"דלא אכלי בשרא דתורא - לא דקדקתי טעמו של דבר"

[ר' גרונם יקום פורקן]

בב"ק במפנה דף עא ודף עב: "לצפרא א"ל [רב נחמן לרבא] חמשה בקר אמר רחמנא ואפי' חמשה חצאי בקר. והאי דלא אמרי לך באורתא דלא אכלי בשרא דתורא".
ורש"י שם מפרש: "דלא אכלי בשרא דתורא - לא דקדקתי טעמו של דבר".

יש שלוש דרכים לפרש דברי רש"י:
1. שרש"י איננו יודע מה הטעם שרב נחמן לא אכל אתמול בשר שור, ועל זה כתב תוס' שם: "דלא אכלי בשרא דתורא. שרוי בתענית היה".
2. "דלא אכלי בשרא דתורא [ולכן] לא דקדקתי טעמו של דבר".
3. מדובר במליצה ידועה, ופירוש הביטוי "לא אכלי בשרא דתורא" הוא "לא דקדקתי טעמו של דבר". ואם כן, בשר שור לא היה שם מעולם.

[במסתרים]

לכאורה פשוט שאין רש"י מדבר בעד עצמו (גם מפני לשון דקדקתי במקום שמעתי או ידעתי, גם כי אז החסיר לפרש את דברי הגמרא, ועוד)

[י. אברהם]

אות ג - עי' עד"ז בתורה תמימה קהלת אות צא

ראה עוד ביאור על דרך החידוד מהגאון ר' אברהם בנימן קלוגר בהסכמתו על ס' מלחמות יהודה (מאמלוק)

מלחמות יהודה.pdf

(145.26 KiB) הורד 92 פעמים

[סגי נהור]

כאופן הג' בהגהות יעב"ץ על אתר (ועוד).

[ר' גרונם יקום פורקן]

לכאורה פשוט שאין רש"י מדבר בעד עצמו (גם מפני לשון דקדקתי במקום שמעתי או ידעתי, גם כי אז החסיר לפרש את דברי הגמרא, ועוד)

סברא יפה. בעקבות סברא זו פניתי לדקדק ומצאתי דרך פרויקט השו"ת שרש"י מזכיר רק 5 פעמים מילה זו בפירושו לש"ס. אחד המופעים יכול לגעת לענייננו:

שכיני העיר ושכיני השדה שכיני העיר קודמין - נראה בעיני, דלאו בדינא דבר מצרא איירי, אלא להשיא עצה דרך ישר וטוב למוכר, שאם יש לו שדה למכור ובאו עליה (ד) ללוקח שכינים הדרים אצלו בדירה, ושכן שיש לו בשדה, ששדותיהן סמוכות זו לזו, וזו שיש לו למכור - אינה סמוכה למצרן - שכיני העיר קודמין, ואני לא דקדקתי בה מפי רבינו כל צרכי, ועד הנה פירשתי דבמצרן דיליה קאמר, והשתא לא נראה לי...

[מרחביה]

לאופן 3 השווה ב"ב כב ע"א, אדמגרמיתו גרמי בי אביי תו אכלו בישרא [שמינא] בי רבא. (אמנם לאופן 2, השווה ביצה כא ע"א סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים ובעא מינאי מלתא דבעיא טעמא, וקידושין ל ע"א, לא טעם אומצא, וברש"י שם).

[HaimL]

קצת קשה לפרש ברש"י ז"ל, שלא דיקדק בטעמא דר"נ דלא אכל בישרא דתורא, דשמא לא היה מצוי לו, או מטעם אחר כ"ש, ולמה לנו לפרש את טעם הדבר. ולתוספות ז"ל שפירשו שישב בתענית, שמא כן היה בקבלתם. אבל אם רש"י ז"ל לא קיבל כן, מי הזקיקו לפרש הטעם, כ"כ שיכתוב שלא דיקדק בו.

