איש_ספר כתב:זקן ששכח כתב:בסיום פרשה שניה של ק"ש ישנו קטע נוסף הפותח ב'למען'. והענין תמוה לי עד מאד מי ילד חידוש זה, וכי אינו המשך ישיר ורציף לכל הפרשה שלמעלה הימנו? ומנין צץ לו בקטע חדש?
המנהג הישן היה שהרב
מרים בקולו מלמען ירבו וקורא בקול רם עד גמירא וכנראה
שמשם נוצרה החלוקה (כמו ב'וכרות' משום מנהג ביום ברית) ואם נפשך למנהג ישן יותר: מבואר בדברי הגאונים
ששם חלצו התפילין, כשהלכו בהם כל היום, ויתכן שגם משום כך יש שם הפסק. וצריך חיפוש בכתה"י. יתכןשכבר כתבתי ע"כ כאן בעבר.
-----------------------------
א.כאן - ובמספר מקומות נוספים וכותבים שונים נתנו מספר סיבות לקטיעת הקטע למען ירבו מפרשת והיה אם שמוע.
אבל במאמר הבא של י, שורקין יש הסבר מעניין המבוסס על מספר כתבי יד / נוסחאות שבהם
"למען" נכתב כפרשייה נפרדת. מפרשת והיה - ותולה בכך את הסיבה לקיטוע.
ב.
יעקב מ. שורקין: למען ירבו ימיכם
בס"ד
למען ירבו ימיכם
אחת מן החידות שבמסורת של הסידור תפילה האשכנזי, היא בנוגע לפסוק "למען ירבו ימיכם וימי בניכם" וגו', בסוף פרשה השנייה של קריאת שמע. בסידורים אשכנזיים מאז ומעולם ועד דורות אחרונים, רווח המנהג להתחיל "למען ירבו ימיכם" אחר רווח המפסיק, כאילו מדובר בפרשה נפרדת.
תופעה הזאת תמוהה, והלא בספר תורה, "למען ירבו ימיכם" מהווה המשך גמור אל פסוקים שלפניו, והפסק כאן מניין. גם חשש איסור יש בדבר, שהרי כבר אמרו בברכות י"ב, ב': גמירי: כל פרשה דפסקה משה רבינו - פסקינן, דלא פסקה משה רבינו - לא פסקינן.
הסברים רבים נאמרו בדבר, מקצתם דרך דרש. אמנם יש אומרים אשר זאת טעות של מעתיקי הסידורים שהשתבשו בדבר. ברם בדיקת כ"י רבים מגלה העובדה והמציאות, שמסורה הזו עתיקה היא, לפחות מימות רבינו תם במאה ה-י"ב, ומקיפה המון סידורים רבים, מצרפת, אשכנז ואיטליה, ודוחק גדול לתלות מנהג שורשי כל כך במשגה. נציין לדוגמא;
אחד מהצילומים שם
- צילום למען.jpg (29.05 KiB) נצפה 4290 פעמים
ספר תורה, ספריית הוטיקן Ms. ebr. 2, מאה י"ד, דף 66א, תמונה מס' 4.
......
היו מחברים אחרים אשר תלו תופעה הזו במנהג קהילות רבות, שהרב בבהכ"נ רגיל לקרוא בקול רם מ"למען ירבו" ואילך. למעשה המסתבר שנהפוך הוא, אשר מנהג זה נקשר ברווח הסידורים דווקא, מפני שהתיעוד הראשון למנהג קריאת "למען ירבו" בקול, מצאנו בספר "דברי קהלת" משנת תרכ"ב, ולא מצאנוהו מוזכר בשום מקור קדום. מדובר אפוא במנהג שהתחדש במאות אחרונות, ולא שייך להסביר תופעה העתיקה הנ"ל שבסידורים בזה העניין.
הסבר אחד לא עלה על הדעת עד היום, שמא אולי הייתה קיימת איזו מסורת אשכנזית מוסמכת כל שהיא, אשר קיימה אצל "למען ירבו" רווח פרשה אף בס"ת, מזוזה ותפילין. הלא אם אמנם מסורת כזו התקיימה, ודאי קושיא מעיקרא ליתא, באשר רווח הסידורים אצל "למען ירבו ימיכם", משקף כמובן המציאות שבמקורו, היינו בפרשיות של סת"ם.
אכן נודע הדבר, כאשר באמת כעת מצאנו מספר מקורות אשכנזיים עתיקים, שעושים ריווח פרשה אצל "למען ירבו", מקצתם בצורת פרשה הפתוחה הפותחת שורה חדשה, ומקצתם בצורת פרשה הסתומה המופיעה אחר ריווח באותה השורה, ואלו הם אשר ראינו בינתיים:
ראו עוד צילומים ובאריכות בקישור
https://imhm.blogspot.com/search?q=%D7% ... 7%91%D7%95ג.לא קראתי הכול באשכול לעיל אבל נראה שהנל נתעלם גם מברי סמכא בנידון :
כך
לויפר במאמר נפלא ביותר בנושא -
"..הפסוק "למען ירבו ימיכם" הוא המשך ישיר של פרשת "והיה אם שמוע", ומה שהוא
מודפס בסידורים כקטע חדש נגרם
כנראה בטעות מחמת ההבנה ש'ובשעריך' בפרשה שניה זהה
ל'ובשעריך' שבפרשה ראשונה, שם באמת יש סיום פרשה.
הפסק זה אינו נכון! פרשה שנייה בנויה על פעולה ותגמול: והיה אם שמוע תשמעו – ונתתי
מטר ארצכם בעתו וכו'. השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם – ואז: וחרה אף ה' בכם. ומסיימת
הפרשה: ושמתם את דברי אלה על לבבכם – למען ירבו ימיכם!".
ד.וכך
ש,י,ל, הופמן במאמר חשוב באותו נושא
..
למען ירבו
.."כתב בספר 'דברי קהלת' (עמ' 31) שכשהקהל מסיים ק"ש, הרב ('ואם איננו
בבהכ"נ, הנסמך במורנו ממנהיגי הקהלה המעלה מקומו'), אומר בקול מלמען ירבו
עד אמת עם הנגינות.
ובספר 'לקט הקמח החדש' (חלק ג' עמ' קעד, קעה) כתב: "הטעם שנוהגין שהרב
בעיר אומר בקול רם פרשת ציצית,
לעורר בהגבהת קולו אחרים, בכוונה שזכירת
יציאת מצרים בפרשה... ונוהגין שמתחיל מן למען ירבו. ושמעתי בקהילה א' שלא
התחיל הרב מן שם, התרעמו ההמון, דחשבו זאת לברכה לקהל".
וכן שמענו בשם רבי שמעון שוואב זצ"ל, שזהו כברכה שהרב מברך את הקהל.
כתוצאה מכך השתרבבה חלוקת 'למען ירבו' מפרשת 'והיה אם שמוע."