הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל

[לענין]

תמהני שלא ראיתי אשכול עליו ז"ל.
באם יש, אשמח שיעבירו למקום הנכון.

היש מבין מהי הדגשת האותיות בפסוק שעל המצבה?

https://www.hamichlol.org.il/%D7%A8%D7% ... 7%A9%D7%A8

[מתהלך]

היש מבין מהי הדגשת האותיות בפסוק שעל המצבה?

https://www.hamichlol.org.il/%D7%A8%D7% ... 7%A9%D7%A8

האותיות הן: י א ע ב ש
לכאורה הראשונות זה יצחק אייזיק, האחרונה אולי שר. ע' ב' לא הבנתי.

[שבענו מטובך]

אולי: בן עטל / עלקא, וכדומה.
האם ידוע מה היה שם אמו?

[מה שנכון נכון]

בקשוני להכניס את הספדו של הרב אלימלך בר שאול:

הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל

ראש ישיבת סלבודקה בני ברק. נלב"ע י' שבט תשי"ב

נועם המוסר

"קסם על שפתי מלך" - נאה היא חכמתו של שלמה, שלימד חכמה לאחרים מנפשו (מדרש משלי). דומה כי הכותרת אשר ניתנה בראש של רשימה זו, יש בה בעצמה מעין הגדרה לאישיותו התורנית-המוסרית הנהדרה של ראש ישיבת סלבודקה: הגאון רי''א שר זצ''ל, אשר מלאה שנה לפטירתו. ואם אין זו עדיין הגדרה אובייקטיבית ממצה של האישיות העשירה כשלעצמה, הרי ודאי שיש משום הגדרה סובייקטיבית, כפי שנתרשמה נפשם של תלמידיו ושומעי-לקחו המרובים. כי אמנם נעימה היתה עד מאד השפעתו המוסרית, ואף בשעה שחצב להבות על לקויי נפש חמורים, וחתך תחתם באיזמל-בקורתו החד, אף אז נעים היה מאד להמצא בטיפולו. נעים היה לחוש את טעם הריפוי הרדיקלי, את טעם השחרור משיגרה, מקטנוניות. זה טעם המוסר כפי ששפע במישרין מלבו ללב השומע - ללא חייץ, ללא עיסוי וכיסוי, ללא דרכי עקיפין וגינוני-מארב. וגם כשנכנסת אליו בלב כבד ומעיק, מחמת טרדות פנים וחוץ כאחת, הרי מיד עם תחילת שיחתו עמך, הרגשת כאילו שכחת בחוץ את הנטל המעיק. כי במחיצתו שררה תמיד בכל תוקפה האופטימיות הברוכה שהכל קרוב מאד לתיקון, קל מאד לרפוי, ובפיך ובלבבך לעשותו מיד ובמלוא המדה ממש. וכל זה לא נבע אצלו מתוך רצון לראות רק את הצד הטוב והקל, המאיר והבהיר. אדרבה: הוא מן היחידים בדור אשר ראה עמוקות את הצללים העטים מכל עבר אל נפש האדם וגילוייה בחיים ובמעשה. את המרמה העצמית שהאדם נופל בה לעתים כה תכופות, ואת נחשי הדעות הזרות ועקרבי המידות הרעות, הכרוכים כמעט בכל מעשי האדם, אפילו במעשים כאלה המוגדרים כבר כטובים ונאים. אלא שיחד עם זאת, ראה גם את המעיינות הזכים של כל נשמה, את היסודות הבריאים הצפונים במעמקים הכי חבויים. והלא אלה הם מבטיחי התקוות לעליית נפש האדם לקראת שיאי תורה ומצוותיה. אלה הם פנסי-הנשמה אשר אם יבינו להדליק אותם כראוי עתידים הם להאיר כאור שבעת הימים. אף חוש ההומור החזק שלו, שידע לנצלו בכל-כך הרבה טקט וחן אישי-נפשי, לא היה אצלו סתם בבחינת ליצנותא דעבירה, אלא גם הוא שימש לו כלי ביטוי רציני, קולע, כדי להבליט באמצעותו כל מיני קמטים דקים מן הדקים בחגווי דבורים ומעשים - על כל האופייני שבהם. כי גם המגוחך דורש הבנה וצריך לימוד. זאת ועוד: הרי זה בא להדגיש כי בעצם כל חטא הוא טעות מגוחכת - אם חושפים אותו כל צרכו. כל חטא הוא בריחה מן המציאות אל הדמיון, מן הבריאה אל התוהו. והאם אין זה עשוי להעלות חיוך מר אם אדם מבוגר עדיין משתקע במיני שחוק ילדותיים. ומאידך גיסא: הרי כל-כך קל לו לאדם להשתחרר מדברים שהם גם בעיני עצמו נטולי ממשות, תלושים מן החיים, חלולים מכל עילוי, וריקים מכל תוכן שהוא. ולכן לא פעם בשבתך אל שלחנו, מכונס ורוגע, צמוד לשיחתו הקולחת על הנפש ומידותיה, על מעשי אבות ובנים, נתון תחת רושם דבריו, נעשה לך לפתע כה קל, כאילו הורד מעל לבך משא של משקל כבד, ולא עוד אלא שהנה צמחו לך כנפיים, או יותר נכון: נתגלה לך להפתעתך שהנה לך מאז ומכבר כנפיים נעלמות - אלא שאתה לא הרגשת בהן משום-מה עד רגע זה. ועולם ומלואו התחילו להזדמר לפניך. ומתוכך, מפנים פנימיותך, בוקע ועולה לעומתם כעין זמר פלאים זמר ה"אני" המקורי שלך - אשר זה עידן ועידנים לא חשת אפילו במציאות הפשוטה. מה בשיחתו חולל בך זה עתה את הפלא הזה? הרעיון שבשיחה? יופי סגנונה? חן-שחוקה וברק-דמעתה? – כל אלה יחדיו. המזיגה והברוכה של כל אלה הסממנים המלאים של היוצר-המחנך, של מיטב סגולית נפשו. של חמדת חכמת חייו. של תורתו המוסרית הרעננה תמיד. של נועם מוסרו. אכן תורת מוסרו היתה כולה חכמת חיים מאשר למד מפי רבו המובהק הסבא מסלבודקה זצ''ל, בהרבה סוגיות של נפש ומדות של גדולים וקטנים על כל נפתוליהם וסיבוכיהם, ירידותיהם ועליותיהם, ומאשר הוסיף לקח בעצמו אגב נסיון עשיר בחדירה מעמיקה לנפשות תלמידיו הרבים, ומתוך מגע רב שהיה לו עם חוגי זקנים וצעירים מכל השכבות והסוגים. את כולם למד, חקר ודרש, ונפתחו לפניו שערי נפש וחיים. ולכן כל שיחה שלו הייתה חטיבת חיים רעננה ומפרכסת: נוף מנופי הנפש, אופקי יחיד וציבור, סגנון מחשבה וצורת דבור, טיב מעשים ועושים, פשר ספרים וסופרים, שיעור קומתם של גדולים וקטנים, צער נופלים ונפילים ושמחת קמים ושבים. אגב שיחה היה מעביר תמונות עשירות צבעים, שהיו בעצם שלל חוויות מקוריות משלו. לא אחת היה מתבטא ביחס לנושא מסוים בערך כך, דבר זה למדתי יפה, באסכולה זו עשיתי הרבה. הוא למד תמיד. כל אדם היה לו לנושא, כל תופעה היתה לו לסוגיא, והוא עצמו היה נושא הנושאים לתלמודו. את עצמו למד תמיד מחדש. דומה כי לא השאיר אף פנה חבויה אחת בנפשי וידע היטב את מוצאיה ומבואיה. השכיל לפרוט על כל נימיה, והצליח להפיק מהם את מלוא מנגינתם.

