יש להעיר שלשון רש"י
בתענית (כד. ד"ה יומא) 'כגון שצדו בתוך הסל והניחו במים לחיות, כדרך שעושין הדייגין'.
ואילו בב"ק (פא.) כתב
'שלא יפרוס קלע - דרך ציידים לתקוע יתידות ולעשות גדרי קנים במים להלכד שם דגים...'.
והנה בספר ירמיה (טז, טז) אנו מוצאים חילוק ברור ביניהם:
הִנְנִי שֹׁלֵחַ לדוגים לְדַיָּגִים רַבִּים נְאֻם ה' וְדִיגוּם וְאַחֲרֵי כֵן אֶשְׁלַח לְרַבִּים צַיָּדִים וְצָדוּם מֵעַל כָּל הַר וּמֵעַל כָּל גִּבְעָה וּמִנְּקִיקֵי הַסְּלָעִים.
וברש"י שם 'ודיגום - מה הדייג שולהו מתוך מקום גדולו, אף אלו ילכדו אותם שבתוך העיר. ומה עסקו של דג משנלכד הוא מת, כך אביא עליהם הורגים. ואח"כ אשלח צידים לנשארים ולבורחים מן החרב על ההרים והגבעות וצדום להגלותם בשבי'.
ומעניין שבגמ' לא נזכר [למיטב זכרוני וחיפושי] לשון 'דייגים'.