הוא והיא בהגיה חסידית, ראוי לומר כן?

[דודי צח]

אליעזר ביקש מרבקה "היש בית אביך מקום לנו ללין" והיא השיבה "גם מקום ללון" - כמה ראשונים נדרשו לבאר ההבדל בין 'ללין' ל-'ללון' כל אחד כדרכו. אבל על כל פנים ברור שאליעזר שמע מרבקה משהו אחר.
שמיעה כזאת נעדרת ולא נשמעת אם דיברו בהגייה חסידית.
אם כי אפשר לומר שהם דברו בכלל ארמית או שפה אחרת, ורק התורה הקדושה כתבה זאת בלשון הקודש.

אך הראיה השנייה שמביאים, היא לכאורה ראיה מכרעת ממה שאיתא בגמרא כי רבי יוחנן אמר לבנותיו שכשדופקים בדלת לא יאמרו 'מאן הוא' אלא 'מאן היא', מפני הצניעות. וזה בוודאי בארמית מדוברת, ובשמיעה רגילה, כך שבוודאי אמור להיות הבדל בין 'הוא' ל'היא' בשפת הדיבור הנשמע.

[עמקן]

אך הראיה השנייה שמביאים, היא לכאורה ראיה מכרעת ממה שאיתא בגמרא כי רבי יוחנן אמר לבנותיו שכשדופקים בדלת לא יאמרו 'מאן הוא' אלא 'מאן היא', מפני הצניעות. וזה בוודאי בארמית מדוברת, ובשמיעה רגילה, כך שבוודאי אמור להיות הבדל בין 'הוא' ל'היא' בשפת הדיבור הנשמע.

זה רק ראיה שבמקום ר"י הם היו תימנים ספרדים ליטאים וכדומה, אבל אינו ראיה שהם צדקו.
ברציניות יותר, כמעט אין ספק שיש הבדל במבטא בין הוא והיא, אבל מעולם היו שיבושי מבטא, כמוזכר בע"ז כ"ד ע"ב, ואפילו בזמן השופטים בני אפרים לא היו יכולים לומר שי"ן ימנית והיו אומרים סבלת במקום שבלת, ולא מצינו שעשו עסק גדול מזה, אלא שלא יהיו ש"ץ עבור אנשים שכן מבטאים כראוי. אולי יש לחלק שאלו לא היו יכולים לבטא כראוי והיו אונסים משא"כ מי שכן יכול צריך להקפיד, אבל לא מצינו שכתבו כן.
מה שכן יש להעיר הוא על אלו שהתחנכו לבטא כראוי, ומשבשים בכוונה אחר שהם הצטרפו לחוג שיש להם שיבוש.

[פלגינן]

כמו שהוכיח רב"צ כהן זצ"ל בספריו, היו שלושה שלבים:
בזמן המהר"ל היה במקומו ביטוי שונה רק לקובוץ ולא לשורוק, שהיה דומה לחיריק. והביא לו ראיה מזה שקובוץ דומה לחיריק.
במאתים השנים האחרונות היה בבוהמיה ובאויברלנד (כולל פרשבורג) ביטוי מיוחד לשורוק וקובוץ, בצורה שקיימת בגרמנית שם. מסתמא הוא מה שהיה בזמן המהר"ל רק לקובוץ.
בני גליציה ואונטרלנד דיברו כמו בני בוהמיה ואויברלנד חוץ מהברה זו שלא היתה בפולנית ולכן נשכחה גם מהיידיש, ועברו לבטא אותה כמו חיריק.
...

התבקשתי לברר: מיהו רב"צ זה ומהם ספריו?