ואם כי הוא שאב מעינות תורה וחכמה מהרבה מאד מקורות ראשונים ואחרונים, ולא דרך קריאה בלבד, אלא דרך מיון ודיון והעמקה, מכל-מקום לא נתפקחה מקוריותו כל עיקר. והוא גילה הרבה מאד מקוריות פוריה. ואפילו אותם אריח ולבנה שהביאם משדות אחרים אצלו קבלו גם הם צורה מקורית. וכמעט שלא היה דבר אחד מדבריו שאפשר היה להחליפו בנקל בדברי אחרים. על הכל היתה דרך מוחו ולבו, נצרפה בכור סגולותיו וכשרונותיו - ורק אז באה אצלו בשימוש גם בשביל אחרים. רק אז הוכשרה אצלו לבוא בקהל תלמידיו ומושפעיו. ומכאן גם הסבר להסתייגויות שהיה מביע לעתים ביחס לשיטות ואישים, כי גם בזה היה משום ביטוי מקוריותו - ותו לא. היה בזה משום הבלטת קו דק מן הדק, משום חדירה לבין השיטין ואל תוך השיטין. כי יותר מכל אהב את הבהירות, השקופה, הצלולה, אשר הן שלה הן ולאו שלה לאו. ולכן התרחק מכל ערפל, מכל חשש טשטוש, מכל עב-ענן של מליצות רמות אשר אין מאחוריהן איזה תוכן מבורר, מבוסס, נובע מן המקורות הראשונים, מכיל תמצית השקפה ותמונת חיים. ואת הבהירות שלו שאף להנחיל גם לאחרים, ע''י בירור וסינון, הפשט וניתוח, של דעות ומדות ומעשים. כך למד וכך לימד. כך היה וכך רצה שיהיו גם אחרים.

