העילוי הנורא הגרא"י צוקר איננו !

פרנקל תאומים

חתנו של הגר"ב רוזנברג זצ"ל ר"י סלובודקה.
חמיו של יבלחט"א הגר"ע פריד.

אליסף · הודעהעל ידי **אליסף** » ו' פברואר 09, 2024 1:51 am

מעשה נורא ששמעתי מבעל המעשה.
הוא בקרו לאחר שעבר אירוע מוחי, והתלונן ששכח את הכל, שאל המבקר, את הכל? ענה הרב צוקר: את התלמודים אני זוכר.
בינו נא זאת!!!
איזו אבידה.

תוכן · הודעהעל ידי **תוכן** » ו' פברואר 09, 2024 9:32 am

אמרו עליו שידע ש"ס בבלי בעל פה עם כל השינוי נוסחאות.

גיורא בשמי שמיא

תוכן כתב:אמרו עליו שידע ש"ס בבלי בעל פה עם כל השינוי נוסחאות.

צ"ל: כל דברי חז"ל וכל דברי הגאונים, וכל דברי הראשונים, כולל מה שבדפוס, ומה שעוד בכת"י. לא יודע להגיד זאת בבירור, אך הבנתי שסבר שהוא חייב לדעת אותם (בע"פ?) מצד חיוב ידיעת התורה. שמעתי שמישהו שאל אותו פעם, למה אינו מתמצה כ"כ באחרונים, ורוב עיסקו בראשונים, והתרגז עליו: גם אחרונים הנך מבקש שאדע!, כאומר, הרי אתה מטיל עלי חובה לדעת כל דברי האחרונים מצד חובת ידיעת התורה, וזה כבר מעבר ליכולתי...

יהושפט · הודעהעל ידי **יהושפט** » ש' פברואר 10, 2024 6:38 pm

היה גם בקי עצום בדברי האחרונים, אולי לא כמו ראשונים

י. אברהם · הודעהעל ידי **י. אברהם** » א' פברואר 11, 2024 12:02 am

בסדר כתב:פלא שלא הוזכר כאן בפורום שאביו הגדול והצדיק רבי בנימין זצ"ל נסתלק ערש"ק העעל"ט בגיל 90. היה צדיק וגאון נשגב. רבו המובהק רבי יעקב קמנצקי אמר עליו שכשיבוא לבי"ד של מעלה יתגאה עם תלמיד זה. היה מלמד תיקונות, לתלמידים כתה א', בת"ת תפארת ירושלים ברובע איסט סייד במנהטן. היה גם מקורב להגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, ויש כמה תשובות באגרות משה אליו.

רק עכשיו יצא לי לראות שהגרא"י היה בנו של מורי בכתה א' אציל המדות ר' בנימין ז"ל

חתימתו:

: שוגער.PNG (33.25 KiB) נצפה 4240 פעמים

פרי יהושע · הודעהעל ידי **פרי יהושע** » א' פברואר 11, 2024 8:39 am

איש_ספר כתב:בפתחי בתי מדרשות ראיתי ספר חדש של הרה"ג יהושע אבא שאול (ברה"ג רבי אליהו ראש ישיבת אור לציון), ובסופו קונטרס הנקרא חכימא דיהודאי ח"ב, דברים ששמע מפי הגאון רבי אהרן יהושע צוקער שליט"א, ה' יחזקהו ויאמצהו ויחדש כנשר נעוריו.
הלכתי לחפש את חלקו הראשון של הקונטרס שלא ראיתיו עד הנה, ומצאתי שהוא בתוך אחד מספריו של הר"י אבא שאול, המצויים באוצר ויכנסו לגי' 10.
והרי הוא לפניכם מתוך האוצר.
חכימא דיהודאי.PDF
יבורך מי שיעלה לכאן את חלקו השני של הקונטרס אחר קבלת רשות מהרב המחבר שליט"א:
--------
בנימה אישית, למי שרק שמע את שמו ואת התארים והתיאורים המפליגים עליו, תתכן אכזבה מקריאת הדברים, שאינם משקפים כל המסופר עליו, אכן אלו שראו אותו בשיא כוחו וגבורתו, דמיונו כאריה יכסוף לטרוף וככפיר יושב במסתרים, הדברים משלימים ומוסיפים נופך לדמותו הכבירה.

יישר כוח

קו ירוק · הודעהעל ידי **קו ירוק** » א' פברואר 11, 2024 1:21 pm

לא הניח כמותו, גם בדור שלפניו, בגודל מעלותיו - כל אחת בנפרד, וכ"ש כשחברו יחדיו; בקיאותו וחריפותו וצדקותו.

ברמן · הודעהעל ידי **ברמן** » א' פברואר 11, 2024 6:59 pm

שמעתי שיש אומרים עליו, כי הוא התפלל שלא יוולד לו בן-זכר נוסף רק בנות, מחשש שאי אפשר לקיים בשלימות מצוות תלמוד תורה לבניו, כי אין בידינו את כל התורה כולה - עקב שיבושי הגירסאות ואבידת המסכתות מהתלמוד ירושלמי.

מספרים עליו גם, כי ברוב גאונותו הוא תפס את זיופי הירושלמי קדשים, עקב הציטוטים מברייתות ותוספתא, שהעתיקן הזייפן עם שיבושי הדפוסים.

לבי במערב · הודעהעל ידי **לבי במערב** » א' פברואר 11, 2024 7:18 pm

ברמן כתב:מספרים עליו גם, כי ברוב גאונותו הוא תפס את זיופי הירושלמי קדשים, עקב הציטוטים מברייתות ותוספתא, שהעתיקן הזייפן עם שיבושי הדפוסים.

viewtopic.php?f=7&t=6873#p60862
viewtopic.php?f=7&t=6873&start=40#p61044

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » א' פברואר 11, 2024 7:28 pm

דומני שאם ייאסף כל הנכתב כאן, יצטבר כדי חוברת נאה ביותר.

יהושפט · הודעהעל ידי **יהושפט** » ב' פברואר 12, 2024 12:52 am

ידוע כי בירושלמי קדשים מובא מומר ולא משומד.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ב' פברואר 12, 2024 9:09 am

ברמן כתב:שמעתי שיש אומרים עליו, כי הוא התפלל שלא יוולד לו בן-זכר נוסף רק בנות, מחשש שאי אפשר לקיים בשלימות מצוות תלמוד תורה לבניו, כי אין בידינו את כל התורה כולה - עקב שיבושי הגירסאות ואבידת המסכתות מהתלמוד ירושלמי.

לא מדויק. אמר, שלא רצה בכלל בלידת בן משום שלדעתו צריך ללמדו את כל התורה עד גיל י"ג ואין לו את האפשרות לזה (כמדומה שכך או קרוב לזה). הוסיף, שיודע מי 'קילל' אותו שבגינו נולד לו בנו יחידו....

