מדוע החכמים הלכו לרבי עקיבא לליל הסדר?

[גאולה בקרוב]

מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע וכו'-
מסתמא כבר הרבה קולמוסים נשתברו על זה, מדוע גדולי ישראל אלו (כולל רבי אליעזר, רבו של רבי עקיבא) היו מסובים ביחד באותו ליל הסדר, ודוקא אצל רבי עקיבא.

ושמעתי בשם מו"ר הגר"ש קוק שליט"א ביאור נחמד, שהמעשה ודאי היה אחרי חורבן הבית, וסמוך לו יחסית, וממילא היו כולם בצער גדול על חג הפסח שהיה שונה כ"כ מבזמן המקדש, ודוקא אצל רבי עקיבא היו יכולים לקבל חיזוק לראות אור ושחוק גם בתוך חושך וצרה, כגמ' סוף מכות "ורבי עקיבא משחק... עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו".

[גאולה בקרוב]

ואגב זה, ביאור נוסף שמסר הגרש"ק, ששמע מאביו הג"ר רפאל זצ"ל רבה של טבריה, בשם מרן הראי"ה זצ"ל, שבאר את המילים בהגדה "כן ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך" וכו'.
וצ"ע מהו "מועדים אחרים"? שבועות וסוכות?
ונראה פירושו על פסח, אבל הרגל יהיה אחר ושונה, שאז נזכה לעלות לרגל ולהקריב קרבן פסח, וכל הצורה של החג תהיה שונה ו"אחרת".

[ארי שבחבורה]

מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע וכו'-
מסתמא כבר הרבה קולמוסים נשתברו על זה, מדוע גדולי ישראל אלו (כולל רבי אליעזר, רבו של רבי עקיבא) היו מסובים ביחד באותו ליל הסדר, ודוקא אצל רבי עקיבא.

ושמעתי בשם מו"ר הגר"ש קוק שליט"א ביאור נחמד, שהמעשה ודאי היה אחרי חורבן הבית, וסמוך לו יחסית, וממילא היו כולם בצער גדול על חג הפסח שהיה שונה כ"כ מבזמן המקדש, ודוקא אצל רבי עקיבא היו יכולים לקבל חיזוק לראות אור ושחוק גם בתוך חושך וצרה, כגמ' סוף מכות "ורבי עקיבא משחק... עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו".

דברים דומים כתב הגאון ר' יחיאל מיכל הלוי עפשטיין זצ"ל בעל 'ערוך השולחן' בפירושו הנפלא על ההגדה 'ליל שימורים' על אתר - עיי"ש שהאריך בזה.

[אליהוא]

כמדומה שיש דעה בראשונים שכלל לא היה בליל הסדר, ומובן שספרו גם אחר שעלה עה"ש.

[ערער בערבה]

החידוש הנ"ל כתבו השפ"א. מי מהראשונים כתב כן?

[אליהוא]

אין הספרים תח"י כעת, אבל כידוע שהנוסחא ברוב הראשונים וכל המספר ביצי"מ ה"ז משובח, והקשו הרי כן הוא מדינא ותי' רובם דהיינו כל המרבה וכן הנוסח לפנינו. אך יש שפי' [כמדומה הרשב"ץ] דהכונה כל המספר בכל יום ולא בליל הסדר דווקא, ולפי"ז מפרש ההמשך מעשה בר"א וכו'.

[שבטיישראל]

ואגב זה, ביאור נוסף שמסר הגרש"ק, ששמע מאביו הג"ר רפאל זצ"ל רבה של טבריה, בשם מרן הראי"ה זצ"ל, שבאר את המילים בהגדה "כן ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך" וכו'.
וצ"ע מהו "מועדים אחרים"? שבועות וסוכות?
ונראה פירושו על פסח, אבל הרגל יהיה אחר ושונה, שאז נזכה לעלות לרגל ולהקריב קרבן פסח, וכל הצורה של החג תהיה שונה ו"אחרת".

עי' מה שהבאתי בזה באשכול על הנוסח "מן הזבחים ומן הפסחים" די"ל גם במוצש"ק

[ארזא דבי רב]

ע' בספרים של המזרוחניקים (אם יש לך אוצר גירסא מלאה )מה שהאריכו שהיו כל הזמן מסיבות לצורך המלחמה ביחד עם בר כוכבא לבנות את בית המקדש מחדש (מביאים שם ירושלמי שרבי עקיבה נסע לאפריקה לשכנע יהודים לילחם נגד הרומיים )אמנם לבסוף נהרגו יותר מאשר בחורבן הבית

[בברכה המשולשת]

ע' בספרים של המזרוחניקים (אם יש לך אוצר גירסא מלאה )מה שהאריכו שהיו כל הזמן מסיבות לצורך המלחמה ביחד עם בר כוכבא לבנות את בית המקדש מחדש (מביאים שם ירושלמי שרבי עקיבה נסע לאפריקה לשכנע יהודים לילחם נגד הרומיים )אמנם לבסוף נהרגו יותר מאשר בחורבן הבית

אין לי אוצר גירסא מלאה.
אפשר קצת הפניות?

[מלכישוע בן אליהועיני]

ע' בספרים של המזרוחניקים (אם יש לך אוצר גירסא מלאה )מה שהאריכו שהיו כל הזמן מסיבות לצורך המלחמה ביחד עם בר כוכבא לבנות את בית המקדש מחדש (מביאים שם ירושלמי שרבי עקיבה נסע לאפריקה לשכנע יהודים לילחם נגד הרומיים )אמנם לבסוף נהרגו יותר מאשר בחורבן הבית

יש הרבה ספרים של 'מזרוחוניקים',לאיזה מהם התכוונת?
אגב לו הייתי מזרוחוניק, הייתי מקבל את הערתך כמחמאה גדולה; זה דומה להני אינשי טבא דאמרין עיין ב'ספרים הקדושים' ושם כתוב....

[איש_ספר]

אין הספרים תח"י כעת, אבל כידוע שהנוסחא ברוב הראשונים וכל המספר ביצי"מ ה"ז משובח, והקשו הרי כן הוא מדינא ותי' רובם דהיינו כל המרבה וכן הנוסח לפנינו. אך יש שפי' [כמדומה הרשב"ץ] דהכונה כל המספר בכל יום ולא בליל הסדר דווקא, ולפי"ז מפרש ההמשך מעשה בר"א וכו'.

כבר הבאתי שהרשב"ץ לא כתב כך. וכמדומה שאין מהראשונים שמפרש שלא היה זה בליל הסדר.
ואם להשערות: בקובץ אור המזרח, ראיתי פעם מאמר גדול של ר' יצחק הרשקוביץ כמדומני (מחבר ספר מהר"ץ חיות ועוד) שמאריך מאד בהשערה שההתכנסות היתה קשורה לטכס עצות נגד היהודים הנוצרים.

[מלכישוע בן אליהועיני]

אין הספרים תח"י כעת, אבל כידוע שהנוסחא ברוב הראשונים וכל המספר ביצי"מ ה"ז משובח, והקשו הרי כן הוא מדינא ותי' רובם דהיינו כל המרבה וכן הנוסח לפנינו. אך יש שפי' [כמדומה הרשב"ץ] דהכונה כל המספר בכל יום ולא בליל הסדר דווקא, ולפי"ז מפרש ההמשך מעשה בר"א וכו'.