איש החיים היה. אוהב חיים ורודף חיים. ואצלו ראינו בחוש כיצד מזדהים ממש אהבת חיים ואהבת תורה. כל חייו היו תורתו וכל תורתו הייתה חיים. הביטוי: "תורת חיים" - היה אצלו מציאות. ומכאן רעננותו גם לעת זקנה ושיבה. וגם לעת חולשה ומחלה. תמיד ראינוהו צעיר פורח בעלומיו. מלא תסיסה וסער. שופע חלומות ותכניות למפעלים גדולים. ומוכן להשקיע את כל כוחותיו בביצועם. ולפיכך כה הלהיבה אישיותו לבות בני תורה צעירים, כה הרבתה לתת להם מעוף ומניע לעליה רוחנית-מוסרית גדולה, לבריחה מכל שיגרא וקטנות ונמיכות, להתרומם מעל לכל צמצום. כי הוא פנה לאדם כולו וביקש את האדם כולו. דברים כפשוטם: לא היתה פינת חיים אשר לא הסתכל בה, ולמד איתה, והשתדל להאיר עליה באור התורה. לא היתה פינת אדם אשר לא התענין בה במפולש והשתדל להקרין אותה ועליה באור המוסר. ומגמתו תמיד: לדובב כל כח וכשרון חיוביים, ולהביא לידי גילוי מלא של החיים הפנימיים העשירים. כך חי האדם הגדול הזה, חיים גדולים ועשירים, ושימש בכהונה גדולה של ראש ישיבת סלבודקה, ונכנס אל היכל לפנים מהיכל: היכל הישיבה והיכל האדם.

[נדפס בהנאמן שנה ה-ב]

[פרנצויז]

נדפס ממנו ס' "לקט שיחות מוסר" (ג' כרכים)
https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001116421/NLI

[לבי במערב]

בכ"מ נכתב שמו - הרב חיים יצחק אייזיק; לאידך, ע"ג מצבתו לא נחקק שם זה [וגם הלא שם אביו 'יוסף חיים'].
מי היודע?

[חיים שאול]

אולי נוסף בעת חוליו בסוף ימיו, יש לו גם נכדים הקרויים כך

[אליסף]

מהספר הנחמד "האבא מסלבודקא" התוודעתי שאשת הסבא מסלבודקא שמה גיטל ואילו בתו שמה גוטל אשת ר' אייזיק שר
האין זה מוזר? זה ממש אותו שם!.

[פרנקל תאומים]

מהספר הנחמד "האבא מסלבודקא" התוודעתי שאשת הסבא מסלבודקא שמה גיטל ואילו בתו שמה גוטל אשת ר' אייזיק שר
האין זה מוזר? זה ממש אותו שם!.

אולי גוטל הוא בחולם ומשמעותו שם ה', ואילו גיטל פירושו טובה.

[קרית מלך]

לפני שנים רבות שמעתי סיפור נחמד אודות פקחותו ותבונתו של הגרי"א שר זצ"ל.
בביתו שהה בחור מהישיבה [כנראה שהיה זקוק לעזרה בשלב מסויים, אינני זוכר בדיוק מה היתה הסיבה], בתחילת בואו לבית הגרי"א אמר לו רה"י ראה נא כל ביתי פתוח לפניך והכל עומד לרשותך, מלבד מגירה פלונית בארון הספרים שהנני מבקשך שלא לפתחה.
יצר הסקרנות כמובן בער בבחור הנ"ל ובהזדמנות הראשונה פנה לבדוק מה הסוד הגדול... לפליאתו ראה שבמגירה זו מאוחסנים כל ספרי הראי"ה קוק. מאחר שהוזהר לא לפתוח לא היה לו אפילו עם מי לחלוק את הידיעה ונותר בפליאה גדולה מה משמעות הענין.