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ב' פברואר 12, 2024 1:55 pm

הייתי היום בניחו"א ושמעתי מבנו הגאון ר' יוסף, ששלחו לו דברים מכאן, ויש מאד הרבה טעויות ואי דיוקים, ואף שטויות לרוב.
אמרתי לו שארשום זאת כאן.
ודיברנו שאולי בתום השבעה אביא לפניו את כל הסיפורים וידייק אותם אחד לאחד. ולוואי יסייעו משמיא על זה.

ונתן דוג' על סיפור מקונט' חכ"ד, שלא השתתף בחתונות בנותיו, רק תחילה וסוף.
לא היה ולא נברא. השתתף מתחילה ועד סוף.
רק פעם אחת (כמדומה תשס"ב) בחתונת בתו השניה [העירו להלן שצ"ל הרביעית], רצה חמיו לסידו"ק את הגראי"ל.
הגראי"ל אמר שיכול או לפני 4 או אחרי 8. קבעו לפני 4. ממילא התארכה מאד החתונה.
באותו יום היה שיעו"כ של א' מרה"י, כמדו' ר' גרשון. והיה מקפיד להשתתף, בגלל השואלים אותו על השיעור, שיידע בדיוק מה נאמר.
הוא אמר לבנו "אתה מבין בתהלוכות בני אדם טפי מינאי, האם זה יתקבל שאלך לשמוע את השיעור ואשובה מיד?"
הציע הבן שישאל את חמיו ר' ברוך זצ"ל. סבא אמר שיכול ללכת. הלך בצינעא הקשיב ומיד חזר.
אלא שבשובו ראהו הרב אב"ש מחבר הקונט' הנ"ל, והסיק שאינו הולך לחתונות ילדיו.

עוד סיפר בשם דודו, שהיה ר' אהרן בילדותו משתתף בטישן של ר' יואליש ומקשיב לדברי תורה.
והיה משתחל תחת השולחן ומגיע עד למרגלותיו.
ולפעמים אורייתא קא מרתחא ביה, כנער צעיר ממש, והיה מגיב, ור' יואליש ענהו בחיבה גדולה.
ופעם א' הביא הדברי יואל ענין מס' תורה תמימה,
ר ' אהרן מתחת לשולחן תמה, שהרבי יביא תו"ת? ענהו, כשצריך את הגנב מורידים אותו מהתלייה.

סיפר שם הרה"ג ר"מ לנג שבהיותו בש"א, עצרו יום א' אחה"צ במרפסת ליד השירותים עם עוד בחור א',
ואמר להם שהשכנים שלו עשו משהו בבנין, ויש דעה שחזקת תשמישין מהני ביום א' וצריך הוא למחות בו ביום לפני השקיעה,
והיה בידו שטר מחאה מנוסח עם כל הפרטים וביקש שיחתמו לו.

היה שם יהודי בשם הרב הרץ (אמר שנכנס לישיבה בשנת תש"נ) שהרב צוקער היה משתמש הרבה בחדר שלו באגף צפון בקומה מתחת לעזר"נ.
לפליאתי, למרות שנים רבות של חברות חדר לא היה בידו מה לספר. (זה כבר נושא אחר בפ"ע איך זה קורה).
בכל זאת סיפר שלוה כסף מהרב ונתן לו שטר. סכום קטן יחסית.
לאחר כעשר שנים מצא אצלו רשום אודות החוב הזה ולא זכר אם פרעו בשעתו.
הוא פגש את הרב צוקר ברחוב ושאל אותו אם הוא זוכר.
על אתר הוציא הרב צוקר את השטר המדובר מכיסו !!
(יש בהחלט מקום להתעמק בסיפור הזה ואכ"מ).

כשהזכירו את החדר הזה, משום מה הרב קרא לו "החדר הגדול", והראו אחת מהצוואות המרובות שכתב, שמתייחס שם לש"ס ויניציה הנמצא בחדר הגדול שהוא שלו.
והראו שאפילו על דף הצוואה (הזה או אחר) היה רשום מעבר לדף רשימת מראי מקומות בענין שהיה עסוק בו באותה שעה.

היה שם הגר"מ לנדי העורך של התו"כ, שהיה בקשר תורני קבוע והדוק איתו.
אמר שיש כרך מוגמר שעומד לצאת לאור בס"ד בקרוב ממש.
בכל אופן אמר שגם בשנים האחרונות, היה נעזר בו בכל הכרעה.
רק להבדיל מבעבר, שהיה הרב צוקר זוכר הכל כמונח בקופסה, צריך היה להתכונן היטב ולהכין את כל המידע, ולהביא בפניו, ואז לשמוע את חוות דעתו המכרעת.

סיפור מכלי ראשון. אברך פגש אותו ושאל אותו האם לכהן ממזר מותר לאכול תרומה. ענהו "איני יודע".
הוסיף השואל ושאל האם לכהן ממזר מותר להיטמא למתים. ושוב ענהו איני יודע.
אמר השואל הרי יש תשובות הרשב"א...
מיד המשיך הרב צוקר, ויש גם כאן ושם וכו', אבל לעומת זה יש חלקת מחוקק וכו 'וכו', ועל כן למעשה איני יודע.
כל המראי מקומות הנ"ל שהיו בידו דבר דבור על אופניו, הוסתרו תחת איני יודע, משום שלמעשה אינו יודע להכריע...

ועוד סיפור אולי כבר נכתב, אבל שמעתיו מעד ראייה.
כשהגיע הרב יעקב עדס שליט"א לתקופה ללמוד בפוניבז'.
ניגש ביומו הראשון להרב צוקר ואמר שראהו לוקח שאריות מחדר האוכל בתום ארוחת הצהרים, האם זה אומר שיש רשות לעשות כן.
אמר לו הרב צוקר איני יודע אם יש רשות כללית. אני ביקשתי רשות וקיבלתי.
לאחר כרבע שעה מגיע הרב צוקר לבית המדרש, ובידו מגש עם כמה מנות, וכלים חד פעמיים, ומביא לו.
לעצמו לא הלך הביתה. חבל על כל רגע שאפשר ללמוד בו או לחזור בו על עוד ידיעה.
אבל בשביל הכנסת אורחים רץ הביתה והביא.

יהושפט · הודעהעל ידי **יהושפט** » ב' פברואר 12, 2024 2:20 pm

.השוחט כתב:ונתן דוג' על סיפור מקונט' חכ"ד, שלא השתתף בחתונות בנותיו, רק תחילה וסוף.
לא היה ולא נברא. השתתף מתחילה ועד סוף.
רק פעם אחת (כמדומה תשס"ב) בחתונת בתו השניה, רצה חמיו לסידו"ק את הגראי"ל.
הגראי"ל אמר שיכול או לפני 4 או אחרי 8. קבעו לפני 4. ממילא התארכה מאד החתונה.
באותו יום היה שיעו"כ של א' מרה"י, כמדו' ר' גרשון. והיה מקפיד להשתתף, בגלל השואלים אותו על השיעור, שיידע בדיוק מה נאמר.
הוא אמר לבנו "אתה מבין בתהלוכות בני אדם טפי מינאי, האם זה יתקבל שאלך לשמוע את השיעור ואשובה מיד?"
הציע הבן שישאל את חמיו ר' ברוך זצ"ל. סבא אמר שיכול ללכת. הלך בצינעא הקשיב ומיד חזר.
אלא שבשובו ראהו הרב אב"ש מחבר הקונט' הנ"ל, והסיק שאינו הולך לחתונות ילדיו.

