תעלומת הבנש"ק

[האיש מרדכי]

מי לא זוכר את הבאלאגאן של הנוכל שהתיימר לזייף היוחסין, בכל מספר חדשים זייף את יחוסו מחדש גג על גג..., ונתגלה זיופו מלפני כמה שנים,
זכורני שבראשית דרכו, 'המציא' האיך שהוא נכד לבעל התפארת שמואל מאלכסנדר, ששרד המלחמה, בהיותו בן בתו בשם בוימגאלד, שרק הוא שרד ....., ואולי המעשה הזה היא המשך לבאבקעס הנ"ל
ראה כאן: https://www.ivelt.com/forum/viewtopic.p ... 4&start=25
וכאן:
https://www.ivelt.com/forum/viewtopic.p ... 3&start=50

אגב:
א. לאחר השואה היה יהודי די מפורסם שטען שהוא אחיינו של אחד מגאוני פולין המפורסמים - הוא נשא את שם משפחת אותו גאון, אך חלק מהמבינים טענו שזו המצאה. לא ברור.

ב. בארץ ישראל שלאחר השואה התגורר יהודי שטען שהוא בן אחר בן לרבי העניך מאלכסנדר, והמבינים הפריכו זאת מכל וכל. יש לו משפחה ענפה שהקים אחרי השואה.

ג. אחד מאדמור"י ארץ ישראל לאחר השואה [עם מעט חסידים, אבל היה נחשב כאיש צדיק, ניצול שואה], הידר ליקח חתנים רק בנשקי"ם. אבל לאחת מבנותיו לקח ממשפחה פשוטה. המכירים מספרים כל השנים, שאבי הבחור סיפר לו שהוא נכד לגזע ... [- אחד מצדיקי פולין המפורסמים], וכך נהיה השידוך. ורק לאחר מכן נודע לאותו אדמו"ר שרימוהו, והוא מאוד אכל את הלב.

[ד. וזה עוד לפני שנגענו בכאלו שניצלו את השואה לספח לעצמם לאו דווקא יחוס, אלא דברים אחרים חמורים יותר...].

[פרנקל תאומים]

הסופר ארי סמית [- ר' משה אורנשטיין] שמביא את הסיפור בספרו "אבא" ח"ב, ושבעצמו ראיין את לייזער קאין, , הוא ראש ישיבת חב"ד בנתניה..

וחזר הדין..
מעשה בארי סמית שסיפר סיפור..

[האיש מרדכי]

ה) ואחרי כל אלה איך זה שאין אפשרות לברר פרטים על פרופסור העלום. הרי לפי הסיפור בהכרח הועבר לקבר ישראל על ידי חסידי חב"ד. ובכן מי היה שליח חב"ד בפריז ובנותיה בשנת תש"מ? האם מישהו שמע ממנו על משימה מהרבי בשנת תש"מ להעביר פלוני מבית קברות נוצרי לבית הקברות היהודי?

בענין קושייתך החמישית:
סמוך על הרבי מחב"ד, שלפני ששלח שלוחיו להעביר הקבר של אותו בנש"ק, הזהיר / דאג שהסיפור לא יצא מהם.
הוא היה מספיק אחראי.
בענין יתר קושיותיך: ניתן לחיות עימהם...

[האיש מרדכי]

וכיון שממשיכים לדון, אציין ששמעתי מאחד שקצת יותר 'מתוקשר' ממני -שבפורומים שונים הובילו את החצים לבית גור.

איך זה יתכן שקשור לגור?

לאמרי אמת מגור, שהיה הרבי האחרון מגור לפני השואה - וגם מעט לאחריה, היו רק ה' בנים:
ג' בנים ששרדו השואה והתפרסמו בארץ ישראל [ הבית ישראל, הלב שמחה, הפני מנחם],
וב' בניו הגדולים - ר'מאיר הי"ד - שבשנת תשלח היה אמור להיות כבר כבן 95, דבר שכלל לא מתקרב למתואר בסיפור. ור' איטשע -שנפטר כחמש שנים לפני השואה.

כך שאין היתכנות לכך.

אך בלי קשר: אולי קאין מתוך אחריות [או שהוזהר על ידי אותו בנש"ק] שינה במקצת את הסיפור, ואת הפרטים של אותו בנש"ק, כדי שיקשה לזהות את האיש. אם אכן, זה מרחיב מאוד את האפשרויות, עד אין קץ.

[זאב ערבות]

האם בנש"ק צריך להיות בן דווקא, האם לא יתכן שהוא נכד

בספר בו הובא המעשה [הספר אבא, ח"ב], מספר שהיה "בן" של רבי גדול וכו'.

אני מצטט הודעה זו שלך למרות שדברי מתיחסים לכל שלשת הציטוטים שאתה מביא מדברי (ובעקיפין לשאר הערותיך כאן שהם כמחצית או יותר מכל הערותיך בפורום מאז הצטרפותך).
ובכן נראה שמסיבה זו או אחרת נכנסת לאשכול ולא עקבת כפי הראוי אחר סדר הזמנים של ההודעות, לו היית עושה זאת היית שם לב שההשגה הראשונה שלי על דרום אפריקה ותחנת ביניים הלכה על הנוסח שהובא בתחילת האשכול, לאחר מכן התפתח האשכול ונוספו פרטים אחרים ושינו את הגירסא מדרום אפריקה לפריז וכו' וכו', אך משנה ראשונה נשארה במקומה. והערת אגב: כאשר חוקרים נאשמים ומרשיעים ועדים לפני משפט עושים הצלבה לראות עם יש סתירות בדברים, בסיפור הזה יש כ"כ הרבה סתירות ועדויות סותרות ובעיות מבעיות אחרות שהפסקתי להשתתף בו שכן הוא ללא ספק סיפור בדוי עם אולי איזה גרעין אמת, וייש"כ לרב המתעמק שעושה עבודה טובה בענין.
ובקשר לחנוך בן ארזה, מדוע לא תברר אצל בני משפחתו וכמעט אין ספק בלבי שחלקו בסיפור בדוי בצורה זו או אחרת. יתכן שהוא היה במטוס (בהניח שהסיפור בכלל נכון) ושם נפגשו, אך מנין ששהו באותו מלון? הדברים האלו מתוכננים מראש, וכבר ציינתי שלא מסתבר (שוב בהניח שהסיפור נכון) שחנוך ידפוק בחצוןת הלילה בדלתו של מי שרק כעת הכיר כאשר יודע שאשתו עמו ושיצפה שבדיוק הוא ירצה להתרענן וילכו לטייל סתם כך ברחובות פריז. ולפי הסיפור ביום המחרת חנוך טס לאן שטס ולא נראה שנפגשו יותר אז מנין לחנוך לדעת מה היה המשך הסיפור?
ובכלל, מדוע לעשות סתם כך חניית ביניים בפריז, באותם ימים כבר היו מטוסים שיכלו לעשות את הטיסה עם חניית ביניים לתדלוק ויתכן מאוד שכבר היו טיסות ישירות עם הגמבו. ובאופן כללי, קצת חשוד איך שאתה מנסה להכריח את נכונות הסיפור ולהפריך את כל הבעיות שיש בו.

