תנא לפני 200 שנה?

[כדכד]

.....


כל זה לגבי השאלה מדוע שלא יבחר לו כל אחד את רבו מתוך המועמדים הראויים, ותתפצל הקהילה.
אבל לגבי כל יחיד ויחיד בוודאי שצריך רבי אחד שאליו הוא מתקשר, זה יסוד פשוט בחסידות, שהתקשרות לצדיקים היא לצדיק אחד [אמרו בזה "אין גוט און איין רבי"], ודימו את זה לנישואים.
אמנם גם בזה יש בידי כמה מילין:
א. מובא בספרים [אולי אפילו מהחידושי הרי"ם, עכ"פ נשכח ממני כרגע המקור] שכל אדם צריך שיהיה לו רבי בעולם הזה ורבי בעולם העליון.
ב. אולי קשור לכאן: יש בספרים שאדם צריך לקשר עצמו לצדיק הדור ואפילו שאינו יודע מי זה. ויש בספרים, אולי בבאר מים חיים, שגם צדיק צריך לקשר עצמו לצדיק הדור.
ג. עוד בעניין הדימוי לנישואים: מקובל, ורגילים להאדיר את ההנהגה הזו דייקא, שמיד בפטירת הרבי מתקשרים לרבי החדש, ולוחצים על זה וכו'. אבל אחד מהצדיקים [לא זוכר כרגע מי] אמר, שמי שמיד בפטירת הרבי מסוגל להתקשר לרבי חדש - אות הוא שלא איבד כלום בפטירת הרבי הקודם. דהיינו לא היה מקושר אליו. ודימה זאת לנישואים, כמו שאדם לא מסוגל להתחתן שנית מיד אחרי שמתה אשתו.
כמו"כ שמעתי בזמנו מחסיד בן עליה שלאחר פטירת הפני מנחם [אא"ט] ניסה להרגיש התקשרות לרבי החדש, ולא הלך. פנה לרב אטלס מחיפה וקבל בפניו וביקש עצתו להתקשרות. הרב אטלס לא הבין את השאלה: מי אמר שכבר צריך להרגיש התקשרות? תן לזה תקופה, תיסע, תלמד, תנסה. זה לוקח זמן. אי אפשר מיד. הלה ניסה כמה חודשים, לא הצליח. פנה שוב לרב אטלס, וענה לו: אם לא הולך - אז לא.
ד. שמעתי בזמנו מהגה"צ רבי פישל ויינגרטן זצ"ל שלאחר פטירת הבית ישראל [או הלב שמחה?] לא היה לו רבי, ניסה פה ניסה שם, אבל לא התקשר, ובמשך תקופה לא היה לו מישהו מסוים. ואז נכנס לרבי ממחנובקא הקודם, ואמר לו שאינו מוצא רבי. ענה לו הרבי [קרוב לזה הלשון]: "מי אמר שצריך רבי אחד? פעם זה ופעם זה". וכמדומה שאכן לא היה לו רבי מסוים מאז.


ע"כ לע"ע,
שלא בעיון כה"צ ולא מוגה כה"צ.

בענין בחירת אדמו"ר חדש - קראתי, כמדומני בשיח שרפי קודש לרבי יועץ קים קדיש, שהרי"ם מגוסטינין שהיה מגדולי תלמידיו של הרבי מקאצק אמר שהעולם חושבים שלא המשיך אצל הרבי רבי חנוך העניך מאלכסנדר בגלל סיבות מסויימות אבל זה לא נכון והסיבה היא ש"אחר קאצק קשה לי להתקשר לאחר" והוסיף שגם להמשיך אל החידושי הרי"ם כבר היה קשה לו.

[צופה_ומביט]

אכן, וכך היתה ועודנה המציאות אצל חסידים גדולים ומבוגרים רבים, שלאחר פטירת רבם שאצלו גדלו קשה / בלתי אפשרי להם להתקשר לאחר, עכ"פ באותה מידה שהם / אחרים קוראים התקשרות, ובוודאי לא כמו אל רבם זצ"ל.
אלא שמכל מיני סיבות דרך הקהילות להצניע סיפורים אלו ולהבליט ולהאדיר ולהודיע ולשנן ולחנך לציבור דוקא את הסיפורים ההפוכים ואת האישים ההפוכים, אלו שמיד התקשרו ומיד התבטלו ומיד נדבקו וכו'.
רבי העניך מאלכסנדר בעצמו התייחס לתופעה במימרא ידועה, שאל להיכן נעלמו כל הגרים שגייר אברהם שהוצרך יצחק לגייר מחדש [צ"ב הקושיא בנוסח זה], וכן יעקב [עיין ב"ר פד, ד שג' האבות גיירו גיורים], ולא שומעים עליהם כלל. וענה שהם אמרו במות רבם שאין הרבי החדש כמותו ולכן לא התקשרו אליו וממילא הלכו הלוך וירוד עד שחזרו לגילולי בית אביהם.
בדקתי וראיתי כעת בפרדס יוסף, ואלו דבריו:

ואת הנפש, רש"י - גרים. וראיתי בשם הרב הקדוש ר' חנוך העניך מאלכסנדר ז"ל דהיכן מצינו זרע של הגרים שגייר אברהם אבינו כמו [שאר] גרים יתרו ועוד. ואמר דאחר שנפטר אברהם אבינו לא היו רוצים הגרים ללמוד מיצחק, שלא היו חושבים אותו כאברהם, וישבו בביתם ונתקררו עד שחזרו לסורם. וראיה מזה שלא יאמר שצדיק שבימיו איננו גדול כל כך כמו הראשונים רק מוכרח ליסע לצדיק שבימיו.

אמנם בדקדוק דבריו נראות שתי נקודות:
א. לא כתב כלפי מי שלא מצליח להתקשר לרבי החדש, אלא למי שהסיבה שאינו מתקשר אליו היא בטענה שאינו גדול כמו הקודם. [וקושי בהתקשרות אינו כן, וכמו בנישואין, שאין לאדם תחליף לאשת נעוריו שהיה לו עמה קשר נפשי ואהבה, "אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה", גם אם לאחר מכן מצא אחרת נאה וחכמה ומוכשרת ממנה וכו' [אולי רק אם השניה מסורה אליו הימנה ומבינה ללבו יותר וכיו"ב].
ב. עוד יש לחלק בין התקשרות לבין להסתופף בצלו וללמוד הימנו ועכ"פ "זיך וועלגערן צווישן חסידים" ולהימנות בחבורתם שגם מזה יש תועלות גדולות כמש"כ המאור ושמש, שעל זה דיבר הרר"ה, כנגד "ישבו בביתם", ודוק.


אגב, כמדומה שברמב"ם בהלכות ע"ז א, ג משמע שלא שבו לסורם, וזה לשונו:

ויצא לחרן והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם ולהודיעם שיש שם אלוה אחד לכל העולם ולו ראוי לעבוד והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה עד שהגיע לארץ כנען והוא קורא שנאמר ויקרא שם בשם ה' אל עולם וכיון שהיו העם מתקבצין אליו ושואלין לו על דבריו היה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם ושתל בלבם העיקר הגדול הזה וחבר בו ספרים והודיעו ליצחק בנו וישב יצחק מלמד ומזהיר [ומחזיר] ויצחק הודיע ליעקב ומינהו ללמד וישב מלמד ומחזיר כל הנלוים אליו ויעקב אבינו למד בניו כולם והבדיל לוי ומינהו ראש והושיבו בישבה ללמד דרך השם ולשמור מצות אברהם וצוה את בניו שלא יפסיקו מבני לוי ממונה אחר ממונה כדי שלא תשכח הלמוד והיה הדבר הולך ומתגבר בבני יעקב ובנלוים עליהם ונעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה' עד שארכו הימים לישראל במצרים וחזרו ללמוד מעשיהן ולעבוד כוכבים כמותן חוץ משבט לוי שעמד במצות אבות ומעולם לא עבד שבט לוי עבודת כוכבים וכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר וחוזרין בני יעקב לטעות העולם ותעיותן.

