אין הנביא רשאי לחדש דבר - שייך גם לנבואת משה רבינו?

[מיללער]

בגמרא מס' שבת (קד.) אלה המצוות, שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה.

פשטות הדברים מורה שלאחר שקיבל משה רבינו התורה מסיני עם תרי"ג מצוותיה, אין כל נביא רשאי לחדש ולהוסיף עליה. שאלתי הוא אם גם נבואת משה רבינו ע"ה נכלל בזה, או שרק הנביאים שלאחריו נאסרו בזה, ויותר מזה, האם היה שייך בכלל אצל משרע"ה שיחדש דבר לאחר קבלת התורה, או כל מה שנתבא משרע"ה הוא עצמה הוא חלק מהתורה, וכביכול חתימת התורה היתה במיתת משה רבינו ורק לאח"כ יש דין של אין נביא רשאי לחדש.

והרמב"ם בהל' יסוה"ת פ"ט ה"א כתב בזה"ל: דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת שנאמר את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרון לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו, ונאמר והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת, הא למדת שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם, וכן הוא אומר חוקת עולם לדורותיכם, ונאמר לא בשמים היא, הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, לפיכך אם יעמוד איש בין מן האומות בין מישראל ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה או לגרוע מצוה או לפרש במצוה מן המצות פירוש שלא שמענו ממשה, או שאמר שאותן המצות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצות לפי זמן היו, הרי זה נביא שקר שהרי בא להכחיש נבואתו של משה, ומיתתו בחנק על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא צוהו, שהוא ברוך שמו צוה למשה שהמצוה הזאת לנו ולבנינו עד עולם ולא איש אל ויכזב.

ויש משמעות בדבריו שאכן נבואת משה רבינו בעצמו אינה נכללת בזה הדין של אין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה, ואדרבא כל מה ששמענו ממשה הוא חלק מחלקי התורה. ואולי זה נכלל במעלת נבואת משה רבינו שהוא למעלה מנבואת שאר הנביאים, דהיינו שכל נבואת משה רבינו הוא חלק מקבלת התורה מפי הגבורה.

ומצאתי גם סמך לדברי בדברי החיד"א בפתח עינים עמ"ס חולין קכד. אי אמר לי יהושע בן נון משמיה לא צייתנא ליה. שכתב החיד"א בזה"ל: היינו אלו אמרה בדרך נבואה כמ"ש הרמב"ם בהקדמתו למשניות דאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה ומשו"ה לא קאמר משה דאלו אמרה משה רבינו ע"ה מוכרח לקבל כי משה קבל תורה מפי הגבורה. עכ"ל ומשמע מלשונו דעל משה רבינו לא שייך לומר שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה, כיון שהוא קבל התורה מפי הגבורה - וכל מה שנתנבא משה רבינו בכל ימיו היה חלק מקבלת התורה.

[יבנה]

נראה פשוט כדבריך, וכן לשון הכתוב בויקרא כז לד: אֵ֣לֶּה הַמִּצְוֺ֗ת אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֖ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֖ר סִינָֽי, והרי אח״כ נאמרו עוד הרבה דברים.

[מיללער]

נראה פשוט כדבריך, וכן לשון הכתוב בויקרא כז לד: אֵ֣לֶּה הַמִּצְוֺ֗ת אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֶת־מֹשֶׁ֖ה אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֖ר סִינָֽי, והרי אח״כ נאמרו עוד הרבה דברים.

תודה רבה

האם דנו עליה?

בכתבי המהר"צ חיות (ח"א עמוד ט"ז - מה שקרא תורת מביאים - אלה המצוות) מצאתי שכ' על דברי הרמב"ם שהביא הדין של אין הנביא רשאי לחדש מהכתוב דלא בשמים הוא ולא מהכתוב אלה המצוות והלח"מ תמה שם על הרמב"ם, ע"ז כ' המהר"צ חיות בתוך דבריו: אבל מהך דלא בשמים הוא מוכח דאף בכה"ג נמי נביא שקר הוא כיון דהתורה כ' לא בשמים הוא, והעידה דאחר חתימת התורה שוב הוא רק מנת וחבל החכמים לחקרה ולהבינה, ולא יבא עוד הפעם דבור ה' בלימוד ההלכות וכו'

נראה שגם הוא למד שיש כאן מצב של "חתימת התורה מן השמים" ובפשטות החתימה היתה בתיבות 'לעיני כל ישראל' דהיינו במיתת משה רבינו ע"ה וכנ"ל.

