דרומי כתב:כבר כתבתי (ונמחקתי...) אך אכתוב שוב.
מצער לראות כיצד המגזר שתמיד יהיה סוג "ב" (וד"ל) ואף פעם לא יהיה במקום הראשון, במקום להפנות את החצים למחרפיו ומגדפיו האמיתיים, אלו שבאמת עושים לו צרות צרורות והוא נכנע להם פעם אחר פעם - מפנה אצבע מאשימה לציבור שבאמת לא יכול להועיל כרגע כלום, אבל ממש כלום.
סימנא כתב:צופה_ומביט כתב:וכל זה לא נוגע ולא פוגע כלל בהכרת הטוב לאנשים, בשר ודם, המסכנים חייהם להצלת חיי כולנו. ובנשיאה בעול בצרת הציבור = אנשים בשר ודם.
ומבחינה אזרחית-מדינתית לא מפרים שום חוק והכל מוסדר במסגרת כלי המשחק הדמוקרטיים וכו'.
אם וכאשר המצב הזה ישתנה - בהחלט ידונו בזה גדולי ישראל מחדש, ויחליטו מה שיחליטו.
זה לא נכון, בלשון המעטה. וקצת הקטנת ראש. כיום המצב הוא לא חוקי, ואלמלא הרקע של ההפיכה המשטרית ואחר כך המלחמה, היו חיים בלעונו.צופה_ומביט כתב:שיטתם בדורות האחרונים היא [בצורה מודעת, וכחלק מהנ"ל ותוצאה/מסקנה ישירה והגיונית מהנ"ל] לא לתכנן [מבחינת צעדי ההשתדלות מצדם] לטווח ארוך.
מצג זה הוא עוד יותר שגוי. ההוראה המפורשת לקראת 'חוק טל' היתה למצוא פתרון חד משמעי וארוך טווח, כדי שלא יעמדו החרדים כל כמה שנים במטווח. ניסו נסיונות אחדים, ובג"צ מסמס הכל במקצועיות. בשלהי ממשלת נתניהו הקודמת היתה הצעה מפתה על השולחן, כאשר כל הגדולים תמכו בה, אבל ברגע האחרון החליט ליצמן על דעת רבו להתנגד אליה. כבר אמרו אז שזאת תהיה בכיה לדורות, אבל וישמן ישורון ויבעט. בעקבות כך החליט נתניהו להפיל את הממשלה שנה לפני הזמן, הלכו לבחירות 5 פעמים ברציפות, ועכשיו אנחנו כאן.
כמעט שכחתי פרט נוסף: בסוף ממשלת לפיד, הציע זה האחרון את מתווה גנץ לגיוס חרדים, כמתנה ללא כל תמורה. זאת היתה הזדמנות פז, ובאורח פלא זאת היתה כמעט אותה הצעה מפתה שליצמן דחה, ומבחינה עניינית לא היתה סיבה לדחות אותה. הקואליציה הרופפת דאז הציעה לחרדים להעביר את החוק (כי בתוך הקואליציה לא היו מספיק אצבעות בעד). נתניהו איים וגם אמר שהוא יציע הצעה טובה יותר והחרדים התקפלו. בתבונתו הצליח נתניהו להוליך שולל את החרדים, והבטחתו שהוא יעביר את החוק עוד קודם כינון הממשלה הופרה ברגל גסה כצפוי, ומאז הוא דחה אותו באופייניות.
סימנא כתב:ראו איזה פלא! הרי לכאורה הגיע רגע האמת, אחרי דחיות אינסופיות, ונתניהו עומד לפרוע את שטר החוב ולחוקק את חוק הגיוס. אבל נוצרה בעיה. ברגע שיעבור החוק, החרדים לא יצטרכו לו יותר והוא יכול לשכוח מגוש הימין. איך ישמוט מידיו את האחיזה בגרון החרדים? אל דאגה. ממש משמים, ובלי שום קשר אליו, פנו שלושה ח"כים מהליכוד, השר עמיחי שיקלי, דן אילוז ומשה סעדה, במכתב לראש הממשלה, וכך כתבו בו: "צורכי הביטחון הנוכחיים של מדינת ישראל מחייבים הרחבה של מעגל הנושאים בנטל. בשונה מעתות שגרה לא ניתן עוד לקבל בשוויון נפש מצב שבו קבוצות מסוימות בחברה עומסות על כתפיהן את נטל הביטחון על מחיריו הכבדים בעוד קבוצות אחרות בעם ממשיכות בשגרת חייהן. לא נוכל לתת את ידינו לעיוות ערכי ומוסרי זה". לכן הציעו להביא את שני החוקים להארכת שירות החובה והמילואים כהוראת שעה לשנה אחת בלבד ולקוות שבמהלכה יגובשו הסכמות שיאפשרו לציבורים נוספים להשתתף בנטל הביטחוני.