[איש_ספר]

באותו ענין (היה ברור לי שפרסמתי בפורום אבל איני מוצא)
היה לי איזה ראיה או דמות ראיה או השערה, חבל שאיני זוכר, שכיון שת"ח אסור לו לומר שהוא יושב בתענית, לכן אמר רב נחמן ברמיזא 'לא אכלינן בשרא דתורא'. וזו כוונת תוספות. (ולא כמו שנראה שר"ל שלא אכל בשר לפי שישב בתענית) ולפי"ז מש"כ כמה אחרונים שמכאן משמע שאכילת בשר בהמה מועילה לפתיחת השכל, אין לזה שום מקור (והחוש מעיד...).

[סגי נהור]

מש"כ כמה אחרונים שמכאן משמע שאכילת בשר בהמה מועילה לפתיחת השכל

איני יודע מי האחרונים הנוספים, אבל כן העלה מכאן בלקו"ת לבעל התניא בכ"מ (ונרמז גם בתניא ח"א פ"ז).

(והחוש מעיד...).

ומה מעיד החוש על מאמר רב נחמן גופיה "כל כמה דלא שתינא רביעתא דחמרא לא צילא דעתאי"?
ובאמת התוכן אחד הוא, וגם מובן הוא לפענ"ד, שכל הנאת החוש הגורמת הרחבת הדעת, מי שהוא בר הכי יודע להשתמש בה ולנצלה לפתיחת הדעת בתורה (ונדון כ"ז בעבר בארוכה באשכול על הסגפנות).

[איש_ספר]

הרב סג"נ. יש"כ על דברי טעם.

עדין איני נזכר מה היה ההכרח, אבל זכורני שהיה קושי בדברי תוס' מי דחקו והכריחו לפרש שלא אכל בשר משום שהיה בתענית...?

אמנם ראיתי שמציינים לד' רמב"ן (כתובות מב ב)

וכי הדר למחר ואמר חמשה בקר ואפי' חמשה חצאי בקר לאו משום מתני' אלא משום דטעם בשרא דתורא....

ואולי זו מליצת הלשון בלבד, על משקל ד' ר"נ גופיה.

[מחשבה אחת]

ועי' פחד יצחק, שבת, מאמר ז סעיף ג.

[HaimL]

השתא דאתינן הכא לבישרא שמינא דתורא, אם מועיל ללימוד או לאו דווקא, כמדומה שידוע מעשה בד"ת שהיה בין הגאון בעל הט"ז וחותנו בעל הב"ח, זכר צדיקים לברכה, שהב"ח קיבל לספק לחתנו בשר שור, או סתם בשר בהמה, וכו'.

[איש_ספר]

זכורני שהיה קושי בדברי תוס' מי דחקו והכריחו לפרש שלא אכל בשר משום שהיה בתענית...?

ועוד קשה, אם היה בתענית, למה היה צריך להצטדק שלא אכל בשרא דתורא, וכי לא סגי בכך שהוא שרוי בתענית כדי שלא יוכל לעיין?

[צופה_ומביט]

זכורני שהיה קושי בדברי תוס' מי דחקו והכריחו לפרש שלא אכל בשר משום שהיה בתענית...?

ועוד קשה, אם היה בתענית, למה היה צריך להצטדק שלא אכל בשרא דתורא, וכי לא סגי בכך שהוא שרוי בתענית כדי שלא יוכל לעיין?

מנין ברור למעלתו שתענית מקשה על העיון לצדיקים שכאלה? זה לא המושגים שלנו, זה אנשים שצילו של גוף וענייניו מכביד עליהם, ומחפשים להיפטר ממנו.
אדרבה, בעבר היו פורשים עצמם מאכילה לתעניות הפסקה, ומקדישים את כל עצמם לתורה בימים אלה, והיו להם ימים אלה לששון לבם כעין גן עדן ועולמו בחייו.
וזכור לי מילדותי מעשה מאחד מהגדולים, אולי רבי זלמלה, שעשה תענית הפסקה משבת לשבת, ועסק בתורה בעיון, וממש לקראת סיום השלמת התענית התקשה באיזה תוספות, והבין שאילו היה אוכל כעת היה מתחזק ויכול לעיין ולהבין, ועל כן אכל מיד ולא השלים התענית. דהיינו שעד לאותו הרגע, כמה ימי תענית רצופים לא הפריעו לו בלימודו כלל, אלא אדרבה, חיזקו את נשמתו וכוחו לתורה.