חתונת בתו השניה היתה לא יאוחר מתשנט, ואב"ש עדיין לא למד בישיבה
בתשס"ב כמדומה היתה חתונת בתו הרביעית עם ר"ע פריד

לבי במערב · הודעהעל ידי **לבי במערב** » ב' פברואר 12, 2024 3:16 pm

יהושפט כתב:ידוע כי בירושלמי קדשים מובא מומר ולא משומד.

לא היתה צנזורה במקום הדפסתו?

.השוחט · הודעהעל ידי **.השוחט** » ב' פברואר 12, 2024 4:09 pm

יהושפט כתב:חתונת בתו השניה היתה לא יאוחר מתשנט, ואב"ש עדיין לא למד בישיבה
בתשס"ב כמדומה היתה חתונת בתו הרביעית עם ר"ע פריד

ר' יוסף אמר הבת שאחריו. זה מסתדר? (אם איני טועה אכן אמר שזה היה עם פריד).
הוא אמר שהגראי"ל כבר סידר קידושין אצלם לפני כן, וזו כבר היתה הבת השניה שסידר אצלם.
אני הבנתי שהשניה בכלל, וטעיתי בזה.
ייש"כ על העמדת הדברים על דיוקם.
(הנה דוגמה למעלת המקום כאן. במקום שדברים יילכו לגמרי לאיבוד בגלל אי דיוקים, אפשר לרושמם למזכרת ולסמוך על היודעים שידייקו).

אליסף · הודעהעל ידי **אליסף** » ב' פברואר 12, 2024 4:14 pm

להעיר שיש באוצר קונטרס מבנו ר' יוסף שמעיד שהתפוח לא נפל רחוק מן העץ ב"ה

יהושפט · הודעהעל ידי **יהושפט** » ב' פברואר 12, 2024 4:49 pm

.השוחט כתב:
יהושפט כתב:חתונת בתו השניה היתה לא יאוחר מתשנט, ואב"ש עדיין לא למד בישיבה
בתשס"ב כמדומה היתה חתונת בתו הרביעית עם ר"ע פריד

ר' יוסף אמר הבת שאחריו. זה מסתדר? (אם איני טועה אכן אמר שזה היה עם פריד).
הוא אמר שהגראי"ל כבר סידר קידושין אצלם לפני כן, וזו כבר היתה הבת השניה שסידר אצלם.
אני הבנתי שהשניה בכלל, וטעיתי בזה.
ייש"כ על העמדת הדברים על דיוקם.
(הנה דוגמה למעלת המקום כאן. במקום שדברים יילכו לגמרי לאיבוד בגלל אי דיוקים, אפשר לרושמם למזכרת ולסמוך על היודעים שידייקו).

אכן, היא הבת אחריו

אליסף · הודעהעל ידי **אליסף** » ג' פברואר 13, 2024 7:46 am

האם התכנית של קרן פרידברג לצלם ולהנגיש את רובי גליונותיו - שבשר עליה הר' אליהו סולו' במוריה - יצאה לפועל?

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ג' פברואר 13, 2024 3:14 pm

: ויהי בנסוע.png (409.38 KiB) נצפה 4371 פעמים

אליסף · הודעהעל ידי **אליסף** » ג' פברואר 13, 2024 3:47 pm

מבטא היטב את גודל האבידה

הבטחתי · הודעהעל ידי **הבטחתי** » ד' פברואר 14, 2024 1:19 am

כמה שנים היה חולה?

אליסף · הודעהעל ידי **אליסף** » ד' פברואר 14, 2024 7:13 am

בתשע"ה כותב ר' אליהו סולו' שחמש שנים הוא חולה

פייביש אופטובסקי

כפי הידוע לי, הותיר ר' אהרן יהשע אחים שיתכן שאינם נופלים ממנו.
כמו כן הותיר אלפי מכתבי תורה של התכתביותיו עם אביו.

אליסף · הודעהעל ידי **אליסף** » ו' פברואר 16, 2024 6:36 am

מאוכזב מהאשכול..
היו הספדים בב"ב במשך השבעה?

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' פברואר 16, 2024 9:19 am

משהו קטן לכבוד שבת. סיפר לי ידיד שהיתה לו איזה קביעות איתו בעת לימודיו בפוניבז': ידידו של הידיד, אברך צעיר, היה נוהג בכל ערב שבת להכנס למכולת ולכל חנות אחרת, ולקנות כל אשר יתאווה ליבו, הכל בכל מכל כל, כשהוא סמוך ובטוח על מאמרם, לוו עלי ואני פורע. לדבריו הוא ראה הנהגה שלא כדרך הטבע, איך בכל שבוע חוזר אליו כל הכסף ממקומות בלתי צפויים. אותו ידיד סיפר ע"כ לרב צוקר, וזה השיבו מיד ואמר כך: לוו עלי ואני פורע, פירושו שאתה הלווה, והקב"ה יפרע. לווה אמור לתת משכונות, ובכן אני את הספרים שלי לעולם לא אסכים למשכן! למחרת הזעיקו אותו בישיבה שהרב צוקר מחפש אותו בנחיצה גדולה. כשהוא זימן עצמו לפניו, שאל אותו הרב צוקר, אמור נא, כבר העברת את הדברים לחבר שלך? משהשיב שעדין לא נפגש עמו, אמר לו הרב צוקר, הזהר והשמר לא להעביר את הדברים ! זכור את מעשה היהודי הפשוט שהיה מניח חלות בארון הקודש לכבוד הקב"ה, ועונש הגבאי שלעג לו...!

עד היום, מספר אותו ידיד, נעלם ממנו עומק כוונת הגרא"י, באומרו, אתה לווה ואתה צריך לתת משכונות וכו'.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' פברואר 16, 2024 9:37 am

אגב, כבר נזכר אולי למעלה, שכל עבודתו של הרב צוקר, לא קרויה על שמו, ואם התו"כ כבר התפרסם שהיא מעש"י, וכן חלקו במקו"צ של רמב"ם רש"פ. הרי שישנם עוד עבודות רבות, ששמו לא נקרא עליהם. כך למשל שע"ת ומס"י, הוצאת שפתי חכמים בהוצאת הרא"א דסלר שליט"א מפוניבז', כוללים ציונים והערות ממנו. בהקדמת הספרים מודה הרב דסלר להגאון הגדול שליט"א על עבודתו. בהקדמת מס"י יש רשימה מהרב צוקר (בעילום שמו) על אופי הציונים. ובראש השע"ת באה הסכמה מהרב שך המזכיר את הרב דסלר ואת עמיתו שתחת שמו באו שלוש נקודות. והוא הרב צוקר.

