גאולה בקרוב כתב:אבל מה המניעה לברר דינים וספקות לפני הסדר, באופן שיהיה לך פנאי בלילה עצמו בעיקר לסיפור בחדוה ובשמחה, ול"מצוה הקשה ביותר בליל הסדר" (כדברי הגר"מ שטרנבוך שליט"א, בשם אחד מגדולי הדור), לראות ולהראות את עצמך כאילו יצאת ממצרים?
זה לא נתפש אצלי, שגם אנשי הלכה ודינים לא מסוגלים לתת לאנשי ביתם הרגשת רוממות בליל הסדר.
ככל הנראה נתעלם מעיניך שלפי נוסחת הרמב"ם בהגדה - "אמר
להם רבי אלעזר בן עזריה, הרי אני כבן שבעים שנה וכו'" יוצא שהנושא אשר בו עסקו התנאים באותו ליל סדר מיתולוגי היה נושא הלכתי 'יבש' - בגדרי מצות זכירת יציאת מצרים!
והשוה עוד לדברי המכילתא בשלהי פרשת בא (בד"ה "והיה כי ישאלך בנך מחר"), וז"ל: רבי אליעזר אומר, מנין אתה אומר שאם היתה חבורה של חכמים או תלמידים
שצריכים לעסוק בהלכות פסח עד חצות? לכך נאמר (דברים ו,כ) "מה העדות וגו'", עכ"ל.
ואכן, מכאן מוכיח הנצי"ב בביאורו על המכילתא 'ברכת הנצי"ב' (שם) שהלימוד בהלכות הפסח מהווה קיום של מצות סיפור יציאת מצרים, ואת זה ילפינן מדכתיב בשאלת החכם "מה העדות וגו'", ומשמע שהוא שואל מה הן הלכות הפסח, ועל זה משיבים לו, וכדברי בעל ההגדה בהמשך - "ואף אתה אמור לו כהלכות הפסח - אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן', ובפרט לפי גירסת הגר"א "
עד אין מפטירין", ואם כן חזינן שאף הלכות הפסח הן חלק ממצות סיפור יציאת מצרים. וכן היא דעת בן נינו הגרי"ד סולובייצ'יק (שיעורים לזכר אבא מרי, חלק ב', 'סיפור יציאת מצרים') כאשר אף הוא מביא את ההוכחה הנ"ל.
הוכחה נוספת ליסוד זה מביא הגרי"ד מדברי התוספתא בשלהי מסכת פסחים (י,ח), וז"ל:
חייב אדם לעסוק בהלכות הפסח כל הלילה, אפילו בינו לבין בנו, אפילו בינו לבין עצמו. מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בבית בייתוס בן זונין בלוד,
והיו עסוקין בהלכות הפסח כל הלילה עד קרות הגבר, הגביהו מלפניהם ונועדו והלכו להן לבית המדרש, עכ"ל, ועיי"ש בדבריו שהאריך לבאר יסוד זה.
ולא באתי לבטל את דבריך, אולם נראה לי שאף אתה מוכרח להודות בכך שאם ניתן לצאת ידי חובת מצות סיפור יציאת מצרים על ידי העיסוק בהלכות הקשורות ביציאת מצרים אזי מוכח מזה שאף בזו הדרך ישכון אור ה', ואחד העוסק בלימוד ההלכה ואחד העוסק בסיפור יציאת מצרים ובלבד שיכוון את ליבו לשמים.