נ.ב.
כתבו לי באישי שהיה זה רבי נחום משאדיק.

[בברכה המשולשת]

השתא דאתינן הכא לבישרא שמינא דתורא, אם מועיל ללימוד או לאו דווקא, כמדומה שידוע מעשה בד"ת שהיה בין הגאון בעל הט"ז וחותנו בעל הב"ח, זכר צדיקים לברכה, שהב"ח קיבל לספק לחתנו בשר שור, או סתם בשר בהמה, וכו'.

למיטב זכרוני מעשה זה נכב"ב

[מחשבה אחת]

השתא דאתינן הכא לבישרא שמינא דתורא, אם מועיל ללימוד או לאו דווקא, כמדומה שידוע מעשה בד"ת שהיה בין הגאון בעל הט"ז וחותנו בעל הב"ח, זכר צדיקים לברכה, שהב"ח קיבל לספק לחתנו בשר שור, או סתם בשר בהמה, וכו'.

למיטב זכרוני מעשה זה נכב"ב

viewtopic.php?f=7&t=1557

[זיז שדי]

זכורני שהיה קושי בדברי תוס' מי דחקו והכריחו לפרש שלא אכל בשר משום שהיה בתענית...?

ועוד קשה, אם היה בתענית, למה היה צריך להצטדק שלא אכל בשרא דתורא, וכי לא סגי בכך שהוא שרוי בתענית כדי שלא יוכל לעיין?

מפי הגאון יענקל דרילמן שליט"א שמעתי ביאור הדבר שהיה תענית משום תשובה וכתב המג"א שאין לאכול בשר בלילה שאחריו. ולכן אע"פ שכבר אכל אך בשרא דתורא לא אכל ודפח"ח

[צופה_ומביט]

באותו ענין (היה ברור לי שפרסמתי בפורום אבל איני מוצא)
היה לי איזה ראיה או דמות ראיה או השערה, חבל שאיני זוכר, שכיון שת"ח אסור לו לומר שהוא יושב בתענית, לכן אמר רב נחמן ברמיזא 'לא אכלינן בשרא דתורא'. וזו כוונת תוספות. (ולא כמו שנראה שר"ל שלא אכל בשר לפי שישב בתענית)

יש להקשות דאם פירוש דברי התוספות כפשוטם [וכדברי הגרי"ז] צ"ל שבבוקר עוד לפני שאמר לרבא וכו' כן אכל בשר בהמה, וזה צ"ב דכמדומה שפת שחרית היו אוכלים כשמה, פת, ולא בשר. [וכסדר הכתוב בתורה: בתת ה' לכם לחם בבוקר לאכול ובשר בערב לשבוע]. וגם בשר צריך בישול והכנה [ובלי אמצעי קירור] ולא מוכן לאכילה מיד בבוקר. ויש ליישב ששינה מהמנהג באותו הבוקר, וגם סידר שיהיה בשר מוכן [או שהיה בשר מעושן או מלוח וכיו"ב, או שנשאר בלילה בחוץ בימי הקור], ואכל בשר מיד בבוקר, כדי שיוכל לענות תשובה לרבא. ועכ"פ אם כוונת התוספות לעצם התענית - לק"מ.

[צופה_ומביט]

"לצפרא א"ל [רב נחמן לרבא] חמשה בקר אמר רחמנא ואפי' חמשה חצאי בקר. והאי דלא אמרי לך באורתא דלא אכלי בשרא דתורא".
ורש"י שם מפרש: "דלא אכלי בשרא דתורא - לא דקדקתי טעמו של דבר".
3. מדובר במליצה ידועה, ופירוש הביטוי "לא אכלי בשרא דתורא" הוא "לא דקדקתי טעמו של דבר". ואם כן, בשר שור לא היה שם מעולם.

אני לא בטוח שמדובר במליצה ידועה ורגילה בשימוש גם בעניינים אחרים, אלא דהיות שגוף הנידון/דרשה כאן עוסקת ב"בקר" המליץ כן. לא אכלתי בשרא דתורא - לא דקדקתי בגוף הלכה זו ד"חמישה בקר".