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' פברואר 16, 2024 9:46 am

והנה רשימה מועד של הרב דסלר הכולל דברים לזכרו של הרב צוקר

: שיחה הרב דסלר א.jpg (521.62 KiB) נצפה 3587 פעמים

: שיחה הרב דסלר ב.jpg (583.42 KiB) נצפה 3587 פעמים

הודעהעל ידי **איש_ספר** » ו' פברואר 16, 2024 9:58 am

וכיון שהוזכר בשיחתו של הרב דסלר, חרדתו של הרב צוקר משכחת התורה, ארשום עוד מה שסיפר לי אותו ידיד. כידוע הרב עם זכרונו המבעית, לא היה זוכר דפים. היה אומר לשואליו זו גמרא במסכת פלונית בשליש הראשון של המסכת וכך בנוסחאות דומות. כשהספר היה בא אליו הוא היה מוצא מיד. אבל מספר הדפים לא זכר. הרב צוקר סיפר לו, שאת חזרתו על הש"ס הוא עושה כשהוא מעביר בדעתו את המסכת באופן של סוגיא אחר סוגיא אחר סוגיא. ואם בסוגיא אחת נפל אצלו שכחה, הרי שהתקלקלה לו תמונת המסכת כולה ושוב אינו יכול לחזור עליה מתחילה ועד סוף...

לענין מיעוט השינה שנזכר שם, סיפר אותו ידיד שהיה לומד עמו באותו זמן בשתים עשרה בלילה עד שתים עשרה וחצי. הקביעות היתה בחדר בביתו. (הוא היה מקפיד ללמוד בחדר בו היה ישן בנו כדי שישמעו אוזניו דברי תורה). אירע ולימודם ושיחתם בד"ת התארכה משעה לשעה. בשעה ארבע לפנות בוקר אמר לו הרב צוקר, זהו. אתה יכול להשאר כאן אבל אני 'הולך לישון' מאי משמע הולך לישון? הלך הרב צוקר והביא מאיזה מקום סדין והטילו על הרצפה, ונשכב עליו. שאל אותו החברותא, למה לא ישן הרב על מיטה כדרך כל הארץ. אמר לו הרב צוקר, יש לי קביעות לקום בחמש. אם אעלה על המיטה לא אקום בזמן, לכן אני שוכב כאן על הארץ.

ועוד ממנו, סיפר לו הרב צוקר, שכשאר הגיע לזמן בו היה עליו למצוא את בת זוגו, הזהיר אותו אביו ממה שחשד בו.... ואמר לו, השמר והזהר לך מלקחת אשה רעה! אמנם אינו רואה פני גהינום, אבל זה לא פשוט בכלל, זה נסיון גדול, זה עלול להחריב את החיים ולשבש את כל העבודה...! סיים הרב צוקר ואמר, מאי משמע אשה רעה?! יושב האיש ולומד תורה בחדר לימודו, פותחת האשה את הדלת מפסיקה אותו מלימודו ואומרת, מצטערת על ההפרעה, זה רק לרגע, אני הולכת לישון, אנא תעשה כך וכך... זו אשה רעה....! ואשה טובה, מניחה על דלתו פתק וכותבת בו: הלכתי לישון, נא להעיריני כדי לשמוע מה עליך לעשות...! עכ"ד. (לא להלכה ולא למעשה...)

פלוריש · הודעהעל ידי **פלוריש** » ו' פברואר 16, 2024 11:12 am

כיצד התנהלה החברותא האגדית של הגרא"י צוקר והגר"ח פריימן?
שניהם יודעים את כל התורה כולה, אבל בסגנון, לכאורה הרב צוקר הוא שרף שדרכו בסופה וסערה והרב פריימן יק'ה מתון ומסיק. ממש הפוך.

אליהו חיים

פלוריש כתב:כיצד התנהלה החברותא האגדית של הגרא"י צוקר והגר"ח פריימן?
שניהם יודעים את כל התורה כולה, אבל בסגנון, לכאורה הרב צוקר הוא שרף שדרכו בסופה וסערה והרב פריימן יק'ה מתון ומסיק. ממש הפוך.

על זה ממש היינו מתפעלים יום יום בראותם יחד, אך אציין שגם הרב צוקר זצ"ל היה רך ומתוק בלימודם יחד ורק עם אלו ששאלו אותו באמצע לימודם [ואף בזמנים אחרים] כשהרגיש שמנדנדים אותו או התעקשו על דבר שלא היה נכון לדעתו היה נותן 'שאגת אריה' עם כל 'גבורת הארי'

עושה חדשות

איש_ספר כתב:וכן חלקו במקו"צ של רמב"ם רש"פ.

הבנתי ממנו בעבר שהיו דברים שהוא כתב למקו"צ אבל לא נכללו לבסוף במהדורה. האם זה קיים היכן שהו?

מענה איש · הודעהעל ידי **מענה איש** » ו' פברואר 16, 2024 4:10 pm

איש_ספר כתב:משהו קטן לכבוד שבת. סיפר לי ידיד שהיתה לו איזה קביעות איתו בעת לימודיו בפוניבז': ידידו של הידיד, אברך צעיר, היה נוהג בכל ערב שבת להכנס למכולת ולכל חנות אחרת, ולקנות כל אשר יתאווה ליבו, הכל בכל מכל כל, כשהוא סמוך ובטוח על מאמרם, לוו עלי ואני פורע. לדבריו הוא ראה הנהגה שלא כדרך הטבע, איך בכל שבוע חוזר אליו כל הכסף ממקומות בלתי צפויים. אותו ידיד סיפר ע"כ לרב צוקר, וזה השיבו מיד ואמר כך: לוו עלי ואני פורע, פירושו שאתה הלווה, והקב"ה יפרע. לווה אמור לתת משכונות, ובכן אני את הספרים שלי לעולם לא אסכים למשכן! למחרת הזעיקו אותו בישיבה שהרב צוקר מחפש אותו בנחיצה גדולה. כשהוא זימן עצמו לפניו, שאל אותו הרב צוקר, אמור נא, כבר העברת את הדברים לחבר שלך? משהשיב שעדין לא נפגש עמו, אמר לו הרב צוקר, הזהר והשמר לא להעביר את הדברים ! זכור את מעשה היהודי הפשוט שהיה מניח חלות בארון הקודש לכבוד הקב"ה, ועונש הגבאי שלעג לו...!

עד היום, מספר אותו ידיד, נעלם ממנו עומק כוונת הגרא"י, באומרו, אתה לווה ואתה צריך לתת משכונות וכו'.