אך יל"ע בזה, דיש גם להבין מדבריו שהכל הועיל רק כל עוד ישבו האבות מלמדים ומחזירין והיו מתקבצין אליהם דייקא.
ובפרט יעויין בסוף לשונו שכתב שכמעט קט היה העיקר ששתל אברהם נעקר, ולא כתב "מבני יעקב". ומאידך כתב "וחוזרין בני יעקב".
ויל"ע.
אלו דברי הרמב"ם, אמנם מביאים מקורות שחזרו כולם לסורם, עיין דעת נוטה פרשת לך לך אותיות כג-כד, ובהערות שם הביאו מפרקי דר"א פכ"ט, ועיי"ש עוד. וכמדומה כך נקטו כדבר פשוט בספרים, והוא מעצם מה שלא שמענו מאומה בתורה ובהיסטוריה על אותם גרים, אלא רק על הנעשה באומת ישראל והנלווים אליה מאחר יציאת מצרים.

[בן מיכאל]

ומתחילתו מה היה? - "אָמְרוּ עָלָיו עַל אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה, שֶׁלֹּא הָיְתָה הָעֲזָרָה נִנְעֶלֶת עַל אִישׁ חָכָם וְגִבּוֹר בַּתּוֹרָה בְּיִשְׂרָאֵל כְּמוֹתוֹ, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה מְדַבֵּר וְדוֹרֵשׁ בְּלִשְׁכַּת הַגָּזִית אוֹ בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ שֶׁל טְבֶרְיָא, הָיוּ כָּל הַחֲבֵרִים עוֹמְדִים וּמַאֲזִינִים לִדְבָרָיו, וְאַחַר כָּךְ בָּאִים כֻּלָּם וְנוֹשְׁקִין אוֹתוֹ עַל רֹאשׁוֹ. אִם בִּטְבֶרְיָא כָּךְ, קַל וָחֹמֶר בִּשְׁאָר מְדִינוֹת וּבִשְׁאָר עֲיָרוֹת".

מהיכן הציטוט?

כמדומני גירסא מסויימת ברות זוטא.

תודה.
מסופקני אם אלישע בן אבויה כבר נולד בזמן שהייתה 'העזרה ננעלת' ובזמן שעמדה לשכת הגזית, וגם אם נולד ודאי היה לכל היותר רק ילד קטן, כך שקשה לקבל את המדרש הזה.

הוא נולד בירושלים כמפורש במעשה לידתו שישבו שם רבי אליעזר ורבי יהושע וכל גדולי ירושלים, אך כמובן שלא היה גדול אז.
התיקון 'או בבית המדרש של טבריה' הינו גם טעות, כי ודאי שלא היה בישיבת טבריה שנוסדה רק לאחר ימי רבי [או לפי הבבלי בימי רבי עצמו].

[צופה_ומביט]

י. הא דאמרו 'המאמין ברועה נאמן כאלו מאמן במאמר מי שאמר והיה העולם', מה הכוונה 'נאמן'?

לפני שנבין מהו 'נאמן' חשוב לדעת שכוונת המכילתא למשה רבינו ולא לאף אחד אחר.

עיין במפרשי המכילתא.
ואם הוא רק במשה, לא היה פשוט יותר לומר "המאמין במשה", כלשון הפסוק עצמו שאותו באו לבאר?

[עקביה]

ואם הוא רק במשה, לא היה פשוט יותר לומר "המאמין במשה", כלשון הפסוק עצמו שאותו באו לבאר?

'רועה נאמן' הוא כינוי למשה רבינו (ורק לו) בכו"כ מקומות בחז"ל, וכנראה שמכיון שמדובר כאן על האמונה בו, מצאו לנכון לכנותו כך כאן.

[מחשבה אחת]

י. הא דאמרו 'המאמין ברועה נאמן כאלו מאמן במאמר מי שאמר והיה העולם', מה הכוונה 'נאמן'?

לפני שנבין מהו 'נאמן' חשוב לדעת שכוונת המכילתא למשה רבינו ולא לאף אחד אחר.

עיין במפרשי המכילתא.
ואם הוא רק במשה, לא היה פשוט יותר לומר "המאמין במשה", כלשון הפסוק עצמו שאותו באו לבאר?

המאמין במשה שהוא רועה נאמן וכו'.

[צופה_ומביט]

המאמין במשה שהוא רועה נאמן וכו'.

זה חידוש, כי בדר"כ האמונה במשה שהוא נאמן היינו בנבואתו, וכמפורש בתורה "וגם בך יאמינו לעולם" דהיינו בנבואתך - שעל כן התנבאו כולם עמו בסיני וכמש"כ לעיל מהרמב"ם, [ושעל זה גופא קאי "ויאמינו במשה" מקודם אלא שאז עוד היה באמונתם בו דופי הרהור ומחשבה, שמא הכל בלט וכישוף וכו'].
וכלומר נאמנות משה במה שהוא מוסר בשם ה' [שזו האמת, רק האמת, וכל האמת].
וזהו אכן עיקר אמונה, רמב"ם פ"ח יסוה"ת והקדמת פרק חלק. [והוא הוא מה שאנו קוראים "אמונה בתורה מן השמים", שאינו אלא "אמונה שמה שאמר לנו האיש משה בשם ה' - אכן הוא כך", ודוק].
ואינו עניין "רועה" שהוא - לכאורה - נאמנות משה בהנהגתו את כלל ישראל ומסירותו אליהם. נקודת ה"רועה", ולא נקודת ה"מוסר דברים בשם ה'".
ואולי יש ליישב, בפרט אם נרצה להעמיס עומקים בלשון המכילתא. וצ"ע.

[מחשבה אחת]

המוטיב הזה, רועה נאמן (שבספרות הזוהר הוא דומיננטי מאוד), מופיע על מרע"ה במקורות חז"ל נוספים?

[כדכד]

אסתר רבה ז, יג, איכה רבה פתיחתא כד, פרקי דרבי אליעזר פרק מב

[גל של אגוזים]

אחד החכמים כאן כתב לי באישי בזו הלשון:

ראש גולת אריאל הפסיק לצאת בגלל 'התנגדות'
ספרו של רד"א מנדלבוים על השפ"א, אודותיו נכתב בפורום, לא יוצא 'משום מה'
בנסוע האחרון של רמ"א ראנד על מסע האמ"א, נעלם 'משום מה'.

האדמו"ר מגור שליט"א ידוע לי מכבר כמחמיר גדול בביקורת ספרים [וכבר נידון באתרא הדין].

בין הספרים הטובים שנעלמו בפקודת הקודש הוא ספר 'הרבי רבי בונם מפשיסחא' בעריכת הרב יהודה מנחם בוים.

להערת 'אחד החכמים': כמדומני שה'משום מה' אינה קשור לספרים אלא למחברים שנחשדו כבלתי מזדהים דיו ב'אמונה הטהורה' וד"ל.

[אראל]

אחד החכמים כאן כתב לי באישי בזו הלשון:

בנסוע האחרון של רמ"א ראנד על מסע האמ"א, נעלם 'משום מה'.

כוונתך על הספר 'בנסוע הארון'?
מה הכוונה נעלם? לא ניתן עוד להשיג בחנויות?

המחבר, כפי שהבנתי מהספר, הוא מפרקציית פני מנחם

[זאב ערבות]

אחד החכמים כאן כתב לי באישי בזו הלשון:

ראש גולת אריאל הפסיק לצאת בגלל 'התנגדות'
ספרו של רד"א מנדלבוים על השפ"א, אודותיו נכתב בפורום, לא יוצא 'משום מה'
בנסוע האחרון של רמ"א ראנד על מסע האמ"א, נעלם 'משום מה'.

האדמו"ר מגור שליט"א ידוע לי מכבר כמחמיר גדול בביקורת ספרים [וכבר נידון באתרא הדין].

בין הספרים הטובים שנעלמו בפקודת הקודש הוא ספר 'הרבי רבי בונם מפשיסחא' בעריכת הרב יהודה מנחם בוים.

להערת 'אחד החכמים': כמדומני שה'משום מה' אינה קשור לספרים אלא למחברים שנחשדו כבלתי מזדהים דיו ב'אמונה הטהורה' וד"ל.