[פרנקל תאומים]

וכיון שממשיכים לדון, אציין ששמעתי מאחד שקצת יותר 'מתוקשר' ממני -שבפורומים שונים הובילו את החצים לבית גור.

איך זה יתכן שקשור לגור?

לאמרי אמת מגור, שהיה הרבי האחרון מגור לפני השואה - וגם מעט לאחריה, היו רק ה' בנים:
ג' בנים ששרדו השואה והתפרסמו בארץ ישראל [ הבית ישראל, הלב שמחה, הפני מנחם],
וב' בניו הגדולים - ר'מאיר הי"ד - שבשנת תשלח היה אמור להיות כבר כבן 95, דבר שכלל לא מתקרב למתואר בסיפור. ור' איטשע -שנפטר כחמש שנים לפני השואה.

כך שאין היתכנות לכך.

מה מסובך?
בן של ה"בית ישראל" (תיאורטית כמובן). לפני השואה היו לו בן ובת (ולפי הידוע נעקה''ש).

אך בלי קשר: אולי קאין מתוך אחריות [או שהוזהר על ידי אותו בנש"ק] שינה במקצת את הסיפור, ואת הפרטים של אותו בנש"ק, כדי שיקשה לזהות את האיש. אם אכן, זה מרחיב מאוד את האפשרויות, עד אין קץ.

ואולי ואולי ואולי ואולי...
ואולי הכל עורבא פרח וסיפורי בדים?

[זאב ערבות]

ואולי ואולי ואולי ואולי...
ואולי הכל עורבא פרח וסיפורי בדים?

וכן ושמעתי, ושמע, ושמע ממי ששמע ששמע ממישהו ששמע וכן הלאה שמועות משמועות שונות וכבר כתבתי לעיל שניתן לפתור את כל התעלומה ע"י פניה לאונברסיטת סורבון ולברר אצלם, מן הסתם ישמחו לשתף פעולה.
ודרך אגב, שימו לב שבין לבין ההודעה המקורית נערכה פעמיים וקוצרה ונשמטו ממנה פרטים ביניהם מעורבתו של חנוך בן ארזה בסיפור ועוד פרטים שכנראה מפריעים להתקבלות הסיפור כאוטנטי.

[האיש מרדכי]

האם בנש"ק צריך להיות בן דווקא, האם לא יתכן שהוא נכד

בספר בו הובא המעשה [הספר אבא, ח"ב], מספר שהיה "בן" של רבי גדול וכו'.

אני מצטט הודעה זו שלך למרות שדברי מתיחסים לכל שלשת הציטוטים שאתה מביא מדברי (ובעקיפין לשאר הערותיך כאן שהם כמחצית או יותר מכל הערותיך בפורום מאז הצטרפותך).
ובכן נראה שמסיבה זו או אחרת נכנסת לאשכול ולא עקבת כפי הראוי אחר סדר הזמנים של ההודעות, לו היית עושה זאת היית שם לב שההשגה הראשונה שלי על דרום אפריקה ותחנת ביניים הלכה על הנוסח שהובא בתחילת האשכול, לאחר מכן התפתח האשכול ונוספו פרטים אחרים ושינו את הגירסא מדרום אפריקה לפריז וכו' וכו', אך משנה ראשונה נשארה במקומה. והערת אגב: כאשר חוקרים נאשמים ומרשיעים ועדים לפני משפט עושים הצלבה לראות עם יש סתירות בדברים, בסיפור הזה יש כ"כ הרבה סתירות ועדויות סותרות ובעיות מבעיות אחרות שהפסקתי להשתתף בו שכן הוא ללא ספק סיפור בדוי עם אולי איזה גרעין אמת, וייש"כ לרב המתעמק שעושה עבודה טובה בענין.
ובקשר לחנוך בן ארזה, מדוע לא תברר אצל בני משפחתו וכמעט אין ספק בלבי שחלקו בסיפור בדוי בצורה זו או אחרת. יתכן שהוא היה במטוס (בהניח שהסיפור בכלל נכון) ושם נפגשו, אך מנין ששהו באותו מלון? הדברים האלו מתוכננים מראש, וכבר ציינתי שלא מסתבר (שוב בהניח שהסיפור נכון) שחנוך ידפוק בחצוןת הלילה בדלתו של מי שרק כעת הכיר כאשר יודע שאשתו עמו ושיצפה שבדיוק הוא ירצה להתרענן וילכו לטייל סתם כך ברחובות פריז. ולפי הסיפור ביום המחרת חנוך טס לאן שטס ולא נראה שנפגשו יותר אז מנין לחנוך לדעת מה היה המשך הסיפור?
ובכלל, מדוע לעשות סתם כך חניית ביניים בפריז, באותם ימים כבר היו מטוסים שיכלו לעשות את הטיסה עם חניית ביניים לתדלוק ויתכן מאוד שכבר היו טיסות ישירות עם הגמבו. ובאופן כללי, קצת חשוד איך שאתה מנסה להכריח את נכונות הסיפור ולהפריך את כל הבעיות שיש בו.

במחילה, אתה לוקח מדי ללב...
אין לי דעה אם הסיפור אמת או לא.
רק ציינתי "בקרירות" הערה על הערותיך.
ונכון שלא עברתי על כל עשרות התגובות טרם הערתי על דבריך. ראיתי מה שכתבת אז הערתי ספיציפית.

אין לי - לעומתך - נטיה רגשית ענקית לאמת או להכחיש את הסיפור, חוץ מנטיה קטנה לאקשן מסעיר אם יש דברים בגו...

ועימך הסליחה

[האיש מרדכי]

וכיון שממשיכים לדון, אציין ששמעתי מאחד שקצת יותר 'מתוקשר' ממני -שבפורומים שונים הובילו את החצים לבית גור.

איך זה יתכן שקשור לגור?

לאמרי אמת מגור, שהיה הרבי האחרון מגור לפני השואה - וגם מעט לאחריה, היו רק ה' בנים:
ג' בנים ששרדו השואה והתפרסמו בארץ ישראל [ הבית ישראל, הלב שמחה, הפני מנחם],
וב' בניו הגדולים - ר'מאיר הי"ד - שבשנת תשלח היה אמור להיות כבר כבן 95, דבר שכלל לא מתקרב למתואר בסיפור. ור' איטשע -שנפטר כחמש שנים לפני השואה.

כך שאין היתכנות לכך.

מה מסובך?
בן של ה"בית ישראל" (תיאורטית כמובן). לפני השואה היו לו בן ובת (ולפי הידוע נעקה''ש).

אך בלי קשר: אולי קאין מתוך אחריות [או שהוזהר על ידי אותו בנש"ק] שינה במקצת את הסיפור, ואת הפרטים של אותו בנש"ק, כדי שיקשה לזהות את האיש. אם אכן, זה מרחיב מאוד את האפשרויות, עד אין קץ.

ואולי ואולי ואולי ואולי...
ואולי הכל עורבא פרח וסיפורי בדים?

הכל יתכן,
אבל לא מסתדר עם דברי המספר בספרו, שמדובר בבן של אחד מהאדמורי"ם בפולין שלפני השואה.

הבית ישראל החל להנהיג רק אחרי השואה.