[סגי נהור]

אליעזר ביקש מרבקה "היש בית אביך מקום לנו ללין" והיא השיבה "גם מקום ללון" - כמה ראשונים נדרשו לבאר ההבדל בין 'ללין' ל-'ללון' כל אחד כדרכו. אבל על כל פנים ברור שאליעזר שמע מרבקה משהו אחר.
שמיעה כזאת נעדרת ולא נשמעת אם דיברו בהגייה חסידית.
אם כי אפשר לומר שהם דברו בכלל ארמית או שפה אחרת, ורק התורה הקדושה כתבה זאת בלשון הקודש.

אך הראיה השנייה שמביאים, היא לכאורה ראיה מכרעת ממה שאיתא בגמרא כי רבי יוחנן אמר לבנותיו שכשדופקים בדלת לא יאמרו 'מאן הוא' אלא 'מאן היא', מפני הצניעות. וזה בוודאי בארמית מדוברת, ובשמיעה רגילה, כך שבוודאי אמור להיות הבדל בין 'הוא' ל'היא' בשפת הדיבור הנשמע.

לא נראה לי שיש אדם אחד בעולם שחושב שההגייה הפולנית היא המדויקת, עד שצריך להוכיח לא כן.

[דודי צח]

כנראה לא נולדת בפולין...

נכון שאין מי שחושב שהחסידות היא הדרך הנכונה?
נכון שאין מי שחושב שציונות-דתית היא דרך התורה האמיתית?

[יושב סתר]

ברכות דף כט ב

מאי תפלת הדרך? יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמכני לשלום, ותצילני מכף כל אויב ואורב בדרך, ותשלח ברכה במעשי ידי, ותתנני לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי, ברוך אתה ה' שומע תפלה. אמר אביי: לעולם לישתף אינש נפשיה בהדי צבורא. היכי נימא? - יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתוליכנו לשלום וכו'.

[ההוא גברא]

לשאלה מיהו רב"צ ומי ספריו:
הרב בן ציון כהן זצ"ל היה ת"ח מעולי ג'רבא שנפטר לפני כמה שנים.
חיבר ספר גדול על המבטאים השונים של כל אות ומי מהם הוא המקורי, וקרא שמו "שפת אמת שפתי כהן".
ועשה לו קיצור וקרא שמו "קושט אמרי אמת".

[סגי נהור]

כנראה לא נולדת בפולין...

נכון שאין מי שחושב שהחסידות היא הדרך הנכונה?
נכון שאין מי שחושב שציונות-דתית היא דרך התורה האמיתית?

מיותר להסביר את ההבדל. העובדה שאדם מדבר בהגייה מסוימת עדיין לא אומרת שהוא חושב שזאת ההגייה המקורית, אלא שהוא בוחר להיצמד למסורת אבותיו ו/או רבותיו. גם אני מתפלל כאבותי ורבותי בהגייה רוסית-ליטאית, ועם זאת ברור לי שלא כך התפללו בזמן המשנה...

מעולם לא שמעתי על מישהו (כמובן הכוונה לאדם רציני שהתעניין פעם בנושא) שחושב שאבותינו לא הבדילו בין שורוק לחיריק.

[שיר ורננים]

מהיכן הגיע ההברה הירושלמית של מלעיל ולא מלרע כגון באארוך ולא ברוווך ? אאתה ולא אתה?
חגי בחיריק ולא בפתח?

[בן ראובן]

מהיכן הגיע ההברה הירושלמית של מלעיל ולא מלרע כגון באארוך ולא ברוווך ? אאתה ולא אתה?

ירושלמית? כך הטעימו כל בני מזרח אירופה עד לא מזמן. רק הליטאים בדורנו עברו להטעמה דקדוקית.

[משולש]

בכל המבטאים יש שיבושים, רק בחלקם יש מעט שיבושים ובחלקם הרבה.