עכשיו, לנתניהו אין אפשרות מעשית להעביר את החוק המקורי בכנסת, והוא "נאלץ" לקבל את תוצאות המרד המפתיע מתוך שורות הליכוד. כך, בעוד שנה אחת שוב יעמוד מתווה הגיוס לדיון, ושוב יצטרכו החרדים לחסדיו של נתניהו.
צופה_ומביט כתב:לצערי וכאב לבי העצום, לבושתי וחרפתי, אני מרים ידיים בנושא "האחריות החרדית" ["אנו מנהלים את המלחמה הרוחנית", "החזית שלנו היא בעמל התורה ועבודת השם", "אנו מחזיקים את עם ישראל ואת הלוחמים בזכויות ותפילות" וכו' וכו'] כשרואים במה עסוקים ראשי הציבור שלנו עכשיו.
כרגיל, היפך האחדות, רק לי ושלי, שלי שלי ושלך שלי, בדיוק מה שפסקה המשנה את דינו ל"רשע". בדיוק מה שפסקו חז"ל שמקטרג בראש. בדיוק מה שפסקו חז"ל שבמצב כזה אין ברכה ואין הגנה ושכינה מסתלקת מישראל, והקב"ה מצהיר ואומר "אין אני מלככם" (ספרי ורש"י דברים לג, ה).
ובכלל, עצם הדבר ש"נציג חרדי" היכן שהוא פירושו ידוע מראש "נציג קהילה פלונית" שעושה לקבוצתו והוא נציג שלה דייקא, וממילא המלחמה העצומה על כך בכל מקום, בין אם בכנסת ובין אם ברשויות המקומיות, כי השליח כלל אינו נציג "התושבים" אלא נציג הקבוצה שאליה הוא משתייך, וכך בדיוק תיראה "כהונתו", ומלחמת הקודש אינה אלא על ג'ובים וכוח והמון כסף. ומכאן כל עסקאות הדילים הרקובים ממקום למקום על גבם ועל חשבונם של התושבים. ומכאן כל השפה בנושא, אין יותר "נציג החרדים", יש נציג קבוצה זו, ונציג קבוצה זו, להדיא ובגלוי.
וקבוצות ידועות מסוימות עומדות בראש התיעוב הזה ועסוקות אך בלקחת לעצמם הכל ולשמר בכוח בידם את מה שכבר לקחו.
וממילא במה עסוקים אצלנו עכשיו ראשי הציבור? מלחמות אחים, ונקמנות, ובגידות והפרת אמונים [מי שאינו עומד בדיבורו ודיבורו לא מחייב אותו כל קבלת התורה שלו עומדת על כלום], ובחישות בכל מקום.
זה הוספת זכויות לטובת המצב? או שחושבים שהכל מצוה? שהמצב הזה והמציאות הזו מרימים מאד את קרננו אצל הקב"ה והוא רווה נחת מ"חזו בניי חביביי דמשתכחין בצערא דילהון ועסקין ב..."?
או שפשוט נתיישנה המלחמה, כל שכן בציבור שלא מרגיש וחי אותה, וממילא חזרנו לכרגיל? [ובושה לנו שזה ה"כרגיל" שלנו].
וכל הדיונים לגבי אחדות עם ציבורים אחרים לעת כזאת, או לכה"פ להיות נושא בעול עם חברו, וכו', התייתרו בבת אחת. הם היו רלוונטיים אילו לפחות היתה התעוררות לאחדות ונשיאה בעול עם חברו לעת כזאת בתוכנו פנימה. אבל אם אצלנו כרגיל מלחמת הכל בכל על הכל שלי שלי ושלך שלי, איזה נידון יש בכלל על אחדות ונשיאה בעול עם אחרים.
אין לנו פה לדבר, ולא מצח להרים ראש. רק לקבור את עצמנו מבושה.
צופה_ומביט כתב: הכניסו אותנו למלכוד שאי אפשר לנו בלעדיהם.
אליסף כתב:אני מאד מודאג ממצבינו אחרי המלחמה, נהיה תחת מתקפה שלא היתה כדוגמתה אולי מאז קום המדינה בנושא הגיוס.