כעבור תקופת זמן הזדמן אחד מרבני המזרחי הנכבדים לביתו של הגרי"א זצ"ל ועמד עמו בויכוח עז אודות השיטה, כשהגרי"א העמיד את שיטת החרדים לדבר ה' בכל עוז, במהלך השיחה תקף אותו רב את הגרי"א ואמר לו איך ראש הישיבה יכול בכלל להביע דעה אודות שיטת הרב קוק אם אינו מכיר אפילו את ספריו, וכפי הנראה בארון הספרים של רה"י שאין שם אפילו ספר אחד מתורת הראי"ה.
מיד קרא הגרי"א לבחור הנ"ל ששהה בביתו ואמר לו אמור נא לאורח הנכבד מה מונח במגירה הנ"ל שבארון הספרים... הבחור נבוך מאד אבל אמר את האמת, מיד נסתמו טענותיו של הרב האורח.

כשאותו רב עזב את ביתו של הגרי"א שאלו הבחור מעיקרא מאי קסבר? ענה לו הגרי"א בפקחותו הנפלאה, תראה אם לא הייתי מזהירך שלא לפתוח את המגירה הנ"ל הרי ברגע שהיה נודע לך ששמורים אצלי כל ספרי הראי"ה היית מספר על כך לחבריך בישיבה, מבלי שתהיה לי האפשרות להסביר את מטרתם, והבלבול היה שולט בכם, לכן אמרתי לך שלא לפתוח את המגירה מתוך ידיעה שתפתח אבל לא תעיז לספר מה ראית... כעת כשאזניך שמעו את עמדתי הברורה בענין כבר יכולתי להסתייע בידיעתך בויכוח עם אותו רב.

[נוטר הכרמים]

גירסא שונה קצת אצל ר' שלמה הופמן בא' הספרים.

[מתפעל]

הנה סיפור נפלא מהגאון :


סיפר רבי שלמה לווינשטיין שליט"א, מעשה שהיה עם רבי אייזיק שר זצ"ל, ראש ישיבת סלבודקה.
באחד הימים הלך ראש הישיבה לסדר עניין כלשהו, ונלווה אליו אחד התלמידים.
כשהגיעו לפינת רחוב, הופיעה מן הצד השני אשה צעירה עם עגלה ותינוק בתוכה, ומרוב מהירות כמעט ופגעה ברבי אייזיק.
האשה נבהלה מאוד ומרוב בלבול לא אמרה אף מילת התנצלות..
הגיב הבחור ואמר : "היא חושבת שזו רשות היחיד. איך אפשר לרוץ ככה ברשות הרבים, איה מידת הדרך ארץ?"

אמר רבי אייזיק "אני מדבר אל עצמי ואם תרצה תוכל להקשיב".

"אני חושב, מה עשיתי היום בשביל עצמי ומה בשביל אחרים.
קמתי בבוקר בשביל עצמי, וכי אשאר במיטה כל היום? התלבשתי כדי שלא יהיה לי קר. הלכתי להתפלל, כי יש לי כמה דברים לבקש מהקב"ה. אחרי התפילה אכלתי ארוחת בוקר, כדי שלא אהיה רעב. ישבתי קצת ללמוד גמרא, כי אם לא אלמד, כיצד תראה הצורה היהודית שלי? ועכשיו הלכתי לסדר איזה עניין. כך הגיעה השעה 11 בבוקר ואני לא עשיתי היום דבר בשביל אחרים. הכל בשביל עצמי.
לעומת זאת, האשה הצעירה לא ישנה כל הלילה כדי לטפל בתינוק שלה, וכשסוף סוף נרדמה, קמה בבהלה בשש וחצי, שלחה את בעלה להתפלל במניין, ולקחה על עצמה את העול של סידור הילדים והבית. לקראת שליחתם לבית ספר הכינה סנדוויצ'ים, העירה את הילדים, הלבישה את זה ורחצה את זה וחיפשה את נעליו של השלישי. כשסוף סוף התרוקן הבית, נעמדה להכין משהו לארוחת הצהרים, שיהיה לילדים אוכל מוכן כשיחזרו הביתה בצהרים, ואז רצה להביא את הילד אל המטפלת, כי יש לה מילוי מקום בבית ספר, בשביל להביא כמה פרוטות הביתה.
האם אני, שלא עשיתי היום דבר בשביל מישהו אחר, יכול להטיף מוסר, למי שעדיין לא עשתה היום דבר בשביל עצמה?
[עלון דרשו, פרשת נח, תשע"ח]

ר יצחק אייזיק שר2.jpg (75.52 KiB) נצפה 6770 פעמים

[חרט]

היש מבין מהי הדגשת האותיות בפסוק שעל המצבה?

https://www.hamichlol.org.il/%D7%A8%D7% ... 7%A9%D7%A8

האותיות הן: י א ע ב ש
לכאורה הראשונות זה יצחק אייזיק, האחרונה אולי שר. ע' ב' לא הבנתי.