[פרנצויז]

כמו שהוכיח רב"צ כהן זצ"ל בספריו, היו שלושה שלבים:
בזמן המהר"ל היה במקומו ביטוי שונה רק לקובוץ ולא לשורוק, שהיה דומה לחיריק. והביא לו ראיה מזה שקובוץ דומה לחיריק.
במאתים השנים האחרונות היה בבוהמיה ובאויברלנד (כולל פרשבורג) ביטוי מיוחד לשורוק וקובוץ, בצורה שקיימת בגרמנית שם. מסתמא הוא מה שהיה בזמן המהר"ל רק לקובוץ.
בני גליציה ואונטרלנד דיברו כמו בני בוהמיה ואויברלנד חוץ מהברה זו שלא היתה בפולנית ולכן נשכחה גם מהיידיש, ועברו לבטא אותה כמו חיריק.

המבטא המיוחד של שורוק וקובוץ בפרשבורג ובאוברלנד, הוא המבטא של האות Ü בגרמנית (וכן U בצרפתית). שמעתי שכך היה המבטא של הבעל קורא בבית הכנסת של מרן בעל שבט הלוי זצ"ל.

[פרנצויז]

בענין מה שמכונה הברה "חסידית", נכתב במקום אחר
viewtopic.php?f=17&t=22959&p=228780&hilit=#p228780

ההברה המכונה "חסידית", היא בעצם הברה "פולנית". וקיימת הרבה לפני החסידות.
ומסתבר שהמהרש"ל, הרמ"א והב"ח התפללו בהברה המכונה היום "חסידית". והבעל שם טוב התפלל בהברה המכונה היום "ליטאית".

[אוצר החכמה]

לענ"ד כמו שכתבתי כבר בפורום במקום אחר. אי אפשר לדון בכלל איזה הגייה היא המדוייקת כי אין כזה דבר. אפשר להוכיח כמו שעשו כאן שחז"ל הבחינו בין ניקודים שונים. אבל האופן המדוייק בו הבחינו לא ניתן בכלל לדיון שכן מדובר כאן בדבר הנשמע, אבל אינו נשמע אלא למי שרגיל בזה. וכל אחד מכיר את העובדה שהמדברים שפה אחת לא מבחינים בכלל לפעמים בין שתי הגיות בשפה האחרת, קל וחומר שלא מסוגלים לבטאם כראוי.
וכן להיפך שנראה להם שהבטוי של בני השפה השנייה משתנה מפעם לפעם ולדעת דוברי השפה ההיא הם אומרים תמיד את אותו היגוי.
ואם כן הוא במקרים שאנו שומעים ונמצאים בין בני השפה השנייה איך אפשר להעלות על הדעת שנוכל לדעת איך בדיוק ביטאו אנשים שאיננו יודעים בכלל את האופן בו דברו.
ומלבד זאת אין שום ספק שהביטוי של כל גולה מושפעת והושפעה מהסביבה. כך שהסיבה העיקרית שחז"ל לא דברו במבטא הפולני הוא כי הם לא גרו בפולין אלא בבבל.

[איש-אחד]

נראה לי שלא שייך כלל לדבר על ההגייה המקורית, שכן שפה וההיגוי שלה משתנים כל הזמן וממקום למקום (בהשפעת הסביבה ועוד).
דוגמה לדבר, אפילו באנגליה עצמה ישנם כמה וכמה מבטאים שונים באזורים שונים, ולכולם יש 'דין' אנגלית.
בדומה, כל מבטא נפוץ, אף אם השתנה והשתבש מה'מקור', עדיין הוא חלק מהשפה.

[אוצר החכמה]

צודק.

[כרמי שלי]

https://tablet.otzar.org/book/book.php? ... &pagenum=4

[ישבב הסופר]

מתוך זמירות מטה יהודה, אופנבך תפא
מכאן רואים עוד ראיה (לדבר הפשוט) שההגייה החסידית קדמה לחסידות. זה פשוט ההגייה האיזורית, וכפשוט.

[ישבב הסופר]

שימו לב שהוא מדבר על חיריק במקום שורוק (כנפוץ), ואף צירה במקום שבא, שכיום נהוג רק בחצרות ראפשיץ, ("לייעימותם").