אני טועה?
כוחנו הפוליטי יהיה חזק דיו לעמוד במתקפה זו?
אליסף כתב:אני מאד מודאג ממצבינו אחרי המלחמה, נהיה תחת מתקפה שלא היתה כדוגמתה אולי מאז קום המדינה בנושא הגיוס.
אני טועה?
כוחנו הפוליטי יהיה חזק דיו לעמוד במתקפה זו?
אש משמים כתב:אתה מפחד מגיוס של חצי מליון איש בכפיה ובכח??
אין באמת סיכוי שדבר כזה יקרה.
הדבר היחיד שיכול להיות הוא ייבוש ועצירת הכספים למוסדות בגיל הגיוס.
כסף הוא דבר חשוב מאוד אבל לא הדבר שבגללו עם ישראל יסגור את ספרי הלימוד ובתי המדרש.
צופה_ומביט כתב:ככל שמתקרבות הבחירות העסק מחמיר והולך מיום ליום,
משפל אל שפל, מגועל אל גועל, מרוע אל רוע, מבריונות אל בריונות.
נגמרה המלחמה ולא סיפרו לנו?
או שהכל זה "יידישקייט"?
או שככה מבינים בחובות הלבבות "ניצחתם את המלחמה הקטנה, הכינו עצמכם למלחמה הגדולה"?
איכס.
איש_ספר כתב:אליסף כתב:אני מאד מודאג ממצבינו אחרי המלחמה, נהיה תחת מתקפה שלא היתה כדוגמתה אולי מאז קום המדינה בנושא הגיוס.
אני טועה?
כוחנו הפוליטי יהיה חזק דיו לעמוד במתקפה זו?
רבוש"ע, זו השאלה? האם יהיה לנו כח פוליטי? האם נהיה לשון מאזנים? ומה עם השנאה הנוראה, חרון האף, הדה לגיטמציה וכו' וכו', כל זה לא מעניין ולא חשוב?! (ואם כבר כח, נקווה שיהיה בנו מספיק כח ואמונה בצדקת הדרך כדי שלא יזנבו בנו בבנינו ובבנותינו).
ישעיהו לוריא כתב:צופה_ומביט כתב:ככל שמתקרבות הבחירות העסק מחמיר והולך מיום ליום,
משפל אל שפל, מגועל אל גועל, מרוע אל רוע, מבריונות אל בריונות.
נגמרה המלחמה ולא סיפרו לנו?
או שהכל זה "יידישקייט"?
או שככה מבינים בחובות הלבבות "ניצחתם את המלחמה הקטנה, הכינו עצמכם למלחמה הגדולה"?
איכס.
אמי תחי’ גרה באותו בלוק עם אחד המועמדים שנמצא בעין הסערה. חסיד גור ידוע.
אמי מספרת לי שבכל יום נכנסים המוני ילדים ’ליטאיים’ מה שנקרא, לבניין, מטנפים את הכניסה ואת דלת ביתו של אותו עסקן,
בעיניי ראיתי, כשבאתי לבקר אצלה, את שטיח הדלת שלו זרוק באחת החצרות הסמוכות, ואת תיבת הדואר שלו שרופה (!).
היום מתפרסם תיעוד של משהו כזה מהצד השני.
חסיד גור תוקף מילולית בצורה מאוד לא עדינה את אחד המועמדים ’הליטאים’.
אלימות נוראה ובריונות קיימת בכל המחנות. בהכללה כמובן. יש בודדים נקיים אולי. בדר’’כ הם נדחקים.
עיקר עיקר העיקרים, איך הממסד מתייחס אליה, האם הוא מתעב את האלימות והבריונות, הם הוא מעניק לה הסכמה בשתיקה או גרוע מכך, מעניק מדליות לאלימים.
(כמו שכתבתי באשכול ההתייחסות לצדיק ופולחן האישיות. מה יחס הגורמים האחראים בחצר לתופעות חריפות או שליליות. זה המבחן)
בעניין זה, ברצוני לספר שכאשר התנפלו בשעת שבת אחה’’צ קבוצה מחסידי גור על העסקן ר’ מנחם פרוש (אמר בריאיון לעיתון חפשי: דעתו של האדמו"ר מגור לגבי הרוטציה פחות רלוונטית, בהתחשב בגילו המופלג...)
