.השוחט כתב:יישר כח גדול מאד להרב "ונתנו ידידים". זה היה מאד חסר.
אמנם, כמו שאמר, יש לדון בדברים לא רק מהצד הליטאי כמו שכתב בעצמו היטב.
אלא גם מהפן החסידי, שגם הוא כמובן רחוק מלהיות מקשה אחת, יש מקום בהחלט לדון על כמה נקודות מהותיות.
אבל המאמר הזה משקף בהחלט את "סוגיא דעלמא" מהמבט החסידי.
ותיתי ליה על הבאת הדברים בסדר ובפירוט.
ישעיהו לוריא כתב:לדבריו של ונתנו ידידים המנסה להסביר שיטת החסידים.
ראשית יישר כוח גדול על הבהירות ועל האריכות המנומקת.
עברתי על רוב הדברים, ורק על החלק הראשון עברתי קצת יותר לעומק.
להלן כמה הערותיי, בעיקר מצד המציאות בשטח, שהיא נוגדת את מה שכתב או מציבה על זה סימני שאלה קשים.
אקדים, כי אין לי שום דבר ועניין באמת שלא, אני מעריץ מושבע של כמה מהצדיקים המוזכרים בדוגמאות שאביא להלן, וחלק זה רק לשם ההמחשה.
אקווה שלא ייתפסו בזוטות ויבינו את הרעיון, למרות שאני לא מנסח אותו מספיק אלא כתבתי במרוצה רבה.
-------------------------------
לגבי עניין זכות אבותיו מסייעתו, ששם אותו עיקר במשנת החסידות:
אם בנש"ק זה בגלל זכות אבותיו מסייעתו, מהי הסיבה שבני ר' משה ארנסטר פחותים ביחס החסידים אליהם מבני הישועות משה, ומבני התורת מרדכי, ואע"פ כן, איש לא העלה על דעתו להציע אותם לאדמורו"ת אע"פ שיתכן שהם שווים במעלה. כנ"ל בני רבי מרדכי אדלער, שאחד הבנים הוכתר לאדמו"ר רק בהסמכת ובעידוד בן הדוד, הבן של הבן, ולא קודם. וכבר הוזכר עניין זה.
פרנקל תאומים כתב:צ"ל רבי נפתלי חיים אדלר זצ"ל.
(מחילה כן. כבר אמרנו שאני מאלו שנתפסים לזוטות).
בני ברקי כתב:ראיתי השבוע הסרטה מז' שבט בעיר לעלוב יו"ד של הרה"ק ר' דוד מלעלוב זיע"א
ולפני שהאדמו"ר הדליק שם מדורה שרו "לכבוד התנא האלוקי רבי דוד לעלובער"
האם אכן הוא היה תנא?
אבל אמר לה תנא אנא, עד דתני הילכתא ספרא וסיפרי ותוספתא
אמר רבא רבותא למבעי בעיי בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין ואנן קא מתנינן טובא בעוקצין וכי הוה מטי רב יהודה אשה שכובשת ירק בקדירה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא ואנן קא מתנינן בעוקצין תלת סרי מתיבתא ורב יהודה שליף מסאני ואתא מטרא ואנן צוחינן וליכא דמשגח בן אלא הקב"ה ליבא בעי דכתיב (שמואל א טז, ז) וה' יראה ללבב.
אמר ליה רב פפא לאביי מאי שנא ראשונים דאתרחיש להו ניסא ומאי שנא אנן דלא מתרחיש לן ניסא אי משום תנויי בשני דרב יהודה כולי תנויי בנזיקין הוה ואנן קא מתנינן שיתא סדרי וכי הוה מטי רב יהודה בעוקצין האשה שכובשת ירק בקדרה ואמרי לה זיתים שכבשן בטרפיהן טהורים אמר הויות דרב ושמואל קא חזינא הכא ואנן קא מתנינן בעוקצין תליסר מתיבתא ואילו רב יהודה כי הוה שליף חד מסאניה אתי מטרא ואנן קא מצערינן נפשין ומצוח קא צוחינן ולית דמשגח בן אמר ליה קמאי הוו קא מסרי נפשייהו אקדושת השם אנן לא מסרינן נפשין אקדושת השם.
