הודעהעל ידי רך כקנה » ג' פברואר 20, 2024 6:16 pm
כ"כ בספר הישר: "ויהי אחרי מות רחל ויתן יעקב את אהלו באהל בלהה שפחתה, ויקנא ראובן אל לאה אמו על הדבר הזה וימלא חמה, ויקם בחמתו וילך ויבא אל אהל בלהה וינתק את משכב אביו משם, בעת ההיא הוסרה מבני ראובן חלק הבכורה והמלכות והכהונה, כי חלל יצועי אביו".
ומה שקראו אותו חז"ל "בלבול", משמע דלא קאי על העתקת המטה ממקום למקום, או על בלבול הסדינים ממקומם הנכון, שאז שייך לדון אם קאי על יצועו או יצועה, אלא נקרא כן ע"ש בלבול דעתם והתחברותם, ואז שניהם במשמע יצועו ויצועה, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, וכ"ה בתורה תמימה (אות י"ב): "נראה ענין הבלבול, שעשה איזו פעולה שעל ידה נפרד יעקב מאהל בלהה, אם ע"י קטטה או שנאה וכדומה, והוא מעין הלשון עלה סנחריב ובלבל את העולם (תוספתא קידושין פ"ד) שהיה ג"כ מעין אלו הפעולות כנודע". וכ"מ בזוה"ק (דף קעו.): "כגוונא דא, וישכב את בלהה, ח"ו דאיהו שכב עמה, אלא בגין וכו', ודא הוא בלבולא דערסא", עיי"ש ותבין.
וכן משמע ממ"ש בשו"ת רב פעלים (יו"ד ח"ב סי' מ"א):"וכבר נודע מ"ש הגאון חיד"א ז"ל, מששמע כי מור"ם ז"ל בעל המפה פירש, שיעקב אע"ה היה רוצה לשכב עם בלהה פלגשו, ונתקנא ראובן בשביל אמו, והיה הולך ובא אצל חדר המטות, ואסור לשמש בעוד שיש בני אדם שומעין, ולכן כאשר שמע יעקב אע"ה שהיה ראובן הולך ובא נמנע וחדל וכו, ופירוש הכתוב כך, 'וילך ראובן' שהיה הולך ומטייל, בזמן 'וישכב את בלהה פלגש', ומי הוא זה השוכב, היה 'אביו', 'וישמע ישראל' שהיה הולך ראובן ולא שמש, ולכן 'ויהיו בני יעקב שנים עשר'. ובא ראובן בחלום אצל מור"ם והחזיק לו טובה עכ"ד" ועע"ש. מבואר מדבריו דלא היה שום בלבול בגוף המטה, ועל כרחך כנ"ל.
[ומענין לענין באותו ענין להפך בזכות העושים דברים כשכוונתן לשמים, מן הראוי להעתיק מעשה נורא שכתב בהקדמת שו"ת אגרות משה ח"ח עמ' 15 (יודה"ל י"ג אדר): "בתחלת חורף תרפ"ב חלה אחד מבעה"ב ונפל למשכב במין חולי מוזר ולשונו התנפחה בפיו. כאשר תקיף ליה עלמא ורבנו בא לבקרו ביקש החולה להוציא כל איש מעליו, וסיפר לרבנו את סיבת חליו, לדבריו שבוע קודם לכן בשבת פרשת וירא הקשה כיצד זכו בנות לוט שהמשיח יהיה מצאצאיהן, אף שלא בושו בגילוי עריות שעשו והודיעו שבניהן הם מאביהן, ודיבר עליהן בדרך בזיון. בלילה הופיעו בחלומו שתי נשים זקנות מאד שראשן ופניהן מכוסים, ואמרו שהן בנות לוט. הן הוסיפו ואמרו לו ששמעו את טענתו, ובאו מעולם האמת לענות לו. הן טענו שהיו יכולות לומר שמאחר שהן ממשפחת אברהם וניצלו בדרך נס מסדום לא היו תולים בהם מעשה זנות, והיו יכולות לייחס לעצמן כל מעשה נס, כך שהיו יכולות לומר שנתעברו מן השכינה כביכול, ולייסד דת חדשה כנצרות, והן קראו לבניהן עמון ומואב להודיע שכאשר אשה מתעברת יש לוולד תמיד אב בשר ודם, בזכות זה זכו ויצא מהן המשיח האמיתי. עוד אמרו שהוא חטא חטא גדול כאשר דיבר עליהן בדרך בזיון, מאחר שהוא דיבר עליהן בזלזול הוא ייענש מידה כנגד מידה כמרגלים (רש"י במדבר י"ד ל"ז) ותשתרבב לשונו ותתנפח בחולי משונה וכך ימות. כשמיים האיש לספר את סיפורו, היסב את פניו אל הקיר ונפטר לעולמו. רבנו ראה בכך עניין אמיתי, מאחר שההסבר נראה לו הסבר אמיתי".]