כששמע זאת הרבי מגור הלב שמחה זיע’א, שכאמור היה ’נשוא המחאה על כבוד הרבי’, אמר בכעס רב לבנו האדמו"ר מגור כהיום: אתה פעם ראית אותי רץ עם נעלי בית ברחוב ?! אם הייתי נודע מהסיפור הזה בשעת מעשה, היית רואה אותי רץ עם נעלי בית ברחוב לעצור בעדם.
וכמה שידו הייתה משגת ביקש להעניש מעט בחורים (כאמור, הוא היה בגיל מופלג אז ולא יכל לבצע כל מה שחפצה דעתו )
נ.ב. את הסיפור הזה סיפר אחד המשגיחים המוערכים בגור, שעבר מישיבה לישיבה וסיפר את הסיפור עשרות שנים אחרי מקרי האלימות.
ומישהו תיקן אותי ואמר לי שהמשגיח הנ’’ל אמר זאת בשם האדמו"ר מגור שליט"א ולא בשם אביו הלב שמחה.
מה שברצוני ללמד בכל אופן, שהייתה מחאה חריפה ועכ’’פ מחאה חינוכית חריפה על אותו מקרה ידוע, וזה מה שהנחילו גם עשרות שנים אחר כך בישיבות. עכ’’פ על מקרה זה.
צופה_ומביט כתב:צופה_ומביט כתב:לצערי וכאב לבי העצום, לבושתי וחרפתי, אני מרים ידיים בנושא "האחריות החרדית" ["אנו מנהלים את המלחמה הרוחנית", "החזית שלנו היא בעמל התורה ועבודת השם", "אנו מחזיקים את עם ישראל ואת הלוחמים בזכויות ותפילות" וכו' וכו'] כשרואים במה עסוקים ראשי הציבור שלנו עכשיו.
כרגיל, היפך האחדות, רק לי ושלי, שלי שלי ושלך שלי, בדיוק מה שפסקה המשנה את דינו ל"רשע". בדיוק מה שפסקו חז"ל שמקטרג בראש. בדיוק מה שפסקו חז"ל שבמצב כזה אין ברכה ואין הגנה ושכינה מסתלקת מישראל, והקב"ה מצהיר ואומר "אין אני מלככם" (ספרי ורש"י דברים לג, ה).
ובכלל, עצם הדבר ש"נציג חרדי" היכן שהוא פירושו ידוע מראש "נציג קהילה פלונית" שעושה לקבוצתו והוא נציג שלה דייקא, וממילא המלחמה העצומה על כך בכל מקום, בין אם בכנסת ובין אם ברשויות המקומיות, כי השליח כלל אינו נציג "התושבים" אלא נציג הקבוצה שאליה הוא משתייך, וכך בדיוק תיראה "כהונתו", ומלחמת הקודש אינה אלא על ג'ובים וכוח והמון כסף. ומכאן כל עסקאות הדילים הרקובים ממקום למקום על גבם ועל חשבונם של התושבים. ומכאן כל השפה בנושא, אין יותר "נציג החרדים", יש נציג קבוצה זו, ונציג קבוצה זו, להדיא ובגלוי.
וקבוצות ידועות מסוימות עומדות בראש התיעוב הזה ועסוקות אך בלקחת לעצמם הכל ולשמר בכוח בידם את מה שכבר לקחו.
וממילא במה עסוקים אצלנו עכשיו ראשי הציבור? מלחמות אחים, ונקמנות, ובגידות והפרת אמונים [מי שאינו עומד בדיבורו ודיבורו לא מחייב אותו כל קבלת התורה שלו עומדת על כלום], ובחישות בכל מקום.
זה הוספת זכויות לטובת המצב? או שחושבים שהכל מצוה? שהמצב הזה והמציאות הזו מרימים מאד את קרננו אצל הקב"ה והוא רווה נחת מ"חזו בניי חביביי דמשתכחין בצערא דילהון ועסקין ב..."?
או שפשוט נתיישנה המלחמה, כל שכן בציבור שלא מרגיש וחי אותה, וממילא חזרנו לכרגיל? [ובושה לנו שזה ה"כרגיל" שלנו].
וכל הדיונים לגבי אחדות עם ציבורים אחרים לעת כזאת, או לכה"פ להיות נושא בעול עם חברו, וכו', התייתרו בבת אחת. הם היו רלוונטיים אילו לפחות היתה התעוררות לאחדות ונשיאה בעול עם חברו לעת כזאת בתוכנו פנימה. אבל אם אצלנו כרגיל מלחמת הכל בכל על הכל שלי שלי ושלך שלי, איזה נידון יש בכלל על אחדות ונשיאה בעול עם אחרים.
