נטורי קרתא כתב:יש מקום נוסף:
ומעריצים ומקדישים וממליכים -- את שם.
גביר כתב:גם ב'ישוב' בזמנו [ואולי גם היום] נהגו כך, אולי זה מנהג ליטאי ישן.
במסתרים כתב:הכל פרק אחד אלא שיש להפסיק בין וממליכים לתיבת את כמ"ש הפוסקים
(ומהפסק בן רגע של כל אחד לעצמו נולד הפסק-של-ציבור
ואף אם בימיהם היו אומרים הברכה ביחד והפסיקו כולם כאחד מ"מ היום שכל יחיד מתנהל לאטו אין טעם להמתין שם)
מיהו גם ב'את שם הקל' ממתינין, ולא שמעתי טעם לזה. ונראה לי מפני שכתב הטור לקמן סי' ס"א להפסיק בין ממליכים לאת שם, דלא ליתחזי מת שם ח"ו. וי"ל דהכא איכא קפידא טובא, מפני המינים העובדים למת. לכן עושים הפסקה בין ממליכים לאת שם.
א. מנהג החזנים לסיים (כמעט) כל פיסקא בקול רם, גם במקום שאינו סיום ענין.
ב. כאן יש בזה תועלת - שיהיה ניכר לציבור שאמרו את הפיסקא הזו ולא דילגוה.
כן מסתבר כתב:לדידי נראה שאין לזלזל במנהגים אלו, והכוונה היתה לשבח במילים ’את שם הקל... קדוש הוא’ כולם יחד מעין קדושת השם.
ואפשר דהיינו נמי טעמא ד’ואתה קדוש’.
וכעין זה אשכחן ב’המלך’ דר”ה ויוכ”פ, וב’אני ה”א’ דקדושת מוסף, לאלו שנהגו לאומרם בציבור.
איקטורין כתב:כן מסתבר כתב:לדידי נראה שאין לזלזל במנהגים אלו, והכוונה היתה לשבח במילים ’את שם הקל... קדוש הוא’ כולם יחד מעין קדושת השם.
ואפשר דהיינו נמי טעמא ד’ואתה קדוש’.
וכעין זה אשכחן ב’המלך’ דר”ה ויוכ”פ, וב’אני ה”א’ דקדושת מוסף, לאלו שנהגו לאומרם בציבור.
ברוך שכיוונת: https://tablet.otzar.org/#/book/61617/p ... /0/end/2/c
מעיין כתב:
דרך אגב:
לפעמים יש בסידורים קטעים שמעמדים אותן בפני עצמם מחמת טעות
כגון למען ירבו בפרשת והיה כיון שלפני זה מסיים ובשעריך כמו סיום פרשת שמע.
מעיין כתב:ענה 'עזריאל ברגר'א. מנהג החזנים לסיים (כמעט) כל פיסקא בקול רם, גם במקום שאינו סיום ענין.
ולא ידעתי לכוון דבריו אל מה כיוון כמעט בכל פסקא, האם כוונתו לעיצורים בהודו, ובברכה אחרונה שביוצר, וברכה שלישית שבערבית, עי' הקישורים דלהלן, עכ"פ ביוצר וערבית אולי תלוי בהפסקי הפייטנים אופן וזולת וכו'. הגם שיש לעיין על עצם הפסק הפייטנים דוקא שם.
כן מסתבר כתב:.מעיין כתב:למען ירבו בפרשת והיה
עזריאל ברגר כתב:בתפילות שלש-רגלים...
והחזנים כמובן עושים שם אתנחתא כאילו זה סיום ענין
חזור אל “עיון תפילה וחקר פיוט”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 70 אורחים