הרבי רב בונם מפשיסחא ראה כאן

[בינה להבין]

לשון הזוהר חדש פרשת בלק
ובהאי יומא יתערון עשר שבטין לאגחא קרבין לארבע סטרין דעלמא בהדי משיחא דאתמשח עלייהו ויקבל משיחו על ידא (דחד) כהן צדק ושבעה רועים מהימנן עמיה

[פלוריש]

אכן, וכך היתה ועודנה המציאות אצל חסידים גדולים ומבוגרים רבים, שלאחר פטירת רבם שאצלו גדלו קשה / בלתי אפשרי להם להתקשר לאחר, עכ"פ באותה מידה שהם / אחרים קוראים התקשרות, ובוודאי לא כמו אל רבם זצ"ל.
אלא שמכל מיני סיבות דרך הקהילות להצניע סיפורים אלו.

באשכול אז הוחל לקרוא בשם ה', סיפר הרב מקדש מלך על כמה מהם

[כן מסתבר]

...אילו היו הבובובאים, והסאטמוראים, והגוראים, והויזניצאים, מכירים באמת על מה הם מריבים... המחלוקת היא סך הכל על ה'דמיון' בלבד!.., מי הרבי בעיר הדמיוני 'גור'?, מי הרבי הדמיוני בעיר 'בובוב', מי הרבי הדמיוני ב'סאטמאר'? וכן הלאה
כבר היינו חוסכים מיליונים...

והפוניבז’אים... היינו חוסכים מיליארדים...

[כן מסתבר]

אגב, אם כבר מדברים אודות חילוקי הדעות בחסידות המעטירה, מי ראוי להיות רבם, מבין שני המורים.
מעודי לא הבנתי איך נגררים אנשים בוגרים לדיון ילדותי שכזה, כביכול ברור לכל שאחד מאלו ראוי והשני לא, והשאלה היא רק מי כן ומי לא, אתמהא...
זה הזכיר לי את המחלוקת בין הפטם לבראקל, בו היה נשמע מקצת אנשים ילדותיים, שאם הבראקל הוא ממין התרנגול המסור נאסר לאכול את הפטם... ואילו אם הבראקל אינו ממין התרנגול המסור פשוט שמותר לאכול את הפטם...

גם כאשר שניים ראויים, מטבע הדברים והתועלת צריך לבחור להנהגה דוקא אחד, וכלול בזה החלטה שלא לפצל את הקהילה [לשתי קהילות ובראש כל אחת מישהו ראוי].
...
וכיו"ב כדי שלא תהיה הנהגת כל אחד תמיד רק בגדר "אופציה" לאנשיו, ויוכלו להחליף כרצונם לקהילה השניה, כי פרצה קוראת לגנב, והיצר תמיד עובד, ויהיו בלבולים ועזיבות גם בלי הצדקה ובלי הכרח, שטובת האנשים עצמם עבור עצמם היא שלא יהיה מצב כזה.
...
לפעמים כי עצם העובדה שתהיה קהילה שניה, במיוחד אם הנהגתה תהיה שונה בכמה דברים, תערער את המוחלטות של אורחות החיים וההנהגה של הקהילה הראשונה, ובכל מקרה שדורש קבלת עול או מאמץ תהיה טענה ומענה וכיו"ב.
אלו וכיו"ב הם הצעות מדוע לא עושים דברים כאלה.
...
.

ציטטתי את דברי האיוולת שהעתקתם (אין לי מושג מאיפה) ולטובת הציבור אבאר זאת בעברית, כדלהלן:

כיוון שבחצרות מסוימים ציות לאדמו”ר אינו ענין הנתון לבחירת החסיד, אלא השתלטות עליו ועל זרעו בלי שתהיה לו דעה אישית לאיזה אדמו”ר ליסע.
וכיוון שהכרחה זו שמכריחים את החסידים להיות נאמנים לאדמו”ר, כפי שהוחלט על ידי עסקני ופרנסי החסידות, היא לפי איוולתם ’טובת החסידים/החסידות’.
וכיוון שאסור ולא יתכן שיהיו לאדמו”ר הקודם שני תלמידים הראויים להנהיג את הציבור בדרכו, שמא ואולי יחשוב איזה חסיד שמא בכל אופן העמיד רבו הקודם יותר מתלמיד אחד ויחיד הראוי להנהיג עדה בישראל.

על כן, ורק מחמת כך, יש מצוה גדולה לבזות, להשפיל, להכניע, לרדוף, להחרים, לנדות, להכות, לאיים, על האדמו”ר השני, בנו של רבו הקודם, בכל הכוחות, באון ובתוקף, מתוך להט דקדושה, לשם שמים, ולטובת החסידות/החסידים, ושכרו שמור לו בשמים על כך.
וכמובן הס מלהזכיר שמא יש לעסקנים הנ”ל אי אלו נגיעות אישיות, כי הכל רק לטובת החסידות, שהרי מי כמוהם יודע עד כמה נאמנים הם לחסידותם, לספריה, להנהגותיה, ולמידות הטובות שהנחילה להם...

[כן מסתבר]

ולפי זה מובן כמין חומר המחלוקת בין התרנגול לבראקל, שהרי:

גם כאשר שני מיני עופות ראויים וכשרין למאכל, מטבע הדברים והתועלת צריך לבחור לצלחת דוקא אחד, וכלול בזה החלטה שלא לפצל את צורכי ההכשרים לשתיים [לשתי הכשרים נפרדים...].
...
וכיו"ב כדי שלא תהיה אכילת כל אחד תמיד רק בגדר "אופציה" לאנשיה, ויוכלו להחליף כרצונם להכשר השני, כי פרצה קוראת לגנב, והיצר תמיד עובד, ויהיו בלבולים ועזיבות של הכשר אחד גם בלי הצדקה ובלי הכרח, שטובת האנשים עצמם עבור עצמם היא שלא יהיה מצב כזה.
...
לפעמים כי עצם העובדה שיהיה עוף שני, במיוחד אם טעמו יהיה שונה בכמה דברים, תערער את המוחלטות של צריכת העוף של ההכשר הראשון, ובכל מקרה שדורש תשלום כסף או מאמץ תהיה טענה ומענה וכיו"ב.

אלו וכיו"ב הם הצעות מדוע יש לפסול עוף כשר.
...

[צופה_ומביט]

אגב, אם כבר מדברים אודות חילוקי הדעות בחסידות המעטירה, מי ראוי להיות רבם, מבין שני המורים.
מעודי לא הבנתי איך נגררים אנשים בוגרים לדיון ילדותי שכזה,

כמה הצעות בקיצור:

אלו וכיו"ב הם הצעות מדוע לא עושים דברים כאלה.

כנראה לא הבהרתי מספיק את כוונתי, ואעשה זאת כעת:
ההצעות לא היו דעתי האישית, אלא הצעות מה סבורים / טוענים / חושבים לעצמם אותם אנשים / מקומות / מקבלי החלטות / קובעי מדיניות / מעצבי דעת קהל וכו'.

דוק גם במה שכתבתי שם:

כל זה מצד טעמים נגלים, ולא סודות עליונים שאין לנו בהם שום השגה וכו', ולמשל קביעות וכללים בענייני התחלפות קישורי הנשמות ומעבר הכוחות בפטירת האב וכו'. או אפילו דברים שלמעלה מזה עד אין קץ שאיננו יודעים אפילו שאיננו יודעים.

וחלק עיקרי בזה הוא סוגיית ה"צדיק" שאומרת [במקומות מסוימים] ש"לרבי אין תכונות" ובכלל לא מודדים "רבי" ב"ראוי" לפי איזה קריטריונים שבהשגת אנוש, אלא יש "מעבר הסגולה" מהנפטר למישהו אחד בלבד [לפי כללים עלומים, המסורים בעצמם ליודעי ח"ן נבחרים ומסוימים, וכבר הרחבתי בנושא הזה כשלעצמו].

יעויין גם כאן ["אולי יחלקו", "אמנם כאן וכו'"], וכעי"ז בהודעה שאח"ז.

כמו"כ למותר לציין [ולפלא האיך נאמרו דברים כאלה כביכול בשמי] שלא עלה על דל שפתיי בדל כלשהוא של המלצה או היתר או הצדקה לרדיפת אחרים [הסבורים אחרת ובוחרים אחרת] וכו' - גם לפי שיטת ההצעות הנ"ל.
[וכבר כתבתי, בתוך דבריי הנ"ל גופא, ובעו"מ, שפשיטא ש"חסידים" ל"צדיק" אינם חפצים או גושי בשר הנמכרים במשקל או שאר נכסים, להוריש אותם מפלוני "בעליהם" לבנו אחריו או למי שיהיה, בלי דעתם ובעל כרחם ובחירתם, וא"א לדבר בזה כלל על "ירושה" אלא אם מעמידים הכל על שררה ופרנסות ורבנות כפשוטה, וכפי הכללים בפוסקים. וכבר הזכרתי לגבי הדברי חיים שגם צוואת האב לא מהני לזה].

נקודה אחרונה [וגם זה פלא איך נאמר כביכול בשמי]: כל ההצעות היו - להדיא [ואני מצטט:] - "גם כאשר שניים ראויים". לטענה [הנשמעת מדי פעם] שבמציאות אין יותר מאחד ראוי ושרק פלוני המסוים ראוי [ובמקרה הוא בנו של הקודם וכיו"ב] - לא התייחסתי כלל אפילו בהצעת הסבר לשיטתם. [פשוט כי אין באמתחתי אפילו הצעות לזה, וכבר עסקתי בנושא בהרחבה בהודעות קודמות].

ודי בזה.

[בינה להבין]

את המעלה של צדיק בן צדיק [לעומת צדיק בן רשע] אנו מוצאים בחז"ל בעניין קבלת התפילה. כמו"כ מצינו את מעלת הייחוס לעניין הגנה מנזק [אצל ראב"ע שהוא דור עשירי לעזרא ולכן לא תזיק לו הקפדת ר"ג (ברכות כז, ב)].

עוד מצינו (נקודה למחשבה שיש לדון בה)

יד. הא דאמרו זבחים קב א 'בשעה שפוסקים גדולה לאדם, פוסקים לו ולזרעו עד סוף כל הדורות, שנאמר: לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא וגו''

(ועוד מצאתי בדברי הראשונים מאירי אבות ב ב
והזהיר אח"כ וכל העוסקים עם הצבור ר"ל הממונים על הצבור שיהיו עוסקים לש"ש ולא להתיהר ולהתגדל ולהטיל אימה יתרה לכבוד עצמן שכל שהוא עושה כן אינו חס על כבוד צבור ותועלתם אלא לתועלת עצמו לנצוח ולהתגדל עליהם אבל כשהוא לש"ש הוא מנהיגם בהנהגה ישרה ומנחילם חקים ישרים ותורות אמת ואמר שזכות אבותם מסייעתם כלו' שאע"פ שעסקי צבור מזקיקים אותם לפרוק עול כמה מצות זכות אבותם מסייעתם ומצטרפת עם זכותם להעלות להם כמי שעשאום הואיל ובצורכי צבור הם עסוקים ואמר זכות אבותם מפני שמן הסתם אין ממנין אלא מי שיש לו זכות אבות)

[ארזי ביתר]

הינך מכחיש את חטיפת אחיינתי?

לא. רק אספר את הסיפור מנקודת הידע שלי.
ומצער אותי מאוד שאני מוכרח להיכנס לזה דווקא מולך.

היו היה איש, שרצה לעזוב את החצר שהיה בה.

והיו היתה לו בת, שהוא החליט, שבגלל שהוא רוצה לעזוב את החצר שגדל בה, עליה לוותר על כל אמונותיה שחונכה עליהן במוסד שהוא עצמו שלח אותה אליו. וגם - כבונוס - לנתק קשרים עם כל החברות!

אבל על פי התורה, אדם רשאי למכור את בתו לאמה עד הגיעה לגיל בגרות, והיא כבר עברה את הגיל הזה.
כך שהשכל הישר מורה, שעליו לקרוא לבתו, ולומר לה: את עשי כרצונך, אבל אני, איני יכול להיות כאן יותר (היו רבים שנקטו בצעד הזה, והיחסים נשמרו כתקנם. פחות או יותר. ברור שאב ובנו שנמצאים בשני צידי מתרס כה מדממים מתקשים לנהל יחסים חלקים לחלוטין).
וכמובן נסכם שלא מדברים על הנושא הזה וכו'.

ובמקום זה, הוא ניסה להכריח אותה לעבור יחד איתו, ולפי הודאתו, ניסה להכריח אותה לנתק קשרים עם אנשים שדברה איתם, והיא מאוד מאוד כועסת עליו. כעס נורא.

וכעת, האם היו נשמות טובות שסייעו לנתק הזה?
האם האירוע התגלגל מעצמו, או שראשי וועדת גור ניהלו אותו מאחורי הקלעים?
האם גור ראתה חובה לעצמה לסייע לבת אומללה, שבעצם הוקרבה קרבן על מזבח עימות שלא קשור אליה?
ואולי גור טועה בצעד הזה?
ואולי (כפי שאמרה שופטת כלשהיא) להיפך, אי אפשר לתת לבת הרגשה ששני הצדדים זרקו אותה?
ומי זה גור במקרה הזה? האם יש ישיבות וועדה מסודרות שמחליטות מה עושים, או שאדם מסויים מחליט?
ואולי האדם הזה הוא קיצוני בדעותיו באופן חריג, או נוקשה וכוחני (זה טבעי שאנשים כאלו יושבים בכאלו צמתים)?

הרבה שאלות שאין לי עליהם תשובות.

אבל רק דבר אחד ברור. אין לכל זה מאומה עם המשפט הפשטני שנקרא "גור חטפה ילדים".

(באגרת פומבית שהוא כתב, הוא טוען שהוא יודע בבירור עם מי היא עמדה בקשר. אבל לא נוקב בשם. רק לא מהסס לקבוע שהיא פעלה בהנחיית ראשי הוועדה. עולם הפוך, מי שודאי עשה את העוולה זוכה לחסינות, והשערות שאין לי מושג מניין הוא יודע אותן - על כל פנים באגרת הוא לא הציג שום ראייה לכך, הופכות לנאשם העיקרי. סתם אגב, איזה אדם שרוצה להשלים עם בתו כותב "אגרת פומבית ומתאר איך היא טורקת לו טלפונים, ואיך היא "מורעלת"? אני הייתי ממליץ לו דרך פעולה אחר, כמובן רק במידה ומה שדחוף לו זה להשלים איתה ולא מטרות אחרות).

ביודעי ומכירי מכלי ראשון ממש - שמעולם לא השתייך לגור והמסתעף - על המשפחה השניה ממנה נחטפו בזדון וברוע חסר תקדים שתי בנות, שהוועדה מעורבת עד מעל הראש בניסיונות לחטוף גם את שני הבנים.

עד לפני מספר שנים, היה ברור לכל בר דעת, שגם אם לבן מותר להחליט ביום מן הימים שהוא מצא את מקומו בקהילה אחרת מהקהילה בה גדל, אצל בנות זה לא מקובל כלל ועיקר. בת יונקת את הקשרים הרוחניים לקהילתה דרך אביה בלבד, ותו לא. הנסיונות המגוחכים והנואלים להפוך את הסיפור לאבא שב"רשעותו" ניסה לנתק את בתו ממקור חייה - מרושעים וחסרי תקדים!

ב) ברור שאם היה מדובר באדם שהתחנך מלידה בדרך אחרת, הרי שזה לא משמעותי. פה זה סיפור שונה: זה אומר שאתמול צייתת בחרדת קודש לאדם שהוא הסמכות התורנית מספר אחד, ולמחרת עליך לשמוע שהוא איש (לא משנה...). ועוד דברים דומים.

למה אתה משקר במצח נחושה? על אף אחד בקהילת הגר"ש לא מוטל לשמוע על האדם שהיה הסמכות התורנית מספר אחד שלהם, שהוא איש לא משנה... ולא דברים דומים. ובוא ניכנס לפרופורציות, אחוזים גבוהים מבני קהילת גור לא חושבים שהם מצייתים לסמכות התורנית מספר אחד. הם מצייתים לרבי שלהם, בהוראותיו המתקבלות על הדעת, ותל"מ. לא סמכות תורנית ולא נעליים.

למערכת יש שיקול אחד מרכזי, שמירה על שלימות החצר.
היא חושבת שזה שיקול חשוב מאוד, איך כתוב בציטוט שהעלה צופה ומביט? "יסודות הדת".
השיקול הזה גורם לה לצאת במאבק מול מי שניסה למוטט את הקהילה.
ברור שבמסגרת המאבק היא עלולה לטעות, במסגרת הפגיעה האישית שחש כל חסיד גור (כל בר דעת מבין באיזו פגיעה מדובר) הוא יכול גם לכעוס באופן אישי על הצד השני, ולעשות מעשים אשר לא ייעשו.
ובכלל לא אגב, גם הצד השני יכול לעשות בדיוק את אותם דברים, ומאותם סיבות (וכמובן לעולם לא להיות מואשם בכלום, כי בהרווארד מחנכים לשנאת החזק והמדכא...).

אבל זה לא הופך אותה ל"מערכת מושחתת", על כל פנים לא הבאת לכך בדל של ראייה.
אלא אם כן בדעתך הרחבה לטעון, שקהילה אמורה להסתכל בחיבוק ידיים איך מנסים לפרק אותה, ללגלג על כל מה שראייתה הוא מיסודי היהדות וכו'.
ברור שהצד השני חולק וטוען שלהיפך, היהדות הנכונה נמצאת אצלו. לחיי. אבל הצד הראשון משוכנע אחרת.

חסידות מזן חדש! מערכת חסידית שהשיקול המרכזי שלה הוא שמירה על שלימות החצר.
ידידי, אגלה את אזנך בחידוש נפלא: מי שבטוח בצדקת דרכו, לא חש בצורך לשמור על שלימות החצר. לצערנו הרב, כל הקהילות החסידיות שהתפלגו, היתה ההתפלגות מלווה בקולות צורמניים היפך דעת הבעש"ט, אבל להוציא בנות צעירות מתחת יד הוריהן באישון ליל - זה לא שמענו בלתי היום.
ואגב, אנשים שנפגעים אישית וכתוצאה מכך פוגעים באלימות מסכנת חיים באלו שפגעו בהם, צריכים או חינוך מחדש לאיפוק בסיסי או אשפוז בכפיה במחלקה סגורה. יש גבול לכל תעלול.

יש סט ערכים אחד - ערכי התורה. והם תקפים למערכת ולאדם הפרטי כאחד. יש ערך של שמירה על יחסים תקינים בין הורים לילדים (כבד את אביך - לעומת לא תחמוד)

כל ילד שהוריו פרשו מונחה לשמור על כבודם של הוריו!

והיות שאם הוא יישאר בבית הוריו - הוא יתקשה לשמור על כבודם אחר שהחליטו בצמצום דעתם לנטוש את מקור החיות האנושי, הרי שהמערכת מתוך רצון כן לסייע לו לשמור על "כבד את אביך ואת אמך", מוציאה אותו בעורמה מבית הוריו ושלום על ישראל.

הרי עכשיו כבר אין חשש כזה, אז מה הבעיה לאפשר לאנשים לבוא לחתונות בניהם ובנותיהם?

כל מי שרוצה יכול בחפץ לב להשתתף בשמחות של קרובי משפחתו (רק אתמול ישבתי בשמחה עם משפחה מעורבת שישבו יחדיו). בדרך כלל הסירוב הוא יוזמה עצמית.

קיימת אצלך אפשרות לא לשקר במילי דעבידי לגלויי?

מעט נרגעתי...

אני הייתי מציע בכנות לכבודו לפתוח קורס איך נרגעים מול השמצות כ"כ בוטות נגד בני המשפחה הקרובה בסיפור כ"כ כאוב.

אני סובר שהצד הפורש קידש מלחמה על החצר הקיימת, ובצדק מנקודת ראותו, וקיווה לפרק אותה. וגם לאחר מכן המשיך במלחמת ההתשה, באופן שאיני מכיר דוגמתו במקומות אחרים.

כמה עיוורון יכול להיות לאדם שיסבור שהצד הפורש קידש מלחמה על החצר הקיימת, ולא משיב מלחמה. ממש פוטיני.

הריחוק מטכנולוגיה

עד כמה שידוע לי הריחוק מטכנולוגיה הנדרש בגור, דורש חסימה שאינה מאפשרת גישה לפורום דנן.

[מכון חכמי ליטא]

עד לפני מספר שנים, היה ברור לכל בר דעת, שגם אם לבן מותר להחליט ביום מן הימים שהוא מצא את מקומו בקהילה אחרת מהקהילה בה גדל, אצל בנות זה לא מקובל כלל ועיקר. בת יונקת את הקשרים הרוחניים לקהילתה דרך אביה בלבד, ותו לא.

ויש לדון לפי דעת החזו"א בענין גיוס בנות אם במקרים אלו נחשבות שבויות!

[הרואה]

ויש לדון לפי דעת החזו"א בענין גיוס בנות אם במקרים אלו נחשבות שבויות!

הם חשודים על העריות?

[צופה_ומביט]

הם חשודים על העריות?

הוא הסביר. לפי דעת החזו"א שעצם שליטת גבר אחר שאינו אביה או בעלה הוא הוא אביזרייהו דעריות. [ולא שמענו בזה ש"רבה" (אם יש בכלל מושג כזה) שאני].
כמובן שיבואו ויחלקו בין קודש לחול וכו', אבל זהו המקום לעיון שציין.

[בברכה המשולשת]

הוא הסביר. לפי דעת החזו"א שעצם שליטת גבר אחר שאינו אביה או בעלה הוא הוא אביזרייהו דעריות. [ולא שמענו בזה ש"רבה" (אם יש בכלל מושג כזה) שאני].
כמובן שיבואו ויחלקו בין קודש לחול וכו', אבל זהו המקום לעיון שציין.

למיטב זכרוני, כך גם היתה דעת מרן הגרצפ"פ זצ"ל.

[הרואה]

לא למדתי את החזו"א בפנים אבל גם אם זה אביזרייהו דג"ע ואפילו אם זה יהרג ואל יעבור עדיין לא מחייב שיש לה דין של שבויה

[כן מסתבר]

כמו"כ למותר לציין [ולפלא האיך נאמרו דברים כאלה כביכול בשמי] שלא עלה על דל שפתיי בדל כלשהוא של המלצה או היתר או הצדקה לרדיפת אחרים [הסבורים אחרת ובוחרים אחרת] וכו' - גם לפי שיטת ההצעות הנ"ל.
...
ודי בזה.

אעיר למר כי אילמלא דעתו ידועה לי מהעבר הייתי חושדו שדעתו האישית היא ככל מה שכתבתי, אבל כיוון שידועה לי ישרותו ורוחב דעתו, הערתי רק כי חלק מהסברות שציטטתם מובילות לתוצאות הרסניות, ולכן הנחתי שכתבתם מה ששמעתם מאחרים בלי להעמיק לתוצאות ההרסניות שהן מובילות, ושכחתם לציין להדיא כי כל הציטוט הוא ציני.

והרי זה בגדר ’חכמים היזהרו בדבריכם שמא’ וכו’, והנכתב בפורום אינו בגדר ’שמא’ אלא ’ודאי’ יגיע למקום מים הרעים, ולכן ההתייחסות היא בהתאם, וק”ל.

ודי בזה.

[כן מסתבר]

עד לפני מספר שנים, היה ברור לכל בר דעת, שגם אם לבן מותר להחליט ביום מן הימים שהוא מצא את מקומו בקהילה אחרת מהקהילה בה גדל, אצל בנות זה לא מקובל כלל ועיקר. בת יונקת את הקשרים הרוחניים לקהילתה דרך אביה בלבד, ותו לא.

ויש לדון לפי דעת החזו"א בענין גיוס בנות אם במקרים אלו נחשבות שבויות!

אין להגזים לדון בכשרותן של השבויות, אבל יש לפקפק בכשרות שוביהם וטוהר כוונותיהם.

[צופה_ומביט]

[וכבר כתבתי, בתוך דבריי הנ"ל גופא, ובעו"מ, שפשיטא ש"חסידים" ל"צדיק" אינם חפצים או גושי בשר הנמכרים במשקל או שאר נכסים, להוריש אותם מפלוני "בעליהם" לבנו אחריו או למי שיהיה, בלי דעתם ובעל כרחם ובחירתם, וא"א לדבר בזה כלל על "ירושה" אלא אם מעמידים הכל על שררה ופרנסות ורבנות כפשוטה, וכפי הכללים בפוסקים. וכבר הזכרתי לגבי הדברי חיים שגם צוואת האב לא מהני לזה].

וצ"ע במי שהוא "רבו" לפי כללי הפוסקים, ונאמר עליו שאסור להרהר אחר רבו והחולק על רבו כחולק על השכינה, ורבו אמר לו לפני מותו, אם בצורת חיוב ואם בצורת המלצה, שאחרי פטירתו עליו לילך ללמוד מפלוני, ושהוא יהיה "רבו", האם יש בזה איסור לילך ללמוד אצל אחר ולא אצל פלוני, האם נחשב בזה כמהרהר אחרי רבו ו/או כחולק על רבו. או שכל עניין רבו נוגע רק כל עוד הוא רבו, ולא כשהנושא העומד על הפרק הוא מי יהיה רבו החדש. וכמו"כ, הכלל שאין אדם לומד תורה אלא במקום שלבו חפץ, וגובר על כיבוד אב ואם, האם גובר גם על כבוד רבו ומוראו, דהיינו על הוראת רבו בזה. ובכלל זה האם יכול לעזוב את רבו בחייו ולילך ללמוד אצל רב אחר. ומן הסתם כבר נמצא כל זה או רובו בפוסקים.

ובכל מקרה כבר שקלו וטרו בשאלה האם ניתן לדמות את כללי הפוסקים [ואפילו לשונות חז"ל] שנאמרו על "רבו" ו"רבו מובהק" שרוב חכמתו הימנו וכו', למושג "צדיק" החסידי, ולהעתיק משם הלכות לכאן. ראה למשל כאן [הובא לעיל].
[כעין זה טען בזמנו הגרד"ל שחידשו הלכות חדשות בענייני "דעת תורה" והמסתעף].

ונזכיר עוד שגם בירושת שררה גופא יש כללים ופרטים, ובכל מקרה של ספק יש לשאול רב פוסק מובהק שאינו נוגע בדבר ומקובל על כל הצדדים.

[למעשה בהרבה מקרים/סוגיות השייכים לנידו"ד מוציאים שני הצדדים פסקים מרבנים המצדיקים אותם, ומפליא לראות הכיצד כל הרבנים השייכים לצד אחד עוד מקודם – פוסקים הלכתית שהוא הצודק. וצ"ע מה קדם למה אצלם. יש גם רבנים שפוסקים בניגוד לצד "שלהם", אבל בדר"כ זה נעשה תוך כדי שהם עצמם עוברים צד].

[בן מיכאל]

הערה צדדית, איסור המהרהר אחר רבו הוא רק בדיבור.

[דרומי]

מאיפוא לקחת את זה?

יש סיפור נפלא על הרה"ק מווילעדניק שביאר מארז"ל זה של "כל המהרהר אחר רבו" בכמה אופנים...

[בן מיכאל]

מאיפוא לקחת את זה?

יש סיפור נפלא על הרה"ק מווילעדניק שביאר מארז"ל זה של "כל המהרהר אחר רבו" בכמה אופנים...

מהנו"כ על השו"ע.
נ.ב. על פי הלכה אדם שהחזיר חילוני בתשובה נחשב ל'רבו מובהק', מקוה שאינך סובר שעל אותו בעל תשובה יש איסור להרהר אחרי המחב"ת שהחזירו בתשובה, ברמה של תלמידי בעש"ט...

[ישראליק]

מהנו"כ על השו"ע.
נ.ב. על פי הלכה אדם שהחזיר חילוני בתשובה נחשב ל'רבו מובהק', מקוה שאינך סובר שעל אותו בעל תשובה יש איסור להרהר אחרי המחב"ת שהחזירו בתשובה, ברמה של תלמידי בעש"ט...

תלוי עם המחב"ת הוא בעצמו חו"ב או לא...

[מעיין]

בש"ך מוזכר שיש רבו מובהק למקצוע אחד [היינו רובד בתורה לא שבת או נזיקין] וז"ל ביו"ד סי' רמב ס"ק יב בא"ד:

ולענין מ"ש הרב דא"כ לא אפשר לו להיות הרבה רבותיו מובהקים אינו כלום דהרי פירש"י בס"פ אלו מציאות רוב חכמתו אם מקרא מקרא אם משנה משנה ואם ש"ס ש"ס וכ"כ הט"ו לקמן ס"ל וא"כ יש לומר שלמד אצל זה רוב חכמתו במקרא ואצל זה רוב חכמתו במשנה ואצל זה רוב חכמתו בש"ס ואצל זה רוב חכמתו במדרש ואגדות ואצל זה רוב חכמתו בקבלה וכיוצא בזה בשאר חכמות התורה

הש"ך צויין לעיל לענין שצדיק לא מקרי רבו מובהק, מ"מ זה דוקא בצדיק סתם שהחסיד נוסע אצלו כחסיד ומתקשר עמו ומאמין שכל השפע רוחני ממנו, אבל אם אכן למד אצלו למשל אגדת הש"ס או קבלה [ואולי גם השקפת החיים אם יש דבר כזה...] הוי רבו מובהק גם מצד גדרי הלכה. ומשמע מש"ך שזה גם לענין דין מהרהר וכדומה

[צופה_ומביט]

השאלה מה נחשב "למד אצלו". הרי לומד מדרשים ואגדות התלמוד, ספרי מוסר וספרי חסידות, וגם ספרי השקפת חיים שונים, ומקבל ממחנכים ומשפיעים ויועצים, בחסידות ומחוצה לה. גם מהוריו בראש ובראשונה [ולא משנה ממי הם קיבלו]. יש מערכת שלימה של חינוך וגידול. אלא שהרבי עומד [עבור חסיד זה] בראש המערכת [וגם זה בעיקר בחסיד שלומד במוסדות החצר, ולא בישיבה וכיו"ב מחוץ לחצר, שעבורו הרבי הוא ראש "מערכת החינוך" שלו רק מצד חינוך בית הוריו ומה שמקבל אישית מהרבי ובאירועי החסידות וזמני הקודש], מכוון את ההדגשות השונות והמשקלים השונים והנוסח המיוחד שמתייחד בהם אותו מקום, אומר תורה לכולם פעם בשבוע, שלרוב נשמעת לא יותר משיחת מוסר והכוונה בסגנון חסידי [לא מדבר כרגע על אופן אמירתה ומקורה הטהור ועל ההשפעה הרוחנית וכו'], ובאופן פרטני מברך ומייעץ ומכריע בשאלות. לרוב החסידים אין קשר אישי רצוף עם רבם, לא כל שכן ללמוד עמו בחברותא או לשמוע ממנו שיעורים תמידים כסדרם באיזה חלק בתורה, לא כל שכן באופן שייחשב שרוב חכמתו בחלק זה היא מאותם שיעורים. ברוב המקומות אני לא חושב שיש חסיד שיכול לומר שיש איזה חלק או רובד בתורה שרוב חכמתו בו קיבל ישירות מרבו.

וכאן נכנסים לשאלות מסוג אחר לגמרי: מה שרבו עומד בראש המערכת ו/או מכוון אותה [ובכלל זה כלפי הוריו של החסיד כיום], מה שרבו עורר אותו [באופן גלוי או נסתר] לעסוק בדברים הללו, וסייע לפתיחת לבו להשגתם [גם בזה יש למערכת עצמה חלק רב, ולא דוקא אישית הרבי, אלא שהוא עומד בראשה. אא"כ נקבל את הטענה שכל הכוח הרוחני שבמערכת גופא הוא כוחו של הרבי, ובלי זה לא היתה משפיעה], ועוד הגדרות כיו"ב, האם מספיק כדי להיחשב "רוב חכמתו ברובד זה בתורה ממנו". ולמשל אם רבי פלוני ביטל את לימוד העיון במוסדותיו ומאז לומדים חסידיו רק בקיאות [או שציוה ללמוד משנה ברורה, או חפץ חיים, או דף/עמוד היומי, וכיו"ב], האם נאמר ש"רבו מובהק לבקיאות" הוא הרבי, כי הוא שפקד על לימוד זה, הגם שאת הלימוד הזה בעצמו לא הוא המלמד. ומה כאשר התחלף הרבי בתוך שנות גדילתו של פלוני, כשחלק מחלק זה גופא בתורה קיבל מהרבי הקודם וחלק מהחדש, וכיו"ב. ואפילו לגבי ההדגשות והמשקלים והנוסח המיוחדים לאותו המקום, בדר"כ הם היו שם עוד לפני הרבי הנוכחי, והמערכת עצמה כבר בנויה כך, והרבי רק עומד בראשה אבל לא הוא ייסד אותה. ולכל היותר הוא עשה דיוקים וחידודים הנוגעים לדור שהוא מופקד עליו, האם די בחידודים אלה כדי לומר שגם המערכת עצמה של כעת - היא כחדשה והוא המייסד שלה. ומה לגבי בית הוריו של החסיד שבוודאי קיבל שם הרבה מחינוכו החסידי ואפילו המסוים של חצר זו - אבל הם בעצמם קיבלו רוב חכמתם בזה מהרבי הקודם. האם די במה שכעת בזמן גידולו של חסיד זה הרבי הוא המכוון את הוריו ואת המערכת שהוריו חלק ממנה בכדי שיחשב הרבי רבו מובהק עכ"פ של חסיד זה, גם כלפי מה שמקבל מהוריו. ועוד ועוד שאלות כיו"ב.

כמו"כ יל"ע [וזו שאלה בעצם ההלכה של רבו מובהק] לגבי קיום מצוות. מי שאת האופן המעשי הנכון [או עכ"פ האופן שלו אישית] לקיים רוב המצוות קיבל מרב פלוני, למשל למד אצלו את חשיבות דקדוק הלכה ודוגמאות רבות בזה, ו"רבו בדקדוק הלכה" הוא פלוני. או שרבו בקיום חובות הלבבות, והלכות אמונות ודעות, או בקיום דרכי החסידות [המשוייכים למצוות] הוא פלוני, שהראה לו דוגמה אישית ועורר אותו והלהיב אותו בהשגתם שהיא קיומם [ראה בהקדמות ספרי פחד יצחק]. ואז אולי נחשיב את הטיש והתפילות אצל הרבי ללימוד הקיום המעשי של תפילה ואמונה חובות הלבבות, ורוב ה"שימוש" שעשה בזה הוא אצלו, האם די בזה להיחשב רבו מובהק. [אמנם כאמור, חלק גדול מזה נובע מעצם התפילה - שבת - שירות ותשבחות - ברוב עם ובמעמד קודש, המעורר את הלבבות, עצם המעמד וכו', וכאן חוזרת השאלה האם די במה שהעומד בראש המעמד וגורם לו - אפילו חיצונית - הוא הרבי]. וכן מה שהכריע לו את רוב ספקותיו בעבודת השם, [בהנחה שאכן כך, ולא משפיעים אחרים, מהחסידות הזו או מחוצה לה, שאז נחזור לשאלות הקודמות], האם די בזה.

כל השאלות האלה נכונות לא רק בנוגע ל"רבו מובהק", אלא עד כמה נחשב הרבי ל"רבו" של החסיד בכלל. קודם כל צריך לדעת האם יש מושג של "עשה לך רב" ושל "רב" בכלל - בחלק אחד בתורה. עד שיש לאדם רב בלימוד עיון, רב בלימוד בקיאות, רב בפסק הלכה, רב בשאלות חושן משפט, רב בשאלות יורה דעה, רב במראות, רב בהלכות ברכות, רב בהלכות תולעים, ורב בדרכי החסידות וכו'. ובחלק זה האחרון גופא והמסתעף - חוזרות כל השאלות הנ"ל, עד כמה אפשר להראות - אפילו בגדר "רבו" בלבד - שרבו של אותו חסיד אפילו בחלק זה הוא הרבי ולא אחרים. האם הדמות שקבעתי לי כמכריעה עבורי בשאלות החיים ועבודת השם במקרי ספק והכוונה וכו' - די בזה להיחשב "רבו"? בקיצור: מעבר לסגולת הצדיק והשפע הרוחני וכו' - במה עוד נחשב הרבי ל"רבו" של החסיד, מצד גדרי ההלכה?

לבי אומר לי שכל השאלות מסוג זה יוכרעו [הלכתית, שנובע מהגדרתית] הרבה פעמים לפי השקפה. וצ"ע האם אין בזה בכדי לירות את החץ ואז לצייר את המטרה סביבו, ואיזה תוקף הלכתי יש לזה.

וצ"ע.


נ.ב.
כל זה הוא גם דוגמה, כפתיחה והתחלה, לנושא שאולי ארחיב בו בהמשך, אם ירצה ה', ואם יהיה ביקוש בציבור, והוא: הבעיה [ולמצער אזור דמדומים] שנוצרת כאשר מנסים להעתיק / להקביל / להשוות ממושגי חז"ל וההלכה - למושגי דרך החסידות.
עאכו"כ כאשר אנוסים ומאולצים על הדבר, למשל כי לא יכולים לסבול [בעיקר מצד התחושה, והתפיסה הכללית, והמשקל שנותנים לדברים על פי החינוך] רעיון כזה שאותו הצדיק שכל השפע הרוחני שלי עובר דרכו וכל חיי סובבים סביבו - לא ייחשב "הרב המובהק שלי" או אפילו "הרב שלי" על פי הלכה.

[בינה להבין]

עאכו"כ כאשר אנוסים ומאולצים על הדבר, למשל כי לא יכולים לסבול [בעיקר מצד התחושה, והתפיסה הכללית, והמשקל שנותנים לדברים על פי החינוך] רעיון כזה שאותו הצדיק שכל השפע הרוחני שלי עובר דרכו וכל חיי סובבים סביבו - לא ייחשב "הרב המובהק שלי" או אפילו "הרב שלי" על פי הלכה.

המושג של 'אין הדעת סובלת' נחשב לקובע חזק בענין הלכה בדברי הפוסקים [ובדרך כלל דעותיו של אדם נמשכות לדעות מוקדמות שיש לו]

[צופה_ומביט]

השאלה את מה אין הדעת סובלת, את המציאות שעליה דנים או את פסק ההלכה בעניינה...
תן דוגמאות ואז נוכל לראות אם קשור לכאן או לא.
כאן מדובר על: "אין הדעת סובלת את ההלכה כפשוטה, ולכן..." וכו'.
דומה לזה לכאורה הוא כל צד בדין תורה בממונות שאין דעתו סובלת שיפסיד על פי הלכה.
מה שכן, יש בבית יוסף על הלכה שפסק ר"י בתוספות להיתר על פי הלכה שאילו היה יודע את חומר נושא פלוני בזוהר לא היה מתיר. וגם משם איני רואה קשר לכאן.

[ארזי ביתר]

מאיפוא לקחת את זה?

יש סיפור נפלא על הרה"ק מווילעדניק שביאר מארז"ל זה של "כל המהרהר אחר רבו" בכמה אופנים...

כמדומני שהסיפור היה עם הרה"ק מרוז'ין זיע"א. שביאר בשלושה אופנים, ואכמ"ל.

