בילדותי פרסמתי חידושי תורה בקובץ תורני שהתפרסם באירופה (כמדו' בצרפת) בימים ההם תחת שם בדוי משה סטיפן,אלה שידעו מרצוני לשלוח, לעגו לי שאני כילד קטן שולח מאמר תורני לספר נכבד שכתבו בו הרבה ת"ח ומרביצי תורה, אבל אני קיוותי שדברי ימצאו חן בעיני הלומדים.
ר' משה זכר היטב את החידוש והנה הוא:
נחלקו הראשונים (בב"ב קל"ד ע"ב) במי שאומר "זה בני" אם הוא נאמן מדין יכיר, דהרשב"ם שם (ד"ה ליורשו) כתב דאינו נאמן בזה מדין יכיר, אלא דאעפ"כ נאמן כדי ליורשו פי שנים משום מיגו שהיה יכול להקנותו, [ומשו"ה כתב שם רשב"ם דאינו נאמן בממון שנפל לו כשהוא גוסס, דכלפי זה ליכא מיגו], ובטעמא דמילתא דאינו נאמן מדין יכיר, כתב שם הרשב"ם, דדווקא אם כבר ידעינן בו שהוא בנו, אז הוא נאמן מדין יכיר לומר עליו שהוא בכורו, אבל אם לא ידעינן עליו כלל שהוא בנו, אינו נאמן לומר שהוא בנו, דנאמנות דיכיר היא נאמנות ל"בנו", אבל הכא הרי הא גופא לא ידעינן אם הוא בנו או לא, וכל כמה שאינו בנו הרי אינו נאמן מדין יכיר כלל.
אולם הרא"ש שם וכן הרמב"ם בפ"ד מהלכות נחלות ה"א (וכמו שהוכיח הבית יוסף בסי' רע"ט בדעת הרמב"ם) פליגי בזה על הרשב"ם, וס"ל דנאמן מדין יכיר לומר "זה בני", [ומשו"ה ס"ל להרא"ש דנאמן גם כלפי נכסים שנפלו לו כשהוא גוסס אע"פ דליכא בזה מיגו].
ומיהו נראה פשוט דגם הרא"ש והרמב"ם דס"ל דנאמן מדין יכיר לומר "זה בני", היינו דווקא כלפי ירושה, אבל כלפי איסורים בוודאי אינו נאמן, דאל"כ – הרי יוכל כל אחד לפסול את חבירו ולומר עליו "זה בני", ואחר כך יפסול אותו ויאמר עליו שהוא ממזר ויהא נאמן מדין יכיר, וע"כ דזה אינו, דנאמן רק לגבי ממונות ולא לגבי איסורים.
ומעתה ידוקדק לן היטב דקדוק לשון הברייתא דאמרינן "כשם שנאמן אדם לומר זה בני בכור, כך נאמן אדם לומר זה בן גרושה וזה בן חלוצה", והמדקדק יבחין בשינוי לשון הברייתא, דברישא דברייתא דמיירי לגבי ירושת בכורה תניא "זה בני", אבל בסיפא דמיירי לגבי פסול, לא קתני "זה בני" אלא קתני "זה בן".
ולפמש"נ בדעת הרמב"ם הרי לשון הברייתא הוא בדקדוק רב, דבמה שנוגע לירושה הרי הוא נאמן מדין יכיר גם לומר "זה בני", - והיינו גם כלפי מי שלא הוחזק לן כלל כבנו, אבל במה שנוגע לפסול, אינו נאמן אלא אם כן כבר היה ידוע לנו בו שהוא בנו אבל אינו נאמן לומר שזהו בנו, ומשו"ה קתני בדווקא "זה בן" ולא קתני "זה בני", דהא אינו נאמן לומר בזה "זה בני".
כעת משפחתו מחפשת אחרי האכסניא בה התפרסמו הדברים וישמחו ויודו לעזרת החברים כאן.
בעניותי לא מצאתי את הדברים ע"ש משה סטיפן ובכלל לא מצאתים בקובץ ישן, אבל מצאתי אותם בשם כמה ראשי ישיבות (הגר"א גורביץ למשל, ואולי שמע כן מהגרמ"ש, ועוד).