[עמקן]

מתוך זמירות מטה יהודה, אופנבך תפא
מכאן רואים עוד ראיה (לדבר הפשוט) שההגייה החסידית קדמה לחסידות. זה פשוט ההגייה האיזורית, וכפשוט.

לא צריך ראיה לזה שהגייה החסידית אינו חסידית אלא אזורית.
אבל ממעשה הנ"ל לא רואים כלום. לא מסתבר שהיו תובעים אחד שהגייתו היתה כמנהג מקומו וכפי שחונך הוא וכל הסובבים אותו. מסתבר שהוא, ואולי עוד הרבה כמותו, לא דקדק כראוי, אבל היה ידוע שם אופן הנכון להגות את זה, ומשום זה תבעו אותו.

[עולה מן הארץ]

לענ"ד כמו שכתבתי כבר בפורום במקום אחר. אי אפשר לדון בכלל איזה הגייה היא המדוייקת כי אין כזה דבר.

כוונת כת"ר שאין כזה דבר באופן עקרוני או שא"א לעמוד על ההגיה המדויקת?
למה אין מורידים לפני התיבה חיפני ובישני?

[יוצא פוניבז']

מתוך זמירות מטה יהודה, אופנבך תפא
מכאן רואים עוד ראיה (לדבר הפשוט) שההגייה החסידית קדמה לחסידות. זה פשוט ההגייה האיזורית, וכפשוט.

האם משמעות הדברים היא שבאותם הימים הברה זו היתה מוגדרת כשיבוש רשמי של כאלו שאינם מדקדקים, ורק עם הזמן הפכה לנחלת הכלל?

[גביר]

ולעצם דבריך

עי' בחזקוני בראשית פרק לו

"התבונן שבכל המקומות שבמקרא כששנה הכתוב מה שהזכיר כבר הוא משנה כתיבתו או נקודתו כגון דברי הימים שהוא משנה ממה שהוא כתוב בתורה. ושירת וידבר דוד לה' משונה ממה שכתובה היא בתהלים וכן פנואל פניאל מחוייאל מחייאל, ובחלום פרעה דקות דקות רקות ועוד הרבה אין מספר, אף כאן ואלה בני דישן חמדן היינו בני דישון קמא "



וברבינו בחיי בראשית פרק לב

ואני אומר לפי הדרך הזה שיתכן לפרש מה ששנה הכתוב קריאת שם המקום פעם פניאל ופעם פנואל, כי בהיות מחשבתו משוטטת בענין המלאך קרא את שם המקום "פניאל" ביו"ד, לרמוז על המלאך הזה שהוא העשירי במעלות המלאכים הנקראים אישים, וכאשר עבר את המקום ההוא ונפשט מן המחשבה הזאת, חזר כבתחילה להרגשות העוה"ז שהוא שש קצוות, ע"כ הזכיר "פנואל" בוי"ו, וזהו שאמר: "והוא צולע על ירכו", כי אז התבונן בענייני הגוף והרגיש בהרגשותיו.

א. וכן הוא באבע"ז בפרשת מטות במדבר לא יד - 'על פקודי החיל - מגזרת יפקוד ה' כמו פקידי החיל וכן מלת קרואי כמו קריאי'.
ב. לעניין ההברות ודרכי הביטוי השונות יעוין ערוך השולחן או"ח סב ב -
'ומזה הטעם אני אומר דלפי מבטא שלנו, שאין הפרש בין אל"ף לעי"ן, ובין חי"ת לכ"ף, ובין סמ"ך לתי"ו רפויה, ובין טי"ת לתי"ו דגושה – יצאו ידי חובתן כיון שלשונם כן הוא. והרי אנו רואים שהמדקדקים בזה בא להם ההפרש בטורח רב, ועדיין אין ההפרש כראוי. וביחוד בין אל"ף לעי"ן יש כמו הפכים ממש, וכחירוף וגידוף חס ושלום. כמו בשמונה עשרה "וטהר לבנו לעבדך באמת", וכמו בקריאת שמע "השמרו לכם... וסרתם ועבדתם...", דכשאומר כמו באל"ף – הוי ממש ההיפוך חס ושלום. מכל מקום כיון דמבטא שלנו כן הוא – אין חשש בדבר. ורחמנא ליבא בעי, ורק המדקדק במצות יראה לדקדק בזה הרבה. וכן בכל התורה בשם "עבודה" דמיחזי לפי מבטא שלנו כמו "אבידה" – שכרו גדול כשמדקדק בזה'.