אולי כוונתו שהוא פטור מלאמץ את ההנהגה הזאת כי צריך ליתן משכון, והמשכונות שיש לו זה הספרים ואת הספרים הוא לא יתן.
וההוראה לא לספר כי חשש שמא זה יפגע בתמימותו של הנ''ל שהרב צוקר אמר שזה לא נחשב ''לוו עלי'' כי הוא לא שם משכון.

אגב ב'הפלס' נזכר הסיפור על ההדרת רבנו ירוחם על שם הספר בעל העיטור
ואיירי דעסקינן ברבנו ירוחם מהדיר אחר כבר ההדיר אחר שהגרע''י לקח אחריות על העניין

מעיין · הודעהעל ידי **מעיין** » ו' פברואר 16, 2024 6:03 pm

איש_ספר כתב:משהו קטן לכבוד שבת. סיפר לי ידיד שהיתה לו איזה קביעות איתו בעת לימודיו בפוניבז': ידידו של הידיד, אברך צעיר, היה נוהג בכל ערב שבת להכנס למכולת ולכל חנות אחרת, ולקנות כל אשר יתאווה ליבו, הכל בכל מכל כל, כשהוא סמוך ובטוח על מאמרם, לוו עלי ואני פורע. לדבריו הוא ראה הנהגה שלא כדרך הטבע, איך בכל שבוע חוזר אליו כל הכסף ממקומות בלתי צפויים. אותו ידיד סיפר ע"כ לרב צוקר, וזה השיבו מיד ואמר כך: לוו עלי ואני פורע, פירושו שאתה הלווה, והקב"ה יפרע. לווה אמור לתת משכונות, ובכן אני את הספרים שלי לעולם לא אסכים למשכן! למחרת הזעיקו אותו בישיבה שהרב צוקר מחפש אותו בנחיצה גדולה. כשהוא זימן עצמו לפניו, שאל אותו הרב צוקר, אמור נא, כבר העברת את הדברים לחבר שלך? משהשיב שעדין לא נפגש עמו, אמר לו הרב צוקר, הזהר והשמר לא להעביר את הדברים ! זכור את מעשה היהודי הפשוט שהיה מניח חלות בארון הקודש לכבוד הקב"ה, ועונש הגבאי שלעג לו...!

עד היום, מספר אותו ידיד, נעלם ממנו עומק כוונת הגרא"י, באומרו, אתה לווה ואתה צריך לתת משכונות וכו'.

תמה אני, כוונת הרב פשוטה עיין שם בסוגיא דביצה תוס' והגהות רש"ל ומהר"ם והג"א ומובא להלכה באחרונים עיי' א"ר ושו"ע הרב, דלא כהגהות הגר"א, ועיין משנ"ב שדבריו מוקשים וכבר העירו בדבריו דלכאורה ארכביה אתרי רכשי דברי הגר"א והג"א ובאמת גם דברי הב"ח קשים.
והגרא"י רמז שלדעתו הדין עם גי' הג"א ורש"ל והאחרונים ובאמת משמע מרש"ל שזה לא הגה מסברא רק גי' קדומה דלא כהגר"א (רק לשלימות התמונה אציין דלמעשה גם החת"ס והברוך טעם ציינו לדברי הגר"א) והדין של לוה הוא רק עם משכונות [ותוס' פליגי ארש"י דמשמעות רש"י במזונות קצובין דלוה גם בלי משכון והלכה כתוס', ובאמת צריך להבין לפי התוס' דאם דאם הוצאות שבת אין קצובין, למה באמת לא ילוה גם בלי משכון ואפשר דנצרך לזה מדת בטחון והאחר אין מחויב להאמין שמדת בטחונו שלם, ואפשר שגם הוא בעצמו אין לו מצד דין דלוה רשע ולא ישלם לללות בלי משכון, רק אם יש לו משכון שאז מצד גדרי ולא ישלם אין חסרון וגם יש לו בטחון יש לו מצד גדרי קדימיות וכלכול דבריו במשפט לענג את השבת בדרך הלואה על המשכון אף שהחפץ נחוץ לו לאורך הזמן ויבטח בשם השם שבודאי יהי' בידו לפדות המשכון.
וראיתי באחד מן האחרונים שפי' בדברי התוס' שסוברים דהוצאת שבת ויו"ט אינן קצובין היינו דאין נקצבין בפני עצמם רק נכלל בהקצבה דימות החול, דלא כרש"י שפירשו דלא נקצבין רק יש לו חשבון לעצמו בלי קצבה מאיזה מקום יבוא עיי"ש, וע"כ פירשו הכוונה דע"י המעות והחפצים של ימות החול יכלכל את הוצאת השבת ועל כרחך ע"י משכון, ולפי"ז צריך לומר באם פחות פוחתין לו דלא כדוחק של רש"י שכ' כלומר ממציאין לו שכר מועט, רק באם לא משכן חפציו להמציא מזה מעות לא יהי' לו על צרכי שבת, ואם מוסיף היינו שמשכן הרבה חפצים שיהי' לו בהרחבה אז מוסיפין לו היינו שיקוים ואני פורע בהרחבה גדולה ולא יחסר לו מקצבתו של ימי החול].
ומה שאמר את הספרים שלי לא אסכים למשכן, יש בזה גם חידוש להלכה, שאף שהדין באם יש לו משכונות הדין אומר למשכן משום צרכי שבת, היינו דרשאי אבל אינו מחויב בפרט כשהמשכון נחוץ לו לכל רגע כמו ספרים ולא שייך שיחזירו לו את המשכון בלילה כמו כסות לילה, ובפוסקים מיירי דיש לו משכונות תכשיטין וכדומה שאפשר להשכינם אז אפשר דהדין דצריך להשכינם לצורך סעודת שבת.
ולכאורה איך דיבר דבר השייך לו, לאותו ידיד, ואפשר שבתפיסת עולמו של האי גאון וצדיק לא הי' יכול להבין שת"ח מסביבותו וכערכו יהי' לו חפצים יוקרתים בבית חוץ מספרים והרי ספרים נחוצים ליהודי ליומם ולילה, וא"א להשכינם.
ולפי"ז יותר נפלא שהגם שהנהגת הידיד של הידיד הי' לו מקום להלכה ע"פ הגר"א, מ"מ לא משום זה חזר, רק משום תמימות היהודי...

