אמירת קדיש אחר קרה"ת למי שיש לו אב או אם

[איש_ספר]

בסידור עולת ראיה מובא הערה מאת ר' חיים אהרן דוד סובל, מי האיש?
מעניין אם הרב קוק הוא ששמע ההערה והביא או שבנו.

[מה שנכון נכון]

מעניין אם הרב קוק הוא ששמע ההערה והביא או שבנו.

ראה במהדורה הישנה במלואים שבסוף ח"ב.

[איש_ספר]

מעניין אם הרב קוק הוא ששמע ההערה והביא או שבנו.

ראה במהדורה הישנה במלואים שבסוף ח"ב.

יש"כ!

(וזה עבור הרב כדכד)

סובל.jpg (41.84 KiB) נצפה 1250 פעמים

אגב, סבי כותב שגם חזו"א הקפיד ע"כ. וזה חידוש גדול ולית מאן דחש ליה.

[הוד_והדר]

אגב, סבי כותב שגם חזו"א הקפיד ע"כ. וזה חידוש גדול ולית מאן דחש ליה.

מוזר ביותר, כי מה קדיש זה קשור לקדיש יתום, אם כי יש שנהגו שאומר היתום קדיש זה, ויש שקראו תגר לזה, אבל עכ"פ בטח שזה אינו בעצם קדיש יתום

[הוד_והדר]

אביו כינה בשם הרב הנגר, יש ממנו ספר תאיר נרי. הבן המדובר היה כבר בלי חתימת זקן

הנה נוסח מצבתו בהר הזיתים: פ"נ אבינו יקירנו איש הספר הרב חיים אהרן דוד ב"ר משה שמעון זצ"ל סובול נולד כ"ז אדר תרע"ב נפטר כ"ה ניסן תשנ"ח תנצב"ה.

וכן יש לינק להקדשת הראי"ה אליו - תלמיד מרכז הרב

https://winners-auctions.com/items/%D7% ... A7-%D7%94/

[כדכד]

[..
אגב, סבי כותב שגם חזו"א הקפיד ע"כ. וזה חידוש גדול ולית מאן דחש ליה.

"וזה חידוש גדול".. המשך דברי סבו של מר או מדיליה כתב?

אולי במקומותיהם היה מצוי יותר שאומר הקדיש הי' אבל ולכן היתה מילתא דתמיה אם היה אומרו אדם שהוריו חיים אבל זה מצד המציאות שלהם ולא מדינא

[איש_ספר]

[..
אגב, סבי כותב שגם חזו"א הקפיד ע"כ. וזה חידוש גדול ולית מאן דחש ליה.

"וזה חידוש גדול".. המשך דברי סבו של מר או מדיליה כתב?

אולי במקומותיהם היה מצוי יותר שאומר הקדיש הי' אבל ולכן היתה מילתא דתמיה אם היה אומרו אדם שהוריו חיים אבל זה מצד המציאות שלהם ולא מדינא

דברים שלי. סבי רשם את זה על איזה פתק וציין בסוף לעיין בשומר אמת, חלק אמר שומר סי' נו. יש באוצר עי"ש בסוף הקטע.

[מה שנכון נכון]

לעיין בהשומר אמת

כצ"ל.

[נטורי קרתא]

דברים שלי. סבי רשם את זה על איזה פתק וציין בסוף לעיין בשומר אמת, חלק אמר שומר סי' נו. יש באוצר עי"ש בסוף הקטע.

ועי' כאן:
viewtopic.php?p=798741#p798741

וכיון שעלה:
viewtopic.php?t=32723
viewtopic.php?t=40767

[כדכד]

זה על קדיש יתום
מה שחודש כאן הוא לגבי קדיש לאחר קריאת התורה

[נטורי קרתא]

זה על קדיש יתום
מה שחודש כאן הוא לגבי קדיש לאחר קריאת התורה

לדעת רבים קדיש שלאחר קריאת התורה נחשב קדיש יתום, וכפי שכתב כאן בשם ר"ש דבליצקי זצ"ל בשם החזו"א, וכך מסר גם הסטייפלר:

אורחות רבינו חלק א עמוד קמג.png (13.86 KiB) נצפה 1208 פעמים

וראה זה פלא. במהדורה קמא כתב בנוסח אחר לגמרי, וצע"ג:

אורחות רבינו מהדורה קמא חלק ג עמוד רטז.png (12.45 KiB) נצפה 1204 פעמים

לעניין עצמו, למי שייך קדיש זה, ראה במאמרו של רב"ש המבורגר שליט"א בספר ירושתנו חלק א (תשס"ז), עמ' קיג ואילך.