אין לנו פה לדבר, ולא מצח להרים ראש. רק לקבור את עצמנו מבושה.
ככל שמתקרבות הבחירות העסק מחמיר והולך מיום ליום,
משפל אל שפל, מגועל אל גועל, מרוע אל רוע, מבריונות אל בריונות.
נגמרה המלחמה ולא סיפרו לנו?
או שהכל זה "יידישקייט"?
או שככה מבינים בחובות הלבבות "ניצחתם את המלחמה הקטנה, הכינו עצמכם למלחמה הגדולה"?
איכס.
העיסוק החרדי בבחירות המקומיות בזמן המלחמה – חסר פרופורציות
הבחירות המקומיות חשובות מאין כמותן, ויש סיבות כבדות משקל לכך שהן מתקיימות בזמן המלחמה למרות הכל, אך הקרנבל שנוצר סביבן בחברה החרדית, בעיקר בעידודם של יחצ"נים ואנשי תקשורת, מבטא בחריפות גדולה את הניתוק בין הציבור החרדי לחברה הישראלית
מאת עטרה גרמן י׳ באדר א׳ ה׳תשפ״ד (19/02/2024 20:09)
גם כמעט חמישה חודשים אחרי שפרצה המלחמה, היא עמוק בתוכנו. משפחות שבני משפחותיהם נחטפו או נרצחו, כאלו שבניהם נהרגו ונפצעו בלחימה, כאלו שחזרו ממילואים אחרי שלושה וארבעה חודשים וצריכים לחזור לעבודה, לשקם את העסקים ולחזק את הבית.
בתוך כל אלו, האמוציות שמערכת הבחירות לרשויות המקומיות בחברה החרדית מצליחה להוציא מהמועמדים, ומפלגות, תושבים ואנשי תקשורת היא בלתי נתפסת, בטח ביחס לדברים שהציבור הישראלי עסוק בהם בשאר חלקי הארץ.
בהרבה מאוד תחומים קיימים פערים בין הציבור הכללי לחרדי; כלכלה, צבא, תעסוקה – וכל אלו הן מגמות שהולכות ומשתנות. אך דבר אחד בולט במיוחד פעם בחמש שנים – הפער בין מערכת הבחירות לרשויות המקומיות החרדיות לבין המערכות בערים וברשויות בשאר המדינה.
אין להקל ראש בבחירות לרשויות המקומיות, במי שיוביל את העיר המועצה שלך לחמש שנים הקרובות, ידאג לחינוך הילדים, לפינוי הזבל, לתרבות ולניקיון. ההחלטה לקיים את הבחירות במציאות הנוכחית התקבלה אחרי דיונים ארוכים על העיתוי, ולבסוף נקבע כי הן יידחו בחודש ימים בלבד, לטובת חידוש פעילות שגרתית של המועצות, קידום תכניות, אישור תקציבים וצורך להעניק ודאות לתושבים. זהות המועמד שיעמוד בראשות העיר היא משמעותית ובמקומות מסוימים קריטית להצלחתה, ולא מדובר בדבר שיש להפחית מערכו.
עם כל זאת, האם למפלגת הליכוד או יש עתיד יש פחות רצון ועניין שמועמדים מטעמם ייבחרו לראשות עיר מסוימת? הרי בוודאי שלא, האם חברי "הציונות הדתית" לא מעוניינים שהנבחרים שלהם ימשיכו לכהן כחברי המועצות ברחבי הארץ? אין פה שאלה.
סיקרתי את מערכת הבחירות לרשויות המקומיות ב-2018, האמוציות היו כמעט אחד לאחד שאלו שנשמעות כיום, הקמפיינים היו יצריים והמאבקים התרחשו במקומות שיצרו הרבה מאד עניין כמו בית שמש, ירושלים, אלעד. אך בניגוד לפני חמש שנים, אז מילה כמו "דרמה" הייתה משעשעת במידה מסוימת בהקשר של אירועים חרדים מקומיים אזוטריים, כיום זה נשמע ממש מוגזם. פה עולה השאלה איפה עובר הקו שבין המשך הדילים והעסקנות, תמיכת האדמו"ר במועמד איקס, לגבש הסכמה על העיר הזאת או לפתוח במלחמה על עיר אחרת, לבין ההבנה שמרבית הציבור הישראלי לא נמצא שם.