כבר הבאתי שהרשב"ץ לא כתב כך. וכמדומה שאין מהראשונים שמפרש שלא היה זה בליל הסדר.
ואם להשערות: בקובץ אור המזרח, ראיתי פעם מאמר גדול של ר' יצחק הרשקוביץ כמדומני (מחבר ספר מהר"ץ חיות ועוד) שמאריך מאד בהשערה שההתכנסות היתה קשורה לטכס עצות נגד היהודים הנוצרים.

ובכך יובן יותר עניין קריאת שמע (אחדות השם) אצל סיפור זה.

[הבונה]

הקושיה הידועה שר' אליעזר הרי אומר "משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל" (סוכה כז:), וכיצד פסח אצל ר"ע הרי היה דר בלוד (סנהדרין לב:).
ועל זה באו כמה הסברים כמו השפ"א הנ"ל, (כמדומה שאינו אומר דבריו על קושיה זו, אלא שכתבו לתרץ כך לפי דבריו, שלא היה זה בפסח, לא בדקתי בפנים).
יש תירוץ יפה של ר' ראובן מרגליות, שמצרף כמה מאמרי חז"ל שכל התנאים הללו באו בספינה, וממילא מישב שבאו בע"פ ולא היה סיפק ביד ר"א להגיע ללוד, ושבת בב"ב אצל ר"ע. מי יכול להביא את הציטוט מספרו (מרגליות הים?).

[הגהמ]

דברי הגר"ר מרגליות נמצאים בספרו מרגליות הים לסנהדרין לב: (לא אוכל לצטט כעת בחפזי). ורשמתי מכבר על מש"כ שם שלא הלכו אצל ר"ג כדי שיוכלו להסב שצ"ע קצת מהתוספתא פ"י ה"ח שמבואר שם שר"ג היה מיסב עם החכמים בעליית בית נתזה בלוד. ועי' עוד בהגהת מהרצ"ח לסנהדרין שם שהק' היאך יתכן שהיה ר"א מיסב עמהן שלא בביתו והא הוא עצמו אמר בסוכה כז: "משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהם ברגל" והניח בצע"ג.

[איש_ספר]

הנה הם, ואולי הוסיף עליהם במרגליות הים
http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?104748&&page=23

[בר ששת]

בנוגע לחידושו של השפ"א שגם הוא לא נאמר אלא בלשון ''ולא רחוק לומר'', הוסיף נכדו רבינו הלב שמחה ז"ל, להביא ראיה, שהרי מקומו של רבי אליעזר היה בלוד - אחרי ר"א ללוד - והלוא הוא אמר - משבח אני את העצלנים וכו', וא"כ הכיצד יצא את ביתו ברגל והלך בני ברקה?! ומכאן ראיה או זכר לחידושו של השפ"א, שלא היה זה בליל פסח.

שוב ראיתי שכתבו כן לעיל בשם ר"ר מרגליות, אלא שלא עיינתי בגוף הדברים, ואנוכי ראיתים בספר לב שמחה.

[ארי שבחבורה]

תירוץ נפלא נוסף על קושיא זו תירץ 'לשיטתו' הגאון ר' רפאל שפירא זצ"ל - הובאו דבריו בספר 'תורת רפאל' (נמצא ב'אוצר') חלק ג' סימן ל"ח.

[הבונה]

שוב ראיתי שכתבו כן לעיל בשם ר"ר מרגליות, אלא שלא עיינתי בגוף הדברים, ואנוכי ראיתים בספר לב שמחה.

לא כתבו כך בשם ר"ר מרגליות, אלא כתבו (כתבתי) שיש שתירצו לפי השפ"א את הקושיה שהקשה גם הר"ר מרגליות, ותודה שציינת שהמתרץ הוא הלב שמחה, והזכרתני מיהו שאמר כך.

[שבטיישראל]

הקושיה הידועה שר' אליעזר הרי אומר "משבח אני את העצלנין שאין יוצאין מבתיהן ברגל" (סוכה כז:), וכיצד פסח אצל ר"ע הרי היה דר בלוד (סנהדרין לב:).
ועל זה באו כמה הסברים כמו השפ"א הנ"ל, (כמדומה שאינו אומר דבריו על קושיה זו, אלא שכתבו לתרץ כך לפי דבריו, שלא היה זה בפסח, לא בדקתי בפנים).
יש תירוץ יפה של ר' ראובן מרגליות, שמצרף כמה מאמרי חז"ל שכל התנאים הללו באו בספינה, וממילא מישב שבאו בע"פ ולא היה סיפק ביד ר"א להגיע ללוד, ושבת בב"ב אצל ר"ע. מי יכול להביא את הציטוט מספרו (מרגליות הים?).

שער יששכר, מאמר אגדתא דפסחא

[לייטנר]

כתב הרב אבישי אלבוים (שגם כותב בפורום זה) בגיליון 'שבת בשבתו' לפסח:

הזכרת "בני ברק" בהגדה של פסח העסיקה רבים ממפרשי ההגדה. מחודשת מאוד הבנתו של האברבנאל, בפירושו הארוך להגדה "זבח פסח":

...שבני ברק אינם אנשי או תלמידי עיר ברק, אבל הם כלים יפים שהיו מסובין עליהם בליל הפסח... סיפר כאן שחמשה גאוני עולם היו אוכלים יחד... ואולי יתחברו לאכול יחד בבית הנשיא ר' אלעזר בן עזריה.

האברבנאל מתעלם מההבנה הפשוטה שבני ברק הוא שם מקום בארץ ישראל, המוזכר בתנ"ך בנחלת שבט דן (ספר יהושע יט,מה). תמיהה זו גדולה במיוחד בהתחשב בעובדה שהאברבנאל היה מגדולי פרשני הנ"ך, אכן תמיהה זו העסיקה רבים וטובים מקדמונים ועד חכמי זמנינו, כר' אליעזר אשכנזי בפירושו מעשי ה' להגדה, החיד"א בחיבורו שמחת הרגל, הרב מימון בספרו חגים ומועדים ועוד. כך לדוגמא כתב הרב מנחם מנדל כשר ב"הגדה שלמה":

"והנה נדחק לפרשו בדרך דרוש מפולפל ונעלם ממנו שבני ברק היא עיר בארץ ישראל הנמצאת דרומית מזרחית לעיר יפו..."

נוסחה אחרת המובאת בשם האברבנאל שופכת אור חדש לפירושו. כאמור אחד מחכמי איטליה, ר' יוחנן בן יוסף טריבש, חיבר פירוש קצר להגדה, שנדפס בתוך מחזור בני רומא בשנת ש' (1540) בעיר בולוניה. פירוש זה נקרא "קמחא דאבישונא". סביר להניח כי המחבר אף הכיר אישית את האברבנאל שישב בסוף ימיו באיטליה ונפטר בשנת רס"ט (1509). אלו דבריו:

בזאת הבבא מקשה הרבה קושיות האברבנילי"ו בזבח פסח, איך יתכן שנזדמנו כל אלו החכמים שזה דירתו בלוד וזה בפקיעין. ואיך כל אחד נעתק ממקומו ללון בכמו זה המקום בחג פסח הנכבד, אשר ברגילות כל אדם להפציר עצמו לשמוח עם בני ביתו, וזה המקום בלתי רשום ולא נקרא שמו עלי אדמות ומקומות ארץ ישראל ולא בבל רק בכאן? ומתרץ שהנכון הוא בעיניו שהיו מסובין בביתם על כרים וכסתות מרוקמות זהב... אמנם לפי הפשט הוא שם מקום.