צופה_ומביט כתב:באגב הנ"ל, אני מקוה שאנשים לא חושבים ללמוד את ההגדרה של "צדיק" בכל מקום מהגמרא שם.
[ושם הוא יותר חידוש מלגבי "תנא" וכנ"ל, ואעפי"כ. וכבר עסקו בזה].
צופה_ומביט כתב:... שהכוונה שנחשב בעיני אינשי עד כאן כצדיק גמור ...
בריה נמוכה כתב:בחורי השוואנצים כותבים בסידורים שלהם רח"ל
בריה נמוכה כתב:יומן מחודש שבט תשפ"ד - ויזניץ מרכז
ישעיהו לוריא כתב:בריה נמוכה כתב:יומן מחודש שבט תשפ"ד - ויזניץ מרכז
כמעט כל גדולי הרבנים והאדמורי"ם והמוני רבנים וראשי ישיבות, באו לנחם את האדמו"ר מויז'ניץ ביושבו שבעה על אחותו.
לא ידוע לי אפילו על אחד, שויתר ודילג על ניחום האבלים בבית האח הצעיר יותר ממרכז חסידי ויז'ניץ.
זאת תגובת גדולי הרבנים.
ישעיהו לוריא כתב:שמעתי שיש כמה מגדולי הרבנים והצדיקים שיבואו לאח הגדול רק אחרי שבת, אז נוסע האח הצעיר לאמריקה.
לעני"ד, זה צעד קטן אבל אם הוא נכון הוא חשוב אף שאיננו פומבי ומופגן.
דרומי כתב:במח"כ הכותבים האחרונים, נראה לי קצת מוגזם להתחיל לחטט בפרטים כגון אלו (בפורום כאן).
בברכה המשולשת כתב:גביר כתב:מדברי חז"ל על אודות שלאדם ישנם נתונים מולדים, שנקבעו כבר בששת ימי בראשית -
שמות רבה לט ג -
רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (קהלת ז, י): מַה שֶּׁהָיָה כְּבָר נִקְרָא שְׁמוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִי שֶׁהִתְקַנְתִּיו מֵרֹאשׁ שֶׁיַּעֲשֶׂה הַמִּשְׁכָּן כְּבָר קָרָאתִי לוֹ שֵׁם, מַהוּ (קהלת ז, י): וְנוֹדָע אֲשֶׁר הוּא אָדָם, עַד שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן מוּטָל גֹּלֶם הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק שֶׁעָתִיד לַעֲמֹד מִמֶּנּוּ, יֵשׁ שֶׁהוּא תָּלוּי בְּרֹאשׁוֹ שֶׁל אָדָם, וְיֵשׁ שֶׁהוּא תָּלוּי בְּשַׂעֲרוֹ, וְיֵשׁ שֶׁהוּא תָּלוּי בְּמִצְחוֹ, וְיֵשׁ בְּעֵינָיו, וְיֵשׁ בְּחוֹטְמוֹ, וְיֵשׁ בְּפִיו, וְיֵשׁ בְּאָזְנוֹ, וְיֵשׁ בְּמַלְתִּין [זה מקום הנזם]. וְתֵדַע לְךָ בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה אִיּוֹב מְבַקֵּשׁ לְהִתְוַכֵּחַ עִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאָמַר (איוב כג, ג ד): מִי יִתֵּן יָדַעְתִּי וְאֶמְצָאֵהוּ, אֶעֶרְכָה לְפָנָיו מִשְׁפָּט. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְשִׁיבוֹ אַתָּה מְבַקֵּשׁ לְהִתְוַכֵּחַ עִמִּי (איוב לח, ד): אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ, מַהוּ אֵיפֹה, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִיּוֹב, אֱמֹר לִי הָאֵיפָה שֶׁלְךָ בְּאֵיזֶה מָקוֹם הָיְתָה תְּלוּיָה, בְּרֹאשׁוֹ אוֹ בְּמִצְחוֹ אוֹ בְּאֵיזֶה אֵבָר שֶׁלּוֹ, אִם