הודעהעל ידי **איש_ספר** » א' פברואר 18, 2024 6:41 pm

מעיין כתב:
איש_ספר כתב:משהו קטן לכבוד שבת. סיפר לי ידיד שהיתה לו איזה קביעות איתו בעת לימודיו בפוניבז': ידידו של הידיד, אברך צעיר, היה נוהג בכל ערב שבת להכנס למכולת ולכל חנות אחרת, ולקנות כל אשר יתאווה ליבו, הכל בכל מכל כל, כשהוא סמוך ובטוח על מאמרם, לוו עלי ואני פורע. לדבריו הוא ראה הנהגה שלא כדרך הטבע, איך בכל שבוע חוזר אליו כל הכסף ממקומות בלתי צפויים. אותו ידיד סיפר ע"כ לרב צוקר, וזה השיבו מיד ואמר כך: לוו עלי ואני פורע, פירושו שאתה הלווה, והקב"ה יפרע. לווה אמור לתת משכונות, ובכן אני את הספרים שלי לעולם לא אסכים למשכן! למחרת הזעיקו אותו בישיבה שהרב צוקר מחפש אותו בנחיצה גדולה. כשהוא זימן עצמו לפניו, שאל אותו הרב צוקר, אמור נא, כבר העברת את הדברים לחבר שלך? משהשיב שעדין לא נפגש עמו, אמר לו הרב צוקר, הזהר והשמר לא להעביר את הדברים ! זכור את מעשה היהודי הפשוט שהיה מניח חלות בארון הקודש לכבוד הקב"ה, ועונש הגבאי שלעג לו...!

עד היום, מספר אותו ידיד, נעלם ממנו עומק כוונת הגרא"י, באומרו, אתה לווה ואתה צריך לתת משכונות וכו'.

תמה אני, כוונת הרב פשוטה עיין שם בסוגיא דביצה תוס' והגהות רש"ל והג"א ומובא להלכה באחרונים עיי' שו"ע הרב, דלא כהגהות הגר"א, ועיין משנ"ב שדבריו מוקשים וכבר העירו בדבריו דלכאורה ארכביה אתרי רכשי דברי הגר"א והג"א.
והגרא"י רמז שלדעתו הדין עם רש"ל והאחרונים דלא כהגר"א והדין של לוה הוא רק עם משכונות [ותוס' פליגי ארש"י דמשמעות רש"י במזונות קצובין דלוה גם בלי משכון והלכה כתוס', ובאמת צריך להבין לפי התוס' דאם דאם הוצאות שבת אין קצובין, למה באמת לא ילוה גם בלי משכון ואפשר דנצרך לזה מדת בטחון והאחר אין מחויב להאמין שמדת בטחונו שלם, וראיתי באחד מן האחרונים שפי' בדברי התוס' שסוברים דהוצאת שבת ויו"ט אינן קצובין היינו דאין נקצבין בפני עצמם רק נכלל בהקצבה דימות החול, דלא כרש"י שפירשו דלא נקצבין רק יש לו חשבון לעצמו בלי קצבה מאיזה מקום יבוא עיי"ש, וע"כ פירשו הכוונה דע"י המעות והחפצים של ימות החול יכלכל את הוצאת השבת ועל כרחך ע"י משכון, ולפי"ז צריך לומר באם פחות פוחתין לו דלא כדוחק של רש"י שכ' כלומר ממציאין לו שכר מועט, רק באם לא משכן חפציו להמציא מזה מעות לא יהי' לו על צרכי שבת, ואם מוסיף היינו שמשכן הרבה חפצים שיהי' לו בהרחבה אז מוסיפין לו היינו שיקוים ואני פורע בהרחבה גדולה ולא יחסר לו מקצבתו של ימי החול].
ומה שאמר את הספרים שלי לא אסכים למשכן, יש בזה גם חידוש להלכה, שאף שהדין באם יש לו משכונות הדין אומר למשכן משום צרכי שבת, היינו דרשאי אבל אינו מחויב בפרט כשהמשכון נחוץ לו לכל רגע כמו ספרים ולא שייך שיחזירו לו את המשכון בלילה כמו כסות לילה, ובפוסקים מיירי דיש לו משכונות תכשיטין וכדומה שאפשר להשכינם אז אפשר דהדין דצריך להשכינם לצורך סעודת שבת.
ולכאורה איך דיבר דבר השייך לו, לאותו ידיד, ואפשר שבתפיסת עולמו של האי גאון וצדיק לא הי' יכול להבין שת"ח מסביבותו וכערכו יהי' לו חפצים יוקרתים בבית חוץ מספרים והרי ספרים נחוצים ליהודי ליומם ולילה, וא"א להשכינם.
ולפי"ז יותר נפלא שהגם שהנהגת הידיד של הידיד הי' לו מקום להלכה ע"פ הגר"א, מ"מ לא משום זה חזר, רק משום תמימות היהודי...

יש"כ על כל מראי המקומות החשובים. ברור שהצדק איתך שיש קשר לזה. אבל עדין אינו מובן. כי במקרה של האברך ההוא, הוא לא היה לווה (והנוסח שלי למעלה לא היה מדויק), אלא היה מרוקן את כל הכסף שברשותו, ואפילו הוא סך גדול, ואין לו מעות אחרות כנגדם, וקונה כל מה שעולה על דעתו, עד שתם הכסף שברשותו, או עד שלא נותר דבר שלא קנה. וזה שייך יותר למה שאמרו שם בהמשך על הוצאות שבת ויו"ט וכו' שאינן מן המנין. וכאן לכאורה אינו שייך לד' התוס' והאחרונים.