מדבריו עולה שעיקר הקושי של האברבנאל היה מדוע החכמים בליל הסדר עזבו את משפחתם ומקומותיהם ונדדו לבני ברק? וכפי שניסח זאת הרב ראובן מרגליות בהגדתו "והנה גופא דעובדא, שאיתרמי כל הני רבוותא לעיירה קטנה זו מפליאה מאוד"?

בעקבות שאלה זו הועלו השערות שונות. יש שהציעו שמדובר בכינוס חשאי הקשור למרידה ברומי (הרב מימון), יש שהניח שחכמים אלו באו בשליחות ציבורית מעבר לים וירדו בנמל יפו ערב חג פסח ולא הספיקו להגיע לבתיהם (הרב מרגליות), יתר עליו מי שהציע לגרוס "בבני כרך" במקום "בבני ברק" (ר' יקותיאל כהן בהגדת הגאונים והרמב"ם).

הקושי המציאותי להבין מה עשו החכמים בבני ברק ומדוע מצויינת עובדה זו בהגדה של פסח הולידו את ההברקה של האברבנאל על בני ברק, שכל הרבנים ישבו כל אחד במקומו עם כלים יפים ומבריקים.

[אפרקסתא דעניא]

קיבלתי פעם מאמר שהתפרסם ב"קולמוס" של "משפחה" בנושא זה (אינני לוקח אחריות על נכונות הדברים):

מעשה... שהיו מסובין בבני ברק...

מגיל שלש או ארבע (תלוי בכמות הקליות והאגוזים שקיבלנו), שומעים אנו מידי שנה בשנה, את מעשה החכמים בליל הסדר, המובא בהגדה של פסח: "מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא ורבי טרפון שהיו מסובין בבני ברק והיו מספרין ביציאת מצרים כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידיהם ואמרו להם: רבותינו! הגיע זמן קריאת שמע של שחרית!".

האם שאלנו אי פעם את עצמנו, באיזו שנה בדיוק ארע מעשה זה? מסתבר שלא, שהרי אין לנו נפקא מינה בידיעת השנה המדוייקת בה הוא התרחש. גם אם היינו רוצים לדעת זאת, לא מצינו שום מקור המפרט את העובדה הזו. אין משנה או ברייתא, מדרש או גמרא, המספרים באיזו שנה הסבו גדולי התנאים בבני ברק. להבדיל, לא נמצא מידע זה גם בשום מקור חיצוני, דוגמת יוסף בן מתתיהו, ומסתבר שידיעה זו, עשויה היתה להשאר צפונה ונעלמה מאתנו.

הג"ר יצחק אייזיק הלוי בספרו דורות הראשונים, ייסד שיטת מחקר תורנית-מדעית, אשר יורדת לעומקן של סוגיות היסטוריות, מתוך דברי חז"ל הפזורים במקומות רבים. כך הצליח רי"א הלוי, לדלות ידיעות נכבדות, שלא פורשו במפורש בשום מקום, אך עולות ברורות מהשוואת המקורות והצלבתם.

להלן נראה דוגמא לשיטת מחקר זו, כאשר נצעד בעקבותיו של ריא"ה, ונענה על השאלה שהצגנו בראשית דברינו: מתי ארע מעשה החכמים בליל הסדר בבני ברק?

***
טרם שנפנה לעיין במקורות אחרים, אשר ישפכו אור על זמן המעשה, נתבונן היטב בסיפור המעשה עצמו. ראשית, ניתן לקבוע כי היה זה לאחר חורבן בית המקדש. אלולי כן, היו מסובים החכמים בירושלים הבנויה, ואוכלים את קרבן הפסח, במקום להתכנס יחדיו בבני ברק אשר בנחלת דן, בשפלת החוף הרחוקה. מאידך, אין כל ספק, שהיה זה בטרם נתנדה רבי אליעזר בתקרית "תנורו של עכנאי"1. ברור שאם היה ר"א מנודה כבר, לא היו יכולים חבריו להסב עמו לשולחן אחד, שכן אפילו כאשר נכנסו לבקרו בשכבו על ערש דוי, הקפידו להתרחק ממנו ארבע אמות, וכדברי רש"י "מפני הנידוי שברכוהו" (ל' סגי נהור)2. ניתן א"כ, לקבוע בוודאות, שזמן המעשה הוא בין החורבן, לבין מאורע הנידוי.

נסקור אפוא את התקופה שלאחר החורבן, וננסה למצוא בה סמנים שיעזרו במיקום המעשה על מפת ההיסטוריה.
בשנים האחרונות שקודם החורבן, הנהיג את העם רבן יוחנן בן זכאי. גם לאחר החורבן הוא עמד בראש העם, כפי שעולה מדברי חז"ל, ששהה ריב"ז ביבנה, והתקין שם תקנות שונות, שנבעו מהמצב החדש שחרב ביהמ"ק3. ריב"ז לא שהה ביבנה ברציפות, כדי להניח לרבן גמליאל - בנו של רשב"ג שנהרג, להעמיד את הנשיאות המחודשת על תילה. לכן פנה ריב"ז לברור חיל הסמוכה ליבנה, ומשם היה מגיע ליבנה לעתים מזומנות4. מצב זה עלול היה להוות בעיה במצות קידוש החודש, שכן ההחלטה על קבלת עדותם של העדים והקריאה "מקודש", נעשו ע"י האב"ד - ריב"ז. לפיכך, כאשר שהה ריב"ז בברור חיל, לא ניתן היה לקדש את החודש. התקין אפוא ריב"ז, שאף אם האב"ד אינו בנמצא, ילכו העדים למקום הסנהדרין עצמה, ויקדשו שם את החודש בהעדרותו5.
מבואר א"כ, שבשנים הראשונות לאחר החורבן, הנהיג את הדור ריב"ז, שהיה גם אב בית הדין, ולצדו עמד רבן גמליאל שהחל לשמש כנשיא.

שנים ספורות לאחר מכן, כאשר נתבססה נשיאותו של רבן גמליאל, ע"פ הרשיון שנתן אספסיינוס לריב"ז, החלו הרומאים לחשוש ממרד חדש, בראותם את ההתלכדות העצומה של העם סביב מושב הסנהדרין והנשיא ביבנה. אזי החליטו הרומאים שתי החלטות: הראשונה - לחרוש את ההיכל, כדי לאבד כל תקוה מהעם לשוב ולקומם את ההריסות. השניה - להגות מן המסילה את הנשיא החדש - רבן גמליאל. החלטות אלו נשתמרו בידינו במקור יהודי, ולהבדיל במקור נוצרי. הברייתא מספרת: "כשחרש טורנוסרופוס הרשע את ההיכל, נגזרה גזרה על רבן גמליאל להריגה. בא אדון אחד ועמד בבית המדרש ואמר: בעל החוטם מתבקש! בעל החוטם מתבקש! שמע רבן גמליאל, אזל טשא מינייהו (=התחבא מהם) וכו'"6. הרי לנו, שבמקביל לחרישת ההיכל, חפצו הרומאים לגדוע את קרן בית דוד, עם הריגתו של רבן גמליאל בידי טורנוסרופוס. (יש להעיר כי אין זה טורנוס רופוס שהיה בזמן מלחמת ביתר, עשרות שנים אח"כ, שכן ההוא היה טוניוס רופוס, וזה שכאן הוא טורנוס רופוס. ריא"ה מביא לכך הוכחות רבות, ואכמ"ל).