[אוצר החכמה]

לענ"ד כמו שכתבתי כבר בפורום במקום אחר. אי אפשר לדון בכלל איזה הגייה היא המדוייקת כי אין כזה דבר.

כוונת כת"ר שאין כזה דבר באופן עקרוני או שא"א לעמוד על ההגיה המדויקת?
למה אין מורידים לפני התיבה חיפני ובישני?

קודם כל אי אפשר לעמוד על זה כי כמו שהזכרתי אפילו ההבחנה בעצמה בין ההגיות מותנית בגידולו של השומע.
האם יש מדוייקת? השאלה היא מה ההגדרה מדוייקת? אם תגדיר את האופן שבו דיבר משה רבינו מדוייקת אז יש מדוייקת אע"פ שאינך יכול להגיע לזה אם לא תהיה בין הדוברים האלה.
זו כמובן לא השאלה הנכונה. השאלה היא האם ההלכה דורשת הברה מדוייקת (אפילו לכתחילה) ועל זה נראה ברור שלא מהסיבה הזאת.
אי אפשר לקחת כל דבר לקצה. זה שאין הברה מדוייקת לא אומר שאין דברים שאנחנו יודעים שאינן נכונים. הטעות שעשו אנשי חיפה ובית שאן היא ידועה כטעות.

[בדיעבד]

מתוך זמירות מטה יהודה, אופנבך תפא
מכאן רואים עוד ראיה (לדבר הפשוט) שההגייה החסידית קדמה לחסידות. זה פשוט ההגייה האיזורית, וכפשוט.

לא צריך ראיה לזה שהגייה החסידית אינו חסידית אלא אזורית.
אבל ממעשה הנ"ל לא רואים כלום. לא מסתבר שהיו תובעים אחד שהגייתו היתה כמנהג מקומו וכפי שחונך הוא וכל הסובבים אותו. מסתבר שהוא, ואולי עוד הרבה כמותו, לא דקדק כראוי, אבל היה ידוע שם אופן הנכון להגות את זה, ומשום זה תבעו אותו.

ההגייה האזורית נגרמת בגלל השפה, כי העובדה היא שהתנועות והעיצורים שבשפה המדוברת דרכה להאמץ בהגיית לשון הקודש. וזה דבר שמשתלשל ומתפתח במשך הדורות. לדוגמא, אני רואה היום באמריקא, היגוי אות הרי"ש אצל הדור הישן יוצאי אירופה שונה לגמרי מאותם שגדלו בארה"ב, וכן הוא באר"י. יוצאי ליטא היו הוגים את החול"ם כמו ציר"י, אבל בניהם גידולי הארצות שבאו שם הוגים אחרת עם דמיון מוחלט למבטא האמריקני בארה"ב ולארצירשאלי בארץ. ובל זה, ישנם אלו שהוגים תפילתם במבטא אמרקאי/ישראלי גס, בעוד שישנם שמרניים שמנסים לשמור על ההיגוי הישן. (על החולם/צירי לא ניסו לשמור כלל , מן הסתם כי מוסכם שזה היה שיבוש.)
מסתבר, שכל פעם שבאו למקום חדש היו אלו שהושפעו מהשפה ואמצו היוגוי חדש, בעוד שאחרים שמרו על היגוי ששמעו מאבותיהם.
מסתבר שהיגוי השורוק כחיריק נצמח בשל האות Ü שבשפות גרמניות הדומה לתנועות החיריק. וכן היגוי הקמץ כשורוק נגרם בשל האות Ö שדומה לשורוק.