ע"ב - שנות חייו.
וזה משמעות הפסוק "עד בוא השמש".
לפי המכלול (ומקורות רבים אחרים) אמנם נולד בתרל"ה, אבל לפי מקורות אחרים (מוסדות תורה באירופה עמ' 154) נולד בתרמ"א ושנת פטירתו, תשי"ב, היא שנתו הע"ב (או שכבר נהיה בן ע"ב).

[נוריאל עזרא]

לכאורה הכוונה: יצחק אייזיק עלה בסערה השמימה

וכנזכר שם לפני כן המשפט "עלה בסערה השמימה".

****שוב נמלחתי ונראה לי שאתה צודק, וכנראה גם המשפט "עלה בסערה השמימה" נבחר מהטעם שאתה אמרת. בעניין גילו.

[מן הדרום]

"עַל-כֵּן, יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו, וְאֶת אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ" (ב כד)

רבי שלום זצ"ל אהב לספר את המעשה הבא:

פעם אחת, חלה בנו התינוק במחלת ילדים מדבקת. ההורים לא רצו שהילד ידביק את אחיותיו הקטנות, לכן לקח אותו רבי שלום בעגלה והביאו לביתה של החותנת,עד שיתרפא.

באמצע הדרך הוא פגש את רבי אייזיק שר זצ"ל.

רבי אייזיק התעניין: "רבי שלום, לאן אתה הולך עם הילד?"

רבי שלום עונה: "לשויגער. יש לילד מחלת ילדים מדבקת, אינני רוצה שידביק את שאר הילדות".

אך רבי אייזיק בשלו: "שאלתי לאן אתה הולך?"

רבי שלום חשב שר' אייזיק לא שמע את תשובתו, וחזר עליה באריכות ובסבלנות: "הילד לא בריא, יש לו מחלת ילדים מדבקת. איננו רוצים שהוא ידביק את שאר הילדים, ולכן חשבנו שעד שיבריא, כדאי שלא ישהה בבית שיש בו ילדים קטנים. אנחנו עכשיו בדרך לשויגער"...

"כן, אבל לאן אתה הולך?"... חזר רבי אייזיק ושאל.

ורבי שלום מנסה שוב להסביר, אך ללא הועיל.

אז פונה אליו רבי אייזיק ואומר לו: "אתה מפריד את הילד משאר הילדים- כדי שלא לפגוע בהם ולהזיק להם? אם כך, אתה חתולה!"...

"חתולה??" תמה ר' שלום.

"כן, חתולה. אמור לי, האם החתולה אינה מסורה לגורים שלה? האם היא אינה דואגת להם שלא ינזקו? אם כך, במה אתה שונה ממנה?"...

רבי שלום שם אוזנו כאפרכסת, לשמוע את דברי החכמה והמוסר של רבי אייזיק, ורבי אייזיק ממשיך: "לא, אתה לא חתולה. חלילה! אתה הרי יודע שיש מצוה של 'והלכת בדרכיו', מה הוא גומל חסדים אף אתה גומל חסדים. יש כאן ילדות קטנות שעלולות להידבק מאחיהם החולה, צריכים לעשות איתם חסד, למנוע מהם נזק בגוף, 'לא תעמד על דם רעך'.

את כל זה החתולה אינה עושה. לאדם ולחתולה יש את אותו מניע, אותו רצון, ומה שעושה את ההבדל זו הכוונה. האדם מתכון לעשות חסד, לקיים מצוה. בזה מותר האדם מן הבהמה".

רבי שלום מספר שנפתחו לו העיניים- חסד עושים בבית!!!

כששב מהכולל, שינה את מסלולו. הוא לא הלך הביתה כהרגלו, אלא פנה לכוון הבור בשכונה.

באותה תקופה לא היו ברזים. היו שואבים מים מהבור. הדלי היה כבד, מלא מים. הוא ידע שבאותו זמן אשתו הלכה לבור, לשאוב מים לצרכי הבית. הוא רץ לבור ונשא בעצמו את הדלי.

תמהה הרבנית : "מה קרה? מה יום מיומיים?"

והתשובה לא אחרה לבוא: "רבי אייזיק פתח לי את הראש. חסד עושים גם בבית!"

[לענין]

בספר חסידים מפורש שדברים שבעלי חיים עושים לילדיהם, אז אנשים לא מקבלים עליהם שכר.

[אור עולם]

"עַל-כֵּן, יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו, וְאֶת אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ" (ב כד)

רבי שלום זצ"ל אהב לספר את המעשה הבא:

פעם אחת, ..."

לא הבנתי, האם המסר הוא ש"חסד עושים גם בבית", או שיהודי עושה מעשים טבעיים כביכול ומכוון בהם למצוות?