חוץ מאם נאמר שהמספר שינה במכוון פרטים כדי שלא יזהו. אבל אם אכן, אז החשד כבר מתרחב כמעט לכל משפחות האדמורים / ראשי הישיבות בפולין, גליציה, הונגריה, ליטא, ועוד..

[לבי במערב]

. . בסיפור הזה יש כ"כ הרבה סתירות ועדויות סותרות ובעיות מבעיות אחרות שהפסקתי להשתתף בו שכן הוא ללא ספק סיפור בדוי עם אולי איזה גרעין אמת, וייש"כ לרב המתעמק שעושה עבודה טובה בענין.

יש כאן בעיקר פטפטת וברברת, דיונים ענפים על שמועות מוזרות שמופרחות, בלי לעיין במקור הדברים.
אבל, כמובן, העיקר הוא שכבר הכריע כת"ר (עוד קודם שעיין בסיפור ופרטיו!) ש"הוא ללא ספק[!] סיפור בדוי עם אולי[!] איזה גרעין אמת".

[רציני]

עוד סיפור לא קשור לסיפור שלנו:
לפני כחמש שנים סיפר לי חסיד סטמר שפגש בחו"ל איזה פקיד במלון יהודי שעומד להתחתן עם גויה ר"ל, החסיד הלך להוריו של אותו האיש והם טענו שהם צאצאים של אחד מאדמור"י גור, החסיד סטמר הלך לאיזה חסידי גור סיפר להם, הם טענו שלא שייך שהוא צאצא של אחד מאדמור"י גור, אבל היה להם איזה אפשרות רחוקה, אז סידרו לפקיד הנ"ל כרטיסי טיסה לארץ כדי שהחסידות בארץ כבר תדאג לו.
כאן נשארתי בסיפור. איני יודע אם בסוף הוא נסע לארץ, אם התחתן או לא. אם התגלה שהוא כן צאצא או לא.
[אני מנצל הזדמנות זאת כדי לנסות לפתור את סקרנותי מאותו סיפור].

[לבי במערב]

. . וכבר כתבתי לעיל שניתן לפתור את כל התעלומה ע"י פניה לאונברסיטת סורבון ולברר אצלם, מן הסתם ישמחו לשתף פעולה.

כפי שציינתי כבר - העיסוק בזיהוי נשוא המעשה אינו ראוי לפענ"ד, אך לא אדע מנין ההנחה שבבסיס התיבות המודגשות.

[זאב ערבות]

. . בסיפור הזה יש כ"כ הרבה סתירות ועדויות סותרות ובעיות מבעיות אחרות שהפסקתי להשתתף בו שכן הוא ללא ספק סיפור בדוי עם אולי איזה גרעין אמת, וייש"כ לרב המתעמק שעושה עבודה טובה בענין.

יש כאן בעיקר פטפטת וברברת, דיונים ענפים על שמועות מוזרות שמופרחות, בלי לעיין במקור הדברים.
אבל, כמובן, העיקר הוא שכבר הכריע כת"ר (עוד קודם שעיין בסיפור ופרטיו!) ש"הוא ללא ספק[!] סיפור בדוי עם אולי[!] איזה גרעין אמת".

ואפילו אם לא "אולי" והגרעין אמת, מה זה משנה כל התפאורה מסביב והחיטוט אחר פרט זה או אחר או אחר שמועה זו או אחרת, ואם זה היה רוח הקודש או לא רוח הקודש, אין דברים יותר חשובים בחיים להתעסק עמם.

[לבי במערב]

אכן לפענ"ד אין בכך צורך כ"כ (וטעם תגובותי באשכול הלא הוא מבואר לעיל).

[זאב ערבות]

במחילה, אתה לוקח מדי ללב...
אין לי דעה אם הסיפור אמת או לא.
רק ציינתי "בקרירות" הערה על הערותיך.
ונכון שלא עברתי על כל עשרות התגובות טרם הערתי על דבריך. ראיתי מה שכתבת אז הערתי ספיציפית.

אין לי - לעומתך - נטיה רגשית ענקית לאמת או להכחיש את הסיפור, חוץ מנטיה קטנה לאקשן מסעיר אם יש דברים בגו...

ועימך הסליחה

אינך צריך לבקש סליחה מכיוןן שאיני לוקח כלל וכלל לב ובוודאי לא נטיה רגשית ענקית (מעניין איך זה שיש כ"כ הרבה פסיכולוגים כאן שיודעים לנתח את רגשות המשתתפים) אלא רק משתעשע כאן עם שאר חברי הפורום. לו הייתי לוקח ללב דברים שקורים בפורום כבר מזמן הייתי בצרות, ולידיעתך אף אני רק כותב בקרירות (ואולי כדאי שתעיין באשכול בדידי הווה עובדא את הסיפורים שבדידי הוו עובדא ולא עורבא פרח)
ושוב עצה ידידותית (מכיוון שאף אני מכויתי מכך בעבר): לפני שאתה קופץ לקלחת ולהגיב כדאי לעשות קצת עבודת בית ולקרוא את הדברים מתחילתם, אחרת אין לאקשן שלך משמעות.

[ונתנו ידידים]

ובקשר לחנוך בן ארזה, מדוע לא תברר אצל בני משפחתו וכמעט אין ספק בלבי שחלקו בסיפור בדוי בצורה זו או אחרת. יתכן שהוא היה במטוס (בהניח שהסיפור בכלל נכון) ושם נפגשו, אך מנין ששהו באותו מלון? הדברים האלו מתוכננים מראש, וכבר ציינתי שלא מסתבר (שוב בהניח שהסיפור נכון) שחנוך ידפוק בחצוןת הלילה בדלתו של מי שרק כעת הכיר כאשר יודע שאשתו עמו ושיצפה שבדיוק הוא ירצה להתרענן וילכו לטייל סתם כך ברחובות פריז. ולפי הסיפור ביום המחרת חנוך טס לאן שטס ולא נראה שנפגשו יותר אז מנין לחנוך לדעת מה היה המשך הסיפור?

אתה חוזר על הבעיה הזה שאשתו עמו שוב ושוב, דא עקא לא קראת את הכתבה שכתוב בה מפורש שאשתו לא נסע עמו ולא היתה עמו.

[בברכה המשולשת]

א. אני כן מגדיר זאת רוה"ק. ב. ככה"נ כתר"ה שליט"א קורא "טהרת המחשבה" למה שאני הקטן מגדיר כרוה"ק.

וכת"ר שי' מעמיד ומקשה? אתמהה.

ניסיתי לכתוב בעדינות, ואני מבין שלא הובנתי. סליחה.
ההגדרה של ידיעת מחשבות הזולת היא רוח הקודש. אם כתר"ה שליט"א קורא לזה טהרת המחשבה, לאפוקי רוה"ק, אז השם שנתן כתר"ה שליט"א תמוה מאוד בעיניי, וכמדומני שבעיני רבים.
כך שאין כאן מעמיד ומקשה מצידי, אלא מקשה מההבנה הרגילה של הלשון.

[בברכה המשולשת]

"סוג כזה" הוא סיפור ממנו עולה שלאדמו"ר (כלשהו. לאו דווקא אדמו"ר מסויים) יש רוח הקודש.