מעיין · הודעהעל ידי **מעיין** » א' פברואר 18, 2024 9:00 pm

הנה שיחת חולין של ת"ח צריכה לימוד, וידוע מדברי הבעש"ט שתורה לשמה דבריו פרין ורבין, וכשעיינתי בדברי הגרא"י שהעתיק איש ספר, אז עיינתי בסוגיא שעסקתי בה כבר והעליתי פנינים, וגם במשך השבת עיינתי ועסקתי בזה עם חבירי ובני וערכתי קצת הדברים שהעליתי בעש"ק. או אז אף שלמעשה לא כך הי' המעשה כמו שכתב איש ספר, אבל כבר אפשר שהגרא"י צוקר הבין כך המעשה כשהידיד סיפר לו והשיב לפי הבנתו.
----
ועתה ארחיב קצת בבירור הסוגיא מה שהעליתי
עי' רש"י ותוס' והג"א ורש"ל ומהר"ם וב"ח ועט"ז והגר"א וא"ר ושו"ע הרב ומשנה ברורה
ואפרש דברי
מרש"י נראה שאם יש לו חשבון ממה לפרוע כפי סדר פרנסתו שיותר קבוע בזמן השנה מותר ללוות גם בלא משכון אם המלוה מאמינו ולא הוי בכלל לוה רשע ולא ישלם גם לדברי חול, והארכתי בזה באשכול אחר, רק יציאה יתירה היינו שלא בחשבון ברור כפי סדר פרנסתו הקבועה רק בחשבון מקופיא שישתדל בהשתדלות יתירה להכנס בעסק נוסף בהמשך הזמן זה אסור לעשות לא מיבעי' ללוות על זה אלא גם להוציא מה שיש לו אם אין עולה בחשבון הרגיל לפי קביעות פרנסתו אין נכון לעשות כן שאפשר שיחסר לו בסוף השנה.
ולצרכי שבת יש חידוש יתר, שגם בלי חשבון ברור אפשר לו ללוות על החשבון שיזדמן לו איזה עסק חדש, וזה החידוש בלוו עלי ואני פורע, וזה ביאור בהגמ' שאין זה נכלל בכלל מזונות הקצובין, רק התוס' כפי גי' הג"א מחדש מכח הכרח הקושיא של הגמ' של עשה שבתך חול, שזה ג"כ דוקא אם יש לו משכון ובלא זה לא ילוה גם אם מוכנים לו להלוות גם בלי משכון, וכן מפורש בשו"ע הרב, ודלא כב"ח ולקמן נבאר דברי הב"ח.
ובאמת לכאורה צ"ע דבאמת למה לו להתוס' להרחיק לכת כ"כ, ולכאורה לתרץ הקושיא מעשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות נוכל לתרץ שאינו מוצא ללוות, וכפי שאכן כן דעת הגר"א בגי' התוס', ולכאורה לפי גי' הג"א למה ליה לתוס' להרחיק לכת כ"כ.
אבל התי' פשוט דעל מהלך הגר"א וגי' צ"ע וכבר הקשו כן האחרונים (עי' שפת אמת ועוד) הרי הגמ' שעשה שבתך חול הרי מיירי שאפשר לו להצטרך לבריות, הרי שיש לי מי שרוצה ליתן לו בתורת צדקה וכיצד נוכל לומר שאין מוצא ללוות הרי מי שיותן לו בתורת צדקה הכי לא יהי' מוכן לו ליתן בדרך הלואה, ומכח קושיא זו הוכרחו בתוס' לומר דגם באופן שיהי' מי שמוכן לו ללוות הוי בגדר לוה רשע ולא ישלם, וכפי שהסברנו דגם שהבטיחו חז"ל דאם מוסיף מוסיפין לו זה בבטחונו חזק, ועכ"פ אין לו ללוות על חשבון זה מדיני לווה רשע ולא ישלם, ואפשר שגם אם יגלה להמלוה שלוה על חשבון של ואם מוסיף מוסיפין ומוכן המלוה להלוות על חשבון זה לא יועיל, שהמלוה בעיקר סומך שאם לא ישלם לו יהא באופן צדקה וכדאמרי' בכתובות נותן לו לשם הלואה ושוב בתורת צדקה, וא"כ סוכ"ס הוי בשעת הקבלה בכלל הצטרכות לבריות, ונכלל בגדר עשה שבתך חול, ולכן הוכרחו שיש לו משכון אז יכול ללוות, ועיין במור וקציעה שהקיל באופן זה ללוות.
או אפשר שהתוס' סברו שגם הלואה הוי בגדר הצטרכות לבריות ודוחק.
ולתרץ דברי הגר"א תירצו האחרונים דשייך מציאות שאפשר לו לקבל מן הצדקה ולא יוכל לקבל הלואה שמקבץ על יד מכמה בני אדם סכומים קטנים כדי להוצאות שבת, וללוות מכמה בני אדם סכומים קטנים באופן שיזכור כל אחד ויפגוש כל אחד הוי טירחא טובא ולא שייך שזה יהי' נכלל בכלל חיוב ללוות.
וצ"ל דהאחרונים שלא גרסו ס"ל דזה דוחק לאוקמי הגמ' בגוונא רחוקה כזה.
והנה הב"ח נראה דהי' גירסתו בתוס' כדברי הג"א, ומ"מ ביאר בספיקא דהטור במי שמוצא להלוות לו בלי משכון, ולכאורה צ"ע דלכאורה לפי גירסא זו בתוס' הרי בדוקא קאמרי כן, ולא משום שכן דרך העולם שאין מלווין בלא משכון וצ"ע.
והנה בעטרת זקנים כתב דלא ילוה אלא אם יש לו חשבון לפרוע, ואין משמע דבריו שכוונתו על משכון, וצ"ע דאם מיירי שיש לו חשבון בדרך פרנסתו לפרוע, הרי דבר זה גם בחול מותר, ופשוט דעל עונג שבת חייב לללוות באופן זה.
----
והנה בא"ר ושו"ע הרב נקט להלכה כהג"א ורש"ל ומהר"ם.
ובהגר"א [וכן חת"ס ורב"פ בהגהות על הגמ' ציינו לדברי הגר"א, ומשמע שכן דעתם להלכה] דעתו דכשמוצא ללוות יש לו ללוות גם בלי משכון.
ובמור וקציעה משמע דעכ"פ כשמגלה דעתו להמלוה שסומך על והמוסיף מוסיפין לו ומלוה לו על דעת זה מותר.
---------
ובמשנה ברורה ושעה"צ ציין לדברי הג"א והעט"ז והגר"א גם יחד וסיים דהכל לפי הענין ודבריו סתומין וחתומין בין מה שכ' דברי הב"ח ודברי הג"א ודברי הגר"א כאילו אמרו דבר אחד וכן העט"ז לכאורה לא מיירי ממשכונות כלל רק מלפרוע ממון שיש לו חשבון ע"ז שזה פשוט. וגם מה שכ' הכל לפי הענין משמע שאפשר לקיים כל דברי האחרונים ולכאורה פליגי אהדדי. ואפשר דלמעשה קאמר דלדבר מועט אפשר לסמוך אהגר"א ואהוצאה מרובה קצת לא ילוה אלא במשכונות.
מ"מ האמת קצת דהכל לפי הענין, לענין אחר דהנה משמעות דברי רש"י משמע שגם בהא דלוו עלי ואני פורע יש גדרים לפי מה "שרגיל" היינו מאכלים הרגילים לו, ואפשר דבעני ממש אם יוסיף באכילה מרובה הרי זה תחלת חולי ורק להוסיף קצת, ולכאן ודאי יהי' חילוק בין עשיר לבינוני בהוצאת שבת וכמו כן בין עני לעשיר.
----
ולשלימות התמונה אכתוב הערה דהנה הריטב"א כתב דבכלל הגמ' דכל הפוחת יפחות וכו' נכלל הוצאת בניו וצרכי שבת ויו"ט, וה"ה כל דבר מצוה, וצ"ע דא"כ גם עני אפשר לו ליתן צדקה בהרחבה והתורה אמרה כפי מיסת ידו בקרבנות של יו"ט שנותן לגר ויתום ואלמנה, ואפשר דצדקה שאני דהתורה רצתה שיתן ממה שיש לו.
---
ויש לעיין בהסוגי' דהידור מצוה עד שליש בדיני אתרוג שמקורו בסוגי' דב"ק שאמרו שם עד כאן משלו ומכאן ואילך מהקב"ה לדברי הריטב"א וכבר העירו בזה.
---
ולענין הנ"ל מה שאמר הגרא"י צוקר, חשבתי באמת האם הדין של התוס' של משכונות, האם צריך באמת למשכן הדבר ולהוציאו מביתו או דסגי שמיחד אחד מחפציו לצורך הלואה למשל שלוה לשנה אחד ומיחד תכשיט אחד להיות למשכון אבל מניח בביתו, וצ"ע אם מצינו משכון כזה שמושאר מונח בביתו, וסתם משכון מונח בבית המלוה ואף שמחזיר לו בכל לילה, מ"מ צ"ל דמאמינו שלא יבריח המשכון ויש בזה יותר סמיכות כעבד לוה לאיש מלוה דהלוה מתייאש קצת מחפצו אם לא יהי' לו לפרוע בזה שבכל יום מונח בבית המלוה, אבל כבר יצוייר שמלוה בלי משכון כלל, וכמו כן יצוייר שמלוה אבטיחות של משכון בלי שיוצאנו מביתו, וכבר מצינו הרהינו אצלו לא הרהינו אצלו, וא"כ קצת צ"ל למה לא הבין הגרא"י שאפשר להלוות אבטיחות של ספרים בלי להוציא הספרים מביתו כלל, ולומר שלא רצה כלל להתייאש כלל אפי' על חשבון רחוק מספריו, זה דוחק וצ"ע דהרי מבואר בגמ' שסוכ"ס יוסיף לו הקב"ה ומשמע שההוספה לא יהי' לזמן רחוק אלא בתוך השנה, ולכאורה אף שאין מוציא המשכון מביתו אם אחד מלוה אחשבון זה ודאי חייב ללוות באופן זה גם להג"א וזה נכלל בדברי התוס' וצ"ע.
שוב התבוננתי שכל מה שכתבתי בתגובה הראשונה בביאור דברי הגרא"י בחילוק מספרים ושאר חפצים אינו אמת כלל דהרי כל דין של השבת המשכון הוא דוקא במשכון בשעת הלואתו אבל שלא בשעת הלואתו א"צ להחזיר המשכון כלל,וצריך לחלק דהתוס' מיירי שיש לו חפצים שאין נצרכין לו כ"כ כגון תכשיט, וספרים לא הי' רוצה להשכינם, אבל אז קמה נצבה הערתי דודאי אם מאמינו במשכון באופן שיונח בביתו ודאי שמותר ללוות באופן זה וצ"ע.
---
והואיל דאיירינן בענין הלואה המותרת יש לעיין בדברי הגמ' חולין פ"ד ע"א כגון אנו לווין ואוכלין ולכאורה במאי מיירי, האם דוקא ביש לו חשבון נכון במאי לפרוע או שיש לו משכון, ואפשר דגם בלא משכון, והוי כההוא דהקזה שבת קכ"ט דמותר להערים באופן שאין גזל מן הדין, כמו כן ללוות לצורך בריאות ההכרחי לא הוי לווה רשע ולא ישלם כל שבדעתו לפרוע לכשירחיב.