[מחולת המחנים]

בספר חסידים מפורש שדברים שבעלי חיים עושים לילדיהם, אז אנשים לא מקבלים עליהם שכר.

כנראה הכוונה לספר חסידים סי' קנ"ה
"בניו ובנותיו וקרוביו שאין צדקה שייך בפרנסתם אלא דרך רחמנות".

ולהעיר מגמ' (כתובות דף נ' ע"א) "אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת, וכי אפשר לעשות צדקה בכל עת? דרשו רבותינו שביבנה ואמרי לה רבי אליעזר, זה הזן בניו ובנותיו כשהן קטנים".

וברבינו בחיי בהקדמה לפרשת ויחי:
"ענין הצדקה הוא שיתן אדם משלו למי שצריך. והנה היא מדרגות רבות, יש צדקה שיתן אדם פרוטה לעני מן האומות. גדולה ממנה שיתן לעני ישראל והוא מעניי עיר אחרת. למעלה ממנה שיתננה לעניי עירו שנאמר (שמות כב) את העני עמך, עני שעמך. למעלה ממנה שיתננה לעני קרובו שנאמר (ישעיה נח) ומבשרך לא תתעלם. למעלה ממנה שיפרנס את בניו. וכן אמרו רז"ל מאי דכתיב (תהלים קו) אשרי שמרי משפט עושה צדקה בכל עת, וכי אפשר לו לאדם לעשות צדקה בכל עת אלא זה הזן את בניו ובנותיו כשהם קטנים, למעלה ממנו שהוא מפרנס אביו ואמו שהוא מקיים מצות כבוד אב ואם והיא צדקה גדולה שאין לך למעלה ממנה וכו'".

אמנם עיין בשו"ת באר שבע סי' מ"א שהביא דבבניו קטנים הוא חיוב ואינו צדקה
https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?r ... &pgnum=207

[מטה עז]

בצעירותי אהבתי ללמוד את שיחותיו של רב אייזיק על דור המדבר, שמבאר את חטאיהם שהיו בבחינת מחשבה, ושהסתפקו אם יוכלו לעמוד בדרגה הרוחנית להיות ראויים לכאלה נסים. והוא גם מבאר שהם היו אנוסים בחלק מחטאיהם (בייחוד בבעל פעור שנכשלו בבנות מדין), מחמת השפעות המקום של השיטים ורפידים וכו כמבואר ברש"י. והנה אחרי שנים יותר מצאתי שדבריו אודות השפעות המקום, מבוארים בארוכה אצל האור החיים, ורמ"ד ואלי, וה'לשם', עפ"י דברי הזוהר הק' שמקום המדבר היה מקום טומאה גדול, שגרם להם לחטוא, וזו היתה תכלית המסעות לשבר את הטומאה הזו.
ברם, ביותר מצאתי שכל דבריו אודות חטאי דור המדבר שהם בבחינת מחשבה, שלא ידעו אם יחזיקו מעמד בדרגה הרוחנית הנדרשת, ועל חוסר הבטחון הזה נתבעו, הנה שיטה זו מבוארת בארוכה בדברי ה'לשם', והוא מדייק זאת בין השאר מהמשנה של עשרת הנסיונות של דור המדבר, שרואים שכל החטאים לאחר חטא המרגלים כבר אינם נקראים ניסיונות, עיי"ש בדבריו (דרושי עולם התוהו ח"ב דרוש ה ענף ה), ולענ"ד נראה לכאורה כי זו הוכחה שאין עליה תשובה, ששיחותיו של רב אייזיק היו דברי קבלה מדברי ה'לשם'.

[יבנה]

א״כ יאמר בשמו.

[מיללער]

בספר על רבי אבידור מיללער ראיתי שרבי אייזיק שר ביקר באמעריקא בשנות התר"פ, ואז אירגן ר' יהודה דייוויס שיעורים ושיחות שימסור ר' אייזיק לבחורי אמעריקא, והוא מסר שיעורים פעם בשבוע בהדירה בה התגורר.

בין הבחורים שבאו לשמוע השיעורים היו: ר' נתן ווואכטפויגל, ר' אביגדור מיללער, ר' מרדכי גיפטר, ר' שמואל שעכטער, ר' נחום דרייזין, ר' בנימין לפידות ור' יוסף קמינצקי.