לא נדמה לי שמישהו הוכיח אי־פעם שיש יותר סיפורי נסים מזויפים, מסיפורים בדרך הטבע.
ויפה לימדנו מכחיש הסיפורים הנודע ר"י מונדשיין ע"ה, שלכל לראש יש לבדוק את אמינותו הכללית של המספר, ורק לאחמ"כ לחפש בפרטים.
אא"כ מדובר במי ששולל אפשרות של רוה"ק וכיו"ב אצל אדמו"רים (דווקא אדמו"רים? סיפורי רוה"ק על רבנים וראשי ישיבות יותר אמינים?).

כשחז"ל מספרים לנו משהו ניסי, אז בהגדרה דבריהם אמת (אלא שיש פעמים רבות מחלוקות בין המפרשים איך לפרש דבריהם, בכל מקרה לפי עניינו).
ככל שמעשה ניסי מאוחר יותר מימי חז"ל, כך אמינותו פוחתת (אא"כ זה סיפור מאוחר על מעשה קדום, שאז זה עוד פחות אמין).

החילוק בין אדמורי"ם לראשי ישיבות ורבנים הוא שמספר הסיפוריים הניסיים על אדמורי"ם הוא גדול הרבה יותר, לכן יש יותר סיפורים חשודים לגביהם. ואה"נ, גם מעשה ניסים על רב או על ראש ישיבה הוא חשוד באותה מידה.

לא ענית על עיקר השאלה (מה ההבדל בין סיפורי נסים לשאינם כאלו).

סיפור ניסי הוא יוצא מגדר הסביר, כי נס הוא דבר השייך בעיקרון לנביא, או (במקרים מסויימים, המפורטים בחז"ל) לחז"ל.
נכון שיש גם סיפורי ניסים אחרי חז"ל, אבל שם זה דבר שאיננו בגדר הסבירות, כי הוא חריג מעצם מהותו, ולכן כדי להאמין בסיפור כזה, צריך הטוען לו להוכיח אותו, ולא מי שאיננו מקבל טיעון על סיפור כזה.

[זאב ערבות]

ובקשר לחנוך בן ארזה, מדוע לא תברר אצל בני משפחתו וכמעט אין ספק בלבי שחלקו בסיפור בדוי בצורה זו או אחרת. יתכן שהוא היה במטוס (בהניח שהסיפור בכלל נכון) ושם נפגשו, אך מנין ששהו באותו מלון? הדברים האלו מתוכננים מראש, וכבר ציינתי שלא מסתבר (שוב בהניח שהסיפור נכון) שחנוך ידפוק בחצוןת הלילה בדלתו של מי שרק כעת הכיר כאשר יודע שאשתו עמו ושיצפה שבדיוק הוא ירצה להתרענן וילכו לטייל סתם כך ברחובות פריז. ולפי הסיפור ביום המחרת חנוך טס לאן שטס ולא נראה שנפגשו יותר אז מנין לחנוך לדעת מה היה המשך הסיפור?

אתה חוזר על הבעיה הזה שאשתו עמו שוב ושוב, דא עקא לא קראת את הכתבה שכתוב בה מפורש שאשתו לא נסע עמו ולא היתה עמו.

משנה ראשונה לא זזה ממקומה, דברי מתיחסים להודעה הראשונה שהתפרסמה כאן ושכעת צונזרה. כל שאר הנוסחאות לא מעלות ולא מורידות. בא מאן דהו ומפרסם כאן סיפור עם עובדות שלא מסתברות והנה באו אחרים ומראים שאף הנוסחאות האחרות מלאות בחורים ויש המתעקשים שהסיפור אמיתי. מה אמור אדם מן הצד לחשוב.

[בברכה המשולשת]

באגב, ראיתי בזמנו בספר תורת חיים עה"ת מבית בריסק [אינו באוצר ואינו תח"י], כמדומה לגבי מעשה עם הבית הלוי, שלהכיר על כלי אם הוא טבול או על פירות אם מעושרים ואוכל אם הוא כשר [וכיו"ב מענייני איסור והיתר טומאה וטהרה, ויל"ע לגבי בהמה חיה אם היא טריפה וכיו"ב, וגם בזה יש מעשה ידוע עם אחד הצדיקים בקטנותו] הוא דבר קל ואינו רוה"ק כלל, אלא תלוי בטהרה וירא"ש, וכמדומה יש כזאת מהחידושי הרי"ם.

מסופר גם בפשטות על מרן הגראז"מ זצ"ל בספר בדרך עץ החיים.

[מחשבה אחת]

סיפור ניסי הוא יוצא מגדר הסביר, כי נס הוא דבר השייך בעיקרון לנביא, או (במקרים מסויימים, המפורטים בחז"ל) לחז"ל.
נכון שיש גם סיפורי ניסים אחרי חז"ל, אבל שם זה דבר שאיננו בגדר הסבירות, כי הוא חריג מעצם מהותו, ולכן כדי להאמין בסיפור כזה, צריך הטוען לו להוכיח אותו, ולא מי שאיננו מקבל טיעון על סיפור כזה.

יש צדיקים שכל ארחם ורבעם היה ניסי, ולא היה רגע אחד שלא התרחש עמם דבר פלאי, ולדידם זהו הסביר. ולכן, אם תרצה לומר שלא התרחש נס, עליך להוכיח זאת!

[ונתנו ידידים]

ובקשר לחנוך בן ארזה, מדוע לא תברר אצל בני משפחתו וכמעט אין ספק בלבי שחלקו בסיפור בדוי בצורה זו או אחרת. יתכן שהוא היה במטוס (בהניח שהסיפור בכלל נכון) ושם נפגשו, אך מנין ששהו באותו מלון? הדברים האלו מתוכננים מראש, וכבר ציינתי שלא מסתבר (שוב בהניח שהסיפור נכון) שחנוך ידפוק בחצוןת הלילה בדלתו של מי שרק כעת הכיר כאשר יודע שאשתו עמו ושיצפה שבדיוק הוא ירצה להתרענן וילכו לטייל סתם כך ברחובות פריז. ולפי הסיפור ביום המחרת חנוך טס לאן שטס ולא נראה שנפגשו יותר אז מנין לחנוך לדעת מה היה המשך הסיפור?

אתה חוזר על הבעיה הזה שאשתו עמו שוב ושוב, דא עקא לא קראת את הכתבה שכתוב בה מפורש שאשתו לא נסע עמו ולא היתה עמו.

משנה ראשונה לא זזה ממקומה, דברי מתיחסים להודעה הראשונה שהתפרסמה כאן ושכעת צונזרה. כל שאר הנוסחאות לא מעלות ולא מורידות. בא מאן דהו ומפרסם כאן סיפור עם עובדות שלא מסתברות והנה באו אחרים ומראים שאף הנוסחאות האחרות מלאות בחורים ויש המתעקשים שהסיפור אמיתי. מה אמור אדם מן הצד לחשוב.

אך לא ולא.
התיאוריה שלך שהוא נסע עם אשתו לא היה כתוב בשום מקום לא בהודעה הראשונה ולא שלאחריה, והפעם הראשונה שאתה הקשית את זה היה אחרי שהכתבה הובאה וקראת את זה והיה לך טעות בהבנת הנקרא.
ועוד שההודעה הראשונה סופר ע"י מישהו מפי השמועה, הכתבה הוא הנוסחאות הפורמלית ולפני שאתה מגיב ומקשה מצופה ממך מידות בסיסיות לקרוא אותו.
דרך אגב מכל הקושיות שהוקשו כאן לא היה כמעט אחד שהיה בו תוכן.