להבדיל, גם ההיסטוריון הנכרי אוסביוס מקיסריה, מספר כי: "אספסיינוס צוה אחר כבישת ירושלים, לחפש ולמצוא את כל משפחת בית דוד, למען אשר לא יישאר עוד אצל היהודים ניר מבית המלוכה"7. אין הכוונה כאן מיד אחר החורבן, שהרי אספסיינוס נתן את דברתו לריב"ז, ששושלת רבן גמליאל תוכל להוסיף ולהתקיים. הכוונה כאמור, אחר שקמה וגם ניצבה נשיאותו של רבן גמליאל ביבנה, והיה מקום לחשוש ממרד ומלחמת נוספת. אזי התעלמו הרומאים מההתחייבות הישנה וניסו לרצוח את רבן גמליאל. סביר גם שהיה זה אחר שנפטר ריב"ז, שכלפיו בלבד היתה לאספסיינוס התחייבות אישית.

מתי נפטר רבן יוחנן בן זכאי? אין ספק שלא האריך ימים יותר מחמש או שש שנים אחר החורבן. כידוע בקשתו הראשונה של ריב"ז מאספסיינוס היתה "יבנה וחכמיה"8. יבנה נבחרה אפוא להיות המקום, שממנו תצא תורה, במקומה של ציון החרבה. ואכן, חז"ל מספרים לנו על רבותינו שנכנסו לכרם ביבנה, ואמרו "עתידה שעה שיהא אדם מבקש דבר מדברי תורה ואינו מוצא, מדברי סופרים ואינו מוצא"9. חשש זה הביאם לברר את הכרעת ההלכה בכלל, ואת מחלוקות ב"ש וב"ה בפרט. תקופת הבירורים הזו, ארכה שלוש שנים, כמפורש בגמרא, ושיאם היה יציאת בת-קול שמיימית, שהודיעה כי ההלכה היא כבית הלל10. (הארכנו לבאר זאת במאמרנו אודות יצירת המשנה).

רבן יוחנן בן זכאי נפטר קודם תקופת הבירורים ביבנה. מלבד זאת שאיננו מוצאים שהוא דן שם עם שאר החכמים, הרי שמפורש נמצא במדרש, כי כל עוד היה ריב"ז חי, היו תלמידיו הגדולים - רבי אליעזר, רבי יהושע, רבי יוסי הכהן, רבי אלעזר בן ערך ורבי שמעון בן נתנאל, שרויים עמו בברור חיל, ולומדים תורה לפניו. המדרש מדגיש כי רק לאחר פטירתו, נכנסו תלמידיו לכרם ביבנה, והחלו בבירורי הדינים ובעדויות ההלכה11.

לסיכום: בשנים הראשונות שאחרי החורבן עוד היה ריב"ז בחיים, ולאחר שנפטר החלו שלושת שנות הבירורים ביבנה, עד השנה השמינית או התשיעית שלאחר החורבן. החכמים המרכזיים שנשאו ונתנו בדיוני תקופת הבירורים, היו הנשיא - רבן גמליאל, גיסו רבי אליעזר בן הורקנוס, המכונה "הגדול", ואב בית הדין - רבי יהושע.

***

חז"ל מספרים לנו, כי רבן גמליאל, רבי אליעזר ורבי יהושע נסעו לרומי, ללא ספק כדי לנסות ולבטל שם את הגזירות שנגזרו על העם12. אין לשער כי נסיעה זו התרחשה בטרם נסתיימו שלושת שנות הבירורים ביבנה, שהרי חכמים אלו היו המרכזיים בועידה זו, ולא יכלו להעדר ממנה לפרק זמן כה ארוך. ברור גם, שנסיעה זו לא היתה בחיי אספסיינוס, שצוה להרוג את רבן גמליאל. אף כי צו ההריגה נתבטל ע"י התאבדותו של אחד השרים, כמסופר בגמרא, בכל אופן לא היה רבן גמליאל מכניס עצמו לסכנה מחודשת, ומופיע בפני הקיסר כנשיא העם ומייצגו. היה זה א"כ, אחר זמנו של אספסיינוס, שמת תשע שנים אחר החורבן, בזמנו של טיטוס בנו, אשר למרבה הפלא, מעת שקיבל את הקיסרות, התנהג באופן סביר לחלוטין, וכל אכזריותו המפורסמת נגוזה ונעלמה (ע"פ היסטוריונים רבים, בראשם דיו קסיוס). אלא שטיטוס מלך שנתיים בלבד ומת. משערים שהוא נרצח ע"י אחיו האכזר דומיטיאנוס שתפס את כס הקיסרות. לא זו בלבד שלא הספיקו החכמים לפגוש את טיטוס ולבקש בעד עמם, אלא שבהיותם ברומי, נודע להם כי דומיטיאנוס הרשע, גזר גזירת כליון מוחלטת על כל העם היהודי ברחבי האימפריה הרומית. כך מצינו במדרש: "מעשה שהיו רבותינו ברומי, ר' אליעזר ור' יהושע ורבן גמליאל, וגזרו סנקליטין של מלך לומר: מכאן ועד שלשים יום לא יהיה בכל העולם יהודי, והיה סנקליטו של מלך ירא שמים, בא אצל רבן גמליאל וגילה לו הדבר והיו רבותינו מצטערים הרבה". סופו של דבר, התאבד אותו שר ובטלה הגזירה (היה זה חוק רומאי, שכל חוק או גזירה אינם תקפים, אלא בהיות כל המחוקקים בחיים)13.

לסיכום: נסיעתם היתה כעשר או אחת עשרה שנים אחרי החורבן, אחרי שנסתיימה תקופת הבירורים ביבנה, בשנת מלכותו השניה של טיטוס, והם שבו ארצה לאחר מלוך דומיטיאנוס.

***
כאשר שבו גדולי הדור ליבנה, הבינו כי סכנה עצומה מרחפת על העם. אכן, גזירת ההשמדה הכללית בוטלה בחסדי שמים, אך כאשר הקיסר הוא עריץ ואכזר שכזה (אף ברומאים הוא טבח ללא רחם), שומה עליהם להיערך בהתאם. נתנו אפוא זקני הדור אל ליבם, לקיים בעצמם את הפסוק "חבי כמעט רגע עד יעבור זעם", ולהמנע ממעשים שעלולים להבעיר את חמת הכובש הרומאי. רבן גמליאל הנשיא, בעצה אחת עם רבי אליעזר הגדול ועם רבי יהושע שהיה אב בית הדין, החליטו שלא לכנס את זקני הסנהדרין ביבנה, ולהורות להם להשאר איש איש במקומו, עד שתהיה העת כשרה לכינוס הסנהדרין.