השיעורים היו מי ששיכנעו את הבחורים להגור לאירופה ללמוד בהישיבות שם וכו'


מחפש פרטים נוספים על אותה הביקור ואולי התאריכים המדויקים בה שהה בניו יורק

[יבנה]

הוא הגיע כמה פעמים משנת תרפ״ח ואילך כמבואר כאן: http://www.eilatgordinlevitan.com/kovno ... _sher.html
ועי׳ גם:
https://mishpacha.com/the-american-yesh ... babe-ruth/

[מיללער]

הוא הגיע כמה פעמים משנת תרפ״ח ואילך כמבואר כאן: http://www.eilatgordinlevitan.com/kovno ... _sher.html
ועי׳ גם:
https://mishpacha.com/the-american-yesh ... babe-ruth/

יישר כח

[מטה עז]

בצעירותי אהבתי ללמוד את שיחותיו של רב אייזיק על דור המדבר, שמבאר את חטאיהם שהיו בבחינת מחשבה, ושהסתפקו אם יוכלו לעמוד בדרגה הרוחנית להיות ראויים לכאלה נסים. והוא גם מבאר שהם היו אנוסים בחלק מחטאיהם (בייחוד בבעל פעור שנכשלו בבנות מדין), מחמת השפעות המקום של השיטים ורפידים וכו כמבואר ברש"י. והנה אחרי שנים יותר מצאתי שדבריו אודות השפעות המקום, מבוארים בארוכה אצל האור החיים, ורמ"ד ואלי, וה'לשם', עפ"י דברי הזוהר הק' שמקום המדבר היה מקום טומאה גדול, שגרם להם לחטוא, וזו היתה תכלית המסעות לשבר את הטומאה הזו.
ברם, ביותר מצאתי שכל דבריו אודות חטאי דור המדבר שהם בבחינת מחשבה, שלא ידעו אם יחזיקו מעמד בדרגה הרוחנית הנדרשת, ועל חוסר הבטחון הזה נתבעו, הנה שיטה זו מבוארת בארוכה בדברי ה'לשם', והוא מדייק זאת בין השאר מהמשנה של עשרת הנסיונות של דור המדבר, שרואים שכל החטאים לאחר חטא המרגלים כבר אינם נקראים ניסיונות, עיי"ש בדבריו (דרושי עולם התוהו ח"ב דרוש ה ענף ה), ולענ"ד נראה לכאורה כי זו הוכחה שאין עליה תשובה, ששיחותיו של רב אייזיק היו דברי קבלה מדברי ה'לשם'.

א״כ יאמר בשמו.

לא כל אחד אומר דברים בשם אומרם, ידוע גם הטרור שעשו לרב דסלר באותן שנים, על מקורותיו הלא שגרתיים, ואולי רב איזיק העדיף לא להזכיר את הלשם בפרהסיא בישיבה, ואולי השומעים שרשמו הדברים, אינם מודעים לכל מקורותיו.
בכל אופן יהיה מה שיהיה, כל המהלך הזה של רב אייזיק בדור המדבר, מבואר באר היטב כבר בלשם, ותו לא מידי.

[ר_חיים_הקטן]

בצעירותי אהבתי ללמוד את שיחותיו של רב אייזיק על דור המדבר, שמבאר את חטאיהם שהיו בבחינת מחשבה, ושהסתפקו אם יוכלו לעמוד בדרגה הרוחנית להיות ראויים לכאלה נסים. והוא גם מבאר שהם היו אנוסים בחלק מחטאיהם (בייחוד בבעל פעור שנכשלו בבנות מדין), מחמת השפעות המקום של השיטים ורפידים וכו כמבואר ברש"י. והנה אחרי שנים יותר מצאתי שדבריו אודות השפעות המקום, מבוארים בארוכה אצל האור החיים, ורמ"ד ואלי, וה'לשם', עפ"י דברי הזוהר הק' שמקום המדבר היה מקום טומאה גדול, שגרם להם לחטוא, וזו היתה תכלית המסעות לשבר את הטומאה הזו.
ברם, ביותר מצאתי שכל דבריו אודות חטאי דור המדבר שהם בבחינת מחשבה, שלא ידעו אם יחזיקו מעמד בדרגה הרוחנית הנדרשת, ועל חוסר הבטחון הזה נתבעו, הנה שיטה זו מבוארת בארוכה בדברי ה'לשם', והוא מדייק זאת בין השאר מהמשנה של עשרת הנסיונות של דור המדבר, שרואים שכל החטאים לאחר חטא המרגלים כבר אינם נקראים ניסיונות, עיי"ש בדבריו (דרושי עולם התוהו ח"ב דרוש ה ענף ה), ולענ"ד נראה לכאורה כי זו הוכחה שאין עליה תשובה, ששיחותיו של רב אייזיק היו דברי קבלה מדברי ה'לשם'.

א״כ יאמר בשמו.