צריך לומר, לא מדובר בניתוק של הציבור החרדי, ששותף מלא ברובו המוחלט בתחושות הקשות של המלחמה, ששותפות במאמצים ובסיוע איפה שרק אפשר. זה האמת היא גם לא תלוי בתושבים ובאזרחים, זה קשור לראשי המפלגות, קמפיינרים, כשאת הרוב מנהלים צייצנים, יועצים אסטרטגיים ופעילים סוג ד'. האמוציות שיש בליכוד סביב בחירות של ראשי ערים לא פחותות ממה שקורה אצל החרדים. אבל הם לא מייחצנים את זה ככה, זה לא קרב סמסים, עדכונים בווטסאפ ושלטים שממלאים את הרחובות, בשבוע שנותר אפשר להוריד הלהבות ולהיזכר איפה אנשים באמת נמצאים.
אליסף כתב:אני רואה כתבים חלוניים שמאמצים את טענתו של ה' לייבל על אחריות לומדי התורה לטבח.
אשרי הרב שאלו תלמידיו ואשרי התלמידים שזהו רבם.
שילה צבי כתב:
ח. אם היה רצון למצוא פתרון גיוס, להווי ידוע שיש כזה. קוראים לו הסדר מרכז. מתגייסים בגיל מאוד מאוחר, בשלב שבו רוב ככל החרדים כבר נשואים +. מתגייסים לזמן קצר (פחות משנה) ומכאן והלאה עושים מילואים. לא חושב שמישהו בגיל 28 עם שני ילדים יתקלקל בצבא בגלל שילדים בני שמונה עשרה לידו שומעים שירים בפלאפון. לא חושב שיהיה לאותו אחד קשה לחזור לביהמ"ד לשקידת התורה. ובד"כ בשלב זה אנשים מספיק בנויים בלימוד שההפסקה לא גורעת מהם. כנסו למרכז הרב או להר המור ותראו עשרות ומאות שעשו כך, ואי אפשר לראות עליהם בגיל שלושים וחמש שלפני כמה שנים הם בילו תשעה חודשים בפודרה של מחנה שיזפון. [אגב, מה עם הצמחת תלמידי חכמים גדולים במיוחד (כמו הרב דרימטרובסקי הנזכר לעיל)? עד גיל 28 כבר אפשר לראות מי בכיוון מאוד מיוחד. אותם בודדים לפעמים לא מתגייסים בכלל. כמו שאמרתי, כנסו למרכז ולהר המור ותראו כאלה].
משוש דורים כתב:פשוט שכיום התקשורת מניחה להם
לבי במערב כתב:גם כיום התשקורת שואלת. הם אינם ממתינים לשום שעת הכושר.
וכנ"ל:אליסף כתב:דרומי כתב:כבר כתבתי (ונמחקתי...) אך אכתוב שוב.
מצער לראות כיצד המגזר שתמיד יהיה סוג "ב" (וד"ל) ואף פעם לא יהיה במקום הראשון, במקום להפנות את החצים למחרפיו ומגדפיו האמיתיים, אלו שבאמת עושים לו צרות צרורות והוא נכנע להם פעם אחר פעם - מפנה אצבע מאשימה לציבור שבאמת לא יכול להועיל כרגע כלום, אבל ממש כלום.
כנ"ל..
כל יום עוד בעיטה לציבור הזה, לא יאומן
שילה צבי כתב:ט. כסיכום של נקודות ז ו- ח, ברור לי שאף אחד לא יישם את הפתרון הזה, כי זאת לא הנקודה. יש כאן החלטה עקרונית של לא לקחת חלק במסגרת הזאת. המנהיגים מבינים שההחלטה לא להתגייס היא קריטית, למרות המחירים שצריך לשלם בעקבותיה. ואם המחיר שצריך לשלם הוא שהאוזן צריכה לשמוע טיעונים קצת עקומים, לא נורא.
כמובן שלא הגבתי על דברי הרב 'שילה צבי' (שניכרים דברי אמת החצובים מן הלב), אלא על הודעת הרב 'משוש דורים' (שקדמה לדברי). ובכל אופן, הסרתי את הציטוט.איש_ספר כתב:במחילה הרב היקר ליבי במערב. הרב שילה, הקדיש זמן רב ושיקע מוח ולב בכתיבת דבריו, ותגובות כאלה, הכוללת ציטוטים כאלו, העוסקות בזוטי זוטות, לענ"ד אינן במקום כלל.
לבי במערב כתב:משוש דורים כתב:פשוט שכיום התקשורת מניחה להם
גם כיום התשקורת שואלת. הם אינם ממתינים אפילו לשעת הכושר.
