כתיב "וימלא שבעת ימים אחרי הכות יי את היאור" (שמות ז, כה).
ואיתא במדרש רבה, והובא ברש"י על אתר, דרביע חודש היתה המכה משמשת ושלשה חלקים היה מעיד ומתרה בהם.
ותמיד הבנתי - וכך ראיתי שהבינו כל מי שהתייחס לכך - שכוונת רש"י היא דכל מכה ומכה היתה חודש באופן זה.
אלא שלאחרונה התעוררתי שאין זה יתכן מכמה סיבות.
ראשית - תנן בעדויות סופ"ב, "משפט המצרים במצרים שנים עשר חודש", ואילו לפי ההבנה הנ"ל נמשכו המכות תשע או עשר חודשים. (וראיתי שנדחקו בזה לפרש שמונים מאז שהגיעו משה ואהרן לפרעה בפעם הראשונה; אך יעויין בתוס' ר"ה יא ע"א ד"ה בראש, שהבין את דברי המשנה כפשוטן - שבניסן התחילו המכות).
ב' - ישנן מכות שלא היתה עליהם התראה (כנים, שחין, חשך) ואין הגיון להמתין שם שלשה שבועות מהמכה הקודמת.
ג' - בערוב (ח, יט), בדבר (ט, ה), בברד (ט, יח), בארבה (י, ד), ובמכת בכורות (ברכות ד ע"א) נאמרה ההתראה יום אחד לפני המכה, ונאמר בהתראה "מחר". והגם שניתן לתרץ שעכ"ז היה רווח של שלשת רבעי חודש, ורק ביום האחרון נאמרה ההתראה, לא משמע כן במדרש: "ושלשה חלקים מעיד ומתרה בהם".
ד' - בצפרדע (ח, ד), בערוב (ח, כא), בברד (ט, כז), ובארבה (י, יו) נפסקה המכה לאחר שפרעה קרא למשה ולאהרן וביקש מהם להתפלל עליו. האם במכות הללו קרא פרעה למשה רק בסוף שבעת הימים? האם במכת ברד או ארבה הוא עדיין לא הבין את הקונספט של שבעת הימים, וביום השביעי הוא "נשבר"? מלבד זאת, במכת ארבה נאמר "וימהר פרעה לקרוא למשה ולאהרן"!
ה' - מכת חושך נמשכה שלשת ימים ושלשת ימים (י, כב-כג), ולא שבעה.
והאחרון הכביד! התורה מצווחת ואומרת על מכת ברד (ט, לא-לב) "והפשתה והשעורה נוכתה, כי השעורה אביב והפשתה גבעול; והחטה והכסמת לא נוכו, כי אפילות הנה" - ומזה מבואר, כי לא יתכן שהיתה מכת ברד לפני חודש אדר, בשנה בה יד-טו בניסן היה "חודש האביב"! וגם אם אביב (החטים) התחיל כבר בא' בניסן, לא הגיוני שאביב השעורים היה כל כך קדום! וכבר עמד בזה הרמב"ן בפ"י, ד.
וע"כ ברצוני לפרש פשט במדרש, שכוונתו "רביע חודש היתה משמשת המכה" - היינו מכת דם בלבד, עליה נאמר וימלא שבעת ימים; "ושלשה חלקים היה מעיד ומתרה בהם" - היינו על ההתראה דמכת צפרדע בלבד.
הקדמוני בזה? היש חולקים?