הקטע האחרון ע"מ וכו', לא מובן מצד עצמו לא מובן שייכותו לכאן.ההוא גברא דזבין ארעא לחבריה שלא באחריות חזייה דהוה עציב אמר ליה אי טרפו לה מינך מגבינא לך שבחא שופרא ופירא אמר (ליה) [אמימר] פטומי מילי נינהו. ההוא שכיב מרע דכתב גיטא לדביתהו א"ל אי קיימת דידך אנא. [ע"כ מגמ' שם דף סו ע"א].
פר"י דווקא הכא שכבר עמדו על סוף העניין והלוקח לא רצה להניח מלקנות בשביל כך, אבל אם מתחלת הדברים פתח המוכר ואמר אי טרפא לה מינך, לא הוי פטומי מילי אלא תנאי גמור, כי בוודאי לא נתכוון לוקח שלא באחריות אלא כמו שאמר לו המוכר.
ומשמע מהכא שכיב מרע המגרש את אשתו אם עמד אינו חוזר בגט. עיין פ' מי שאחזו גבי גיטו כמתנתו.
ע"מ שתחזירהו לי אינו צריך להחזיר ליורשיו. עיין פ' מי שאחזו (עד ע"א) והלכה לי ולא ליורשיו.
בחיפוש באוצר נמצא בס' יד המלך הדן במתנה עמ"ל ומת הנותן האם יחזיר ליורשים. מתחילה הביא ראיה מגמ' דמי שאחזו, ששם נחלקו תנאים בנתן גט והתנה ע"מ שתתני מאתים זוז ומת, אם סגי שתתן ליורשיו, ונחלקו אם 'לי ולא ליורשי' או 'לי וליורשי', אח"כ כתב דממ"נ יש ליתן ליורשים.
האם נאמר שעד"ז התכוון האגודה? ומה הלשון אומרת אינו צריך? הול"ל אינו יכול.
כך או כך, עדיין לא פתרנו את בעיית השייכות.
[בנוגע למלה 'והלכה' יתכן שצ"ל 'הלכה' והיינו סוגיא. הרבה מצינו כך בראשוני אשכנז. כגון 'עי' פ' שלשה שאכלו הלכה כיצד מזמנין']
מי חכם וגו'.