קו ירוק כתב: * אני מסכים שדברי הריטב"א מדברים על ארץ ישראל שעד נהר פרת, אבל לא משום בית ראשון כלל, אלא רק משום בית שני. אמנם הריטב"א לא נחת האם גרו שם או לא בזמן עולי בבל. אלא שהיות ומוצאים אפשרות בגמ' בב"מ כח, שישבו ישראל עד נהר פרת (הכוונה לארץ עבר הירדן) לכן הזכיר את נהר פרת לגבי קידוש החודש. אבל לא דקדק בכך בשביל ללמוד מה הוא סבר באופן כללי אודות תחום עולי בבל, או תחום ארץ עולי מצרים.
איני מבין מדוע לפרש כך ולא בדרך שנראית לענ"ד פשוטה, אבל נישאר במחלוקת.
קו ירוק כתב: * אכן הריטב"א אומר שתקנו שכל מה שנקרא א"י לא ינהגו יוט"ש, אבל כאמור, א"א לדייק מדבריו מהו גבולה.
בכל מקרה אילת איננה ארץ ישראל. ויתרה מכך, אפילו היינו אומרים שאילת הינה מגבולי ההרחבה, היא מעולם לא התקדשה כא"י ואפילו לא כסוריה. אז מהיכן דינה יהיה ביום טוב א'.
*אין כיבוש אחד מחיל כיבוש על מקום שלא התקדש. הוא נותן אפשרות לכבוש גם את השטח שכנגדו כהבטחה של כל 'המקום'. ורק בים הוצרכו לחדש שהתרבה גם שכנגדו, ולא רק ריבוי 'וגבול' של גבולי אלה מסעי, אלא אף של גבולי ההרחבה. מכיון שאיננו בר כיבוש. כמו שפירש שם ההרחב לדבר להגאון הנצי"ב. ואכ"מ.
שתי הנקודות הללו מתקשרות לדרשת "כל המקום", שממנה לומדים את העניין של "כיבוש שלא כסדר". רבים מפרשים, כאילו הגדר הוא שאין לכבוש מחוץ לגבולות מסעי לפני שכבשו את כל גבולות מסעי, והיינו שגם בתוך גבולות ההבטחה יש סדר לכיבוש, תחילה גבולות מסעי ואחר כך אפשר לכבוש את שאר גבולות ההבטחה. אבל אין שום דרשה כזו בדברי חז"ל. הדרשה שמלמדת את עניין כיבוש שלא כסדר היא בספרי, זו לשונו:
ספרי דברים פרשת עקב פיסקא נא
(כד) כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו,
אם ללמד על תחומי ארץ ישראל הרי כבר נאמר מן המדבר והלבנון מה תלמוד לומר כל המקום אשר תדרוך אמר להם כל מקום שתכבשו
חוץ ממקומות האלו הרי הוא שלכם, או רשות בידם לכבש חוצה לארץ עד שלא יכבשו ארץ ישראל תלמוד לומר וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם ואחר כך כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו שלא תהא ארץ ישראל מטמאה בגלולים ואתם חוזרים ומכבשים חוצה לארץ אלא משתכבשו ארץ ישראל תהו רשאים לכבש חוצה לארץ,
שפתי הספרי ברור מיללו, ש"תחומי ארץ ישראל" שאותם יש לכבוש תחילה היינו התחומים המופיעים בפסוק הזה, "מן המדבר והלבנון". דהיינו:
דברים י"א, כד
(כד) כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה מִן הַמִּדְבָּר וְהַלְּבָנוֹן
מִן הַנָּהָר נְהַר פְּרָת וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן יִהְיֶה גְּבֻלְכֶם:
דהיינו שהספרי אינו מחלק חילוק כלשהו בתוך גבולות ההבטחה, אלא אומר שיש לכבוש תחילה את גבולות ההבטחה, ורק אחר כך אפשר לכבוש מחוץ לגבולות אלה, בחו"ל הגמור.
נכון שחלק מן הראשונים חיברו את דברי הספרי עם "סוריא" שמופיעה בגמרא, ועל פי זה הבינו חלק מן האחרונים שגם בתוך גבולות ההבטחה יש סדר מחייב לכיבוש, אבל הראשונים הסתמכו במפורש על הספרי, ובספרי מדובר במפורש על הסדר הנ"ל, כיבוש גבולות ההבטחה ואחרי כן מחוצה להם, ולא מצינו שום דרשה שמחלקת בתוך גבולות ההבטחה ומצריכה סדר מסוים לכיבוש בתוך גבולות אלה. (הרחבתי בזה במאמר דלעיל, עמ' 66-70, ועיין בפרט הע' 89 אות ד'.)
העולה מכאן לגבי הנקודות הללו:
א. כיוון שאילת נמצאת בתוך גבולות ההבטחה, ובתוך גבולות ההבטחה אין הגבלה של סדר הכיבוש, הרי כיבושי שלמה ועוזיהו שהגיעו עד אילת קידשו אותה בקדושת עו"מ.
ב. דברי ההעמק דבר הם לענ"ד דחוקים מאד בפירוש הספרי מכמה פנים, אבל בכל אופן הם מבוססים על התפישה שהספרי מגביל את הכיבוש בחו"ל שיהיה
עד המדבר ו
עד נהר פרת, וזאת שלא כפשטות הספרי, שאומר שהפסוק "מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת" היינו תחומי א"י, ורק משם ואילך
מתחיל הכיבוש בחו"ל.