יצחק אייזיק כתב: אתה צודק שלגבי השאלה הראשונה אין הבדל בין לא לשרת בכלל לבין לשרת שירות מקוצר ואת שני הדברים קשה עד בלתי אפשרי להסביר לחילוני שאינו מעריך את לימוד התורה.
ובהודעתי הגבתי לדברי הרב 'משוש דורים', שבתחלת דבריו הזכיר את השאלה הראשונה (אף שאכן אף הוא עסק בעיקר בשאלה השני').יצחק אייזיק כתב:ההודעה של הרב שילה צבי עסקה בשאלה השניה.
ביום ראשון הקרוב תתקיים בבני ברק עצרת חיזוק ותפילה לרגל המצב הקשה והמלחמה בדרום, בצל הבחירות המוניציפליות שנכפו בתקופה זו. העצרת תיערך בשילוב תמיכה ברשימת דגל התורה למועצת העיר בני ברק. העצרת תתקיים ברחובה של עיר בצומת הרחובות הרב כהנמן רבי עקיבא, בו תוקם במת ענק עליה ישבו גדולי הדור שליט"א.
בהוראת גדולי ישראל, העצרת תיפתח במעמד תפילה מיוחד לרגל המצב הקשה השורר בארץ, תוך דגש מיוחד על 'עמו אנוכי בצרה' וההתעוררות המיוחדת בצל המלחמה, ולאחריה תחל עצרת הבחירות המרכזית של דגל התורה.
צופה_ומביט כתב:דגש מיוחד של[!] 'עמו אנוכי הצורה[!]'
צופה_ומביט כתב:פורסם היום:ביום ראשון הקרוב תתקיים בבני ברק עצרת חיזוק ותפילה לרגל המצב הקשה והמלחמה בדרום, בצל הבחירות המוניציפליות שנכפו בתקופה זו. העצרת תיערך בשילוב תמיכה ברשימת דגל התורה למועצת העיר בני ברק. העצרת תתקיים ברחובה של עיר בצומת הרחובות הרב כהנמן רבי עקיבא, בו תוקם במת ענק עליה ישבו גדולי הדור שליט"א.
בהוראת גדולי ישראל, העצרת תיפתח במעמד תפילה מיוחד לרגל המצב הקשה השורר בארץ, תוך דגש מיוחד על 'עמו אנוכי בצרה' וההתעוררות המיוחדת בצל המלחמה, ולאחריה תחל עצרת הבחירות המרכזית של דגל התורה.
אני לא יודע מה/איך מגיבים על זה, אז רק מניח את זה כאן.
ארי שבחבורה כתב:מה פירוש? איזה נס שיש בחירות. אחרת לא היינו רואים כזה מעמד תפילה על המצב בראשות מרנן ורבנן עד סוף המלחמה.
חבל שאין בחירות כל חודש.
דרומי כתב:
גם אנחנו, הסרוגים, לא אטרקטיביים בעיניהם. ובאמת יש הרבה דברים שהיינו יכולים ללמוד מהם. למשל, לפתח עמוד שדרה רוחני וביטחון עצמי, ולא להתפעל מכל אופנה פרוגרסיבית מקושקשת. בטווח הארוך, ייתכן שהתרומה הגדולה ביותר שלנו לשיפור החברה החרדית תהיה שיפור החברה הדתית־לאומית, כך שתאתגר את החרדים בחלופה מפתה. אבל לא בטוח שנוכל להמתין כל כך הרבה.
משוש דורים כתב:ואסביר יותר.
אני רואה את הטורים המתפרסמים מידי יום, בהם בהם עסקני/רבני/צייצני המגזר הדל"י, מטיפים/זועמים/מתחננים/מקטרים, על הציבור החרדי שאינו מתגייס לצבא.
מננהל כאן דו שיח של חרשים, כי המשותף לכל הדלי"ם הוא שהם בטוחים שהמגזר שלהם הוא כליל השלמות, אולי יש ביקורת קלה פה ושם, אבל חוץ מזה הם מושלמים ממש. ואם הם יכולים להתגייס לצבא הרי שהציבור החרדי בוודאי יכול.
מאידך הציבור החרדי מתייחס לרוב הציבור הדל"י ומנהיגיו, (בצדק או שלא בצדק), כאל אוסף של קלי דעת, עמי הארצות, בעלי דעות כוזבות, וכל טור כזה הוא יותר סיבה להוכיח זאת.