ועיין שם חולין פד ע"ב לעולם יאכל וישתה פחות ממה שיש לו וילבש ויתכסה במה שיש לו ויכבד אשתו בניו יותר ממה שיש לו, ובמהרש"א שגם ילוה לפרנסן [ואחרים כתבו דממה שיקמץ ממאכלו יבזבז אצרכי אשתו ובניו] וצ"ע במה מיירי האם ביש לו לפרוע פשוט שיוכל לעשות זאת ובאם אין לו לפרוע למה לא יהי' בכלל לוה רשע וכו' ואולי נכנס בסוג הוצאת בניו לת"ת וצ"ע דבביצה משמע רק ת"ת ולא צרכים גשמיים ואף לפי דברי הריטב"א לזון בניו ואשתו הוי חוב ולא מצוה עכ"פ מדרבנן ובכלל נתקשיתי בביאור הדברים שהם תלויין בו והוא תלוי במי שאמר והי' העולם, מה טעם זה לענין שיבזבז עליהם, ועוד הרי לפרנסתו הרי גם הוא תלוי במי שאמר והי' העולם ולמה לא יבזבז גם אפרנסתו של עצמו, ועוד קשה לי שלכאורה זה סתירה למש"כ בחוה"ל שהאדם בטוח על פרנסתו ולא אצרכי אשתו ובניו, ויש לי בזה דברים אבל אין ברורים כל צרכן לכן לא העליתי

אליסף · הודעהעל ידי **אליסף** » ד' פברואר 21, 2024 7:30 am

היום ראיתי בחי' רבנו יונה לסנהדרין מהדו' ר' יחזקאל זילבר מודה ל'גרא"י שליט"א' על סיועו.
וברור שהכוונה לגאון המנוח.

הביבליופיל

איש_ספר כתב:משהו קטן לכבוד שבת. סיפר לי ידיד שהיתה לו איזה קביעות איתו בעת לימודיו בפוניבז': ידידו של הידיד, אברך צעיר, היה נוהג בכל ערב שבת להכנס למכולת ולכל חנות אחרת, ולקנות כל אשר יתאווה ליבו, הכל בכל מכל כל, כשהוא סמוך ובטוח על מאמרם, לוו עלי ואני פורע. לדבריו הוא ראה הנהגה שלא כדרך הטבע, איך בכל שבוע חוזר אליו כל הכסף ממקומות בלתי צפויים. אותו ידיד סיפר ע"כ לרב צוקר, וזה השיבו מיד ואמר כך: לוו עלי ואני פורע, פירושו שאתה הלווה, והקב"ה יפרע. לווה אמור לתת משכונות, ובכן אני את הספרים שלי לעולם לא אסכים למשכן! למחרת הזעיקו אותו בישיבה שהרב צוקר מחפש אותו בנחיצה גדולה. כשהוא זימן עצמו לפניו, שאל אותו הרב צוקר, אמור נא, כבר העברת את הדברים לחבר שלך? משהשיב שעדין לא נפגש עמו, אמר לו הרב צוקר, הזהר והשמר לא להעביר את הדברים ! זכור את מעשה היהודי הפשוט שהיה מניח חלות בארון הקודש לכבוד הקב"ה, ועונש הגבאי שלעג לו...!

עד היום, מספר אותו ידיד, נעלם ממנו עומק כוונת הגרא"י, באומרו, אתה לווה ואתה צריך לתת משכונות וכו'.

רש"י שם בביצה כתב "לפי מה שרגיל", ונראה שכיוון להוציא מליבם של החושבים כאותו ידיד.

מעיין · הודעהעל ידי **מעיין** » ה' פברואר 22, 2024 12:19 am

הזכרתי בתוך תגובתי הארוכה את דברי רש"י שכתב לפי מה שרגיל בהסבר קצת שלכאורה לפי משמעות הגמ' לכאורה באמת למה יהא חילוק בין עשיר לעני.
והנה לך העתק

הנה משמעות דברי רש"י משמע שגם בהא דלוו עלי ואני פורע יש גדרים לפי מה "שרגיל" היינו מאכלים הרגילים לו, ואפשר דבעני ממש אם יוסיף באכילה מרובה הרי זה תחלת חולי ורק להוסיף קצת, ולכאן ודאי יהי' חילוק בין עשיר לבינוני בהוצאת שבת וכמו כן בין עני לעשיר.

פורום אוצר החכמה

מי מחובר