[בריה נמוכה]

בשו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן רח

דהנה הא דלא בשמים היא ושאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה הוא יסוד ושורש כל התורה כולה... ע"כ כללא כייל הקב"ה שאין הנביא רשאי לחדש שום מצוה מהישנות יתבאר ויתפרש משמים כ"א על דעת חכמי ישראל וזהו צורך גדול וממילא אפילו יאמר אלי' בשם ת"ח בארץ ואין אנו יכולים לברר הדבר כמו שהיה בהא דר"ח ורבא בעירובין הנ"ל שהי' אפשר לברר אבל היכי דא"א לברר כגון עובדא דרבה שכבר מת ואלי' יאמר בשמו ואין אנו יכולים לברר דבריו אם כן אם נעשה מעשה ע"פי עדותו של אלי' תפוג תורה כל א' יאמר נגלה לי בחלום או אלי' אמר לי בשם פלוני ת"ח שאמר קודם מותו כך וכך ע"כ אין לפסוק הלכה על זה וכיוצא בזה:

ומשו"ה אין זה נוהג אלא אחר מיתת מרע"ה אבל מרע"ה בעצמו לא הי' שייך חשש זה דהרי המגדף שרצה לנטוע אהלו בשבט דן ויצא מב"ד של משה חייב דלמשפחותם לבית אבותם כתיב וק' מ"מ מי הגיד לנו שאיננו משבט דן וכי מפני בעילה א' שבעל הנוגש המצרי את אמו נדון לבן איש מצרי הלא קיי"ל רוב בעילות אחר הבעל אפי' פרוצ' ביותר כ"כ בה"ג בהל' מילה והובא בהרא"ש פ' יש נוחלין דף קכ"ז ע"ב ומביאו ב"ש סי' ד' ס"ק כ"ו:

וראה עוד בפורום לתורה בענין משה רבינו היה שופט ברוח הקודש

[יבנה]

עי׳ עוד כאן https://minchasasher.com/he/shiur/%D7%A ... %A2%D7%93/

[מיללער]

בשו"ת חתם סופר/אורח חיים/סימן רח

דהנה הא דלא בשמים היא ושאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה הוא יסוד ושורש כל התורה כולה... ע"כ כללא כייל הקב"ה שאין הנביא רשאי לחדש שום מצוה מהישנות יתבאר ויתפרש משמים כ"א על דעת חכמי ישראל וזהו צורך גדול וממילא אפילו יאמר אלי' בשם ת"ח בארץ ואין אנו יכולים לברר הדבר כמו שהיה בהא דר"ח ורבא בעירובין הנ"ל שהי' אפשר לברר אבל היכי דא"א לברר כגון עובדא דרבה שכבר מת ואלי' יאמר בשמו ואין אנו יכולים לברר דבריו אם כן אם נעשה מעשה ע"פי עדותו של אלי' תפוג תורה כל א' יאמר נגלה לי בחלום או אלי' אמר לי בשם פלוני ת"ח שאמר קודם מותו כך וכך ע"כ אין לפסוק הלכה על זה וכיוצא בזה:

ומשו"ה אין זה נוהג אלא אחר מיתת מרע"ה אבל מרע"ה בעצמו לא הי' שייך חשש זה דהרי המגדף שרצה לנטוע אהלו בשבט דן ויצא מב"ד של משה חייב דלמשפחותם לבית אבותם כתיב וק' מ"מ מי הגיד לנו שאיננו משבט דן וכי מפני בעילה א' שבעל הנוגש המצרי את אמו נדון לבן איש מצרי הלא קיי"ל רוב בעילות אחר הבעל אפי' פרוצ' ביותר כ"כ בה"ג בהל' מילה והובא בהרא"ש פ' יש נוחלין דף קכ"ז ע"ב ומביאו ב"ש סי' ד' ס"ק כ"ו:

וראה עוד בפורום לתורה בענין משה רבינו היה שופט ברוח הקודש

תודה רבה

להעיר שהתשובה הוא למהר`צ חיות כתגובה לספרו תורת נביאים שציינתי לעיל, ומרן החתם סופר מאשר בזה את סברתו של מהר"צ בענין נבואת משה רבינו להבדיל משאר הנביאים.