל]. (ולגבי רשב"י עצמו משתמשים בביטוי זה לומר שהיה תנא המיוחד בענייני אלוקות, עד שהיה לתורת הנסתר מה שהיו רבי עקיבא ורבי לתורת הנגלה).
מה שיש עדיין לעיין הוא:
עד כמה שרואים אצל אחרונים [קדושים ומיוחדים] עניינים כאלה, האם עלינו להניח שאצל התנאים עצמם [ובפרט המיוחדים שבהם בזה] היה עוד למעלה למעלה לאין ערוך [הגם שלא נמצא לפנינו תיאורים מפורשים לזה], או שמא מתכוונים שאכן זוהי הדרגה [פחות או יותר] שהיתה בזה בזמן התנאים.
על צד ב' קשה מהמקובל אצלנו להבין, הן מצד ירידת הדורות [אף שי"ל כנ"ל שהשתנו הזמנים, ואורו של משיח, ונשמות מיוחדות שירדו לעולם בדורות אלה], והן מצד מסורות למשל שגדולי הצדיקים המפורסמים [שעליהם גופא נאמרו השבחים האלה] ביקשו לטעום את יראת השמים של הרמב"ם ולא החזיקו מעמד אפילו לשעה קלה.
ואם נאמר כצד א' א"כ שוב יקשה הכיצד אנו קוראים לאחרון "תנא" אפילו בזה.
ויש ליישב שהכוונה שעכ"פ לפי התיאורים שיש בידינו מזמן התנאים - הוא עונה להגדרה זו. אלא שאנו מניחים מסברא שאצל התנאים עצמם היה עוד הרבה הרבה למעלה ממה שנשאר בתיאורים
[אגב, גם על האר"י והבעש"ט והרר"א כתבו תלמידיהם כך, שכל השבחים הוא רק מה שאפשר לתאר בכתב, אבל באמת היה למעלה למעלה מזה לאין ערוך, במושגים שאי אפשר בכלל לתאר ולפרט, (והוא ע"ד המשנה "כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה - ולא עוד אלא" וכו', שה"ולא עוד" הוא נורא ואיום, וכל זה הוא רק המעט מול ה"דברים הרבה" דלא אפשר למפרט בשפוותא, וכמש"כ הרח"ו כמדומני)], אי נמי שיש להבין את התיאורים עצמם בעומק לפנים מעומק ולא רק כפשוטם וממילא בתיאורים עצמם מונח הרבה מעבר לנראה לעיניים. ועכ"ז עכ"פ בהנוגע לתואר "תנא" לאותו אחרון די לנו במה שרואים אצלו מה שתואם את התיאורים כפשוטם מזמן התנאים.
ומכאן נבין גם לעניין מה שכתבנו לעיל [וכעת ראיתי שגם מעלתו הוסיף בהודעתו] שבידיעת התורה בוודאי שיש גם בזמננו כאלו שעונים להגדרת "תנא" שבגמרא קידושין הנ"ל, ואף יותר מזה הן בידיעה והן בעומק וסברא ופסק הלכה, א"כ לכאורה גם בימינו אפשר לכנות מישה ו"תנא" מצד דרגתו בתורה [ואולי זה מה שהתכוונו לגבי הח"ח, איני יודע], וכמדומה אכן היו כאלו שאמרו עליהם כך, ואף יותר, שגם בזמן התנאים היו חידוש. אבל בזה פחות מצינו זאת, ומדוע?
והסיבה [המהותית, מעבר לסיבות חברתיות-השקפתיות] לענ"ד כי מתוך דברי התנאים - והאמוראים שהסבירו דבריהם [והראשונים שהסבירו דברי האמוראים, וכן הלאה] אנו רואים דרגה נוראה בלתי נתפסת של ידיעת התורה בעומק עומקים ובלי כל קושי, אלא כמושכל ראשון, לבם פתוח כאולם ממש. וכלומר שבחלק זה א. התיאור מונח לפנינו כמות שהוא, ב. בחלק זה אפשר לנו למדוד. וממילא רואים אנו בעינינו שגם ה"תנאים" דידן אינם כהתנאים דאז, ואפילו להתיאור החיצוני של זמן התנאים א"א להשוות את חכמי זמננו.
[וביותר שגם התנאים דידן מתבטלים עצמם כעפרא דארעא לגבי התנאים דאז, וכל תורתם היא מתוך תורת התנאים גופא, ואינה אלא עסק בתורת התנאים דאז, להסבירה ולפרשה, ולהבין על בוריו מה אמרו התנאים הקדושים].
מה שאין כן לגבי דרגות בקדושה וביראה והשגה אלוקית, ומופתים, וכוח התפילה, בזה א. התיאורים שיש בידינו מזמן התנאים דלים וחיצוניים, ב. אי אפשר לנו למדוד. ולכן כאשר רואים אצל האחרונים מה שמתאים לתיאור שיש לפנינו מזמן התנאים, מתבטאים כך, וכנ"ל.
[ובנוגע למה שגם בזה אותם אחרונים מתבטלים עצמם לגמרי אל התנאים, כמובן וכפשוט, וגם לקחו דרכי עבודה ותורה פנימית וכו' מהתנאים, עכ"ז סוכ"ס מעלת הקדושה והיראה וההשגה עומדת בפני עצמה, היא מעלתו של אדם מול הקב"ה, לכן היא נמדדת בפני עצמה - בהשוואה לתיאור שיש לנו בזה מזמן התנאים. משא"כ דרגה בתורה - כשכל התורה היא להבין דברי התנאים - ממילא מיניה וביה המדד בזה הוא מול התנאים עצמם, ודוק. כל זה מלבד מה שבחלק האגדה שבתורה (שכולל נסתרות, ומוסר, וכל דרכי העבודה וההשגה) ע"ז לא נאמר "לא בשמים היא" אלא להיפך, ובזה זכו אחרונים לגילויים משמיא, ולא נצרכו להיות אך ורק תלמידי התנאים ולשאוב הכל בכל מתורתם דייקא באופן של עסק התורה כפשוטו, וכבר נכב"ב יותר מפעם אחת].