ביבנה נותרו רק מעט חכמים, ביניהם היו שלושת מנהיגי הדור - רבן גמליאל, רבי אליעזר ורבי יהושע. דבר זה יצר בעיה לא פשוטה, שכן עד עתה, כאשר נתגלעו חילוקי דעות בין החכמים, היו עומדים הסנהדרין למנין, ומכריעים את ההלכה על פי רוב הדעות, אך עתה, כאשר לא התכנסה הסנהדרין, החלו להתעורר בעיות קשות בהכרעת ההלכה.

התקרית הראשונה התרחשה, כאשר הורה רבי אליעזר את דעתו בענין תנורו של עכנאי. חכמי הישיבה שהיו עמו, בראשם חברו רבי יהושע נחלקו עליו, אך מכיון שלא ניתן היה להכריע את ההלכה ע"י הסנהדרין, נותר רבי אליעזר איתן בדעתו, שתנור שחתכו חוליות ונתן חול בין חוליה חוליה, טהור הוא. רבן גמליאל שחשש שמא ירבו מחלוקות בישראל, החליט עם שאר חכמי יבנה לנדות את רבי אליעזר. עזב אפוא רבי אליעזר את יבנה, וישב לו בעירו לוד, בשפלת יהודה14.

כשגור בפי העולם - "צרות באות בצרורות". תקרית מצערת זו, גררה בעקבותיה תקרית חמורה לא פחות. כל עוד היה רבי אליעזר במושב הסנהדרין ביבנה, הוא הוכר כגדול הדור וכמכריע העיקרי במחלוקות שנתעוררו בין החכמים. אך כאשר הוא עזב את הסנהדרין, החלו לצוץ מחלוקות הלכתיות בין הנשיא - רבן גמליאל, לבין האב"ד - רבי יהושע, ובאין שלישי שיבוא ויכריע, חשש רבן גמליאל לערעור מעמד הנשיאות והחליט להכריח את רבי יהושע לחזור בו מדעתו.

חז"ל מספרים כי שלש פעמים פרץ ויכוח נוקב בין רבן גמליאל לרבי יהושע. הפעם הראשונה היתה בנושא המשמעותי של קידוש החודש, אשר מסור היה בידי רבי יהושע בתוקף תפקידו כראש בית הדין. באופן עקרוני לא היה הנשיא מעורב בענין זה, אך מכיון שבשנים הקודמות היה האב"ד ריב"ז, שישב בברור חיל ותיקן שקידוש החודש יהיה במקום הוועד, הורגל הנשיא להשתתף בחקירת העדים ובהחלטה על קידוש החודש. (ראה למשל המשנה במס' ר"ה המספרת על דמויות הלבנה שהיו לרבן גמליאל). משהגיעו עדים ובפיהם עדות בעלת משמעות בעייתית, החליט רבי יהושע לדחותם. אך דעתו של רבן גמליאל היתה לקבל את עדותם, ובניגוד לדעת האב"ד הוא עשה מעשה וקידש את החודש. דבר זה גרם צער גדול לרבי יהושע, אך רבן גמליאל שחשש מריבוי מחלוקות, לא התחשב בכך. יתר על כן, כדי לוודא שאין בדעת רבי יהושע לעמוד על דעתו, ציוה עליו רבן גמליאל לבוא אצלו במקלו ובתרמילו ביום הכיפורים לפי חשבונו של רבי יהושע. בעוותנותו המופלאה, העביר רבי יהושע על מידותיו, וקיים את גזירתו של רבן גמליאל15.

המחלוקת השניה היתה בהלכות בכורות: האם נאמן כהן תלמיד חכם, להעיד על מום שנפל בבכור בהמתו הטהורה. רבי צדוק הכהן, שקיבל תשובה חיובית מרבי יהושע, חשש ביראתו להקל בדבר ופנה לשאול גם את רבן גמליאל שסבר להחמיר בענין. משנתכנסו התלמידים לבית המדרש, פנה רבן גמליאל ושאל את רבי יהושע לדעתו. רבי יהושע סבר שההוראה שהורה לרבי צדוק, אינה נכונה כהוראה כללית לכל אחד ואחד, ועל כן אמר שהבכור אסור. רבן גמליאל עימת אותו עם הפסק שפסק לר' צדוק, הורה לו לעמוד על רגליו ופתח בדרשתו בעוד רבי יהושע ניצב על מקומו. העם שנכח שם, התקשה להבליג לנוכח ההשפלה הפומבית הזו, והורה למתורגמנו של רבן גמליאל לחדול מלפרש את דרשת הנשיא16.

הפעם השלישית ארעה למעלה משנה לאחר התקרית הראשונה. רבי שמעון בר יוחאי, שהיה אז מצעירי התלמידים, שאל את רבי יהושע לדעתו בענין תפילת ערבית, ונענה שרשות היא. כששאל את רבן גמליאל, נענה שלדעתו חובה היא. כשפנה רבן גמליאל לרבי יהושע באופן פומבי, נענה שחובה היא. זאת משום שרבי יהושע סבר שאין להורות ברבים שרשות היא, שמא יבינו שאין צורך להתפלל תפילה זו, בעוד שאין הכוונה אלא שתפילה זו נדחית מפני מצוה עוברת (ראה תוס' ברכות כ"ו. ד"ה טעה). שוב עימת רבן גמליאל את רבי יהושע עם הוראתו הקודמת, ושוב השאירו עומד על רגליו, כתלמיד נזוף. כאן פקעה סבלנותו של העם והחליטו להעביר את רבן גמליאל מנשיאותו, ולמנות תחתיו את רבי אלעזר בן עזריה17.

כאמור, תקריות אלו ארעו רק לאחר התקרית המצערת בה נידו את רבי אליעזר. לולי כן, סביר שהוא היה מכריע במחלוקות ומרגיע את הרוחות. יתירה מכך, אילו היה שם ר' אליעזר, היה הוא המועמד הטבעי לנשיאות, עקב היותו גדול הדור, ותלמיד הדורות הקודמים, כר' יהושע חברו. הסיבה שאיננו מוזכר בגמרא, אפילו לא כמועמד שנפסל דוגמת ר' יהושע או ר' עקיבא, משום שהיה זה לאחר שנמנו עליו חבריו וברכוהו, ולכן לא עלתה שאלת מועמדותו על הפרק. [ר' ראובן מרגליות בספרו "יסוד המשנה ועריכתה", מציע, שמועמדותו של רבי אליעזר נפסלה עקב היותו מתלמידי ב"ש, אך לדברינו שאלת מועמדותו לא עלתה כלל ולא היתה יכולה לעלות, כיון שכבר נתנדה אז. יתירה מכך, הרב מרגליות עצמו מביא שרב חננאל גאון מקשה מדוע לא הוצע רבי טרפון לתפקיד זה. מכך שהקשה רב חננאל רק על רבי טרפון ולא על רבי אליעזר, הגדול בחכמה ובשנים מרבי טרפון, מוכח שאין מקום כלל להקשות כך על רבי אליעזר, וזאת כאמור, משום הנידוי שברכוהו. גם מהמשנה במס' ידיים (ר' מסגרת), מוכח שר' אליעזר לא היה שם].

האם יתכן שחלפו כמה שנים בין נידויו של רבי אליעזר להדחתו של רבן גמליאל מהנשיאות? מכך שמוצאים אנו את רבי אלעזר בן עזריה בכינויו "רבי" בצוותא חדא עם רבי אליעזר, וידוע לנו כי היה ראב"ע בן י"ח בעלותו לנשיאות, הרי שלא יתכן שנידויו של רבי אליעזר קדם הרבה להכתרת ראב"ע, כיון שאין להניח שראב"ע נסמך בגיל צעיר משש עשרה שנים ושכבר זכה להמנות על גדולי הדור ההוא. מוכרח אפוא, שסמוך מאוד לנידויו של רבי אליעזר, לכל היותר לאחר מספר חדשים, החלה סדרת החיכוכים בין רבן גמליאל לרבי יהושע, שהביאה לאחר כשנה וחצי להכתרתו של רבי אלעזר בן עזריה. על הפרשי הזמנים בין שלושת התקריות שבין רבן גמליאל לרבי יהושע, לומדים אנו מההתבטאותם הכאובה של הנוכחים בעלבונו של רבי יהושע: "עד כמה נצעריה וניזיל? בר"ה אשתקד צעריה! בבכורות במעשה דר' צדוק צעריה! הכא נמי צעריה!"18. מבואר כאן שהתקרית השלישית התרחשה בשנה שלאחר השנה שבראשה התרחשה התקרית הראשונה, ולכן אמרו בראש השנה אשתקד צעריה, ולא בראש השנה השתא, או בראש השנה סתם.

לסיכום: ההיסטוריה מלמדת, כי טיטוס מת בספטמבר שנת 81, וכמה ימים או שבועות אח"כ עלה דומיטיאנוס על כס הקיסרות. היה זה בתחילת שנת תתמ"ב, שתים עשרה שנים לאחר החורבן. אזי החליטו גדולי הדור "להנמיך פרופיל" בפעילות הסנהדרין והנשיאות. דבר זה גרם בעקיפין לנידויו של רבי אליעזר ולתקריות שסיבבו את הדחתו של רבן גמליאל מהנשיאות, והכתרתו של ר"א בן עזריה. תהליכים אלו ארכו כשנתיים, שהרי בתחילה פרש רבי אליעזר. בראש השנה שלאחר מכן ארע המקרה הראשון בין רבן גמליאל לרבי יהושע. במהלך השנה ארע המקרה השני, ולאחר ראש השנה הבא ארע המקרה השלישי.

***
כמבואר בגמרא היה רבי אלעזר בן עזריה בן י"ח כאשר נתמנה לנשיאות. מאידך, אין ספק שראב"ע היה חי עוד בזמן הבית, שהרי מפורש בחז"ל שהספיק ראב"ע לקיים מצות מעשר בהמה במשך כמה שנים. בלשון הגמרא "כל שתא ושתא"19. התוס' כבר מקשים שהוא היה קטן ואיככה קיים מצוה זו? ועונים על כך שכנראה הכוונה שהאפוטרופוס שלו הפריש את המעשר מעדריו. אפשרות נוספת שמעלים התוס', שלא ביטלו חז"ל את מצות מעשר הבהמה, עד שנה או שנתיים אחר החורבן, אך לחשבוננו אין צורך בתירוץ זה, שהרי כשהוכתר הוא היה בן שמונה עשרה, ולא היה זה יותר מחמש עשרה שנים אחר החורבן. (בתוס' בשבת נ"ד: מובאת אפשרות שאין הכוונה למעשר בהמה, אלא למסי המלכות, אך תירוץ זה נדחה מכל וכל ע"י תוס' בבכורות נ"ג.).

כעת נוכל להתחיל ולצרף את כל חלקי הפאזל. מכיון שכבר יודעים אנו שנידויו של רבי אליעזר קדם כשנתיים להכתרתו של ראב"ע, ומכיון שראב"ע הוכתר לנשיא בגיל י"ח, ומאידך בהתכנסות החכמים בליל הסדר הוא מכונה "רבי" ומופיע בצוותא חדא עם גדולי הדור וזקניו ורבי אליעזר ביניהם, ניתן לקבוע בוודאות שגילו של ראב"ע לא היה אז פחות משש עשרה שנה. א"כ, מכיון שלפי חשבוננו נולד ראב"ע כשלש שנים לפני החורבן, לפי שהוכתר לנשיאות כחמש עשרה שנה אחר החורבן, הרי שליל הסדר ההוא היה לאחר שחלפו שלש עשרה מהחורבן. מכיון שנקוט בידינו שהחורבן ארע בסוף שנת ג"א תת"ל (70 לסה"נ), הרי שמעשה החכמים בליל הסדר התרחש בשנת תתמ"ג (לפני 1924 שנים).

היה מקום אמנם להניח שמעשה זה התרחש שנה קודם לכן. זאת אם נצופף מאוד את האירועים, שהרי בתחילת שנת תתמ"ב הומלך דומיטיאנוס, ועדיין שהו חכמי ישראל ברומי. לאחר תקופה מסויימת נגזרה גזירת "הפתרון הסופי" האכזרית, וחודש נוסף עבר עד שנתבטלה. אם נוסיף את זמן הנסיעה חזרה מרומא לא"י, ונניח כי הספיקו להגיע ארצה לפני פסח, אזי נוכל לשער שבאותו ליל סדר כבר הספיקו להסב יחדיו בבני ברק. אלא שמלבד הצפיפות הבלתי סבירה של האירועים, קשה מאוד להניח שכך היה, שהרי הארוע התרחש בבני ברק. אם נבדוק את מקומות מגוריהם של חכמי ישראל, נמצא כי מלבד רבי עקיבא, איש מהם לא התגורר בב"ב. רבי אליעזר ורבי טרפון היו תושבי לוד. רבי יהושע היה דר בפקיעין. רבן גמליאל ביבנה, וכנראה גם רבי אלעזר בן עזריה20. כיצד אפוא נזדמנו כל גדולי ישראל לעיר שלא היתה מקום מגוריהם? וכי עזבו את קהילותיהם ומשפחותיהם בלא סיבה והלכו לחגוג את הפסח בעיר אחרת?! סביר יותר לשער שהחכמים התכנסו לבני ברק למטרה אחרת, לטובת כלל ישראל, ואגב כך נשארו לחוג את הפסח בעיר.

הוכחה לכך ניתן למצוא בעובדה נוספת. את חמשת החכמים הללו, מוצאים אנו במקרה אחר המובא בחז"ל: "כשחלה ר' אליעזר נכנסו ארבעה זקנים לבקרו ר' טרפון ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור' עקיבא"21. ממהלך הדברים שם מוכח שאין זו מחלתו האחרונה שממנה לא קם, אלא מחלה רגילה, כדרך שחולים בני אדם לפרקים. המתבונן בשום שכל יבחין, כי אין זה מקרה שבדיוק ארבעה חכמים אלו מוזכרים כאן, בעוד שחכמים אחרים כרבן גמליאל, רבי צדוק, רבי פפייס, רבי יוחנן בן נורי ועוד רבים אחרים בני אותו דור אינם מוזכרים. מסתבר מאוד, שבמהלך אותם ימי הכינוס, בו נטלו חלק חמשת מנהיגי הדור הללו, חלה רבי אליעזר, ונכנסו חבריו לבקרו. היה זה בבני ברק, מקום בו לא היו מצויים חכמים אחרים, ועל כן אותם החכמים המוזכרים בהגדה של פסח, הם הם החכמים המוזכרים בביקור החולים אצל רבי אליעזר.

העולה מכל האמור, שבסמיכות למעשה החכמים בליל הסדר, הם התכנסו יחדיו לדון בענייני הכלל. קשה מאוד להאמין שגם הצורך בכינוס זה, גם ארגונו וגם ביצועו בפועל, היו באותו חורף של שנת תתמ"ב, שבראשיתו עוד שהו החכמים ברומי. בקצב ההתנהלות של הדורות הללו, כמעט בלתי אפשרי לצאת מרומי סמוך לתחילת כסליו, להפליג מספר שבועות, להגיע ארצה איש איש לביתו, לזהות צורך מיוחד בכינוס חכמים, להחליט על הכינוס בבני ברק, להודיע לכל מוזמני הכינוס ועוד להספיק לבצעו באותו חורף. נראה א"כ, שניתן לקבוע בוודאות גבוהה למדי, כי מעשה החכמים בבני ברק, ארע בשנה שלאחר מכן, וכאמור היתה זו שנת ג"א תתמ"ג.

***
כך, ע"פ מדרשים המאירים לנו את תקופתו של רבן יוחנן בן זכאי, תקופת הבירורים ביבנה, גזירות אספסיינוס נגד רבן גמליאל וגזירות דומיטיאנוס נגד עם ישראל, תנורו של עכנאי והדחתו של רבן גמליאל, דברי חז"ל אודות עושרו של רבי אלעזר בן עזריה, ולהבדיל דברי היסטוריונים שהביאו לנו את הכרונולגיה של קיסרי רומא, טווינו נימה לנימה וארגנו חוט לחוט, עד ששזרנו חבל עבה וחזק, בעזרתו דלינו ממצולות ידיעה שלא באה מפורשות בשום מקום. רק איש תבונות כרבי יצחק אייזיק הלוי, יכול היה לדלותה ולהציגה לנגד עינינו, כי אכן גדול בתורה היה האיש, ובבקיאותו העצומה ובחכמתו הנפלאה, הורה דרך לנבוכים במאורעות ההיסטוריה.


מקורות:
1. ב"מ נ"ט:
2. סנהדרין ס"ח. ראה קולמוס 47, במאמר "החרם הגדול", שדן האם היה זה חרם או נידוי.
3. למשל ר"ה כ"ט:, ל"א:
4. סנהדרין ל"ב:
5. ר"ה ל"א:
6. תענית כ"ט.
7. ההיסטוריה הכנסייתית ח"ג, 12.
8. גיטין נ"ו:
9. תוספתא עדויות פ"א.
10. עירובין י"ג:
11. מ"ר קהלת פר' ז'.
12. ירושלמי סנהדרין פ"ז הי"ג.
13. דברים רבה ואתחנן פר' ב'.
14. ב"מ נ"ט:
15. ר"ה פ"ב משנה ט'.
16. בכורות ל"ו.
17. ברכות כ"ז:
18. שם.
19. שבת נ"ד:
20. ע"פ סנהדרין ל"ב:, תענית י"ט., ברכות כ"ז:
21. סנהדרין ק"א.

[למאי_נמ?]

כתב הרב אבישי אלבוים (שגם כותב בפורום זה) בגיליון 'שבת בשבתו' לפסח...

ובבלוג שלו הביא הדברים עם תוספות.

[עושה חדשות]

ואגב זה, ביאור נוסף שמסר הגרש"ק, ששמע מאביו הג"ר רפאל זצ"ל רבה של טבריה, בשם מרן הראי"ה זצ"ל, שבאר את המילים בהגדה "כן ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים הבאים לקראתנו לשלום, שמחים בבנין עירך וששים בעבודתך" וכו'.
וצ"ע מהו "מועדים אחרים"? שבועות וסוכות?
ונראה פירושו על פסח, אבל הרגל יהיה אחר ושונה, שאז נזכה לעלות לרגל ולהקריב קרבן פסח, וכל הצורה של החג תהיה שונה ו"אחרת".

ז"ל שבלי הלקט סי' ריח -

כן ה' אלהינו יגיענו למועדים ולרגלים הבאים לקראתנו לשלום כו'. יש תמיהין והא קיימא לן דבניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל והיכי קאמר יגיענו למועדים ולרגלים הבאים לקראתינו לשלום שמחים בבנין עירך כו' דמשמע שבועות וסוכות ומתפלל שתהא הגאולה בינתיים [והרי הוא כמו תפלת שוא] ונראה לי לפרש דהכי קאמר כשם שהגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרורים כן יגיענו [ה' אלהינו] למועדים [ולרגלים] הבאים לקראתינו [לשלום] מן המלכיות לקיים בהן המצות הראויות בזמנם ולא יעכבו עלינו כשם שאין מעכבין עלינו בזה ועוד יגיענו ויזכנו למועד הזה להיות שמחים בבנין עירך ובחידוש בית מקדשך. והנה המוכיח. ושם נאכל מן הפסחים ומן הזבחים וזה לא יתכן אלא בפסח. ואחי ר' בנימין פי' דהא דקאמר למועדים ולרגלים הבאים לקראתינו לשלום מראש השנה ויום הכיפורים וחג הסוכות קאמר ואתיא כר' אליעזר דאמר במס' ראש השנה בניסן נגאלו בתשרי עתידין ליגאל ומשום הכי קאמר למועדים ולרגלים. למועדים היינו ראש השנה ויום הכיפורים שבכלל אלה מועדי ה' הם. ולרגלים היינו חג הסוכות ושמיני עצרת שגם הוא רגל בפני עצמו הוא.

[שומע ומשמיע]

שמעתי פעם שהראי"ה זצ"ל כותב על עניין בני ברק לפה. שתכלית יצי"מ היה 'להעלותכם אל ארץ זבת חלב ודבש'. ובבני-ברק ראו איך שזה מתקיים, במעשה של העיזים כתבות קיא:.

[בברכה המשולשת]

מעין זה בעולת ראיה שם

[feder6806]

מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא רבי טרפון

על מעשה זו יש כמה קושיות

א. המהר"ץ חיות מקשה, האיך היה רבי אלעזר בבני ברק הרי הוא גר בלוד, והוא אמר משבח אני את העצלנים, שיושבים בביתם ביום טוב

ב. איפה היה רבי גמליאל

ג. מהו כל "אותו" הלילה

ד. בתוס כתובות קה. ד"ה שחשוב, כתבו שהמעשה הזה היתה אחר שכבר היה רבי אלעזר בן עזריה נשיא, וקשה אם כן האיך היה שם רבי אליעזר עמהם, הרי בבו ביום כבר היה רבי אלעזר מנודה, כדתנן בידים פרק ד משנה ג, והאיך ישבו ביחד?

ה. מה הקשר בין המעשה לדרישת ראב"ע...

ו. מהו הלשון עבר "שתאמר יציאת מצרים"

ז. למה לא ידעו רבותינו שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית.