[כדכד]

לא שזה קדיש יתום
אלא שאם יש שם אבל יאמרנו

[נטורי קרתא]

לא שזה קדיש יתום
אלא שאם יש שם אבל יאמרנו

איך יפרש מר את המשפט: "החצי קדיש אחר קה"ת שייך לאבלים"?
מכל מקום, יעיין במאמרו הנ"ל של הרב המבורגר ויראה מקורות רבים.

[מה שנכון נכון]

וכך מסר גם הסטייפלר

ה'שמעתי בשם' הוא ד' הרב הורביץ שלא מפי הסטייפלר.
בח"ד עמ' קכד הביא כן מרח"ק.

יעו"ע דברי סופרים שעו, עא (עמ' שעא).

[כדכד]

לא שזה קדיש יתום
אלא שאם יש שם אבל יאמרנו

איך יפרש מר את המשפט: "החצי קדיש אחר קה"ת שייך לאבלים"?
מכל מקום, יעיין במאמרו הנ"ל של הרב המבורגר ויראה מקורות רבים.

בדיוק כמו שכתבתי, ששייך לאבלים ואם יש שם אב ל יאמרנו ולא לבעל קורא שאין הבעל קורא יכול לדרוש לומר בעצמו את הקדיש

[נטורי קרתא]

בדיוק כמו שכתבתי, ששייך לאבלים ואם יש שם אבל יאמרנו ולא לבעל קורא שאין הבעל קורא יכול לדרוש לומר בעצמו את הקדיש

חידוש שלא שמענו דוגמתו, שהבעל קורא חייב להיות יתום.

[כדכד]

לא הבנתי איך הוצאת מדברי מסקנה זו
הבעל קורא לא חיב להיות יתום
אבל לדעה זו אם יש יתום שרוצה לומר קדיש אז הקדיש שייך לו ןולא לבעל קורא

[דרומי]

גם אני בעניי איני מבין סברא זו כלל.

וכי משום שאבלים ל"ע משתדלים לגשת לפני התיבה כש"ץ - נהפך תפקיד ה'שליח ציבור' לחלק מהלכות אבל?...

והוא הדין בעניננו, הורו שאם יש אבל שישתדל לגשת לומר קדיש זה - אבל הקדיש עצמו הוא חובה על הציבור כמו הקדיש שלפני ישתבח!

[קרית מלך]

כל הענין הזה פלאי.
לאחרונה יצא לאור ספר "אוצר הקדיש" וכשמו כן הוא אוצר בלום לכל עניני קדיש במשנת הראשונים בשפה ברורה וליבון כל פרטי ההלכות.
בפרק שהוקדש בספר לקדיש שלאחר קריאת התורה מבאר המחבר באריכות שמקורו של קדיש זה הוא עתיק יומין, י"א שהוא מתקנת אנשי כנה"ג (!) ועכ"פ כל הראשונים הזכירו קדיש זה כחלק בלתי נפרד מחיובי אמירת קדיש, לדבריו הראשון שהזכיר שייכות קדיש זה לאבלים הוא הוא המטה אפרים, ומשם בארה כבר הזכירו עוד מהאחרונים שיש מקום לאמירת קדיש זה ע"י יתומים.
כמדומני שחידוש עצום הוא דעת החזו"א שאמירת הקדיש שייכת ליתומים בעוד בדברי הראשונים מבואר להדיא שאין כל שייכות בין קדיש זה ליתומים.
וקצת התהפכו היוצרות שבקהילות החסידים נוהגים ברובם כמנהג הראשונים שהקדיש שייך לבעל הקורא.

[נטורי קרתא]

עקרונית יש ארבע אפשרויות:
א. יתום מזדמן.
ב. העולה.
ג. הקורא.
ד. הש"ץ (שבדרך כלל הוא חיוב).

לא ברור אם כוונת הראשונים לקורא או לש"ץ.

[בן המחבר]

עדות אחרת בשם החזו"א: