הודעהעל ידי מורה צדק » ב' אפריל 02, 2012 12:24 pm
העתקתי מאיזה אתר.
(ליקט: אלי זילכה, א'/ניסן/תשס"ט להערות והארות: 050-6292193)
מסתבר שמצותיהם של אבותינו נראו כמו המצות הדומות לפיתות עיראקיות רכות - יותר מאשר המצות המודרניות, שהן קשות ביותר 1. עיקר ההבדל הוא, שבעיסת המצות הרכות יש הרבה יותר מים ביחס לקמח, לעומת המצות הקשות. מהסיבה הנ"ל המצות הרכות נוחות יותר לעיכול ואף מכילות הרבה פחות קלוריות.
בדורות הקודמים, יהודי תימן (ועוד אחרים) נהגו לאפות כל יום מצות טריות עבור אותו היום. לפיכך אכלו אצלם מצות רכות במשך כל החג. לעומתם, נראה כי במרבית ארצות המזרח השתדלו להכין מצות רכות כמה שעות לפני ליל הסדר ואילו לשאר החג הכינו מצות יבשות. מסתבר שהם הקפידו להכין את כל המצות לפני הפסח (משום חשש חימוץ בתוך הפסח), אך את המצות עבור ליל הסדר ניתן היה לעשות לפני פסח ועדיין לשמור על טריותן כיוון שנעשו כמה שעות לפני כניסת החג 2.
מוכח ממקורות רבים שגם בקרב יהודי אשכנז אכלו מצות רכות עד לפני כ170 שנה 3. עם זאת נראה כי בתחילת המאה ה- 20 כבר לא הכינו מצות רכות בקרב יהודי אשכנז .
המצות הקשות-יבשות נוצרו לא מתוך חומרה לחשש כל שהוא אלא בשל הייצור ההמוני שמתחיל זמן רב לפני חג הפסח. באותם ימים לא היה ניתן לשמר מצות רכות (לא היה מקפיא), ולכן אפו את המצות דקות ויבשות מבעוד מועד וכך הם נשמרו לאורך זמן .
כיום, עם התפתחות הטכנולוגיה, ניתן להכין מצות רכות ולשמר אותן במקפיא, כמו שמקפיאים פיתות. דבר זה הביא להקמת פסי ייצור המוניים של מצות רכות. רבנים רבים, ספרדים ואשכנזים כאחד, התירו ואף המליצו לאכול מצות אלו. בדרך כלל מצות כאלו נאכלות רק בליל הסדר בשל מחירן היקר כמצות עבודת יד שמורות. עם זאת, יש מרבני אשכנז שנמנעו מלהתיר מצות אלו והתירו רק בשעת הצורך (כגון לזקנים או חולים שאכילת המצות הקשות קשה עליהם), משום חשש "לשנות ממנהג אבות".
במקומות שונים הפליגו חז"ל בחשיבות אכילת המצה בשמחה ובתיאבון, "חכמים הראשונים היו מרעיבין עצמן ערב הפסח, כדי לאכול מצה בתאווה ויהיו מצוות חביבין עליהם " לענ"ד נראה שכיום שקיימים מצות רכות בהכשרים מהודרים ביותר, ראוי לכל אחד לקחת דווקא מצות כאלו על מנת לקיים את המצווה בשמחה ולאכול את כל הכזייתות הנדרשות בהידור ובנחת ובדומה למצות שהכירו חז"ל וביחס אליהם תיקנו את גדרי אכילת מצה.
1. כך מוכח מהלל שהיה כורכן בבת אחת (ק.פסח, מצה ומרור) ואוכלן. רשב"ם: "כורכן בכרך אחד כמו כורכו בגֵמי" (פסחים קטו). כן מוכח ג"כ ממחלוקת הפוסקים (גם אחרונים אשכנזים) אם עובי המצה יכול להיות מעל טפח או עד טפח. וכן מוכח מהחשש שמופיע בגמרא שמא יחליף ויטעה בין פת לבין מצה. וכן בעניין אפיית המצה "מצה שנאפית עד שאם פורסים אותה אין חוטים נמשכים ממנה..." (פסחים לז, שו"ע תסא,ג) וסימן זה אינו שייך במצות היבשות שאף בעודן עיסה אין חוטים נמשכים ממנה (ערוך השולחן תסא, ז). וכן דין של מצה נפוחה לא שייך כלל במצות היבשות (ערוך השולחן תסא יב). במ"ב סימן תמז' ס"ק כט' "מצות שנגעו בעיסת בצק, צריכות קליפה..." נטילה כדי קליפה אפשרי רק במצות רכות. וכן "בלע מצה יצא" לא מסתדר לי עם מצות קשות וכו' עוד ראיות רבות...
2. מבואר בכף החיים תס' ס"ק מד
3. כך למשל מעיד ר' הלל ב"ר נפתלי הירץ (חי לפני כ 300 שנה) שמצות שלהם כעובי אצבע (בית הלל יו"ד צז), וכן בבאר היטב (חי לפני כ 250 שנה), בסימן תס' "המנהג לעשותן כעובי אצבע" וכן בספר אליהו רבה לר' אליהו שפירא מפראג (חי לפני כ 300 שנה). ובספר חק יעקב לר' יעקב ריישר מובא "אם תוחבין האצבע בתוך המצה ואינו נדבק בה עיסה, ודאי שאין חוטים נמשכים ממנה (ס' תסא, ס"ק י) וכן בשערי תשובה ר' חיים מרדכי מרגליות (נפטר ב-1818) מביא בשם נודע ביהודה(1793) (תנינא או"ח ס' פ) "במצות העבות, כאשר נצתננה שוב א"א להבחין אם חוטין נמשכין, בעינן שיקרמו פניה משתי הצדדין" וכעת מצאתי ב"מנחת אשר" על הגדה ש"פ (ח' התשובות ס' טו) שהוכיח מפוסקי אשכנז: טור, רמ"א, חק יעקב, חתם סופר(חי לפני 170 שנה) שודאי אכלו מצות רכות ולא יבשות ולכן מוצאים בדבריהם שבליל הסדר, נותנים מפרוסת המצה האמצעית כזית לכל המסובין. נראה ששלוש המצות הספיקו לכל המסובין לכל כזיתי המצוה. רמ"א (או"ח תעה,ז) "ונהגו לעשות שלש מצות של סדר מעשרון, זכר ללחמי תודה" - נמצא שכל מצה היתה לפחות כ-400 גרם, בעוד שמשקלה של מצת יד יבשה היום הוא 60 - 80 גרם "ובהכרח שהיו רכות דאם היו קשות א"א לאוכלן".