יוֹדֵעַ אַתָּה בְּאֵיזֶה מָקוֹם הָיְתָה אֵיפָתְךָ אַתָּה מִתְוַכֵּחַ עִמִּי, הֱוֵי: אֵיפֹה הָיִיתָ, הֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם עַל יְדֵי שֶׁאָמַר דָּבָר אֶחָד בָּנָיו יוֹרְדִין לְמִצְרַיִם וּמִשְׁתַּעְבְּדִין בְּמִצְרַיִם, הֶרְאָה אוֹתוֹ לְמשֶׁה עוֹמֵד וְגוֹאֲלָם, הֶרְאָה לוֹ לְיוֹסֵף זָן אֶת הַשְּׁבָטִים, הֶרְאָה לוֹ לְמשֶׁה מוֹשֵׁחַ נְבִיאִים, הֶרְאָה לוֹ לִשְׁמוּאֵל מוֹשֵׁחַ מְלָכִים, לִיהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ, לְדָוִד מְיַסֵּד הַבַּיִת, לִשְׁלֹמֹה בּוֹנֵהוּ, לַעֲתַלְיָה אֵם אֲחַזְיָה וּבָנֶיהָ מְנַתְּקִין אֶת מַסְמְרוֹת הַזָּהָב שֶׁל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, יְהוֹיָדָע מְתַקֵן, אָמוֹן עוֹשֶׂה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, יֹאשִׁיָה מְבַעֲרָהּ, נְבוּכַדְנֶצַּר מַחֲרִיב הַבַּיִת, דָּרְיָוֶשׁ בּוֹנֶה אוֹתוֹ, וְהֶרְאָהוּ לִבְצַלְאֵל עוֹשֶׂה הַמִּשְׁכָּן, הֱוֵי: רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל.
לא הבנתי את כוונת הדר"ג שליט"א. מדוע זה קשור לאשכול זה דווקא?
המקור הראשון נוגע לשאלת ידיעה ובחירה (ובאמת יהודי ת"ח אחד שליט"א שאל אותי על מדרש דומה לזה בשבת, איך זה לא סותר את הבחירה, ותרצתי לו על-פי דברי מהרי"ל דיסקין בעניין נבואה וידיעה ובחירה, ונחה דעתו)
גביר כתב:המקור הראשון - לענ"ד נוגע לתכונות מולדות ולמשל ההר שהובא לעיל.
המקור השני - לענ"ד נוגע גם לירושה באדמורות [ודוק - 'אדמורות', כמוסד וכתפקיד חברתי]
בשורות טובות ישועות ונחמות לכלל ולפרט.
גביר כתב:לא התכוונתי לומר שאלו הם הדברים הנאמרים במדרש, אלא שהם נוגעים אליהם. כלומר אין המדרש קובע שישנה למאן דהוא מדרגה יותר רוחנית גבוהה יותר, אלא שלבני אדם שונים ישנם נתוני פתיחה שונים, מדרגתם הרוחנית אינה מותנית בכך, אך יש לה זיקה לכך.
הוא הדין בנוגע למקור השני - חז"ל ודאי לא הורו לציבור לעמיד בראשו אדם רק בזכות יחוסו, אלא המליצו לאדם לאחוז באמנות אבותיו, ומכאן למדנו שישנה לאדם נטיה לעסוק בעיסוק שעסקו בו אבותיו. ודאי שלא ניתן ל[b]בסס[/b] על סמך זאת מינוי של אדם על סמך יחוסו בלבד, אולם יש בדבר הסבר, מסוים לפחות, לנטייה לעשות זאת.
אור עולם כתב:כדכד כתב:זה מ"בעל האז נדברו"?
בעל ה"אז נדברו" הלא הוא הגאון רבי בנימין יהושע זילבר זצ"ל
והוא לא היה כותב בסגנון כזה.
היית כותב מ"עלון אז נדברו" וגם זה צ"ע מאי רבותיה.
את זה כתב כדכד?
כדכד זה שם של אבן שאנחנו מכירים מהנביא
צריך לכתוב "הניק כדכד" וגם זה צ"ע מאי רבותיה
ובעברית: אל קטנוניות.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 115 אורחים