והנה השפת אמת מחדש שיתכן שמעשה זו הייתה סתם לילה ולא ליל פסח

ונראה לעניות דעתי הקלושה להוסיף שהמעשה הזאת היתה "אותו הלילה" שאחר ה"בו ביום" הידוע

לפי מה שמסופר בברכות כד. שאחר אותו היום הלך רבי יהושיע בלילה אצל רבי עקיבא בבני ברק לדבר עמו האיך להתפייס עם רבי גמליאל, ואמר ליה רבי עקיבא "למחר נשכים לבית המדרש", ומסתמא היו עמו גם שאר התנאים שהיו בו ביום בבית מדרש היינו הרבי טרפון וראב"ע וכ'ו כדתנן בכל המשניות.

וכיון שדרשה בן זומא בו ביום רצו לקיים המצוה למהדרין בפעם הראשונה ולכן ספרו כל הלילה

עוד איתא שם דרבי עקיבא אמר "טריקו גלי" לכסות החלונות, לכן לא ידעו מתי כבר האיר יום והוצרכו התלמידים לאמר להם שהגיע זמן המצוות עשה דאורייתא של קריאת שמע.

ואתי שפיר למה לא היה רבי גמליאל שם כיון שכל התנאים היו כנגדו בו ביום, והוא הלך בתחילת הלילה להתפייס עם רבי יהושיע, ורבי יהושע הלך אצל רבי עקיבא לבני ברק כמסופר שם, ולכן לא היה רבי גמליאל עם שאר התנאים באותו הלילה

ולכן בא לשם רבי אליעזר אחר ששמע מרבי יוסי בן דרומסקית מה שאירע בו ביום בבית המדרש כדתנן בידים פרק ד משנה ג, שהעבירו את רבי גמליאל מנשיאותו, ושרבי גמליאל נענה לרבי יהושע, רצה גם כן להתפייס עם רבי גמליאל דהרי ר"ג הוא הוא התנא שנדה את רבי אליעזר, ואף נפטר רבי גמליאל מהקפדת רבי אליעזר כמסופר בבבא מציעא נט.

וזהו "אותו" הלילה, היינו הלילה שאחר בו ביום.

ואתי שפיר ככפתור ופרח המימרא שמיד אחר המעשה, אמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני... דזה היה בו היום שלפני הלילה שאירע בו המעשה, ולא זכיתי שתאמר... היינו שאז אמר ראב"ע באותו הלילה אחר שהיו מספרים ביציאת מצרים בפעם הראשונה כל אותו הלילה, עד שדרשה בן זומא בבו ביום שלפני זה...

[הבאר ההיא]

מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא רבי טרפון

על מעשה זו יש כמה קושיות

ג. מהו כל "אותו" הלילה

אולי כדאי לציין הרמב"ם במנותו את המצוות הכלולות בהלכות חמץ ומצה נקט בלשונו לספר ביציאת מצרים "באותו" הלילה, אם כי כוונת הרמב"ם על אותו לילה שהזכיר לפני כן לגבי אכילת מצה.

[שבענו מטובך]

בהחלט כיוון מעניין.
אבל הדיוק מ"טרוקו גלי" צ"ע, כי 'גלי' פירושו שערים, לא חלונות. כמפורש בפרש"י בכמה מקומות (שבת פא. ב"ק קיב. סנהדרין קיג. ועוד).
ויש לעיין עוד בכל הענין.

[גביר]

מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא רבי טרפון

על מעשה זו יש כמה קושיות

א. המהר"ץ חיות מקשה, האיך היה רבי אלעזר בבני ברק הרי הוא גר בלוד, והוא אמר משבח אני את העצלנים, שיושבים בביתם ביום טוב

ב. איפה היה רבי גמליאל

ג. מהו כל "אותו" הלילה

ד. בתוס כתובות קה. ד"ה שחשוב, כתבו שהמעשה הזה היתה אחר שכבר היה רבי אלעזר בן עזריה נשיא, וקשה אם כן האיך היה שם רבי אליעזר עמהם, הרי בבו ביום כבר היה רבי אלעזר מנודה, כדתנן בידים פרק ד משנה ג, והאיך ישבו ביחד?

ה. מה הקשר בין המעשה לדרישת ראב"ע...

ו. מהו הלשון עבר "שתאמר יציאת מצרים"

ז. למה לא ידעו רבותינו שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית.


והנה השפת אמת מחדש שיתכן שמעשה זו הייתה סתם לילה ולא ליל פסח

ונראה לעניות דעתי הקלושה להוסיף שהמעשה הזאת היתה "אותו הלילה" שאחר ה"בו ביום" הידוע

ואולי ראיה לזה מתוספתא פסחים י ח מעשה מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בבית ביתוס בן זונין בלוד ויעוין גם בירושלמי ברכות שזינון החזן היה במעמד הסרתו של רבן גמליאל מהנשיאות ואולי גם זה קשור.

לפי מה שמסופר בברכות כד. שאחר אותו היום הלך רבי יהושיע בלילה אצל רבי עקיבא בבני ברק לדבר עמו האיך להתפייס עם רבי גמליאל, ואמר ליה רבי עקיבא "למחר נשכים לבית המדרש", ומסתמא היו עמו גם שאר התנאים שהיו בו ביום בבית מדרש היינו הרבי טרפון וראב"ע וכ'ו כדתנן בכל המשניות.

וכיון שדרשה בן זומא בו ביום רצו לקיים המצוה למהדרין בפעם הראשונה ולכן ספרו כל הלילה

עוד איתא שם דרבי עקיבא אמר "טריקו גלי" לכסות החלונות, לכן לא ידעו מתי כבר האיר יום והוצרכו התלמידים לאמר להם שהגיע זמן המצוות עשה דאורייתא של קריאת שמע.

ואתי שפיר למה לא היה רבי גמליאל שם כיון שכל התנאים היו כנגדו בו ביום, והוא הלך בתחילת הלילה להתפייס עם רבי יהושיע, ורבי יהושע הלך אצל רבי עקיבא לבני ברק כמסופר שם, ולכן לא היה רבי גמליאל עם שאר התנאים באותו הלילה

ולכן בא לשם רבי אליעזר אחר ששמע מרבי יוסי בן דרומסקית מה שאירע בו ביום בבית המדרש כדתנן בידים פרק ד משנה ג, שהעבירו את רבי גמליאל מנשיאותו, ושרבי גמליאל נענה לרבי יהושע, רצה גם כן להתפייס עם רבי גמליאל דהרי ר"ג הוא הוא התנא שנדה את רבי אליעזר, ואף נפטר רבי גמליאל מהקפדת רבי אליעזר כמסופר בבבא מציעא נט.

וזהו "אותו" הלילה, היינו הלילה שאחר בו ביום.

ואתי שפיר ככפתור ופרח המימרא שמיד אחר המעשה, אמר רבי אלעזר בן עזריה הרי אני... דזה היה בו היום שלפני הלילה שאירע בו המעשה, ולא זכיתי שתאמר... היינו שאז אמר ראב"ע באותו הלילה אחר שהיו מספרים ביציאת מצרים בפעם הראשונה כל אותו הלילה, עד שדרשה בן זומא בבו ביום שלפני זה...