כולל יונגערמאן כתב:כבר כתבתי באשכול אחר לתמוה הפלא ופלא איך אפשר לומר בכלל שיוצא ברכת התורה בברכת אהבה רבה הלא נוסח העקרי של הברכה לא מיירי מתורה כלל - כלומר הרי נקטינן בכל הברכות שאם שינה ממטבע לשון הברכה בכולה, כל שלא שינה בחתימה יצא ידי חובתו
(אף אם השמיט כמעט כל הנוסח כמו שרואים בקיצורי הברכות בתפילת י"ח בשעת הדוחק - חוץ מברכות ידועות ספציפיות כגון מי שלא הזכיר ברית וארץ ותורה בברכת המזון, או הזכרת שויו"ט, או מה שהביאו משם הרשב"א שברכת אמת ויציב צריך לכלול גם מעת בכורות). עכ"פ עיקר ענין הברכה זה בחתימה ובשאר כל הנוסח ניתן להוסיף -מענין הברכה - ולגרוע ואין זה עיקר בהברכה כלל
וא"כ איך אפשר שיצא (שתי!) ברכות גמורות שלמות בזה שמזכיר דרך אגב ענין זה של תורה באופן לא מחייב בכלל. ואף אם מי שלא הזכיר תורה באהבה רבה לא יצא ידי חובתו, עדיין זה לא ברכה גמורה כעין חתימה. והוי עכ"פ משנה ממטבע שטבעו חכמים. והלא אפילו בברכת בריך רחמנא מריה דהרי פיתא עכ"פ הזכיר 'מריה דהאי פיתא' בחתימת הברכה
ע"כ אתה אומר שברכה"ת יש בהן משהו שונה. שנראה שכל הנוסח יצא מאמוראים, ומה שאומרים שלשתן הוא תקנת רב פפא ! (כ"ה גי' הרי"ף ועוד בברכות יא ב), וכדרכו בכל מקום של ניימרה לתרוויהו (אלא שתמיד הוא במטבעות תפילה כמו מודים דרבנן וכאן בהכפלת ברכות והוא תימה רבתי!). והתמיהה מאהבה רבה תשכון לצד תמיהות יסודיות אלו.
והעיר חכ"א שמדברי הרמב"ם נראה ששלוש ברכות של ברכה"ת הן קדמוניות לפני יבנה וזה צע"ג מגמ' ברכות הנ"ל
ראו דברי הרמב"ם במודגש:
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ז
הלכה י
המשכים ט לקרוא בתורה קודם שיקרא קריאת שמע בין קרא בתורה י שבכתב בין קרא בתורה שבעל פה נוטל ידיו תחלה ומברך שלש ברכות ואח"כ קורא כ ואלו הן: אשר קדשנו במצותיו וצונו על דברי תורה, ל והערב נא יי' אלהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך כל בית ישראל ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך יודעי שמך ועוסקי תורתך ברוך אתה יי' המלמד תורה לעמו ישראל, ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה יי' מ נותן התורה. הלכה יא
בכל יום חייב אדם לברך שלש ברכות אלו ואחר כך קורא מעט מדברי תורה, ונהגו העם לקרוא ברכת כהנים, ויש מקומות שקורין צו את בני ישראל ויש מקומות שקורין שתיהן וקורין פרקים או הלכות מן המשנה ומן הברייתות.
הלכה יב
ושבחו חכמים למי שקורא נ זמירות מספר תהלים בכל יום ויום מתהלה לדוד עד סוף ס הספר, וכבר נהגו לקרות פסוקים לפניהם ולאחריהם ותקנו ברכה לפני הזמירות והיא ברוך שאמר וברכה לאחריהם ע והוא ישתבח, ואחר כך מברך על קריאת שמע וקורא קריאת שמע.
הלכה יג
יש מקומות שנהגו בהן לקרות בכל יום אחר שמברכין ישתבח שירת הים ואחר כך מברכין על שמע, ויש מקומות שקורין שירת האזינו, ויש יחידים שקורין שתי השירות הכל לפי המנהג.
הלכה יד
חייב אדם לברך מאה ברכות בין היום והלילה
ומה הן מאה ברכות אלו
כ"ג ברכות שמנינו בפרק זה, ושבע ברכות של קריאת שמע של שחרית וערבית לפניה ולאחריה, וכשמתעטף בציצית מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית, וכשלובש תפילין מברך ברוך אתה יי' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להניח תפילין, ושלש תפלות שבכל תפלה מהן שמנה עשרה ברכות הרי שמונים ושש ברכות, וכשהוא אוכל שתי סעודות של יום והלילה מברך ארבע עשרה ברכות, שבע בכל סעודה, אחת כשיטול ידיו תחלה, ועל המזון אחת בתחלה ושלש בסוף ועל היין לפניו ולאחריו הרי שבע ברכות הרי מאה ברכות בין הכל.
הלכה טו
בזמן הזה שתקנו ברכת האפיקורוסין בתפלה והוסיפו הטוב והמטיב בברכת המזון נמצאו חמש ברכות יתירות, בשבתות וימים טובים שהתפלה שבע ברכות, וכן אם לא נתחייב בשאר הימים בכל הברכות האלו כגון שלא ישן כל הלילה ולא התיר חגורו ולא נכנס לבית הכסא וכיוצא באלו צריך להשלים פ מאה ברכות מן הפירות.
הרי שברכה"ת קדמה לברכת המינים של יבנה והטו"מ של ברכה"מ!
איך זה עולה בקנה אחד עם דברי הגמ' הנ"ל שרב פפא הוא זה שתיקן לומר שלושת ברכות?!