[בתבונה]

אם טוענים שהסיפור לא מדויק ורק גרעין של אמת טמון בו.

בהתחשב בכך שכל המעורבים בסיפור כבר הלכו לעולמם, והכל ספקולציות

יתכן שמדובר במנדל הורנשטיין, גיסו של הרבי מלובביץ האחרון וחתנו של הרייץ.

ידוע שמנדל הורנשטיין למד באוניברסיטה בפריז עוד לפני השואה, (ויש טענה שהוא לא היה כל כך דתי), ההנחה היא שהוא נרצח בשואה, אבל זה לא הוכח בבירור.

ייתכן שהוא נותר בחיים, הפך לפרופ' וחידש קשר עם גיסו שנהיה הרבי מלובביץ' והם גם ניהלו שיחות טלפוניות.
אפשר שהם שוחחו בטלפון, ובמהלך השיחה מנדל הורנשטיין סיפר לגיסו שהוא מעביר לו מסמך חשוב, אולי צוואה, דרך לייזר קאין.
וכך הפרופ' כבר היה מעודכן על המשבקים שם, ומאידך גיסו האדמו"ר שמע ממנו כבר על המסמך החשוב שהוא אמור לקבל לידיו מלייזר קאין.

[בברכה המשולשת]

דרך אגב מכל הקושיות שהוקשו כאן לא היה כמעט אחד שהיה בו תוכן.

אני הקטן (ואחרים) כבר הקשו את הקושיא הבסיסית שיש בה הרבה מאוד תוכן- איך ייתכן שהאדמו"ר מחב"ד ידע את מחשבותיו של הזולת?

[בתבונה]

דרך אגב מכל הקושיות שהוקשו כאן לא היה כמעט אחד שהיה בו תוכן.

אני הקטן (ואחרים) כבר הקשו את הקושיא הבסיסית שיש בה הרבה מאוד תוכן- איך ייתכן שהאדמו"ר מחב"ד ידע את מחשבותיו של הזולת?

ייתכן שהוא נותר בחיים, הפך לפרופ' וחידש קשר עם גיסו שנהיה הרבי מלובביץ' והם גם ניהלו שיחות טלפוניות.
אפשר שהם שוחחו בטלפון, ובמהלך השיחה מנדל הורנשטיין סיפר לגיסו שהוא מעביר לו מסמך חשוב, אולי צוואה, דרך לייזר קאין.
וכך הפרופ' כבר היה מעודכן על המשבקים שם, ומאידך גיסו האדמו"ר שמע ממנו כבר על המסמך החשוב שהוא אמור לקבל לידיו מלייזר קאין, וכשמצא אותו וכו'

[חרסון]

דרך אגב מכל הקושיות שהוקשו כאן לא היה כמעט אחד שהיה בו תוכן.

אני הקטן (ואחרים) כבר הקשו את הקושיא הבסיסית שיש בה הרבה מאוד תוכן- איך ייתכן שהאדמו"ר מחב"ד ידע את מחשבותיו של הזולת?

אם אתה רוצה לדון בשאלה המעניינת האם לרבי הייתה רוח הקודש, כדאי למקד את הדיון בסיפורים רבים אחרים, שאמינותם מוכחת ורוה"ק שבהם מובהקת.

[צופה_ומביט]

אני הקטן (ואחרים) כבר הקשו את הקושיא הבסיסית שיש בה הרבה מאוד תוכן- איך ייתכן שהאדמו"ר מחב"ד ידע את מחשבותיו של הזולת?

פתחתי אשכול לנושא זה, עיי"ש.

[עזריאל ברגר]

מדוע לעשות סתם כך חניית ביניים בפריז, באותם ימים כבר היו מטוסים שיכלו לעשות את הטיסה עם חניית ביניים לתדלוק ויתכן מאוד שכבר היו טיסות ישירות עם הגמבו.

עד היום יש אנשים שעושים חניות ביניים באירופה בדרכם מארה"ק לארה"ב וחזרה, משיקולים כספיים וכדו'.
לדוגמא לפני 8 שנים כשנסעתי מארה"ק לארה"ב - עשיתי בדרך חזור חניית ביניים בפריז, והיתה לי המתנה של שעות ארוכות בין הטיסות, ויצאתי לטייל במגדל אייפל ועוד...

[הוד_והדר]

לדעתי צריך לחפש אצל השם משמואל שהיה לו בן שנקרא על שמו שמואל, ונעלמו עקבותיו לאחר השואה.

[זאב ערבות]

ובקשר לחנוך בן ארזה, מדוע לא תברר אצל בני משפחתו וכמעט אין ספק בלבי שחלקו בסיפור בדוי בצורה זו או אחרת. יתכן שהוא היה במטוס (בהניח שהסיפור בכלל נכון) ושם נפגשו, אך מנין ששהו באותו מלון? הדברים האלו מתוכננים מראש, וכבר ציינתי שלא מסתבר (שוב בהניח שהסיפור נכון) שחנוך ידפוק בחצוןת הלילה בדלתו של מי שרק כעת הכיר כאשר יודע שאשתו עמו ושיצפה שבדיוק הוא ירצה להתרענן וילכו לטייל סתם כך ברחובות פריז. ולפי הסיפור ביום המחרת חנוך טס לאן שטס ולא נראה שנפגשו יותר אז מנין לחנוך לדעת מה היה המשך הסיפור?

אתה חוזר על הבעיה הזה שאשתו עמו שוב ושוב, דא עקא לא קראת את הכתבה שכתוב בה מפורש שאשתו לא נסע עמו ולא היתה עמו.

משנה ראשונה לא זזה ממקומה, דברי מתיחסים להודעה הראשונה שהתפרסמה כאן ושכעת צונזרה. כל שאר הנוסחאות לא מעלות ולא מורידות. בא מאן דהו ומפרסם כאן סיפור עם עובדות שלא מסתברות והנה באו אחרים ומראים שאף הנוסחאות האחרות מלאות בחורים ויש המתעקשים שהסיפור אמיתי. מה אמור אדם מן הצד לחשוב.

אך לא ולא.
התיאוריה שלך שהוא נסע עם אשתו לא היה כתוב בשום מקום לא בהודעה הראשונה ולא שלאחריה, והפעם הראשונה שאתה הקשית את זה היה אחרי שהכתבה הובאה וקראת את זה והיה לך טעות בהבנת הנקרא.
ועוד שההודעה הראשונה סופר ע"י מישהו מפי השמועה, הכתבה הוא הנוסחאות הפורמלית ולפני שאתה מגיב ומקשה מצופה ממך מידות בסיסיות לקרוא אותו.
דרך אגב מכל הקושיות שהוקשו כאן לא היה כמעט אחד שהיה בו תוכן.

לידיעתך קראתי את הכתבה מתחילתה ועד סופה לפנ שהגבתי, אך מכיוון שזו אינה תורה שבכתב ובע"פ לא דייקתי ודקדקתי בכל אות ואות, ואכן כעת אני שם לב שמובא שם שאשתו נסעה כמה ימים לפניו וכנראה עד שכתבתי את התגובה נעלם ממני הפרט הזה, שהוא שולי מעיקרו.
ואתה כותב שהכתבה בעתון היא הנוסחא הפורמלית! איני יודע מה זו נוסחא פורמלית בסיפורים! סיפורים זה סיפורים וכמעט אין לך סיפור שאין לו נוסחאות שונות (ודרך אגב סיפורים ובפרט ספרי סיפורי חסידים זה נושא חביב עלי ובארוחת בוקר נוהג לעיין בהם). פעם מביאים את הסיפור בשם זה ופעם אחרת בשם אחר ופעם הפרטים כאלו ופעם הם אחרים לגמרי וכו' וכו' ובאופן כללי מעניין מנין ידועים הרבה מהסיפורים בכאלה פרטי פרטים, ממש לא יאומן. ובדרך אגב ברוב הסיפורים מופיע מוטיב רוח הקודש וקריאת מחשבות ומופתים, וממש מעניין איך זו תכונה משותפת לכל אדמור ואדמור שממש בלי זה אינו ראוי להקרא אדמור. ואיני בא לזלזל אלא רק מביע תמיהה.
ונחזור לפורמליות, מה זו נוסחא פורמלית בסיפור כלשהו? שיש עליה הסכמה שכל הפרטים בה נכונים לאמיתם? והאם בגלל שהיא מופיע בעתון ונכתבת בצורה הנראית לכאורה אמינה צריך לקבל אותה כתורה למשה מסיני.
אך אני חוזר שוב, יש כ"כ הרבה בעיות בסיפור גם בלי הקושיות חסרות התוכן שהעליתי, שאיני יודע מדוע חסידי חב"ד יושבי הפורום נלחמים בכזה עוז להגן עליו, סתם סיפור ותו לא.
ועוד הערת אגב לסיום, איך זה שפותח האשכול עיוות כ"כ את הסיפור הפורמלי?

[זאב ערבות]

מדוע לעשות סתם כך חניית ביניים בפריז, באותם ימים כבר היו מטוסים שיכלו לעשות את הטיסה עם חניית ביניים לתדלוק ויתכן מאוד שכבר היו טיסות ישירות עם הגמבו.

עד היום יש אנשים שעושים חניות ביניים באירופה בדרכם מארה"ק לארה"ב וחזרה, משיקולים כספיים וכדו'.
לדוגמא לפני 8 שנים כשנסעתי מארה"ק לארה"ב - עשיתי בדרך חזור חניית ביניים בפריז, והיתה לי המתנה של שעות ארוכות בין הטיסות, ויצאתי לטייל במגדל אייפל ועוד...

נכון, וזו סתם הערה שולית, אך בד"כ בכדי לצאת משדה התעופה צריך לעבור ביקורת גבולות ודרושה ויזה (אולי היום לא אך בשנות השבעים כן!) ומהסיפור משמע שלא היה לו איזה עסק בפאריז, אז ניחא כמה שעות להחלפת מטוס, אך מדוע כמה ימים? שזה דורש הוצאות ממון למלון וכדומה. כך שנראה שכל זה הוכנס לסיפור בשביל שיהיה סיפור וחזקה על הקורא התמים בעתון בשבת אחרי הסעודה שלא יבחין בכל הפרטים הקטנים והשוליים הללו והעיקר שיוצא שלרבי היה רוח הקודש כאילו לחזק את הענין ובכל שבוע מובא סיפור אחר, והדבר לא שונה בהרבה עתונים אחרים ולמשל תעניין בגליון דברי שי"ח שבכל שבוע יש איזה מופת אחר מהגרח"ק.

[לבי במערב]

ההנחה היא שהוא נרצח בשואה, אבל זה לא הוכח בבירור.

אינני יודע מה שׂח מר. הענין הוכח בבירור מוחלט (אלא שחששו לבריאות כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ מליובאוויטש נ"ע, ולכן המתינו בפרסום הדבר עד אחר תש"י).

[לבי במערב]

[א] לידיעתך קראתי את הכתבה מתחילתה ועד סופה לפנ שהגבתי, אך מכיוון שזו אינה תורה שבכתב ובע"פ לא דייקתי ודקדקתי בכל אות ואות, ואכן כעת אני שם לב שמובא שם שאשתו נסעה כמה ימים לפניו וכנראה עד שכתבתי את התגובה נעלם ממני הפרט הזה, שהוא שולי מעיקרו.
[ב] ואתה כותב שהכתבה בעתון היא הנוסחא הפורמלית! איני יודע מה זו נוסחא פורמלית בסיפורים! סיפורים זה סיפורים וכמעט אין לך סיפור שאין לו נוסחאות שונות (ודרך אגב סיפורים ובפרט ספרי סיפורי חסידים זה נושא חביב עלי ובארוחת בוקר נוהג לעיין בהם). פעם מביאים את הסיפור בשם זה ופעם אחרת בשם אחר ופעם הפרטים כאלו ופעם הם אחרים לגמרי וכו' וכו' ובאופן כללי מעניין מנין ידועים הרבה מהסיפורים בכאלה פרטי פרטים, ממש לא יאומן. ובדרך אגב ברוב הסיפורים מופיע מוטיב רוח הקודש וקריאת מחשבות ומופתים, וממש מעניין איך זו תכונה משותפת לכל אדמור ואדמור שממש בלי זה אינו ראוי להקרא אדמור. ואיני בא לזלזל אלא רק מביע תמיהה.
ונחזור לפורמליות, מה זו נוסחא פורמלית בסיפור כלשהו? שיש עליה הסכמה שכל הפרטים בה נכונים לאמיתם? והאם בגלל שהיא מופיע בעתון ונכתבת בצורה הנראית לכאורה אמינה צריך לקבל אותה כתורה למשה מסיני.
[ג] אך אני חוזר שוב, יש כ"כ הרבה בעיות בסיפור גם בלי הקושיות חסרות התוכן שהעליתי, שאיני יודע מדוע חסידי חב"ד יושבי הפורום נלחמים בכזה עוז להגן עליו, סתם סיפור ותו לא.
[ד] ועוד הערת אגב לסיום, איך זה שפותח האשכול עיוות כ"כ את הסיפור הפורמלי?

א. כשלא מדייקים בפרטים, אין טעם להפריח "קושיות" על הפרטים כפי שנקלטו במחשבתו של כת"ר.
ב. זו הנוסחא שיצאה מתח"י הכותב שליט"א. ואין טעם "להקשות" על בסיס 'נוסחאות' אחרות.
ג. אדרבא, היכן הן אותן "כ"כ הרבה בעיות"? הבה ונשמע.
ד. זהו כחו של ה'זכרון' האנושי (ברובא דעלמא).

[לבי במערב]

ובכל שבוע מובא סיפור אחר

שקר ובדי'.

[זאב ערבות]

ובכל שבוע מובא סיפור אחר

שקר ובדי'.

כתבתי את הדברים באופן כללי, כל עתון לפי הקהילה שלו ולא התכוונתי בדווקא לאדמור מלובביץ, וכראיה הבאתי דוגמא מגליון דברי שי"ח. הלא תפקיד העתון הוא למלא דפים והדבר הכי פשוט כשאין מה לכתוב זה להביא סיפורים.

[לבי במערב]

כתבתי את הדברים באופן כללי

המעשה נשוא האשכול התפרסם בשבועון כפר חב"ד, כידוע לַכֹּל, ולכן - גם התירוץ הזה אינו מהווה 'הכשר' לדברים.
בכללות אכן פעמים ש'ממלאים דפים', אך דוקא אינם משתמשים כ"כ בסיפורי מופתים למטרה זו...

[זאב ערבות]

[א] לידיעתך קראתי את הכתבה מתחילתה ועד סופה לפנ שהגבתי, אך מכיוון שזו אינה תורה שבכתב ובע"פ לא דייקתי ודקדקתי בכל אות ואות, ואכן כעת אני שם לב שמובא שם שאשתו נסעה כמה ימים לפניו וכנראה עד שכתבתי את התגובה נעלם ממני הפרט הזה, שהוא שולי מעיקרו.
[ב] ואתה כותב שהכתבה בעתון היא הנוסחא הפורמלית! איני יודע מה זו נוסחא פורמלית בסיפורים! סיפורים זה סיפורים וכמעט אין לך סיפור שאין לו נוסחאות שונות (ודרך אגב סיפורים ובפרט ספרי סיפורי חסידים זה נושא חביב עלי ובארוחת בוקר נוהג לעיין בהם). פעם מביאים את הסיפור בשם זה ופעם אחרת בשם אחר ופעם הפרטים כאלו ופעם הם אחרים לגמרי וכו' וכו' ובאופן כללי מעניין מנין ידועים הרבה מהסיפורים בכאלה פרטי פרטים, ממש לא יאומן. ובדרך אגב ברוב הסיפורים מופיע מוטיב רוח הקודש וקריאת מחשבות ומופתים, וממש מעניין איך זו תכונה משותפת לכל אדמור ואדמור שממש בלי זה אינו ראוי להקרא אדמור. ואיני בא לזלזל אלא רק מביע תמיהה.
ונחזור לפורמליות, מה זו נוסחא פורמלית בסיפור כלשהו? שיש עליה הסכמה שכל הפרטים בה נכונים לאמיתם? והאם בגלל שהיא מופיע בעתון ונכתבת בצורה הנראית לכאורה אמינה צריך לקבל אותה כתורה למשה מסיני.
[ג] אך אני חוזר שוב, יש כ"כ הרבה בעיות בסיפור גם בלי הקושיות חסרות התוכן שהעליתי, שאיני יודע מדוע חסידי חב"ד יושבי הפורום נלחמים בכזה עוז להגן עליו, סתם סיפור ותו לא.
[ד] ועוד הערת אגב לסיום, איך זה שפותח האשכול עיוות כ"כ את הסיפור הפורמלי?

א. כשלא מדייקים בפרטים, אין טעם להפריח "קושיות" על הפרטים כפי שנקלטו במחשבתו של כת"ר.
ב. זו הנוסחא שיצאה מתח"י הכותב שליט"א. ואין טעם "להקשות" על בסיס 'נוסחאות' אחרות.
ג. אדרבא, היכן הן אותן "כ"כ הרבה בעיות"? הבה ונשמע.
ד. זהו כחו של ה'זכרון' האנושי (ברובא דעלמא).

א. וכבר הוכח שמספר הסיפור לא מדייק בפרטים, ופותח האשכול לא מדייק בדברים... אז מה תלונתך עלי? האם זה לימוד גמרא שצריך לדייק בפרטים? והאם אסור לשאול קושיות לפי הבנתי הדלה? ולכבוד אדר אביא מעשה משעשע שארע עמי, בישיבה שפת הלימוד היה באנגלית וכידוע אנגלית היא לא שפת האם שלי (תתפלאו לשמוע אבל שפות האם שלי בערבוב הם עברית ואידיש), והרב שאל בנוגע לענין מסויים מה משמעות "טעמי המצוות" ואני עניתי לתומי באנגלית the taste of mitzvot (במשמעות הפשוטה של המלה טעם - כמו טעם מאכל) וכמובן כל התלמידים צחקו וגיחכו. אז הרב השתיק אותם ואמר שכאשר עושים מצוה צריך לא רק שידעו מה הכוונה וכו' שזו המשמעות, אלא גם צריך שיהיה לה טעם, כלומר שתהיה עריבה עלינו.
ב. אמת. זו הנוסחא שיצאה מתחת יד הכותב אך את קושיותי הראשונות הקשיתי לדברי פותח האשכול לפני שידעתי על נוסחת העתון, וכאשר קראתי אותה הקשיתי עליה קושיות אחרות, הדבר מפריע לך? ומדוע שלא אראה את הסתירות בין הנוסחאות?
ג. מה שכתבתי כתבתי ואין טעם לחזור על הדברים.
ד. אם לא זוכרים אז אין לפטם את הקוראים בסיפורים בני שלש עמודים עם פרטי פרטים וכמו שאומרים מרוב עצים לא רואים את היער, לכאורה כל הפרטים האלה נועדו לטשטש את הקורא שד שמגיע לעמוד השני כבר לא זוכר את הפרטים בעמוד הראשון עד כדי כך שכאשר הו מפרסם את הסיפור בפורום, במקום פריז הוא כותב דרום אפריקה! ממש פלאי פלאים עד כמה הזכרון חלש, ואז הוא ממהר למחוק ולשנות את הסיפור בכדי שיתאים עם הכתוב בעתון, ולא מפי העתון אנו חיים, ממתי מאמינים לעתון? לא צריך להרחיק לכת ותראה את כל המהומה בעתונים החרדיים בענין הבחירות. לדוגמא, האם עלי להאמין למה שכותבים בעתון הארץ?

[זאב ערבות]

כתבתי את הדברים באופן כללי

המעשה נשוא האשכול התפרסם בשבועון כפר חב"ד, כידוע לַכֹּל, ולכן - גם התירוץ הזה אינו מהווה 'הכשר' לדברים.
בכללות אכן פעמים ש'ממלאים דפים', אך דוקא אינם משתמשים כ"כ בסיפורי מופתים למטרה זו...

אתה ממש עקשן! את המשפט " את הדברים כתבתי באופן כללי" מתיחס להערה עם שתי השורות שציטטתי, לא לעתון שלכם בדווקא, אך העתון שלכם בכלל למרות שמעודי לא קראתי אותו ובאופן כללי איני קורא עתונים ועלונים רק באופן אקראי כשמזדמן. פעם הייתי קורא את משפחה וחדלתי מכיוון שזה בזבוז כסף. ובמונסי יוצא לאור עתון שבועי והייתי כותב לו מדי פעם מכתב עד שיום אחד העורך צינזר את דברי שהיו תגובה למכתב אחר שכולו שקרים בענין הפאות מהודו ומאז חדלתי.

