היוקח מגבור מלקוח

[מעיין]

היקח מגבור מלקוח וכו' ישעי' מט כד
ברד"ק בשם אביו מפרשו בפשיטות ולא כתמיה אף שההא בחטף.
וצ"ע שלא הביאו במכלול בין הבאים לאמיתת הדברים
ועוד תמהתי שמה שחשב שם במכלול בין הבאים לאמיתת הדברים הנגלה נגליתי, המן הסלע, הרצחת וגם ירשת, הביא שאביו כתב כן בשם יש מפרשים אבל הוא עצמו פירשם כולם בתמיה.
משמע שאביו נטה שאין יוצא מן הכלל, וצ"ע מהרד"ק בשם אביו בהיוקח מגבור מלקוח.
ועוד צ"ע מספר זכרון של ר' יוסף קמחי מאביו של רד"ק שמשמע שגם הוא ז"ל סבר בהנגלה נגליתי שהוא לאמתת, ושמא חזר בו.

[כדכד]

לא כל כך קשה
אולי לא שסבר שאין יוצאים מן הכלל
אלא שאלו אינם היוצאים אבל "היוקח מגבור מלקוח" הוא כן יוצא מן הכלל

[מעיין]

החידוש הוא שגם בפסוק היוקח מגבור מלקוח פירשו רש"י ושאר מפרשים כתמה.
ומהמכלול משמע שאם יש לפרש כתמה בפשיטות לא פרשינן בדוחק לאמיתת הדברים
שוב התבוננתי שאף רד"ק אם שאינו מפרשו כרש"י, מ"מ הוא מפרשו בלשון שאלה קצת ובפרט שבסיפא דקרא כתיב אם שהיא ודאי לשון שאלה.

[במסתרים]

רד"ק בשם אביו מפרשו בפשיטות ולא כתמיה אף שההא בחטף.

ודאי שאין הה"א לידיעה שלא תבוא בד"כ בפועל עתיד.
וא"כ האות עצמה צריכה פירוש. למה הדיוק דוקא ע"פ נקודתה?

לא עיינתי כלל.

[מעיין]

צדקת! טעיתי