מאז ומתמיד ידע כל עסקן חרדי, כי 'דיל' או 'עסק' אפשר לעשות עם עסקן חילוני, או עם גוי, אך לעולם לא עם מזרוחניק, כי הוא בא תמיד עם הרגשת עליונות ופטרונות, ורצון לחנך אותך ולכפות עליך את ערכיו ומושגיו.
ולגופם של דברים:
לו היה הצבא מקום מקצועי בו עוסקים בסידורי הבטחון של תושבי המדינה, אין לי ספק שהיינו מוצאים בו שיעור גדול של מתגייסים חרדים (לכה"פ כשיעור החרדים היוצאים לעבודה), אך הצבא אינו כזה, אלא מקום לכל צרוע וזב לכפות עליך את ערכיו ומושגיו, וביותר, שהצבא אינו גוף דמוקרטי, אלא גוף דיקטטורי, בו הוראות נכפות בפקודה, (זו אגב הסיבה שכל הגופים הפרוגרסיביים משקיעים שם כ"כ הרבה, כי אחרי שנכשלו לשכנע בשיטות הדמוקרטיות, הם מנסים להשמיע וליישם את משנתם, בדרך של כפיה). וזה דבר שהחרדים לא יוכלו להסכים לו בשום פנים ואופן.
מרן הרב שך (הצופה לבית ישראל) כבר הכריז לפני שלשה עשורים, אם תהיה גזירה על עולם התורה נרד כולנו מהארץ, ואף אחרים שלא הכריזו כך מסכימים לעיקרון שהציבור יהיה מוכן לשלם כל מחיר ולא להתגייס.
האידיאולוגים והתיאולוגים של התרבות הקלוקלת נלחמים את מלחמתם האחרונה והם אוחזים את מוקדי הכח שלהם בשיניים ובצפרניים, כדי לשלוט משם על כל מי שיבוא בשעריהם.
גם האקדמיה הינה היום מקום שאינו מנסה ללמד מקצוע ונתונים, אלא מקום לעצב ולשנות את הבאים בשעריו, ולכן הציבור שלנו מדיר רגליו משם, ומשלם על כך מחירים כואבים, ויתירה מכך, למרות שפרנסי הציבור החילוני זועקים מרה על הנזק הכלכלי שיש באי השתתפות הציבור החרדי בשוק העבודה, למרות זאת אינם מוכנים לבוא לקראת הציבור החרדי כלל בשום דבר עקרוני, (פיקוח רבני על תכנים, לימוד בהפרדה לתואר שני, ועוד רבות).
אם מנהיגי המדינה כה זקוקים לציבור שלנו, מבחינה בטחונית וכלכלית, הבה ונראה אותם באים באמת לקראתו, לא בססמאות ובהבטחות ריקות, אלא בשינוי מן השורש של הגישה הפטרונית, ובהכרה והשלמה אמיתית לקבל את הציבור החרדי כמו שהוא על אמונותיו וערכיו, ולשלב אותו ללא שינוי בכל מערכות המדינה.
כרגע הם אפילו לא בכיוון.
נ.ב. גם את הציבור הדל"י הם לא בכיוון לשלב, אלא שהדלי"ם מעדיפים להפנות את חיציהם אל החרדים.
בן אליהו כתב:הדא הוא דכתיב:
חיים נבון כתב:כשאני מתווכח עם דובר חרדי מיומן על הגיוס לצבא, התחושה דומה לשחייה בבריכה מלאה ג'לי. אתה לא ממש מצליח להתקדם, אבל גם לא נתקל באיזו התנגדות מוצקה, במשהו שאפשר לתפוס; רק שוקע בצמיגוּת עיסתית ודביקה. אחרי שבן שיחך מצטט כמה מקורות תורניים לא רלוונטיים, הוא עובר לטיעונים שנועדו בבירור לבלבל את הפריץ: צריך צבא מקצועי; ויש בקריה מספיק מש"קי ממטרות; והאם הגדוילים לא מכירים את כל מה שאמרת?! בסוף השיחה נותר תמיד טעם חמצמץ: לא רק שאף אחד לא השתכנע – שזה בכל מקרה מה שקורה בכל הוויכוחים – אלא שגם לא הצלחת להבין איך הוא מסביר לעצמו את חרפת ההשתמטות. אם לימוד גמרא מחדד את השכל, למה הטיעונים של הלומדים בזכות השתמטותם הם כל כך אינפנטיליים?
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 126 אורחים