ידוע גם הטרור שעשו לרב דסלר באותן שנים, על מקורותיו הלא שגרתיים

לא ידעתי על זה, אולי אתה יכול לפרט לנו? אולי לפתוח על זה אשכול חדש?

[מטה עז]

לא ידעתי על זה, אולי אתה יכול לפרט לנו? אולי לפתוח על זה אשכול חדש?

אולי הניסוח שבחרתי מוגזם מעט, אבל ידוע שהרב דסלר היה מצטט ספרי חסידות וספרי קבלה, עד שנאמר לו בישיבה שזה לא מתאים לסגנון שיחת מוסר ליטאית בישיבת פוניבז', ונעשה כעין הסכם שהוא יאמר את השיחות כדרכו הקדושה, אך מבלי לצטט דברים בשם אומרם (אעלה את המקור שנשמט ממני כעת, למרות שזה ידוע ומסופר בכמה וכמה מקורות, ולא ידעתי שיש בזה חידוש).

הדברים המשיכו גם לאחר פטירת הרב דסלר, כאשר הרב שך זצ"ל התנגד בישיבות (ברמה מסוימת) לסגנון בעלי "המחשבה" (רבי משה שפירא ורבי שמשון פינקוס), ורצה שיגידו מוסר בסגנון רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל, וכשאמרו לו שהם מסתמכים על הרב דסלר, אמר בתוקף "אין הלכה כרב דסלר", וכן אמר למי שאמר לו שקיבל את דרך "המחשבה" מרבי יצחק (הוטנר), כן... ורבי יצחק מרבי אברהם יצחק...

[מיללער]

בספר על רבי אבידור מיללער ראיתי שרבי אייזיק שר ביקר באמעריקא בשנות התר"פ, ואז אירגן ר' יהודה דייוויס שיעורים ושיחות שימסור ר' אייזיק לבחורי אמעריקא, והוא מסר שיעורים פעם בשבוע בהדירה בה התגורר.

בין הבחורים שבאו לשמוע השיעורים היו: ר' נתן ווואכטפויגל, ר' אביגדור מיללער, ר' מרדכי גיפטר, ר' שמואל שעכטער, ר' נחום דרייזין, ר' בנימין לפידות ור' יוסף קמינצקי.

השיעורים היו מי ששיכנעו את הבחורים להגור לאירופה ללמוד בהישיבות שם וכו'


מחפש פרטים נוספים על אותה הביקור ואולי התאריכים המדויקים בה שהה בניו יורק

תשוח"ח לכל העונים - קבלתי כמו"כ מודעות ופרטים וכנראה היה כאן מס' פעמים

הנה מודעה אחת משנת תרצ"ב

[יבנה]

אולי הניסוח שבחרתי מוגזם מעט, אבל ידוע שהרב דסלר היה מצטט ספרי חסידות וספרי קבלה, עד שנאמר לו בישיבה שזה לא מתאים לסגנון שיחת מוסר ליטאית בישיבת פוניבז', ונעשה כעין הסכם שהוא יאמר את השיחות כדרכו הקדושה, אך מבלי לצטט דברים בשם אומרם (אעלה את המקור שנשמט ממני כעת, למרות שזה ידוע ומסופר בכמה וכמה מקורות, ולא ידעתי שיש בזה חידוש).

הדברים נמצאים בקדשי יהושע הובא כאן http://forum.otzar.org/viewtopic.php?p= ... 3b#p276874

[ברשילא]

מאמר מיוחד ונפלא מאת הרב צבי קפלן ז"ל. כולל תיאורים חיים ושמועות בשם ר' אייזיק.
מתוך כתה"ע מבוע גליון יט (תשמ"ה).

[אליסף]

מאמר מיוחד ונפלא מאת הרב צבי קפלן ז"ל. כולל תיאורים חיים ושמועות בשם ר' אייזיק.
מתוך כתה"ע מבוע גליון יט (תשמ"ה).

נפלא! יישר כחך!

[איש_ספר]

מאמר מיוחד ונפלא מאת הרב צבי קפלן ז"ל. כולל תיאורים חיים ושמועות בשם ר' אייזיק.
מתוך כתה"ע מבוע גליון יט (תשמ"ה).

טיבותא לשקיה ! יש"כ!

לקראת הסוף רומז רצ"ק על קנאותו. בספר שיצא על תלמידו ר"ש הופמן, מוזכר שהחוג המבוגרים שהקיפו את ר' אייזיק, ר"א שאולזון (בר-שאול) ר"ב ליפקין ועוד היו מושפעים מהגותו של הרב קוק, ומאד המר להם ביקורתו של רא"ש על הגותו ואף חשדוהו שאינו יורד לסו"ד, ויש שם סיפור נחמד סביב זה.