לחו"ר ביהמ"ד שליט"א
בגמ' גיטין דף נו, אמר ריב"ז לאספסיאנוס עתיד אתה להיות מלך, שנא' והלבנון באדיר יפול.
וקשה, והלא סוף סוף לא הוא עצמו החריב רק טיטוס, ואם משום ששלוחו של אדם כמותו, א"כ גם הוא היה שליח של זה שקדמו, וא"כ הפסוק קאי על המשלח הראשון.
ואולי אפשר שריב"ז ראה זה ברוה"ק, ורק דחהו בקש כשאמר לו זה מהפסוק, כדי שלא יכעס (שהרי אמר לו בן מות אתה).
עוד שם מובא; שהקיסר שלח תחילה את נירון קיסר, והלה ברח והתגייר, ושלח הקיסר את אספסיאנוס.
אח"כ מת המלך ומינוהו לאספסיאנוס, ושלח את טיטוס.
כלומר, בעת החורבן; נירון היה מצביא עריק, אספסיאנוס מלך מצווה, וטיטוס מבצע.
ואילו ביוסיפון מסופר כי ניארון (נ"א: נירון) קיסר היה מלך, ושלח את אספסיאנוס (וטיטוס).
ושם (פרק עה) כשמת ניארון קיסר, המליכו בסופו של דבר את אספסיאנוס, וטיטוס נשאר המבצע.
(ואולי 2 נירון קיסר הוו ?)
ואילו בתנחומא (בראשית ז) אנדריאנוס מלך אדום כיון שכבש את העולם כולו הלך לו לרומי, אמר לבני פלטרין שלו מבקש אני מכם שתעשו אותי אלוה שהרי כבשתי את כל העולם. אמרו לו עדיין לא שלטת בעירו ובביתו. הלך והספיקו בידו והחריב את בית המקדש והגלה את ישראל, וחזר לרומי, אמר להם כבר החרבתי ביתו ושרפתי היכלו והגליתי עמו, עשו אותי אלוה...
ואולי צ"ל דט"ס נפל במדרש?