[עץ הזית]

אקדים: אינני בקי בנושא ההברות ושמא הדברים ידועים במה שיצאתי לדון.

ישנן אמירות שיוצאים בהם בכל לשון, ישנן אמירות ששמא אין טעם לדקדק באמירתם כפי ההגיה המקובלת בזמן קבלת התורה אלא כל הברה ראויה לכשעצמה דהכל בכלל לשון הקודש.

אולם לכאורה בסברא יש לפסול לחלוטין הגיה שיש בה משום התעלמות מוחלטת מן דקדוק לשון הקודש, וכגון אמירת הוא בהגיה פולנית (תוקן תוך התנצלות עמוקה לבני עדתי), שהרי אמירת הוא (זכר) והיא (נקבה) בצורה שווה אינה מתקבלת בסברא כלל.

וא"כ האם על כל חסיד לשנות הברתו להוא כמנהג עדות אחרות? והרי לא נשמע כן מאף אחד מגדולי הפוסקים (או שמא יש כזה מ"ד)?

במקור היה הבדל בהגייה בלשון הקודש בין רַגְלֶיךָ בלשון רבים לרַגְלֶךָ בלשון יחיד בהפסק (וכן כל כיוצא בהם), בתקופה שנקבעו סימני הניקוד כבר לא היה חילוק כזה במסורת טבריה (שעל פיה הניקוד שבידינו) ויש מקום להסתפק אם החילוק היה אז קיים עדיין במסורת בבל (לדעתי כן). - האם אפשר לפסול את כל ההגיות היום מדין "התעלמות מוחלטת מן דקדוק לשון הקודש" בכך שאינם מחלקים בין רבים ליחיד בדוגמא הנ"ל ודומיה?
וכן המילה שְׁנֵי בכל המסורות כיום אין הבדל בהגייתה בין כשזה במשמעות שָׁנִים ובין כשזה במשמעות שְׁנַיִם, אך במקור השוא במשמעות שָׁנִים הוא חטף פתח ובמשמעות שְׁנַיִם הוא שוא נח או חטף חירק אך איני יודע אם קריאתם הושוותה כבר לפני מתן תורה או רק מאוחר יותר (וכן היה במקור הבדל בהגיית השין בין משמעויות אלו, אלא שייתכן מאוד שהבדל זה השתכח עוד לפני מתן תורה).

כללו של דבר: השינויים הקטנים בשפה מדור לדור הביאו בלא מעט מקומות לטשטוש הבדלים בין מילים השונות במקורן, ואם ההגייה של החכמים שמסרו לנו את הניקוד היא הגייה כשרה ללשון הקודש אז גם הגיות שהשתבשו ממנה מאוחר יותר גם הן כשרות, אפילו ההגייה החסידית.
(ודווקא על ההגיות הספרדית והתימנית יש מקום להעיר שיש שיבושים שלא נוצרו באופן טבעי אלא על ידי עירוב מסורות, כי מסורת קריאתם מבוססת על מסורת השונה מהמסורת הטבריינית שעל פיה הניקוד שלנו, ולמעשה הם קוראים על פי הניקוד שבידינו באופן שבמקומות מסויימים נוצרת קריאה שלא היתה מתפתחת באופן טבעי לולא עירוב המסורות. ומבחינה זו יש עדיפות לקריאות האשכנזיות [לכל סוגיהן] שבהם אין חיסרון זה, אע"פ שבסופו של דבר הן רחוקות מהמקור יותר מהקריאה הספרדית.)

[במסתרים]

במקור היה הבדל בהגייה בלשון הקודש

מנא לך?