[לבי במערב]

א. וכבר הוכח שמספר הסיפור לא מדייק בפרטים, ופותח האשכול לא מדייק בדברים... אז מה תלונתך עלי? האם זה לימוד גמרא שצריך לדייק בפרטים? והאם אסור לשאול קושיות לפי הבנתי הדלה? ולכבוד אדר אביא מעשה משעשע שארע עמי, בישיבה שפת הלימוד היה באנגלית וכידוע אנגלית היא לא שפת האם שלי (תתפלאו לשמוע אבל שפות האם שלי בערבוב הם עברית ואידיש), והרב שאל בנוגע לענין מסויים מה משמעות "טעמי המצוות" ואני עניתי לתומי באנגלית the taste of mitzvot (במשמעות הפשוטה של המלה טעם - כמו טעם מאכל) וכמובן כל התלמידים צחקו וגיחכו. אז הרב השתיק אותם ואמר שכאשר עושים מצוה צריך לא רק שידעו מה הכוונה וכו' שזו המשמעות, אלא גם צריך שיהיה לה טעם, כלומר שתהיה עריבה עלינו.
ב. אמת. זו הנוסחא שיצאה מתחת יד הכותב אך את קושיותי הראשונות הקשיתי לדברי פותח האשכול לפני שידעתי על נוסחת העתון, וכאשר קראתי אותה הקשיתי עליה קושיות אחרות, הדבר מפריע לך? ומדוע שלא אראה את הסתירות בין הנוסחאות?
ג. מה שכתבתי כתבתי ואין טעם לחזור על הדברים.
ד. אם לא זוכרים אז אין לפטם את הקוראים בסיפורים בני שלש עמודים עם פרטי פרטים וכמו שאומרים מרוב עצים לא רואים את היער, לכאורה כל הפרטים האלה נועדו לטשטש את הקורא שד שמגיע לעמוד השני כבר לא זוכר את הפרטים בעמוד הראשון עד כדי כך שכאשר הו מפרסם את הסיפור בפורום, במקום פריז הוא כותב דרום אפריקה! ממש פלאי פלאים עד כמה הזכרון חלש, ואז הוא ממהר למחוק ולשנות את הסיפור בכדי שיתאים עם הכתוב בעתון, ולא מפי העתון אנו חיים, ממתי מאמינים לעתון? לא צריך להרחיק לכת ותראה את כל המהומה בעתונים החרדיים בענין הבחירות. לדוגמא, האם עלי להאמין למה שכותבים בעתון הארץ?

א. ייש"כ על המעשה הנאה. 'מותר' לשאול קושיות (ואין כת"ר זקוק להסכמתי...), אך רצוי שיבואר היטב על מה (ולמה) הן באות.
ב. אדרבא, כדאי להראות את ה"סתירות" בין הנוסחאות, על־מנת להבהיר את מגבלותיו של הזכרון האנושי. כקושיות כלפי אמינות הכותב - אינו ראוי כלל.
ג. כנ"ל, מה שכתבתי כתבתי ואין טעם לחזור על הדברים.
ד. אף אחד לא 'פיטם את הקוראים', והכותב ידוע באמינותו (ואם 'גדר עיתון' גורע האמינות לפ"ד כת"ר - הרי הדברים נדפסו על־ידו זה מכבר, בספר 'ממשי'...). פותח האשכול שמע את הסיפור ממי שקראו בעיתון, ולכן (א) אין פלא בכך שתיקן ע"פ הנאמר במקור, ו(ב) גם אין כל פליאה בחילופי הפרטים ע"י ההרקה מכלי לכלי (כרגיל).
מי ביקשו להאמין את בדיות 'הארץ'? מהו הקשר?!

[א] אתה ממש עקשן! [ב] את המשפט " את הדברים כתבתי באופן כללי" מתיחס להערה עם שתי השורות שציטטתי, לא לעתון שלכם בדווקא, אך העתון שלכם בכלל למרות שמעודי לא קראתי אותו ובאופן כללי איני קורא עתונים ועלונים רק באופן אקראי כשמזדמן. פעם הייתי קורא את משפחה וחדלתי מכיוון שזה בזבוז כסף. ובמונסי יוצא לאור עתון שבועי והייתי כותב לו מדי פעם מכתב עד שיום אחד העורך צינזר את דברי שהיו תגובה למכתב אחר שכולו שקרים בענין הפאות מהודו ומאז חדלתי.

א. יתכן...
ב. אם מעולם לא קרא כת"ר את עיתון 'כפר חב"ד' (שאינו 'שלי', עכ"פ מבחינה ממונית...), כיצד יכול הוא לחוות דעה אודות הנדפס (ושאינו נדפס) שם? בכה"ג עדיפה השתיקה מן הדבור (כי אולי הייתי משתכנע בהבהרה שכתב מקודם, ועתה השיב הדבר לקדמותו...). כמובן שאין סיבה להשוות בינו ל'משפחה' או לעיתוני מאנסי, ועפ"ז להעמיד ולהקשות.

[זאב ערבות]

[א] אתה ממש עקשן! [ב] את המשפט " את הדברים כתבתי באופן כללי" מתיחס להערה עם שתי השורות שציטטתי, לא לעתון שלכם בדווקא, אך העתון שלכם בכלל למרות שמעודי לא קראתי אותו ובאופן כללי איני קורא עתונים ועלונים רק באופן אקראי כשמזדמן. פעם הייתי קורא את משפחה וחדלתי מכיוון שזה בזבוז כסף. ובמונסי יוצא לאור עתון שבועי והייתי כותב לו מדי פעם מכתב עד שיום אחד העורך צינזר את דברי שהיו תגובה למכתב אחר שכולו שקרים בענין הפאות מהודו ומאז חדלתי.

א. יתכן...
ב. אם מעולם לא קרא כת"ר את עיתון 'כפר חב"ד' (שאינו 'שלי', עכ"פ מבחינה ממונית...), כיצד יכול הוא לחוות דעה אודות הנדפס (ושאינו נדפס) שם? בכה"ג עדיפה השתיקה מן הדבור (כי אולי הייתי משתכנע בהבהרה שכתב מקודם, ועתה השיב הדבר לקדמותו...). כמובן שאין סיבה להשוות בינו ל'משפחה' או לעיתוני מאנסי, ועפ"ז להעמיד ולהקשות.

לגבי דידי, כל העתונים ללא הבדל הם סתם בזבוז נייר בכדי לעטוף בהם חמאה (כדברי החזו"א המפורסמים באחת מאגרותיו). לכולם יש מטרה אחת, לפרנס את המו"ל ותו לא, ותלוי בסוג העתון לשמש שופר למפלגה או קבוצה וכדומה ואז בכלל לא ניתן להאמין לדבר שמובא בהם מכיוון שיעוותו כל דבר לשיטתם ודעתם. וכפי שכתבתי כל עתון המכבד את עצמו צריך למלא מספר דפים ואז בין השאר מביאים סיפורים, ובאופן כללי אני מתיחס לכל סיפור המובא בעתון ללא הבדל אם זה כפר חב"ד או הארץ בכבדהו וחשדהו, והאם יש מצוה להאמין במה שכתוב בעתונים? זה סתם להעביר את הזמן למי שאין לו דבר יותר מעניין או חשוב לעשות.
נכון, לפעמים יש בעתון איזה כתבה על גדול שנפטר וכדומה והיא בד"כ ענינית, אך כל השאר בזבוז נייר.