[בינה להבין]

בנוגע הנידון דידן
אין הדעת סובלת [לאותם הטוענים או שיטענו כן]

'רעיון כזה שאותו הצדיק שכל השפע הרוחני שלי עובר דרכו וכל חיי סובבים סביבו - לא ייחשב "הרב המובהק שלי" או אפילו "הרב שלי" על פי הלכה'

דהיינו שלא יחשב עכ'פ כאחד הרביים שחשבו האחרונים (ועי' במצורף) [ולכאו' גם ע'פ סברות של 'אין הדעת סובלת' לחלק וכדו']

191695_231.jpg (73.21 KiB) נצפה 2447 פעמים

ודבר זה מצוי בפוסקים שמפרשים ההלכה [באופן שלא מפורש אחרת] בכדי שיהא הדעת סובלתו
והדוגמא הראשון שעלה לי בחיפוש באוצר הם דברי הראב"ד פרק כא מהלכות אישות הל' יז [דברי הרמב"ם שם מיוסדים על סוגיית בש"ס כמבואר במגיד משנה ובמגדל עוז- אבל הראב'ד בגלל ש'אין הדעת סובלת' יפרש דברי הגמ' שבודאי לא איירי באופן זה, והרמב"ם שכנראה דעתו סובלת מה שאין דעת הראב"ד סובל אינו מחלק]

[צופה_ומביט]

שומע, ויל"ע בזה מכמה פנים אם דומה לכאן.
אולי המבחן יהיה האם גם פוסק שאינו חסידי יקבל שאין הדעת סובלת לא לראות אדם כזה [דהיינו מציאות כזו] כרבו / רבו מובהק.
אז בוודאי יהיה זה "אין הדעת סובלת" הלכתי, ולא "אין הדעת סובלת" של דעת בעלי בתים או בעלי נגיעה.

יישר כוח על המ"מ לגבי דין רבו, ואולי יש לדמות "רבי" למה דאיתמר משמיה דהגריש"א, אבל צ"ע במציאות הדברים, והפרטים מאד משתנים, עיין בהודעתי לעיל.

כעת נזכרתי שיש מושג של "גדול הדור" שכמדומה בפוסקים הם הוא נחשב רבו או רבו מובהק, למרות שלא למד ממנו כלל, ולא רוב חכמתו הימנו בשום דבר, אלא כי הוא ראש המורים והרבנים שבדור [או של בני עדה מסוימת, או מדינה מסוימת], וכל הדבר הקשה יביאון אליו, ונמצא הוא מעמיד את הדור בדרכי הלימוד והפסק, או בהלכה למעשה, או באיזה חלק בתורה וכיו"ב, ואף שלא למדו ממנו רוב חכמתם בשום חלק בתורה. ואולי דימו לזה את "צדיק הדור".
ואולי נתחדש בזה עוד שאינו נאמר רק על ראש צדיקי הדור, אלא גם על רבי של קהילה קטנה וחסרת השפעה, שמאמינים ברבם שהוא "צדיק הדור" עבורם [החל מתחילת שנות כהונתו במות אביו ועד סיום כהונתו].
ועכ"פ בחסידות שיש בה מערכת חינוכית כנ"ל, בתי אב ומוסדות, שהם גופא את הדבר הקשה מביאים אל רבם להכרעה, וכן כל חסיד אישית מביא אליו את הדבר הקשה בדרכי העבודה ומלחמת היצר [באם אכן כך היא המציאות, ולא רק בענייני החיים], ומבחינתם הוא הסמכות העליונה בדברים אלה ואין שואלים אחרים ו/או למעלה הימנו, נמצא שהוא כעין גדול הדור עבורם בנושאים אלה. והכל על יסוד הנ"ל שאולי יש להרחיב את המושג רבו גם לחינוך, השקפה, דרכי הלימוד והעבודה, והכוונות שונות בעבודת השם, וצ"ע.
ועוד צ"ע, דאולי הוי לכל היותר כרב מדינה או מחוז או עיר, שבזה כמדומה לא שמענו שייחשב גדול הדור עבור אנשי עירו.

צ"ת גם בגדרי "מרא דאתרא" [שלא צריך להיות "רבו" ולא "רבו מובהק"], האם יש "מרא דאתרא" שלא בהלכה אלא באגדה ודרכי עבודה, חובות הלבבות והשקפה, ענייני ציבור וחיים [או שבכל כה"ג גדרו אחר, אולי פרנס], ומה גדרו של מרא דאתרא כלפי גדרי "רבו" ו"רבו מובהק". [וגם עד היכן נחשב "מרא דאתרא", ואם יש "מרא דקהילתא" או "מרא דעדתא" הגם שלא נמצאים כולם במקום אחד]. ועכ"פ במרא דאתרא בוודאי שלא שמענו שאין רשות למי מאנשי העיר או הקהילה לעבור עיר או קהילה.

וצ"ע.


עוד שייך לנושא:
מפי סופרים וספרים אבות א עמוד שלז, מהגה"ח רבי אליעזר דוד פרידמן:

היו צדיקים שנהגו לספר עובדות וסיפורי צדיקים בליל ניטל, אך הרה"ק בעל האמרי חיים מויזניץ זי"ע נמנע מכך באמרו שגם זה תורה. ויתבאר ביותר ע"פ מה ששמעתי מפה קדשו שמעולם לא היה מספר סיפורים בעלמא כי אם אותן עובדות שהיה אפשר ללמוד מהן הנהגה טובה או הדרכה בעבודת ה', ממילא בין נבין את טעם מניעתו מלספר סיפורים בליל ניטל כי הם כדברי תורה.

[צופה_ומביט]

יש סיפור נפלא על הרה"ק מווילעדניק שביאר מארז"ל זה של "כל המהרהר אחר רבו" בכמה אופנים...

כמדומני שהסיפור היה עם הרה"ק מרוז'ין זיע"א. שביאר בשלושה אופנים, ואכמ"ל.

מעניין לעניין,
סיפר הרבי מסאדיגורא זצ"ל (לחזות בנועם ד עמוד ח) :

שמעתי בימים אלו מאחד ששמע מאבי אדמו"ר זיע"א [בעל העקבי אבירים], בשעתו ציוה את השומע שלא יספר זאת אך כפי המנהג אצל חסידים לאחר הסתלקותו זיע"א כבר אפשר לספר, שדו"ז הס"ק מהוסיאטין זיע"א הלך פעם ברחוב העיר ת"א ועישן סיגאר, וכו' ואמר למלוים אותו כי הסימן לסיגאר טוב הוא שהאפר שלו אינו נופל אלא נשאר על הסיגאר. אחד השומעים היה לאחר מכן אצל הגאון מטשעבין זצוק"ל ושאלו לפשר דברי הס"ק מהוסיאטין זיע"א. נענה הגאון הנ"ל ואמר שיכול לפרש את הדברים אבל מתיירא שלא יהיה מגלה פנים בתורה שלא כהלכה.

המעשה מופיע בעוד כמה מקומות, ורבי מיכל זילבר מספר אותו כך:

בבני ברק התגורר יהודי יקר בשם רבי יששכר קוּפַּה [יליד מלאוה בפולין וקבור בבית החיים שומרי שבת בבני ברק]. פעם זכה להצטרף לטיולו היומי של אדמו"ר רבי ישראל מהוסיאטין. תוך כדי הטיול עישן הרבי סיגריה והאפר לא נפל. והתבטא אז הרבי: כאשר הסיגריה משובחת האפר לא נופל. וכו' רבי יששכר שאל כמה פעמים את הגאון מטשעבין [שהיה חסיד הוסיאטין] פשט בדברי הרבי ולא רצה לומר לו. עד שפעם אחת היה הגאון בעל חוב אליו על טובה שעשה לו וזה הכריחו לענות לו. וסיפר שראה על הגאון מטשעבין ממש 'אזיל סומקא ואתא חיורא', ואמר לו: תבין יששכר, יש לי כמה אופנים לפרש אבל אני לא רוצה לומר כי אני מפחד להיות מגלה פנים בתורה שלא כהלכה. וסיים הגאון רבי מיכל זילבר: חזו וראו, הגאון מטשעבין שהיה מתיר עגונות והיה גאון הגאונים בידיעת ובלימוד התורה, שהחזון איש זצ"ל אמר עליו שכל התורה כולה פרושה לו על כף היד, פחד לומר פשט [בשיחת חולין! של הרה"ק מהוסיאטין] כדי שלא להיות 'מגלה פנים בתורה שלא כהלכה'.

מבהיל למתבונן.
וראה בספר מפי סופרים וספרים אבות א עמוד שלז מה שאמר הרה"ק רבי שלומקה מזוועהיל על הרה"ק מהוסיאטין, ושייך לזה.