[עץ הזית]

במקור היה הבדל בהגייה בלשון הקודש

מנא לך?

הראיה הישירה היא מכך שנראה כך מחלק מהכתבים המנוקדים בניקוד בבלי קדמון, אך אף לפי הצד שלא זו הכוונה בניקוד שם ברור מסברא שהיה חילוק.
(ואף אם תטען שייתכן שכבר בזמן מתן תורה לא היה חילוק ביניהם בדיבור אלא רק [בדר"כ] בכתיבה, עדיין הטענה במקומה, שיש מילים שונות עם משמעות שונה שאין הבדל ביניהם בקריאתם, אז מה הבעיה אם יש מילים נוספות כאלו.)

[לבי במערב]

ראי' נפוצה לנדון: לא ולו. ויש בו שינוי כתיב וקרי!

[במסתרים]

ראי' נפוצה לנדון: לא ולו. ויש בו שינוי כתיב וקרי!

עיין תורת הקורא בהר הערה ה.

[יעקל]

"הגיה חסידית" ?!
מה זה בכלל ?

מעניין, מעודי לא מצאתי בספרי הבעש"ט הק' ותלמידיו זיע"א שחידשו איזשהו ענין הנקרא בשם "הגיה חסידית" ?!

האם כוונתך להגיה הנהוגה אצל יהודי פולין וגאליציע (ובנידון זו גם אצל בני בעהמן מעהרן ואונגארין העליון והתחתון) ?!
לא יודע, לא אוכל לפשר בענין מה נכון ומה לא נכון, רק אוכל לציין שכן היה ההברה הנוהגה בארצות הנ"ל מאות בשנים עוד לפני שזרח אורו של הבעש"ט הק' (שבהיותו יליד אוקריינה מסמא לא דיבר בכלל בהברה זו ואכמ"ל) וביניהם הט"ז, הב"ח, התויו"ט, המגלה עמוקות, הקצוית (תדמיין את זה ה"קנייטש" וה"קוועטש" של הקצוית נכתבה ב"הגיה חסידית" ....), ועל צבאם רבינו הגדול הרמ"א .... ובני ישראל יוצאים ביד ביד רמ"ה !!

(תחשוב ע"ז .. רבינו הרמ"א שכל יהדות אשכנז נשען על פסקיו היה שומע קריאת פרשת זכור דמדאורייתא ב"הברה חסידית" !!! קשה לך לעכל את זה ... הא ?!)

האם הייתה ההברה בפראג כמו בפפד"מ או לא ?

מה הייתה ההברה במחוז הבורגענלאנד, בווינה ובפרעשבורג ?

האם יש עדויות על הגייתו של הרב ח"ס (יליד פפד"מ כידוע) ?

[בינה להבין]

107420_302.png (58.32 KiB) נצפה 1503 פעמים

[באר בשדה]

107420_302.png

viewtopic.php?t=35517&start=40#p409032

[אליסף]

ספר רבינו יעקב קמנצקי שהתפלל פעם אצל חסידים בויליאמסבורג בפרשת תזו"מ, והבעל קורא בהברה החסידית איכשהוא טעה בין הוא להיא, לאוזניו של ר' יעקב לא נשמע שינוי
אך כל הקהל הרים קול ותיקנו!
כמדומה בספר של תלמידו הרב ג'ייקובס.

[במסתרים]

אולי היה אצל יוצאי ארץ הגר שהמלאפום אינו כחירק ממש או שטעה בענין אחר.
במקומות אשר יאמר היום מלאפום כחירק אין ביניהם ולא כלום.

[אליסף]

אולי היה אצל יוצאי ארץ הגר שהמלאפום אינו כחירק ממש או שטעה בענין אחר.
במקומות אשר יאמר היום מלאפום כחירק אין ביניהם ולא כלום.

צודק! היה אצל הונגרים באמת